בית יעקב על התורה, בראשית מז

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. ואיתא במדרש רבה (בראשית יא) ברכו במן, שכל ימות השבוע עומר אחד ובערב שבת שני עומרים, וקדשו במן, שלא ירד בו כל עיקר. וענין המן הוא כדאיתא (באבות פ"ה) שנברא בין השמשות, והיינו שהוא כלול מעולם הזה ומעולם העליון, ובשבת יש ג"כ חיבור מעולם התחתון לעולם העליון. ואכן מצד האדם שבת הוא צמצום, שמצדו אסור לעשות מלאכה לפי שתטריד דעתו קמא כמבואר בתפארת יוסף ראש השנה ד"ה בחודש השביעי [ב]: בשבת כתיב וביום השביעי תשבות, שאז הציב השי"ת לאדם לשבות מכל פעולותיו וכו', ואם יפעל האדם מה בשבת, יכול ח"ו לשכוח בהשי"ת. . אבל השי"ת לפי שהכל הוא אצלו כחצר אחד וכל הפעולות אינם פעולות אצלו, לכן מצדו מתחברים כל העולמות (ועיין לקמן ענין נ ד"ה וזהו דאיתא):