בית שערים אורח חיים צה

לעשות למחר אבל אי אין קידוש אלא במקום סעודה צריך לעשות סעודה היום דוקא בפת אפילו לגאונים רק במקום קידוש א"צ רק שתיית רביעית וא"ש

ומעתה לק"מ מה שהק' בעל תוס' שבת הנ"ל על הב"י מדברי תוס' אלו שכתבו דאין קפידא בשביל סעודת שבת רק אי יש קידוש שלא במקום סעודה אבל הב"י קאי אי אין קידוש אלא במקום סעודה שפיר יש קפידא משום סעודת שבת דאי ליכא סעודת שבת כלל אפי' במק"א לא הוי שתיית יין רביעית במקום קידוש וקידוש במקום סעודה וכמ"ש

ולפ"ז שפיר הק' תוס' ואיך יעשו קידוש בלא סעודה כלומר בלא סעודה כלל הלא אין קידוש אלא במקום סעודה ואפי' אם ישתה רביעית מלבד כוס של קידוש כיון דאינו אוכל סעודה כלל אפי' במק"א לא הוי קידוש במקום סעודה אפי' לדעת הגאונים כנ"ל. וע"ז תי' דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שמיד אחר הסעודה עושה קידוש ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת. דאי לא היתה עולה לא הוי קידוש במקום סעודה אפי' שתה רביעית וכמ"ש. ולק"מ קושיתו דתוס' נמי ס"ל כגאונים ודבריהם שבעתים מזוקקים ולשון זהב לשונם

מיהו אפי' לו יהיבנא דתוס' לא ס"ל כגאונים מ"מ דברי מג"א נכונים ואין ראיתו משמואל דס"ל ידי קידוש לא יצאו אלא מהא דפריך הגמ' שם אדאביי הא כל מילי דמר עביד כרב דילמא הא דס"ל לרב ידי קידוש יצאו היינו משום ששתו שם חה מהני לרב וכדעת הגאוני' אבל לשמואל ג"ז לא מהני וכתוס' אבל בלא שתו כלל גם לרב לא יצאו ולכן אמר מי טעימו מידי ובאמת אין הפי' טעימת לחם כמ"ש התוס' לפי האמת רק שתיית יין ומאי פריך אלא ודאי מוכח דשתיית פחות מרביעית הוי לענין קידוש כלא שתו כלל ומדרב לדעת תוס' נשמע לשמואל לדעת הגאונים דפחות מרביעית לא מחשיב כלל דליקרו קידוש במקום סעודה ובעי רביעית דוקא וא"ש:

וכל זה כתבתי להגדיל תורה ויאדיר אבל באמת אני תמה על תמיהתו וכי תוס' בדו זאת מלבם דלר"י מיירי ששתו בביהכ"נ הלא הביאו גמ' ערוכה דברכות מ' שאם הפסיק בין המוציא לאכילה צריך לחזור ולברך וא"כ ר"י ע"כ מיירי ששתו בביהכ"נ והוכיח מג"א שפיר דלדעת הגאונים בעי רביעית דוקא דאל"כ תקשי לגאונים הא ר"י ע"כ מיירי ששתו בביהכ"נ דאל"ה קשי' מהאי דברכות וא"כ לשמואל אמאי לא יצא ידי קידוש נהי דבעי קידוש במקום סעודה דמסתמא רב ושמואל מיירי בגונא דמיירי ר"י ועיי"ש במחה"ש אע"כ דגם לגאונים בעי שתיית רביעית ומה בכך דתוס' פליגו אגאורם הלא אין ראי' מג"א מתוס' אלא מגמ' שהביאו תוס' ומה יענו הגאונים לגמ' זו וזה פשוט ובזה תנוח דעתו יען כי הזמן קצר. וכ"ט מאתו לא יבצר. כנפשו ונפש ידידו הנאמן

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה צ"ז עוד להנ"ל

שיל"ת ג' ויקרא תרמ"ד לפ"ק פה ב' אויפאלו יע"א

חשתי ולא התמהמתי להשיב מפני הכבוד מ"ש דראי' מג"א רק מתוס' שכ' וכן משמע מתוס' פסחים תפס אותי רק בלשוני וכונתי שראית מג"א ממ"ש התוס' דמיירי ששתו בביהכ"נ דאל"כ לא היו יוצאי' ידי יין לר"י והוכיחו כן כן מגמ' דברכות ועל תוס' זה אין הגאונים חולקי' דאין תי' לקושי' תוס' מברכות וא"כ תקשי לגאונים אמאי אינו יוצא לשמואל ידי קידוש אע"כ כיון ששתו רק פחות מרביעית גם לגאונים לא יצא ידי קידוש במקום סעודה ואיני יודע שום פקפוק ע"ז

ועל מ"ש דראית מג"א אינו משמואל אלא מהא דפריך והא כל מילי דמר עביד כרב השיב ידידי ני' דלפ"ז פליגי רב ושמואל דלרב מהני שתי' ולשמואל לא מהני וא"כ גמ' דקאמר דרבה ס"ל אין קידוש אלא במקום סעודה היינו כשמואל וע"ז פריך הא כל מילי דמר עביד כרב ואכתי איך מוכח דבעי' דוקא רביעית. והנה ביארתי דבר' במכתב הראשון דכך היא ראית מג"א אי נימא דלגאונים אליבא דשמואל די בשתי' פחות מרביעית תקשי לתוס' דפליגי אגאונים וס"ל דלשמואל בעי' אכילת פת דוקא א"כ כיון דע"כ מיירי ששתו בביהכ"נ דלמא רב מודה דבעי' שתיה דוקא ורבה דקאמר טעימו מידי באמת כונתו רק שתי' ולא מוכח דס"ל דבעי קידוש במקום סעודה כשמואל ועביד רק כרב אע"כ דאי בעי שתי' בעי' רביעית דוקא ובביהכ"נ לא שתו רביעית וא"כ רב לא בעי טעימה כלל במקום סעודה וע"כ רבה דאמר טעימו מידי כשמואל דבעי במקום סעודה וקאמר שפיר דס"ל אין קידוש אלא במקום סעודה ופריך שפיר והא כל מילי עביד כרב וממילא נשמע לגאונים אליבא דשמואל דבעי' שתי' לא סגי בפחות מרביעית וכ"ז פשוט ומבואר

ועל מה שחדשתי דגם לגאונים אינו יי"ח בשתיית רביעית אא"כ אוכל אח"כ במק"א סעודה שיצא בה ידי סעודת שבת. פקפק כ"ת ני' דא"כ ל"ק קושי' הטו"ז סי' רע"ג ס"ה דשפיר משכחת קידוש שלא במקום סעודה אם אינו אוכל אח"כ סעודה כלל. בעת כותבי הי' בלבי שבזה מתורץ קושי' הטו"ז ואם הטו"ז לא ס"ל סברא זו מ"מ ל"ק אמג"א אם ס"ל כן ואטו גברא אגבר' קרמית אלא שגם המג"א בסקי"ב הביא דברי הלבוש וב"ח דס"ל כדעת טו"ז. ואמנם מזה אינו מוכח דמג"א ס"ל כטו"ז דהם לאו מכח קושי' הטו"ז אתי עלה יעיין בב"ח סי' רס"ט ואפי' אם גם הם היו' מחליטי' כן מחמת קושי' הטו"ז מ"מ אין הקושי' דלא משכחת כלל קידוש שלא במקום סעודה לגאונים רק לשיטת הפוסקים שכתבו לעשות קידוש במקום סעודה והלא עפ"י הרוב שאוכלי' סעודת שבת אח"כ הוי ממילא קידוש במקום סעודה ע"י ששותה כוס של קידוש ומזה מוכח דבעי לגאוני' שישתה רביעית מלבד כוס של קידוש ואין להאריך בדברי' פשוטים

אבל מה שהביא מדברי מג"א סי' רע"ד סק"ב דקאי שאינו אוכל סעודת שבת כלל ומ"מ סיים שצריך לשתות יין אחר הקידוש כמ"ש סי' רע"ג ס"ה והיינו כשי' הגאונים מוכח דס"ל למג"א דלא כמ"ש בדעת הגאונים רק אפי' בלא סעודה כלל אח"כ יוצא לגאונים בשתיית רביעית יפה כתב דמוכח דמג"א ס"ל בדעת הגאונים דלא כמ"ש ועפ"ז כ' דקושייתו במקומו

אבל בכל זה אני אומר דקושיתו לק"מ וכך הוא ראי' מג"א דס"ל דלגאונים יוצא בשתיית רביעית בלא סעודה כלל אח"כ ותוס' ע"כ חולקי' ע"ז כמו שהוכיח כ"ת ני' מתוס' פסחים ק' אבל ס"ל למג"א דאם עושה אח"כ סעודת שבת כהלכתו גם תוס' מודים דיוצא בשתיית רביעית במקום קידוש דהוא אתחלתא דסעודה וכמו שביארתי בתשו' הקודמת וא"כ קשי' כיון דלתו' מיירי ששתו בביהכ"נ א"כ לשמואל אמאי אינו יוצא ידי קידוש הא בסתמא עשוי סעודת שבת בביתם וע"כ דשתיית פחות מרביעית לא מהני וה"ה לגאונים אם אינו עושה סעודה אח"כ נמי לא מהני שתי' פחות מרביעית וא"ש. ומכ"ש מ"ש ביישוב קושי' תוס' שבת על הב"י ודאי נכון דב"י ס"ל כדעת הגאונים כמ"ש ודלא כמג"א

ומה שפקפק עמ"ש דקושי' תוס' הי' בפסח וס"ל כלבוש וב"ח דצריך לשתות רביעית מלבד כוס של קידוש וזה אסור בפסח משום שמא ישכר דבזה אינו מיושב רק ללבוש וב"ח אינני רואה בזה שום סתירה שהרי יישבתי דעת מג"א ומג"א סי' רע"ד סי"ב נראה דס"ל כלבוש וב"ח שהביא דבריהם בלי חולק

ומ"ש שמפורש בתוס' בכל דבריהם דמייתי משבת לפי דעתי אדרבה משמע מלשון התוס' שכתבו ומיהו ק' לר' איך יעשו ד' כוסות ולא כתבו ומיבו ק' לק"י "בפסח" איך יעשו ד' כוסות דמעיקרא נמי מפסח קשה לי' ולא משבת דאי מעיקרא משבת קמיירי ועכשיו התחילו להקשות מפסח הול"ל כנ"ל. ומ"ש ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת ולא כתבו לסעודת יו"ט היינו משום שהביא ראי' מתוספתא דמיירי בשבת

ואפי' הי' ק' קושי' תוס' בשבת א"ש דהרי פלוגתא דר"י ור"י ע"כ מיירי גם בפסח כדמוכח בגמ' ובפסח ע"כ מיירי שאינו שותה רביעית מלבד הקידוש כמ"ש וא"כ גם שבת מיירי בכה"ג וק"ל שפיר גם בשבת אפי' ס"ל כשי' הגאונים. ויען עמוס הטרדות אנכי בענינים שונים אסתגר בזה והי' שלום מנאי ידידו דו"ש הטוב באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה צ"ח

של"ת ב' אויפאלו ב' תצוה תרנ"ט לפ"ק

שוכ"ט ושמחת פורים. לאהובי תלמידי הרבני היקר מו"ה יעקב בער ני' גינצלער בישוב געסטעלי

מכתבך בא אלי בזמנו אבל לא הרשני עטי להשיב לך עד היום ואשר שאלת אותן המחללי' שבת לתיאבון אבל מאמיני' בו אם מחויבי' בקידוש והבדלה. לפענ"ד ודאי מחויב בקידוש והבדלה וז"ל הרמב"ם פכ"ט משבת מצות עשה מה"ת לקדש את יום השבת בדברי' שנאמר זכור את יום השבת לקדשו כלומר זכרהו זכירות שבת וקידוש וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה ע"ש ובהבדלה רבים חולקי' שאינו אלא מדרבנן אבל קידוש ודאי דאו' רק קידוש על היין הוא מדרבנן עי' תוס' שבועות כ' ע"ב ד"ה נשים גם בריש הלכות שבת כשמונה מצות שבת מנה א' לשבות בשביעי ב' שלא לעשות בו מלאכה וכו' ה' לקדש את יום השבת בזכירה. ומה"ת נאמר כיון שמבטל מ"ע א' של שבת ול"ת א' יפטר גם ממ"ע אחרת דשבת וכי מ' שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהי' ריחו נודף כדאמרי' ברכות נ"א ואטו נימא כיון דמחלל שבת בפרהסי' הוי מומר לכה"ת כולה ופטור מכל המצות ולהרבה מן הראשונים הוי מומר לכה"ת ואנן איפכא שמעי' לה ביו"ד סי' קכ"ט דאף דמומר מותר להלותו ברבית מ"מ אסור ללות ממנו ברבית לפי שהוא מוזהר על הריבית והא דשרי להלותו עי' עו"ז שם

ואי משום היקישא דזכור ושמור הרי אמרי' בשבועות כל שישנו בשמירה