בית שערים אורח חיים צט

הא מעיד נגד הרוב דנימא שהוא לא קדשה רק א' מרובא דעלמא ועוד הק' ממעשים בכל יום שלוקחי' בשר מהמקולין עפ"י עדות הטבח אעפ"י שיודעי' שיש לו בשר טריפה מרובה מבשר כשר ואפ"ה נאמן נגד הרוב, והנה קושי' השני' לק"מ לדעתי דהרי שם במקולין הו' קבוע ועי' בסי' ק"י ורשב"א חולין צ"ה ועי' כתובות ט"ו דאמרינן קבוע גם לקולא והוי כמע"מ ואין כאן רוב ושפיר ע"א נאמן אך קושי' הראשונה עדיין קשי'

ונ"ל דבר חדש דל"ש רוב אלא אם הרוב והמיעוט משוני' זה מזה כגון רוב בהמות כשרות ומיעוט טריפות שהמיעוט משונה מהרוב שהרוב כשר ומיעוט טריפה או רוב נשי' בתולות נישאות שהמיעוט משונה מהרוב שהרוב הנישאות הם בתולות ומיעוט אלמנות ויש רוב בפ"ע ומיעוט בפ"ע בזה שייך לומר על דבר שאנו דנין שהוא מהרוב אבל בקידשתי את בתי הלא כל האנשי' שבעולם שוי' ואין חילוק ביניהם לומר שזהו הרוב וזהו המיעוט אלא אנו דנין מי הוא האיש מכל העולם שקידש אשה זו שפיר נאמן ע"א לומר זהו שקידשה דאינו מעיד נגד הרוב דאין כאן רוב ומיעוט כלל, ונראה שזה היתה כונת חת"ס אה"ע ח"ב סי' קמ"ד בהשיגו על פנ"י כתובות י"ב שהקשה ל"ל קרא דמחזירין אבידה בסימני' ת"ל משום ברי ושמא ברי עדיף ואפי' למ"ד לאו ברי עדיף היינו נגד חזקת ממון אבל באבידה ליכא חזקת ממון שהרי אינה של המוצא ותי' דאינו נאמן בברי נגד רובא דעלמא ע"ש והשיג עליו חת"ס ע"ש באריכות ונ"ל שכיוון למ"ש דגבי אבידה ל"ש רוב ומיעוט דאין הרוב חלוק מהמיעוט אלא אנו דנין מי מכל העולם שאבד חפץ זה ושפיר נאמן בברי שהוא אבדו אלא שאין דבריו מבוארי' יפה

שבתי וראיתי כי דברי פנ"י בקידושין ובכתובות צדקו יחדיו ואין כונת פנ"י בכתובות דאמרי' מא' מרובא דעלמא נפל דבזה ודאי נכון השגת חת"ס אלא כך כונתו איש א' אבד חפץ זה ורובא דעלמא לא אבדו חפץ זה ולאחר האבידה שפיר חלוקי' הרוב דהמיעוט דהמיעוט דהיינו אדם א' אבד חפץ זה ורוב בני אדם לא אבדוהו וא"כ שפיר אנו אומרי' על אדם זה שבא לפנינו שהוא מרובא דעלמא שלא אבדו חפץ זה ולא המיעוט שאבדו ושפיר אינו נאמן בברי שלו נגד הרוב וז"ל פנ"י דהמוצא יכול לומר דלאו ממנו נפל אלא מרובא דעלמא ואין כונתו לומר דמרובא דעלמא נפל רק כונתו דאמרי' דלאו ממנו נפל אלא הוא מרובא דעלמא שלא נפל מהם וכמ"ש והבן, ובזה צדקו גם דבריו בקידושין כיון דרק א' קידש ורובא דעלמא לא קידשו א"כ נימא שהוא מרובא דעלמא שלא קידשו ולמה נאמן נגד הרוב אבל ודאי אם נאמר הרוב שודאי א' מרובא דעלמא קידש ולכן לא קידש הוא ל"ש רוב כמ"ש דמ"ש זה מזה אלא להיפך אמרי' יען שהוא ודאי לא קידש כיון שהוא מרובא דעלמא שלא קדשוהו ודאי אחר מרובא דעלמא קידשה ויש לתקן לשון הפנ"י שם לכונה זו

ובזה יש ליישב מה דנראה סותר לסברתי הנ"ל מסוגי' דב"ב כ"ג דפריך וליזול בתר רובא דעלמא וכו' ומאי קושי' הא אין כאן רוב חלוק מהמיעוט אלא א' מכל העולם הרגו ושפיר הקרוב מברר שהוא הרגו דמ"ל זה או זה וכבר התעורר כעין זה אאמו"ר הגאון מו"ה יצחק יעקב אבדק"ק שאמשאן זצ"ל בחידושיו כת"י לסוגיא דרוב וקרוב אבל לפי דרכינו יתכן דאחר ההריגה שפיר חלוק הרוב מהמיעוט דרובא דעלמא לא הרגו רק המיעוט הרגוהו וא"כ נימא דהעיר הקרובה הוא מרובא דעלמא שלא הרגוהו וממילא הרגוהו א' מרובא דעלמא אבל ודאי אין לומר להיפך שודאי א' מרובא דעלמא הרגוהו ולכן לא הרגוהו א' מעיר הקרובה דבזה ל"ש רוב כנ"ל

המורם מדברינו דל"ש רוב ומיעוט אלא היכי שחלוקי' זה מזה אבל בשווי' אין כאן רוב ומיעוט אלא א' מן כולו ולפ"ז א"ש דכמו שכ' הר"ן לענין ביטול כיון דבדבר שיל"מ קרובי' להיות שווי' באו"ה ל"ש ביטול אם הם מב"מ כיון שקרובי' להיות שוי' ה"נ לענין כל דפריש לפי הנ"ל כיון דלמחר יהי' הכל היתר ולא יהי' כאן רוב ומיעוט ולא נוכל להחליט על שום ביצה אימתי נולדה לכן גם היום שאותן שנולדו היום חלוקי' מרוב ביצים שהם אסורי' משום מוקצה ורוב ביצי' אין בהם איסור מוקצה לא אזלי' בתר רובא כיון שהוא דשיל"מ ואין חילוק גדול ביניהם שוב ל"ש בי' רוב ומיעוט כלל והוא מכוון שפיר למ"ש הר"ן לענין ביטול וא"ש, וכ"ז שייך בדבר שאין חילוק בין הרוב להמיעוט רק באו"ה וממילא בדשיל"מ שפיר לא אזלי' בת"ר דהו' כליכא רוב ומיעוט אלא אחד מן כולו וכמ"ש אבל במעות מעשר שרוב חלוק מהמיעוט בלי חילוק או"ה של אכילה בירושלי' רק דמע"ש הוא ממון גבוה וכמו שפסק הרמב"ם פ"ג ממע"ש הי"ז ומעות חולי' הוא ממון בעלים אף דעכשיו אין אנו דנין ע"ז מ"מ שפיר אזלי' בת"ר שנאבד ממון בעלים ולא ממון גבוה כיון שהרוב חלוק מהמיעוט ויש לו שם בפ"ע ואף שהוא דשיל"מ וקרובים להיות שוי' באו"ה מ"מ כיון דלענין דין ממון חלוקי' הרוב מהמיעוט שפיר שייך לומר בי' רוב ומיעוט ואזלי' בת"ר וא"ש

ומעתה נ"ל דגם לטעם רש"י משום עד שתאכלם יש לומר כן דבאמת צריך להבין איך שייך שאכלו באיסור הלא בטל הוא לכן נ"ל דשני הטעמים צריכי' זל"ז דודאי אם היינו אומרי' דהיתר בהיתר נמי בטל ל"ה אמרי' סברא דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר שהרי המיעוט בטל הוא לגבי הרוב ואין כאן מיעוט כלל רק כיון דאמרינן היתר בהיתר לא בטל א"כ בדשיל"מ מצד ההיתר שבו אינו בטל וכמ"ש הר"ן ואין כאן ביטול רק מצד חלק איסור שבו וא"כ מפני מה אתה אוכל המיעוט מפני שהוא איסור ובטל לכן אמרינן עד שתאכלנו באיסור היינו דמה שהוא איסור יגרום לך היתר וביטול תאכלנו בהיתר ולפ"ז גם לענין כל דפריש מרובא פריש דל"א בדשיל"מ ג"כ צריכין לומר כסברא הנ"ל כיון דל"ש רוב רק משום שהמיעוט חלוק שהוא איסור א"כ עד שתאכלנו באיסור דמה שהוא איסור יגרום לך לאכלו תאכלנו בהיתר וממילא במע"ש דאין האיסור גורם שיהי' קרוי רוב רק דין ממון וכמש"ל לדעת הר"ן שוב שפיר אזלי' בתר רובא ול"א עד שתאכלנו באיסור כלל וא"ש. הכ"ד ידידו הדו"ש ומברכו בברכה שלימה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"ו

שיל"ת ב' אויפאלו אור ליום ה' תצוה תר"ן לפ"ק

בחודש אדר, ילבש הוד והדר, אהובי ידידי הרב המאוה"ג כש"ת מו"ה יקותיאל שווארטץ ני' אב"ד דק"ק מאנאשטאר יצ"ו

מכתבו הנעים בא הנה בשעה שלא הייתי בביתי ותמול באתי מקרית תוצות וראיתי מכתבו ולא מצאתי בו חדשות רק פקפוקי' על דבריי ואין דרכי לנצח וכן יהי' דברי מועטי' רק על שני קושיות שכתב בשולי מכתבו אהא דאמרי' בשבת ד' ק"ב העושה נקב בלול של תרנגולי' רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש וכתבו תוס' דלא חשיב לי' שמואל בונה משום דלא חשיב להאי פתח עשוי להכניס ולהוציא ומוכח דלענין מכה בפטיש חייב אעפ"י שאין עשוי להכניס ולהוציא א"כ איך יתרץ שמואל קושי' הש"ס לקמן קמ"ו מ"ש נקב חדש מ"ש אוסופי ע"ש

ואני בעניותי אינני יודע מה קושי' הא לענין מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה אינו חייב אלא אם גומר במחשבתו שיהי' זה גמר מלאכה אבל אם דעתו לתקנו עוד אינו חייב משום מכה בפטיש ועי' במ"מ פ"י משבת הי"ז ושם סי"ב ה"ב וא"כ מוקי לה שמואל בכה"ג שאין דעתו לעשותו כלי בנקב זה או שרוצה להרחיבו עוד דליכ' משום מכה בפטיש רק משום בונה ופתח ושפיר משני לה כדמשני התם, אלא אי קשי' הא קשי' דקאמר התם ורבנן הוא דגזור משום לול של תרנגולי' דעביד לעיולא אוירא ולאפוקי הבלא והרי לשמואל ל"ש זה דלול של תרנגולי' לדידי' נמי אינו עשוי להכניס ולהוציא וצריך לדחוק דמ"מ בלול של תרנגולי' חייב משום מכה בפטיש ולהכי גזרי' שפיר אטו לול של תרנב לי'

אבל יותר נ"ל דבאמת מלשון הרמב"ם פ"י משבת הט"ז שכתב מכה בפטיש וכו' ה"ז תולדה מכה בפטיש וחייב וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אין חייב על עשייתו מבואר דהיכי דאין הפתח עשוי להכניס ולהוציא אינו חייב משום מכה בפטיש ולדברי תוס' הנ"ל צ"ל דרמב"ם פסק דלא כשמואל בזה וזה קשה דהא לא מצינו שרב יחלוק בזה אדשמואל, לכן נראה דדוקא בלול של תרנגולי' שדרכו בכך שיהי' זה גמר מלאכתו לעשות נקב שיצא הריח של צואה ולא יזיק להו, בזה ס"ל לשמואל דאעפ"י שאין בפתח עשוי להכניס ולהוציא מ"מ חייב משום מכה בפטיש אבל בשאר נקב שאין דרכו בכך שיהי' זה גמר מלאכתו מודה שמואל דאינו חייב משום מכה בפטיש אלא בעשוי להכניס ולהוציא וכדעת הרמב"ם וא"כ א"ש בדף קמ"ו דאמר ד"ת כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח וממילא לשמואל אינו חייב משום מכה בפטיש וכנ"ל

וגם מה שהק' אהא דמסיק לשמואל הקודח כ"ש חייב משום מכה בפטיש ולא משכחת אלא בבזעי' בנמצא דפרזלא ושבקי' בגוויי' א"כ לקמן בברייתא ק"ג ע"ב דפליגי ת"ק ור"ש דלת"ק חייב בקורח כ"ש ולר"ש עד שיקדח את כולו ואמאי חייב לת"ק אליבא דשמואל הא במלאכת מכה בפטיש אם דעתו להוסיף עליו ליכא גער מלאכה לא ידענא מאי קושי' דמתחילה הי' בדעתו לקדוח את כולו מעבר לעבר עי' ברש"י וכשקדח כ"ש נמלך והניחו כך ואינו רוצה לקדוח יותר ושפיר הו' גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש כיון שאינו רוצה להוסיף יותר ולר"ש פטור כיון שמתחלה הי' בדעתו לקדוח מעבר לעבר ואדעתא דהכא קדח בעי' שיגמור את כולו ולת"ק חייב דלא בעי' שיגמור את כולו כיון שג"ז מלאכה המתקיימת ולק"מ

ויען כי הזמן בוגד ב' אקצר באמרי', ואסיים בשמחת פורים, כנפשו ונפש ידידו החותם בברכת שלום ואמת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.