בית שערים אורח חיים צד

בתורתו. ויזכור לנו חסדו ואמונתו. כנפשו ונפש ידידו הנאמן דוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה צ"ה בעהי"ת

בדבר שאיזה אנשים מונעים לקדש על יי"ש בקידושא רבא ותולי' עצמן בדברי ידי משה שה"ש רבה מה השמן הזה עליון על כל המשקין שכ' ומזה הטעם אין לקדש קידושא רבא על משקה שקורי' י"ש לפי שאינו נקרא משקה לפי שבדוק ומנוסה שהנותן שמן לתוך י"ש הוא יורד למטה וא"כ אינו משקה ואחרים דחו דבריו שאין למדין מן ההגדות

הנה אף שדיחוי זו דיחוי מעיקרא הוא דלא מן ההגדה אנו למדים רק ממה שהגדה מספרת האמת כמות שהוא מ"מ לפענ"ד דברי ידי משה אינו מוכרחי' דמה שאמר המד' שצף על כל המשקין אולי רק על ז' משקין קאמר דמכשירי' לקבל טומאה עי' מתני' פ"ו דמכשירי' מ"ד

ויותר נראה דרק על משקין שהם בטבע הבריאה קאמר המד' שהשמן צף על גביהן ולא משקין שהם המצאה חדשה שבדו בני אדם להוציא ע"י הרכבת כמה מינים וכדומה ולעולם משקה הוא לקדש עליו קידושא רבא. ועוד דאולי הוא משקה במקום שהוא חמר מדינה אבל אינו משקה בכל מקום והמד' אינו אומר שהשמן צף ע"ג רק מה שהם משקין בכל מקום. ובני הרב המאוה"ג מו"ה יצחק יעקב ני' דחה דבריו שאין ראי' דשמא יי"ש נמי מין שמן הוא ויפה אמר וכדמות ראי' לדבריו מה שאחכז"ל מי שאמר לשמן וידליק וכו' ויי"ש נמי דולק א"כ מין שמן הוא. וכבר נהוג עלמא כהני סבא שהביא באה"ט סי' ער"ב סוסק"ז נחלת שבעה סי' צ"ה ובהלק"ט ח"א סי' יו"ד דמקדשין בשחרית של שבת על יי"ש ואין להרהר אחריהן. ידידו החותם בשלום: עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה צ"ו

בין גאולה לגאולה, ריוח ששון וצהלה, לידינ"פ הרבני החריף ובקי, זך ונקי, כמו"ה אברהם צבי יונג ני' פה העירה

מכתבו היקר בזמנו של זה לא כזמנו של זה קבלתי והייתי מעוכב בן יומו להשיב ומאז לא הרשני דברים שוני' להשיב ועתה באתי ליישב מה שהאריך לסתור דעת מג"א סי' רע"ג סק"ח שמחזק ומכריח דעת הגאונים שהביא המחבר שאם שתה כוס של יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה דהיינו דוקא אם שתה רביעית מתוס' פסחים ק"א ד"ה ור"י שכתבו דמיירי ששתו בביה"כ ואפ"ה לא יצאו ידי קידוש במקום סעודה יעיי"ש. וק"ל לפר"מ דמאי הוכחה יש מדברי תוס' לדעת הגאונים הא תוס' ע"כ לא ס"ל כדעת הגאונים שהרי בדף ק' ד"ה רי"א אין מפסיקין וגומר כל הסעודה ומברך בהמ"ז ואח"כ מקדש הקשה תוס' איך יעשה קידוש בלי סעודה הלא אין קידוש אלא במקום סעודה עיי"ש ואי ס"ל לתוס' כהגאונים הלא יוכל לעשות קידוש ושותה רביעית והוי שפיר במקום סעודה ואפי' למ"ש מג"א סקי"ב בשם לבוש וב"ח בדעת הגאונים שצריך שישתה עוד כוס מלבד כוס של קידוש ושתיה זו הוי במקום סעודה הלא גם זה יוכל לעשות ועכ"ח דתוס' לא ס"ל כגאונים וא"כ אין ראי' מג"א מתוס' כלום

ולפענ"ד הי' נראה לחדש דבר דאמרינן בפסחים קי"ז בין שנים ראשונים ושני' אחרונים מותר לשתות וכן בין ראשון לשני ועי' באשר"י שם דף ק"ח ומג"א סי' תע"ב סק"ז והביא שם רשב"ם בשם ירושלמי דבין ג' לד' אסור שמא ישתכר אבל יין שבתוך המזון אינו משכר וה"נ יין שלפני המזון עיי"ש ועי' בטו"ז סי' הנ"ל סוף סק"ה מבואר דאפי' בכוס א' שייך שמא ישתכר ולפ"ז נ"ל דבפסח אם כבר גמר סעודתו ועושה אח"כ ד' כוסות שלא על הסדר וכמ"ש תוס' פסחים ק' הנ"ל אסור לשתות עוד כוס לאחר קידוש במקום סעודה דהרי הוא יין שלאחר המזון ומשכר, ואולי כיון דשותה לשם מצוה אף דאינו מברך יש בו ג"כ משום נראה כמוסיף על הכוסות ודוקא בין ראשון לשני דאינו שותה רק משום רשות אין בו משום נראה כמוסיף על הכוסות כיון דאינו מברך ודוקא בין ג' לד' כיון שצריך לברך נראה כמוסיף על הכוסות ועיי' אשר"י ומג"א הנ"ל אבל כאן דשותה לשם מצוה אף דאינו מברך י"ל דאסור משום דנראה כמוסיף על הכוסות וצריך עיון

אבל טעם הראשון נראה ברור ולפ"ז כיון דהך דרי"א אין מפסיקין קאי נמי בפסח שפיר י"ל דתוס' ס"ל כגאוני' ואפי"ה הק' שפיר בפסח ואיך יעשו קידוש בלא סעודה הא בעינן קידוש במקום סעודה ואי שישתה רביעית הלא בזה אינו יי"ח עדיין עד שישתה עוד רביעית כלבוש וב"ח הנ"ל והרי אסור לשתות עוד רביעית שמא ישתכר: וממילא לק"מ

ועיין בב"י סי' רע"ג שכ' דאין ראי' שתוס' פלוגי אגאונים ממ"ש בדף ק"א ד"ה טעימו מידי דהיינו טעימת לחם וי"ל דכתבו כן רק משום דבשתיית יין עדיין אינו יי"ח סעודת הלילה אבל לענין קידוש במקום סעודה שפיר י"ל דמהני וכדברי הגאונים והק' בס' תוס' שבת שם סקי"א הלא כתבו תוס' שם ד"ה ובקידושא דמשום סעודת הלילה לא הקפיד דיכול לאכול למחר ג' סעודת רק משום קידוש במקום סעודה ותי' דודאי משום סעודת הלילה ל"ה מטריחם לטעום שם כיון דאפשר למחר אבל כיון שהוצרכו לטעום משום קידוש במקום סעודה שוב הצריכם ללחם דהוא מילתא דשוי' לתרווייהו לקידוש במקום סעודה ולסעודת הלילה עיי"ש. ולפ"ז גם י"ל דל"ק להו לתוס' משום הסעודה של לילה גופא די"ל יעשנה למחר ולכן הק' דאין קידוש אלא במקום סעודה וכיון שצריך להטריח ולשתות משום קידוש במקום סעודה שוב צריך ללחם כדי לצאת ידי שניהם כנ"ל קידוש במקום סעודה וסעודת הלילה וכיון שעכ"פ צריך לעשות עוד סעודה אמאי אין מפסיקין ולעולם תוס' ס"ל כגאונים וא"ש. ובזה ניחא מה שסיימו תוס' בתירוצם ואותה סעודה עולה לו לסעודת שבת וכו' והוא שפת יתר ולפמ"ש א"ש כיון דקושי' התוס' הי' רק מצד חיוב סעודת הלילה ג"כ דבל"ז לא הי' קשה מצד קידוש במקום סעודה כיון דאפשר למיעבד כגאונים

ואמנם לפענ"ד נראה בזה דבר חדש דעד כאן לא קאמרי גאוני' שאם שותה רביעית מכוס של קידוש או רביעית מלבד הכוס של קידוש לב"ח ולבוש שיוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה אלא באוכל אח"כ סעודת שבת כדינו בפת שיצא בו ג"כ ידי סעודת שבת דאז אמרי' אף דבעי' קידוש במקום סעודה היינו משום דצריך שלא יהי' הפסק בין קידוש לסעודה [ועיי' תוס' פסחים דף ק"ג ע"ב ד"ה ר' אשי] דהא צריך לאכול לאלתר או שיהי' דעתו לאכול לאלתר וכמבואר בהג"ה סי' ער"ג ס"ג ועיי' מג"א שם סק"ה ושינוי מקום הוי הפסק כמו דהוי הפסק לענין ברכת היין לרב ושמואל וס"ל לגאונים דלא הוי הפסק רק בין קידוש לתחילת הסעודה אבל אם כבר שהם כאן רביעית יין שצריך ברכה לאחריו שהוא שייך לסעודה ובהמ"ז של הסעודה פוטרו מברכה שלאחריו ועיי' תוס' פסחים ק' ד"ה ידי וכבר הוא באמצע סעודה אינו מזיק הפסק וכמו לר"י לענין ברכת היין דבין ברכה לשתי' הוי שינוי מקום הפסק וכמ"ש תוס' ק"א ד"ה ור"י ובאמצע שתי' לא הוי שינוי מקום הפסק ועיי' סי' תקפ"ה בטו"ז ומג"א ותקפ"ח ס"ג. אבל אם אינו אוכל סעודה כלל אח"כ דאינו מקיים סעודת שבת כלל בשתיית רביעית לכ"ע וכמ"ש ב"י הנ"ל ודאי גם הגאונים מודו דלא מקרי קידוש במקום סעודה דהרי כתב רשב"א ק"א דילפי' לי' מדכתי' וקראת לשבת עונג במקום קריאה שם תהא עונג וכיון דאינו יוצא ידי עונג אינו יוצא ידי קריאה. ומכ"ש לטעם השני כיון דאיקבע קידוש על היין מסתמא על היין שבשעת סעודה הוקבע דחשוב וכיון דאין כאן סעודה כלל אין כאן יין בשעת סעודה ואין כאן חשיבות וא"כ גם ידי קידוש במקום סעודה לא יצא כיון דאין כאן סעודה

וזה לשון הטור סי' ער"ג כתבו הגאונים הא דאמרי' אין קידוש אלא במקום סעודה א"צ שיגמור שם כל סעודתו אלא אפי' אכל דבר מועט או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש וגומר סעודתו במק"א וכו' והנה הך וגומר סעודתו במק"א הוא שפת יתר וכן הוא ג"כ לשון השו"ע שם אלא הוא הדבר אשר דברנו דוקא אם גומר סעודתו במק"א כדינו לצאת ידי סעודת שבת הוי זה אתחלתא דסעודה ויי"ח קידוש במקום סעודה אבל אם אינו גומר ואינו יי"ח סעודת שבת גם ידי חובת קידוש במקום סעודה לא יצא וכן תחילת לשונו א"צ שיגמור שם כל סעודתו משמע כן דגמר א"צ רק התחלה ואין תחילה בלא סוף

ומ"ש ב"י דאין ראי' מתוס' נגד הגאונים דתוס' לא כתבו כן משום דבשתיית כוס לא ליפקו ידי קידוש אלא משום דלא נפקי ידי סעודה אלא בפת וכדמשמע מסוף לשונם כונתו דודאי אם הי' יודע שיוכלו לאכול סעודת שבת בביתם הי' יוצאי' יי"ח קידוש במקום סעודה בשתיי' כוס כאן אבל כיון דלא נפקי ידי סעודה אלא בפת ואם לא יוכלו לאכול סעודה בביתם לא יוכלו לצאת לא ידי סעודה ולא ידי קידוש במקום סעודה בשתיית כוס כאן כנ"ל לכן כתבו תוס' דטעימו מידי היינו טעימת לחם שיי"ח סעודה. וע"ז סיים אבל אפשר דמודו לדברי הגאונים הללו דלענין קידוש במקום סעודה שפיר מקרי מקום סעודה במקום ששותה כוס יין שחייב עליו ברכה והיינו אם גומר סעודתו אח"כ בביתו בפת כדינו

ומ"ש תוס' שם ד"ה ובקידושא שלא הי' מקפיד על סעודת שבת וכו' היינו משום שיכולי' לעשות למחר ג' סעודות כונתם דק"ל אמאי צריך להאי דאין קידוש אלא במקום סעודה אפי' יש קידוש שלא במקום סעודה מ"מ הי' לו להקפיד משום סעודת שבת גופא וע"ז תי' דאי יש קידוש שלא במקום סעודה אין להקפיד משום סעודת שבת דיכולי'