בית שערים אורח חיים צא

שכר שבת לעכו"ם לבדו אם מעט ואם הרבה ושכר יום א' כנגד יום השבת לישראל לבדו וכאן ודאי לא יתנו כך דא"כ לא יהי' לישראל רווחא מיומא דשוקא שהוא בשבת וא"כ ודאי אסור מדינא לעשות שותפות בלא התנו

ואפילו בדיעבד לדעת הרמב"ם שהוא דעת המחבר סי' רמ"ה שכרו אסור רק העכו"ם נוטל שכר שבתות כולם והשאר חולקי' ואם אין שכר שבת ידוע נוטל הגוי לבדו שביעית השכר וחולקי' השאר נראה דזה דוקא אם יום השבת הוא רק כשאר ימים סגי במה שנוטל הנכרי שביעית השכר אבל כאן דשבת הוא יומא דשוקא ודאי לא סגי בזה

ואפילו לדעת הרא"ש דשכרו מותר בדיעבד בקבלו סתם ועשו סתם וחלקו סתם הרי כתב דרק בהפסד גדול יש לסמוך ע"ז וא"כ ודאי אסור לעשות כן לכתחילה להשתתף ע"ד כן

וגם לדעת הר"ן דכששניהם עוסקי' ביחד כל ימי החול ובשבת עוסק העכו"ם לבד מותר לחלוק עמו כל השכר, מ"מ הרי כתב בזה שני טעמי', חדא משום שהכל יודעי' שהגוי שותף ליכא משום מ"ע וכבר כתבנו לעיל דכאן איכא משום מראית עין, ושנית משום דהגוי עושה בע"כ של ישראל ע"ש וא"כ ודאי אסור להשתתף לכתחילה אדעתא דהכי, אבל א"צ לכל זה דודאי לכתחילה אסור להשתתף בלא התנו שכן הוא מפורש בגמ' לכן לפענ"ד אין היתר בזה ולא תעשה זאת בישראל וכל שומר שבת מחללו, שכרו הרבה מאוד עפ"י פעלו, ונותני' לו נחלה בלי מצרי', דמצא מאה שערי', כנפש החותם בברכה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה צ"א

שיל"ת פה מאדע יע"א תרכ"ה לפ"ק

נסתפקתי אם הא דאסרי' לשלוח איגרת ביד נכרי בלא קצץ ולא קביע בי דואר במתא לשיטת הרמב"ם והוא דעת המחבר סי' רמ"ז אפי' מיום א' הוא דוקא אם נשתלח לישראל אבל אם נשתלח לנכרי מותר או ל"ש. ואשר הביאני לספק זה המה דברי מג"א סי' הנ"ל אשר אני נבוך בהבנתם וז"ל שם ס"ב ואע"ג דשאר כלים שרי ליתן לנכר' אם יכול לעשות מבעו"י אפי' בלא קצץ ואף שעושה אח"כ בשבת וכו' שאני הכא כיון שנושא כת"י ישראל וניכר מעשה ישראל אמרו בשבת נתן לו להוליך ואסור משום מראית העין. ובהשקפה ראשונה נשתוממתי על המראה א"כ אפי' קביע ע ב' דואר נמי ליתסר שמא לא יוליכנו שמה עד השבת ויאמרו שהישראל ציוהו לילך בשבת

ועלה בדעתי לומר דלכאורה יש לחלק בסברא על קושי' מג"א דהא דשרי' בסי' רנ"ב בשאר כלים אם יכול לעשות מבעו"י היינו דוקא אם ודאי יכול לגמור מבעו"י ואף שהוא עושה אח"כ בשבת ל"ל בה דאדעתי' דנפשי' עביד שהי' רוצה לאחר מלאכה זו אבל כאן שהחשש שמא לא ימצאנו בביתו ויצטרך לילך אחריו היינו שיש ספק שמא לא יוכל לגמרו בע"ש א"כ כי עביד בשבת אדעתא דישראל עביד ושפיר אסור ועי' בתו"ש סק"ד ולכאורה פלא על דמיון של מג"א

אמנם נתישבתי דקושי' מג"א הוא כך כיון דאם בודאי יכול לגמרו קודם השבת הוא היתר גמור א"כ גם אם יש ספק שמא לא יוכל לגמרו הוי רק ספק דרבנן ולקולא. וע"ז תי' מג"א דכאן אפי' בודאי יוכל לגמרו קודם השבת יש איסור אם עושה בשבת משום מראית עין רק דאעפ"כ מותר לתנו לי קודם השבת ול"ח שמא לא יגמרו דהוא רק ספק דרבנן ולקולא ולהכי שרי בקביע בי דואר משא"כ בלא קביע בי דואר יש ס"ס לחומרא דשמא לא יעשה קודם השבת ואת"ל שירצה לעשות אולי לא יהי' סיפוק בידו לעשות שלא ימצאנו בביתו ומיושב קושי' הנ"ל כמובן [ואין להשיב דהוי שם אונס חד דהא ס' שמא לא יוכל לעשות קודם שבת אוסר יותר מספק שמא לא ירצה לעשות דהא אם לא יוכל לעשות אסור גם מדינא דאדעתי' דישראל עביד וספק שמא לא ירצה לעשות אינו אסור מדינא כנ"ל רק משום מראית עין ובלאה"נ יש לחלק בזה כמבואר באחרונים סי' ק"י]

אמנם מה דקשי' לכאורה הוא לפי תי' מג"א דאסור משום מראית עין א"כ מה מהני קצץ בלא קביע בי דואר הלא העולם לא ידעו שקצץ וכמו דאסרי' בסי' רמ"ג קבלנות מרחץ ותנור יען שהעולם יתלו בשכיר יום ולא בקבלנות ועכ"ח צ"ל דודאי יתלו בקצץ דקציצה הוא הדרך כאריסות בשדה ואפי' לדעת הטו"ז סי' רמ"ד ס"ב דצריך דוקא ב' דרכים להיתר וא' לאיסור יע"ש באריכות דבריו הלא כאן ג"כ יש ב' דרכים להיתר, קציצה ובחנם כמ"ש המחבר בסי' רמ"ז ס"ד וא"כ ליכא מ"ע

אך לפ"ז ק"ל א"כ אף בלא קצץ יהא מותר שהעולם יתלו בקציצה ובחנם והתינח לרמב"ם וסיעתו בסי' רמ"ד דאסרו קבלנות שדה משום דלא אמרו אריסותי' קעביד רק אם האמת כן א"ש דלא אמרי' שיתלו בקציצה רק אם האמת כן אבל אם לא קצץ יש לחוש שיודע להם האמת אבל לשי' החולקים וסוברי' דגם קבלנות מותר בשדה משום שיתלו בשקר באריסות א"כ ה"נ יהא מותר בלא קצץ שיתלו בשקר בקציצה ובחנם וצ"ל דהאוסרי' כאן אפי' מיום ראשון הוא שי' הרמב"ם ואזיל לשיטתי' בסי' רמ"ד. אמנם צ"ע בעיני מדוע לא הביאו ראי' מכאן נגד דעת החולקי'

אך נ"ל סברא לחלק בשלמא שם אם יודע להם שאינו אריסות יש עוד דרך היתר בקבלנות אם יודע האמת שהוא קבלנות מה טוב אבל כאן לא יודע האמת שאינו הולך בחנם וגם לא קצץ שפיר יש איסור בדבר לא סמכי' שיתלו בשקר ועדיין צ"ע

אמנם מה דק"ל על תי' מג"א שאסור מפני מ"ע כיון שניכר מעשה ישראל משום שהוא כתב ידו לפמ"ש מג"א לעיל סי' רמ"ד ס"ב וסי"ג דבתלוש ליכא מ"ע רק אם מפורסם שהמלאכה היא של ישראל וגם נעשית המלאכה במקום מפורסם אבל אם חסר א' מאלו שני תנאים אין כאן מ"ע עי' במחהש"ק ותוס' שבת ביאור הדברים באורך א"כ ה"נ אף שניכר כת"י ישראל אינו אלא כמו אם מפורסם שהוא מלאכת הישראל אבל עדיין אינו עושה המלאכה בפרהסי' דאטו נושא האיגרת כנשוא נס הרים לעין כל

לכן הי' נ"ל לומר שהמראית עין הוא שאותו שיבוא האיגרת לידו היינו האיש שנשתלח לו יחשדהו ולדידי' שפיר הוי מלאכת פרהסי' כיון שלו נודע עכ"ח מהמלאכה ואפ"ה בעי' כת"י ישראל דוקא דאל"כ אינו ידוע שמלאכת ישראל הוא דשמא הנכרי הלך וכתב מעצמו [ואין לדחות הלא לאיש הזה אפשר להודיע את כל ונוכחת. ז"א דאפשר שלא יאמין לשמועתו ועי' במג"א סי' רמ"ד ס"ז ביישוב סתירת רמ"א משם לסי' רמ"ג ודו"ק]

ולפ"ז יצמיח מזה דין חדש דדוקא אם שלחו לישראל יש מ"ע אבל אם שלחו לנכרי כיון שכל מ"ע הוא רק משום שמי שנשתלח לידו יחשדהו וכבר מבואר בסי' רמ"ד דבנכרי ל"ש מ"ע א"כ מותר לשלוח לו אפי' לא קצץ ואפי' לא קביע בי דואר

ובזה חמותי ראיתי אור ליישב דברי המג"א בסק"ג שפי' דברי המחבר שיגיע לבית הסמוך לחומה לעיר שנשתלח שם כלומר לבית ראשון דלא כב"י דתלי' שימצא שם הבי דואר והוא פלא דלמה בלא קביע בי דואר חיישי' שלא ימצאהו הא ישנו בביתו וכאן תלי' לקולא שבי דואר הוא שם וכבר עמד בזה במחהש"ק שם. ולפמ"ש לק"מ דלעיל קאי שנשתלח לישראל ויש מ"ע שפיר אסור דאיכא ס"ס לאיסורא שמא לא ירצה לעשות ולילך עד שבת ואת"ל שהוא ירצה לגמרו אולי לא יוכל שלא ימצאנו בביתו כנ"ל משא"כ בקביע בי דואר שאינו נותן האיגרת רק לבי דואר והוא נכרי ליכא מ"ע כלל כמש"ל וא"כ אם יכול לעשותו קודם שבת אף אם עושה בשבת אין כאן שום איסור ואיכא רק ספק אחד שמא לא יוכל לעשותו קודם שבת שבי דואר לא יהי' שם וא"כ הוי רק ספק דרבנן ולקולא וכנ"ל

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה צ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו א' ויחי תרמ"ד לפ"ק

שלום וברכה, מאלוקי המערכה, לה"ה ידידי ורב חביבי, הרב הגדול מוכתר בנימוסים, גן הדסים, כש"ת מו"ה מרדכי לאוו ני' כאור בהיר בק"ק פעטראוועסעל יצ"ו

אחדש"ת וכו' מה שעמד על דברי מהרש"א שבתוס' בשבת דף ד' ד"ה קודם שהקשו היכא אתי לידי חיוב סקילה הא הוי הת"ס דבשעה שהדביק פת בתנור שמא ה' בדעתו לרדותה קודם שיבוא לידי איסור סקילה ומה שלא רדה שמא שכח התראה ותמה מהרש"א אמאי לא הק' תוס' על מתני' דכלל גדול דחשוב אופה בכלל ל"ט מלאכות ואמאי והא לא אתי לידי חיוב סקילה דהת"ס הוא דהתפלא מעלתו הלא שם קאי על שוגג כמה חטאות חייב ול"ש בשוגג הת"ס

ולפענ"ד נראה דבריש ב"ק פריך ולר"א דמיחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי לי' אב וכו' והק' תוס' נימא דנפ"מ דצריך להתרות אתולדה משום אב דידה וכו' ותירץ בתי' הא' דזהו שמתרץ הך דהוי במשכן קרי לי' אב וצריך להתרות התולדה לשמה ע"ש ועי' אריכות במהרמ"ל שם עכ"פ נ"ל דאם צריך להתרות לשמה ואם מתרה באב לשם התולדה פטור וזה פי' הגמ' הך דהוי במשכן חשיבי קרי לי' אב דצריך להתרותו לשמו. ולפ"ז נהי הא דתני מנינא בפרק כלל גדול הוא לענין חיוב חטאת כדאמרי' בגמ' שם מ"מ הא דקרי להו אבות לר"א היינו משום דצריך להתרות לשום שם אב באב עכ"פ. או אפי' בתולדה וא"כ שפי' הק' מהרש"א איך חשוב אופה לאב הא לא משכחת בי' התראה דהוי הת"ס וא"ש

ואמנם אפי' למאי דקיי"ל דלא כר"א דפטור בתולדה במקום אב ומשו"ה קרי להו אבות כמבואר ב"ק שם. מ"מ הק' המהרש"א שפיר דהרי ברייתא שלימה שנינו בשבת דף קנ"ד המחלל את השבת