בית שערים אורח חיים צז

ערבות אפי' באנשים א"כ בשבועה אפי' חייב שבועה דרבנן נפרעי' מכ"ע דהא לשוא ועבר אדאורייתא וזה ל"ש בשאר אי'

כל המוסיף גורע והוא דבר בטל דאם נשבע לשקר אפי' אינו מחויב שבועה מדרבנן ג"כ נפרעי' ממנו ומכל העולם וגם בשאר עבירות אף שאפי' מדרבנן אינו מחויב לעבור מ"מ הוי בכלל ערבות

אבל בגוף הקושי' נ"ל דיש לתמוה על הרא"ש שכתב דאשה אינה בכלל ערבות הרי כתב הרא"ה בחינוך מצוה רט"ל להוכיח כ"א מישראל שאינו מתנהג בכשרות וכו' ונוהגת מצוה זו בכ"מ ובכ"ז בזכרי' ונקיבות ועובר עלי' ולא הוכיח כענין שאמרנו בטל עשה ועוד שהוא מכת הרשעים שעושי' כן ע"ש וא"כ הרי גם הנשים ונקבות בכלל ערבות וא"נ שהרא"ה והרא"ש הם דיעות חלוקות. אבל באמת ענין הערבות שכתב הרא"ש הוא ענין אחר לגמרי כמ"ש הר"ן בר"ה כ"ט כל הברכות כולן אעפ"י שיצא מוציא שהרי כל ישראל ערבי' זב"ז במצות וכיון שלא יצא חבירו כמ' שלא יצא הוא דמי ע"ש וע"ז כתב הרא"ש דנשים אינן בכלל ערבות דנימא דאם אחר לא יצא הוי כמי שלא יצאה היא ולכן אם היא אינה חייבת א"י להוציא אחרים י"ח אבל משום מצות תוכחה אם בטלה נהי דנענשת משום ביטול מ"ע אבל לא הוי כאלו היא לא יצאה וא"י להוציא אחרים

ולפ"ז במל"ת ל"ש ענין ערבות שכתב הרא"ש כלל דהוי כאלו הוא עבר דודאי אם חבירו עובר על לאו אין הוא לוקה אפי' הי' בידו למחות ואפי' בי"ש אינו נענש אלא אם יש בידו למחות כדאמרי' בשבועות הנ"ל ואפי' יש בידו למחות הוא בדיני' ורשעי' דמשפחה בדין חמור ורשעי' דעלמא בדין הקל כדאמרי' התם והיינו במשפחה מפני שמחפי' עליו ואחרי' מפני שלא מיחו וביטלו מ"ע דתוכחה. ותימא על בעל מוצל מאש וכל אחרוני' שפלפלו אם שייך במל"ת נשים בכלל ערבות דהרי במל"ת ל"ש ערבות זה אפי' באנשים רק משום מצות תוכחה ולא דהוי כמי שעבר הוא וערבות דמצות תוכחה ודאי שייך גם בנשים כמ"ש חינוך הנ"ל וצ"ע. ולפ"ז לק"מ קושיתו דרא"ש לא כתב שאשה אינה בכלל ערבות אלא בערבות דשייך במ"ע דליהוי כמי שלא יצאה היא אבל בערבות דשייך במל"ת דהיינו משום תוכחה ודאי שייך גם בנשים כמ"ש החינוך ופריך שפיר בשבועות וכל עבירות וכו' ובזה הנני חותם בברכת התורה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"א

שיל"ת ב' אויפאלו א' דר"ח תמוז דהאי שעתא תרמ"ד לפ"ק

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג החרוץ מו"ה שלמה ני' שטערן בק"ק חוסט

מה שעמדת על דברת חת"ס או"ח סי' ס"ח שכ' על לשון רמ"א שם ס"ד ושנים לא יאמרו הפטורה בפ"א דתרי קלא לא מישתמעי ונרשם ריב"ש סי' ל"ו ומגילה כ"א וכ' חת"ס והאמת שכן הוא בש"ס שם וכו' ומ"מ למעיין בד"מ יראה דטעות סופר הוא בשו"ע ותרי מילי קאמר שלא יהי' שנים מפטירין שלא יהא ראובן קורא בתורה ומפטיר חצי הפטורה ושמעון מפטיר חצי השני' וכו' וזהו מהריב"ש ועוד דין א' שלא יהי' שנים קוראי' בב"א וכו' והוא מגמ' הנ"ל ובעיניך יפלא דאמת הדבר שהב"י הביא מהריב"ש דין הראשון אבל הרואה בפני' בריב"ש כ' גם דין השני והארכת

ואין דעתי נוחה לדקדק כ"כ בדברי האחרונים ואי דייקת כולי האי לא תנינן ובד"מ שלי איתא כ' הריב"ש סי' ל"ו ושנים לא יאמרו הפטורה כי אם אלא א' קורא וא' מתרגם וג"ז נדפס באופן שאפשר לטעות. ובהגהות מהרל"ח כ' בד"מ שלפנינו הובא בענין אחר וז"ל דשנים לא יאמרו הפטורה א' אלא הקורא בתורה צ"ל כל הפטורה ולכן אף אם נשתתק הראשון וכו' והם דברי ריב"ש שהביא ב"י והובא ריב"ש סוס"י מ' ובחת"ס כ' ונרשם שם ריב"ש סי' רי"ו ואינו בסי' רי"ו רק בסי' מ' ודין הראשון הוא בסי' ל"ו ונראי' הדברי' שאיזה טעות הדפוס נזדקר לפני בעל החת"ס ויען שלא הי' לו נ"מ לדינא לעיין בפני' בריב"ש ואין לדקדק בכגון דא

ומה שעמדת על רמב"ם בפיה"מ שבועות מ"ד הנגזל כיצד שכ' זה הדין ג"כ הוא בשני תנאיו וכו' והוא מחבא דברי' תחת כנפיו ובעה"ב אינו מצוי וכו' אם הפי' שאינו מצוי בביתו כשלקח הנכנס כליו הרי כ' הרמב"ם פ"ד מגזילה ה"ז וח' דאין הנגזל נשבע ונוטל רק מחרים חרם סתם ע"ש. לפענ"ד כונתו פשוטה לפמ"ש סמ"ע רס"י צ' דשלא ברשות אינו דוקא ומיחה בו בעה"ב אלא לאפוקי אם הרשהו בעה"ב שילך לביתו ויטול כלים למשכון בעד חובו ואפי' חייב לו זה הנגזל ע"ש וזה כונת הרמב"ם ובעה"ב אינו מצוי פי' שירשהו לכנס וליתן כלים ולמשכון. אבל הוא בביתו ואם אינו לישנא קלילא כ"כ אין זה חידוש דפיה"מ הועתק בלשון ערבי וכך כתבו אחרונים כמה פעמים. וד' ישלח לנו משיחו הולך תמים. כנפש רבך דו"ש כל הימים

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"ב

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק במדבר ל"ח לספירה תר"ן לפ"ק

חוסן ישועות בחג השבועות, לידידי מור ואהלות וקציעות, הרבני החרוץ ושנון וריח לו כלבנון כמו"ה שרגא פייבל גראסמאנן ני' ויהל בק"ק פעטראוועסעל

מכתבו הנעים מן ב' בהר בחוקתי בא אלי בעתו ובזמנו וכו' ומה שעמד על דברי רבינו יונה אהא דברכות דף ח' ע"ב לעולם ישלים אדם וכו' ואפי' עטרות ודיבון וי"מ דנקט עטרות ודיבון משום שאין לו תרגום ואינו נראה דהא איכא ברכת כהני' וכמה פסוקים אחרים ע"ש ופלא בעיניו דברכת כהנים יש לו תרגום ורצה לפרש עפ"י מתני' דמגילה כ"ה דב"כ הוא מן הנקראים ולא מתרגמי'. פירושו אינו מחוור דהא בגמ' שם אמרי' מ"ט משום דכתיב ישא שלא הקב"ה נושא להם פנים עי' ברש"י שם והיינו שאין מתרגמי' שיבינו ע"ה ואין מתרגמי' בציבור עי' תוס' יו"ט על משנה זו אבל מ"מ אפשר שיש לו תרגום

ויותר הי' נראה לפרש עפי"מ דדרשי' בסוטה דף ל"ח כה תברכו בלשון הקודש והכי קיי"ל באו"ח סי' קכ"ח סעי' י"ד וא"כ אין לו תרגום שהרי בלשון תרגום אינו ברכת כהנים כלל רק פירוש המלות אלו של ברכת כהנים אבל א"א לומר שיברכום יברכיוך ויטריוך כי אם אומר כן אינו ברכת כהנים כלל לכן ס"ל לר' יונה דברכת כהנים אין לו תרגום כי אינו רק בלה"ק כמו שם ראובן שמעון שאין לו תרגום אבל מצאתי בשל"ה ריש מס' שבת שכ' על דברי רבינו יונה ואע"ג דאית לי' תרגום כמו שנמצא בחומשים שלנו תרגום על אלה פסוקי' אפשר שזה התרגום אינו מקובל מסיני ע"כ יקרא המקרא ג"פ וגם התרגום אולי היא תרגום מקובל ולא הי' מגולה בימי רבינו יונה אחר כותבי זה מצאתי בסידור מהר"ר הירץ ז"ל שכ' ברכינו בברכה המשולשת בתורה לדעתי משולשת בתורה היינו משום דלית לי' תרגום וצריך לשלש המקרא משא"כ בברכה אחרת שנים מקרא ואחד תרגום וה"נ מסתברא מדאמר הכתובה ע"י משה ולא ע"י המתרגם ע"ש העתקתי לשונו הקדוש המתוק מדבש ופירושו מחוור כתלג חיור

ומה שתמה על מהרש"א שבתוס' ברכות דף כ' ד"ה מדלגי' שכתב ר"ת דליתא להני כללי דהא רביעית דם שאין הנזיר מגלח עליו ואפ"ה הכהן מוזהר וכו' וכתב מהרש"א דלא ידע מאין פסיקא לי' זה דילמא דוקא מטמא אבל אינו מוזהר ע"ש והוא פלא דהרי קרא דילפי' מני' רביעית דם בחולין דף ע"ב בכהן כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא וכבר עמד בזה בהגהות הגאונים על המהרש"א. ובספר זרע בירך תי' דהאי קרא בכ"ג כתיב אבל כהן הדיוט אפשר דאינו מוזהר ע"ש. והארכתי בעניני' אלו בתשובה אחד זה כמו ח' שנים לכן צויתי להעתיק לו סנסן קטן אחד מהרבה מ"ש שם ביישוב דברי מהרש"א. ובזה הנני חותם בברכת התורה. יעלה ויצלח על דבר אמת. כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"ג

שיל"ת ב' אויפאלו ד' לס' הדברים תרו"ן לפ"ק

בין המצרים, נזכה לראות בית בנוי בראש הרים, תלמידי אהובי הרבני המופלג החו"ש מו"ה יהודה ני' הירש

היום באתי להשיבך על מכתבך הבאי' לידי ומ"ש ללמד זכות על ההולכים בש"ק אל השטייערקאמיססיאן להשתדל לפחות מן השטייער או שלא להוסיף משום דאף להאוסרי' שבות במקום פסידא כמ"ש מג"א סי' רמ"ד סקט"ז מהא דע"ז י"ג. יפה כתבת. ומ"ש דילמא משום שיש ספק אם יציל מידם אסור וציינת טו"ז סי' ש"ז סק"ה דאם מסופק מתחילה אסור. הנה מדברי טו"ז אין ראי' דשם ההיתר משום שהוא חשבון של מה בכך ואם מסופק דילמא עדיין יש להם אצלו הרי אינו חשבון של מה בכך אפי' נתברר שאין להם אצלו כלום. מ"מ כיון שקודם החשבון הי' מסופק הי' החשבון לתועלת. אבל כאן מותר אפי' משום ספק הצלה שלא ישתקע הממון ביד עכו"ם ולא אמרו מפני מציל מידם אלא כמציל דהיינו ס' ושם בע"ז י"ג פירש"י שהוא כמציל מידם שמתוך כך יהי' לו עדים ומסייען לו להציל מן העוררי' והרי אינו ודאי שיהי' עוררי' וגם אינו ברור שיציל רק שעי"כ קרוב שיהי' לו עדים ומסייעי' ומ"מ שרי

ועיין בא"ר סוס"י ש"ז בשם תשו' הב"ח סי' קמ"ו ראובן שיש לו חוב אצל גו' ובשבת נודע לו שילך מן העיר ואפשר שלא ישוב עוד