בית שערים אורח חיים צח

מותר לילך בשבת לקבול עליו לפני השר שיפרענו דבמקום פסידא לא גזרו ע"ש והרי הוא רק ספק דאפשר שלא ישוב ואפ"ה שרי. וכן מצינו לענין מלאכת חוה"מ ואבל דשרי בדבר האבד גם ספק דבר האבד שרי. ובזה הנני דו"ש ושלום גיסך תלמידי ני' רבך הנאמן

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"ד

שיל"ת ב' אויפאלו ב' בהעלותך תרס"ב לפ"ק

שוכ"ט להאברך השנון שמו ינון. מו"ה אלימלך ני' פריעדלנדער

עתה באתי על ד"ת מה שהתעורר על דברי ראבי"ה שהביא ב"י סי' ש"ז דאמירה לגוי בדאורייתא נמי לא אסורה אלא בדבר שא"א למצוא תקנה ע"י ישראל לעשותו כגון להתם חמין אבל אם אפשר לעשותו כגון ברה"ר דיכול להביא ע"י מחיצות בנ"א שרי' אמירה לגוי א"כ מה פריך בעירובין ס"ז הזאה שבות ואמירה לנכרי שבות מה הזאה שבות ואינו דוחה שבת אף אמירה לנכרי שבות ואינו דוחה שבת ומאי קושי' דילמא בהאי ינוקא דאפשר להביא מבית לבית אחר ע"י מחיצה של בנ"א גם ע"י ישראל לכן שבות מותר אבל הזאה א"א לעשות ע"י ישראל בהיתר. קושי' זו א"צ לפנים דגם ראבי' לא התיר שבות באי' היכי דאפשר לעשות בהיתר ע"י ישראל רק שבות דאמירה לגוי דקיל והיינו לפי מה דמשני התם דשאני שבות דאית בי' מעשה כמו הזאה משבות דלית בי' מעשה דהיינו אמירה לגוי אבל לפי הס"ד דמקשה דאין חילוק בין שבות דהזאה דאית בי' מעשה לשבות דאמירה לגוי דאין בו מעשה ודאי גם ראבי' מודה דגם שבות דאמירה לגוי אסור אפי' יש תקנה לעשות בהיתר ע"י ישראל כמו שאר שבות וראבי' לא כתב כן רק לפי המסקנא דשבות דאמירה לעכו"ם קיל לפי שהוא שבות שאין בו מעשה וז"פ

ועוד הא מסיים שם בשם ראבי' והיכי דא"ל דילמא אתי לאחלופי בר"ה אסור אמירה לגוי אפי' באיסור דרבנן ואפי' לדבר מצוה והק' ב"י וד"מ שדבריו אלו סותרים דבריו הראשונים ע"ש ותי' הב"ח דודאי להעביר אפי' ק' אמה בר"ה מותר ע"י מחיצה של בנ"א דגם ע"י מחיצה של בנ"א נעשה רה"י אבל להוציא מחצר לחצר שלא עירבו דשניהם רה"י ואפ"ה אסרו חכמים דילמא אתי לאחלופי להוציא מרה"י לרה"ר שיטעו לומר מכדי הוצאה מרשות לרשות הוא מ"ל מרה"י לרה"ר ומ"ל מרה"י לרה"י של אחר בזה לא מהני מחיצה של בנ"א דנהי שע"י מחיצה של בנ"א נעשה רה"י מ"מ לא נעשה רה"י של אדם זה ואכתי אתי לאחלופי כנ"ל וממילא דאסור גם אמירה לנכרי זה תורף דברי הב"ח בתוספות ביאור קצת ולחנם התמרמר עליו טו"ז סי' ש"ז סק"ד וכדברי הב"ח מבואר בהדי' בב"י סי' שס"ב ד"ה כתוב בשיבולי הלקט בשם ס' התרומה ע"ש ומה שהתיר רבה בהאי ינוקא להביא חמי ע"י נכרי מבית לבית היינו במילה דוקא כמ"ש תוס' שם ועי' א"ר סי' ש"ז אות ט"ו אבל עכ"פ ע"י מחיצה של בנ"א אסור מבית לבית ופריך שפיר דיהא שבות דאמירה לגוי אסור כמו שבות דהזאה כיון דאין היתר בזה ע"י מחיצה של בנ"א ול"ש בזה היתר דראבי'

וגם לדעת טו"ז סי' ש"ז סק"ד דהא דיש היתר לומר לגוי כיון שיש היתר ע"י מחיצה מבנ"א היינו דוקא ביש שם בנ"א שאפשר לעשות מהם מחיצה וכו' אבל אם אין אפשרות לעשות מחיצה מבנ"א אסור אמירה לעכו"ם לעשות היום ע"ש באריכות ג"כ לק"מ דאביי דפריך משבות דהזאה ידע דהתם לא הי' אפשר לעשות מחיצה מבנ"א ובפרט דבעי' דוקא שלא ידע א' מהם שהועמד שם לשם מחיצה כמבואר סי' שס"ב ס"ה וגם אם עושה מחיצה מבנ"א במזיד בשבת לא מהני כלל אא"כ הי' שם מחיצה בכניסת שבת ונסתרה בשבת עי' סי' הנ"ל ס"ג ומג"א סקי"א ובכה"ג מיירי ראבי' אבל כאן לעשות מחיצה מבנ"א בתחילה בשבת במזיד לא מהני ושפיר אסור אמירה לגוי גם לראבי' ופריך אביי שפיר מהזאה ומה שהתיר רבה באמת עי' טו"ז שם וא"ש. ובזה הנני חותם בברכת התורה ולומדי' יתחזק ויתאמץ בלימוד גפ"ת וראשוני' ושו"ע. ואז יהי' מקורו ברוך כנפש המצפה להרמת קרן התורה והיראה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"ה

ב"ה ב' אויפאלו ד' בהעלותך תרמ"ג לפ"ק

לרב גדול אחד שליט"א

מכתבו קבלתי ושמחתי בשלומו הטוב וכו' ובדבר הנידון אשר כתב שבות יעקב שהביא שערי תשובה או"ח סי' שמ"א בחלה שנמצא בתבשיל בשבת דמועיל התרה דהוי כדשיל"מ ומפירי' נדרים לצורך השבת והקשה הא דשיל"מ ל"ש רק במב"מ וכאן הוי מבשא"מ דמיירי בחלה שנפלה לתוך התבשיל. הנה אם לדחות יש דאפשר בתבשיל שהוא מב"מ כגון תבשיל של עיסה ועי' פ"ת יו"ד סי' שכ"ג אות ב' אבל הוכחה שני' שכתב מדכתב ואף דיש ס' ואי במב"מ בעי ק"א ודאי א"ש אבל איני יודע למה הוצרך לראי' כלל הלא לפי הלשון שהביא שע"ת מבואר כן להדי' שכתב ויש להתיר אפי' שלא במינו ואפי' איכא ס' דהוי כדשיל"מ

ומה שתירץ עפ"י צל"ח ביצה ט"ל דאם יש לו עכשיו היתר לדבר אחד ולהבא לכל דבר אפי' במבשא"מ דשיל"מ לא בטל וה"נ יש לו היתר עכשיו בלא ביטול ליתנו לכהן קטן ולכל אדם ע"י שאלה לכן אפי' בא"מ לא בטל. תי' זה צריך ביאור קצת דלכאורה אין אנו צריכי' בזה לדברי הצל"ח וסגי במ"ש הר"ן בנדרי' נ"ב לדעת הרי"ף דדוקא אם הוא אסור עכשיו ואינו חסר מן איסורו אלא שיהי' מותר לאח"ז אותו חסרון של איסור כיון שהוא מיעוט ראוי שישלמנו החילוק שיש בין מינו לשא"מ אבל כשיש לו היתר עכשיו הרי נתקרב הרבה היתירו של איסור לשל היתר ואין חילוק של מבשא"מ משלימו ואפי' בא"מ לא בטל ע"ש וה"נ כיון שיש לו היתר עכשיו ע"י שאלה ומכ"ש כשישאל יהי' היתר למפרע ונתקרב היתירם ומשו"ה אפי' בא"מ לא בטל וכאן ל"ש מה שהעיר הצל"ח דאנן לא קי"ל כרי"ף רק כראב"י שבב"י סי' ס"ט דמה שמותר עכשיו לא מקרי דשיל"מ שהרי לדבר זה לא נאסר כלל ועי' בש"ך סי' ס"ט סקנ"ו דהרי הכא ניתר אחר השאלה למה שהי' אסור קודם השאלה ועי' בש"ש ש"ו פ"ד

אבל באמת זה ליתא דהרי גם בנדרים שהוא דשיל"מ ע"י שאלה כ' הר"ן שם דבא"מ בטל אפי' לדעת הרי"ף וא"כ נדחה מ"ש אבל לפי"ז גם דברי צל"ח ביצה תמוהים שהרי הר"ן שם קאי על נודר מן הבשר וא"כ מותר קודם שאלה לאחר ולאחר שאלה מותר גם לדידי' וא"כ לא יתבטל אפי' בא"מ. ולענ"ד דדברי הצל"ח נכוני' דדוקא אם אנו דני' על חתיכה ידועה שייך לומר כיון דחתיכה זו יש לה היתר עכשיו לאדם אחר ולאח"ז לכל אפי' בא"מ לא בטל כיון שאפשר לחתיכה זו להיות נאכל בהיתר לאיש אחר למה יאכלנה באיסור או שהיא שיוה יותר באו"ה אבל באוסר מין בשר דאין לדון רק מצד הגברא שאסר כל מין בשר עליו וגברא זה אין לו רק היתר א' ע"י שאלה אבל מה שאחר יכול לאכול בשר לא ניתוסף היתר לגבי גברא זה ולהכי לא בטל בא"מ ועי' יו"ד סי' רי"א וטו"ז או"ח סי' תקנ"א סק"ט ויש לעיין בזה

אבל אי קשי' הא קשי' לי על דברי שבו"י הנ"ל הלא מבואר בנדרים נ"ט דתרומה לא מקרי דשיל"מ משום דליכא מצוה לאיתשולי עלה והה"נ חלה וכ"כ הש"ך להדי' ביו"ד סי' שכ"ג סק"ז והאיך כתב שבו"י דחלה הוי דשיל"מ וצ"ע. ויש לי הרהורי דברים בזה אבל יען ס' שבות יעקב אינו בידי לא אוכל לשפוט מבחוץ

ואודיע לכ"מ מה שאמרתי בענין זה לתרץ דעת הר"ן בביצה ס"ט אין צדין דצידד לומר בבצי' שמביא נכרי ביו"ט שאסורי' דילמא היום נולדו ולא אזלי' בתר רובא שנולדו מאתמול משום דלא אזלי' בת"ר בדשיל"מ וכן כתב מג"א סי' תקי"ג סקי"ג בשם יש"ש והקשו עלי' בספר בינה לעתים פ"ב מיו"ט ה"ו וצל"ח פסחים ז' מסוגי' דשם תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר אם רוב חולין חולין והלא מעשר הוא דשיל"מ כמבואר ברמב"ם פ"י ממע"ש הי"ד והוא משנה בביכורים פ"ג ואיך אזלינן בת"ר ע"ש וכבר כתבנו בזה בתשובה א' באורך. וכעת כנל לחלק בסברא ישרה דבשלמא בנידון הר"ן ומג"א גבי ביצים דאין הספק רק על ביצים אלו שמביא הנכרי אלא על כל ביצים שבעולם שאין ישראל יודע שנילדו היום וכולם הם בכלל הספק ועי' פלתי סי' ט"ל אות ב' והנה ודאי יש בעולם מיעוט ביצים שנולדו היום ביו"ט וא"כ ודאי יש כאן אי' ולהכי לא אזלי' בת"ר בדשיל"מ דאמרינן המתין עד למחר ויהיו גם המיעוט ביצים שאסורי' היום היתר גמור אבל שם במעות מעשר אין בכלל הספק רק מעות זה שנמצא והרוב מעיד שמעות זה חולין ואין כאן איסור בזה שפיר אזלי' בת"ר אפי' בדשיל"מ דמה תאמר אכול בירושלים ודאי לא יהי' איסור הא אנו אומרי' על מעות זה שגם לאכלו חוץ לירושלים הוא היתר כמו בירושלים דאין כאן כלל דבר האסור חוץ לירושלים ומותר בירושלים בכלל הס' ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"י סקנ"ו דוגמא לזה

ועוד נ"ל דיש להבין לפי דעת הר"ן בנדרי נ"ב בטעם דשיל"מ לא בטל משום דשוה באו"ה א"כ זה שייך רק לענין ביטול ברוב אבל לענין כל דפריש מרובא פריש מאי נ"מ אם שוה באו"ה ובשלמא לטעם דעד שתאכלנו באיסור וכו' י"ל גם כאן עד שתסמוך על הרוב המתין עד למחר ולא תצטרך לסמוך על הרוב אבל לטעם הר"ן קשה ונלענ"ד בהקדם מה שנתקשה הפנ"י בקידושין ס"ג ע"ב בהא דקימ"ל דאין ע"א נאמן באיתחזק אי' א"כ כ"ש דאינו נאמן נגד הרוב דרובא וחזקה רובא עדיף וא"כ תקשי סוגי' דהתם דקדשתי את בתי וא"י למי קידשתיה ובא א' ואמר אני קידשתי' נאמן והק' הר"ן הא אין ע"א נאמן בדבר שבערוה דאינו פחות משתים ותי' דוקא היכי שבא להוציא מחזקה אינו נאמן אבל כאן אינו מעיד נגד החזקה רק בא לברר שפיר נאמן ע"ש מ"מ אכתי קשה