בית שערים אורח חיים צ

כופרי' ועיי' בתוס' ד"ה כופר א' וד"ה כופר שלם וראוי יותר לחייב שליח דקעביד מעשה ולא משלח דדיבורא בעלמא ועי' מג"א סי' תל"ב סק"ו. וא"ש דס"ל למקשן באשה ועבד אף דאסורי' לגנוב ושייך דברי הרב וכו' מ"מ כיון דהמשלח עביד עבירה שהרי בד"ש חייב והשליח לאו בר חיוב ממון הוא וליכא רק תשלומין אחד שפיר חייב המשלח וע"ז משני דשליח בר חיוב ממון הוא. וניחא ג"כ בישראל כיון דלאו בר חיובא משום גרושה כלל רק משום לפ"ע אף דשייך דברי הרב וכו' ושליח אדעתי' דנפשי' עביד מ"מ לאו בר עונש הוא משום גרושה ושפיר חייב המשלח. אבל בכהן דהוא בר חיובא על גרושה כשקדשה לעצמו נהי דכשקדשה לכהן אחר לא עשה הוא כל העבירה אבל חצי עבירה עשה וראוי לעונש משום איסור גרושה לכהן וכמג"א הנ"ל דאפי' בשליח מצוה דהוי כאלו עשה המשלח כל המצוה מ"מ גם השליח עשה מצוה ויכול לברך ה"נ אפי' נאמר ישלד"ע והוי כאלו עשה המשלח מ"מ גם השליח עשה עבירה והוי בר חיובא וכיון דהשליח ראוי לחצי עונש ממילא אין המשלח ראוי רק לחצי עונש וממילא שניהם פטורי' כמו שאמרו בב"ק מ' הנ"ל כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וכן גילוי רחמנא דאשלד"ע מה"ט ועי' נוב"י הנ"ל סי' ע"ה ע"ז וע"ח שדרכו קצת בדרך זה ותא חזי מאי בין דבריהם לדברי ומיושב כל קושי' הנ"ל, ולפ"ז יש להצדיק דברי כת"ס הנ"ל דהיכי דאין השליח עושה שום עבירה עכשיו כיון דגופו נח ממלאכה שלימה אף דהוא בר חיובא במק"א לא מקרי בר חיובא וא"ש

ואשר אנכי אחזה לי ביישוב קושי' רמב"ן הנ"ל הוא דבר חדש עפ"י מה שהביאו האחרוני' בשם ריטב"א דאף במקח וממכר בשבת ויו"ט הוא רק איסור דרבנן משום שמא יכתוב ועי' רש"י ביצה ל"ו וכ"ז מ"מ זה היינו דוקא במשא ומתן שהוא באקראי בעלמא אבל לעשות מו"מ בקביעת אף בדבר שאינו מלאכה אסור מה"ת שתהי' השוק מלא לכל מו"מ ותהי' החנות פתוחה והחנוני מקיף וכדומה ועיי' רמב"ן בחומש פ' אמור בפסוק יהי' לכם שבתון שהאריך בזה. וכן אני אומר אמירה לנכרי שבות לצוות לנכרי באקראי בעלמא בשבת ויו"ט לעשות מלאכה אבל שיהי' כל א' מישראל בכל שבת ויו"ט עושה כל המלאכות בקבוע ע"י נכרי שליחו וישראל מצווהו לעשות זהו איסור תורה מקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם שלא יעשה ע"י אחרי' וכדרשת מכילתא וא"ש. ובזה יובן הא דאמירה לנכרי שבות אפי' באקראי דגזרו רבנן אטו בקביעת וסמכו אקרא של ודבר דבר עי' רש"י ע"ז ט"ו

ובהכי א"ש דברי טו"ז סוס"י רמ"ג שכתב שם לאסור מרחץ של ישראל שהשכירהו לעכו"ם לחמם בשבת משום מראית עין אף שאין אחרים יודעים שהוסק רק השכני' משום כל מקום שאסרו חכמי' משום מ"ע אפי' בח"ח אסור ואף דבאיסור דרבנן ל"א הא מ"מ מלאכת ישראל ע"י גוי הוא מה"ת כסמ"ג בשם מכילתא ובתוס' שבת ריש סימן רמ"ג תמה עליו הלא הלכה רווחת בישראל דאמירה לנכרי רק שבות ודלא כמכילתא עי"ש, ולפמ"ש א"ש דהתם לעשות מלאכה במרחץ בקביעות בכל שבת שפיר הוי איסור תורה וכסמ"ג ומכילתא והא דהוי רק שבות היינו באקראי ואין כאן מחלוקת

וכיוצא בזה חידשתי לענין אין מבטלין איסור לכתחילה דאפי' להסוברי' דאין מבטלין איסור הוא רק מדרבנן היינו דוקא לבטל באקראי בעלמא אבל לבטל בקביעות כל איסורי' ודאי אסור מה"ת, ובזה מיושב מה שהק' עליהם הראשוני' מהא דחולין צ"ח דקאמר זרוע בשילה חידש הוא דבכה"ת כולה אין מבטלי' איסור לכתחילה והכא מבטלין ולשיטתם אין חידוש דהא מה"ת בכ"מ מבטלין וכן מהא דקידושין נ"ז ע"ב דאמר רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והא בטל הוא ומה"ת מבטלין לכתחילה, ולפמ"ש א"ש דהתם לבטל לכתחילה בקביעות כל זרוע בשילה וכן כל משולחת בצפורי מצורע זה ודאי איסור מה"ת גם לדידהו רק באקראי הוא מדרבנן

ובהכי יש ליישב קושי' ראשוני' בסוכה ט' דמשני בשחבטן ועי' רש"י והק' ראשוני' הא אין מבטלין איסור לכתחילה, ולפי האמור י"ל דהא דאסרו רבנן לבטל איסור לכתחילה אפי' באקראי היינו משום גזירה שמא יבא לבטל גם בקביעות כדי להתיר האיסור אבל בסכך פסול אין חשש שיבטל תמיד סכך פסול בכשר כדי לעשות סוכה דלאיזה תכלית יעשה כן בקביעות להכי לא גזרו חכמי' באקראי ומותר לבטל לכתחילה

ואולי זה כונת הלבוש שהביא הטו"ז או"ח סי' תרכ"ו שכתב דטעם בעלמא בזה דגזרינן שמא יבא להתיר כל האיסור היינו שיבטל כל האיסורי' וזה אסור מה"ת כנ"ל אבל הכא במצוה ל"ש זה כיון דלמצוה קמכוין לא יעשה המצוה בעבירה וא"כ בודאי לא יבטל בקביעות סכך פסול בכשר דהא מה"ת אסור לבטל

ומה שהק' עליו טו"ז שם מהא דסי' תרכ"ט סעי' ח"י דאין מסככין בנסרי' משום גזירות תקרה לק"מ לפענ"ד דשם החשש שיטעה בדין ויסבור שכשר ומותר לישב תחת תקרת ביתו וא"כ אין לומר שלא יעשה המצוה בעבירה דהא יטעה שאין כאן עבירה אבל כאן אין החשש שיטעה בדין יען שמותר באקראי מותר גם בקביעות אלא החשש שיבטל במזיד כדי להתיר האיסור ובזה שפיר אמרינן דבמצוה לא יעשה המצוה בעבירה כיון דודאי שהוא עבירה ועי' טו"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט

ואפשר לומר דזה ג"כ כונת הב"ח שתי' דהא דאין מבטלי' איסור לכתחילה הוא בדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות ללה"נ דהיינו במקום שנהנה מן הביטול גזרי' שמא יבטל כל האיסור כדי להתירו וליהנות אבל כאן ל"ש זה כנ"ל, והא דהוצרך לומר דמללה"נ הא בלא"ה ל"ש כאן גזירה זו כמ"ש היינו כי היכי דלא נימא כיון דגזרו חכמי' שלא לבטל אפי' באקראי הכל הי' בכלל הגזירה ואפי' במקום דל"ש שיבטל כל האיסור לזה תי' דלא הי' בכלל הגזירה אלא היכי שהוא נהנה אבל מללה"נ ואינו בכלל גזירה זו, ובזה יהי שלום בחילו ובהיכלו. כבוד אומר כולו כנפשו ונפש ידידו, הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה צ'

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק מקץ ה' חנוכה תרס"ל

שוכ"ט להרבני המופלג, מלא פלג, כמו"ה ישראל ני' היימליך. בק"ק ב טשאבא

מכתבו בשאלתו הגיע עדי בזמנו ומפני כמה דברי' לא יכולתי להשיב עד היום וכמדומה כבר נשאלתי בזה בהיותי שמה ולא אמרתי בה לא איסור ולא היתר כי הלכות שבת הם כהררי' התלוי' בשערה ובהפרש מעט ישתנה הדין והעולם עושי' מה שלבם חפץ כאשר בעינינו ראינו ובאזגיני שמענו כי גדולי עולם פתחו פתח בכחא דהיתירא כחודו של מחט והעולם פתחו כפתחו של אולם לכן החכם עיניו בראשו שלא יבא לידי תקלה ומכשול וחטא הרבים יהי' תלוי בו

ובנידון דידן שזה כמה שנים הי' החנות והסחורה לישראל לבדו רק מפני דיומא דשוקא הוא בשבת רוצה ליקח שותף גוי כדי לפתוח החנות בשבת נ"ל דהוא איסור גמור, חדא מפני מראית עין ואף דמבואר בסי' רמ"ה דבשותף גו' ליכא מ"ע כיון דהכל יודעי' שיש לגוי חלק בו ע"ש היינו דוקא אם מתחילתו קבלו וקני בשותפות דלא נקרא על שם ישראל מעולם רק על שם השותפי' ישראל וגוי ביחד אבל כאן שכבר נקרא על שם ישראל כמה שנים ושפיר איכא מ"ע שיאמרו שאין לגוי חלק בו רק בשביל ישראל הוא עושה, והרי אפי' לקולא פסקי' בסי' רמ"ג ס"ב דאם השכירם שנה אחר שנה ונתפרסם הדבר וכו' מותר להשכירם לעכו"ם וכו' כ"ש הכא לחומרא דכיון שנתפרסם כמה שנים שהוא של ישראל וגם עכשיו יש לו חלק בו ועוסק בו בימות החול בשותפות עם הגוי ודאי יחשדוהו שהוא בחזקת מרא קמא והגוי עושה בשביל ישראל ואינו שותף כלל רק שכיר בא בשכרו

ואפשר לכונה זו שינה המחבר בסי' רמ"ה לשון הרמב"ם פ"ו משבת הי"ז שכתב המשתתף עם העכו"ם במלאכה או בסחורה או בחנות וכו' והמחבר כתב או שהן שותפי' בחנות בסחורה וכו' משום דרמב"ם הי' אפשר לפרש דאף שהי' החנות מתחילה על שם ישראל רק אח"כ נשתתפו בסחורה שבו נמי שרי לכן כתב המחבר שהם שותפי' בחנות בסחורה כלומר שמתחילה נקרא החנות על שם שניהם דאז ליכא מ"ע וכמ"ש, והרמב"ם לא זו אף זו נקט לא מיבעי' שותפי' במלאכה דשרי בהתנו דהא אין חלק הישראל משביח בחול במה שהגוי עושה בשבת ולא הוטלה מלאכת שבת על ישראל מעולם עי' תוס' ע"ז כ"ב ד"ה לא אלא אפי' שותפי' בסחורה שאינו בחנות דלא הוי מלאכת פרהסי' כלל אבל אפשר דחלק ישראל משביח בחול ע"י עסקן בשבת נמי שרי או בחנות דהוא פרהסי' נמי שרי, וידעתי שבס' שערי תשובה סי' רמ"ה אות ה' לא כתב כן בשם ס' בני דוד מ"מ לפענ"ד נראה כמ"ש

ואי משום שהפירמא והרשיון הוא ע"ש הגוי כמ"ש במהר"מ שיק או"ח סי' צ"ט הנה שם לרוחא דמילתא כתב כן אבל באמת אין תועלת בפירמא כי רבים עושי' כן הפירמא ע"ש אחרי' כדי לפטור עצמם מפרעון החיבות ומ"מ ידוע לכל שהחנות והסחורה שבה וכל העסק לישראל וגם כאן יחשדוהו שהוא הערמה בעלמא, ועוד דבנידון מהרמ"ש האמת הי' כן שכל העסק הי' של גוי רק הישראל נטל חלק העשירית מריוח בשכר חנותו ואם יחקרו אחר הדבר ימצאו שהאמת כן הוא כמו שהיא הפירמא אבל בנידון דידן אם יחקרו אחר הדבר ימצאו שהפירמא שקר שעכ"פ יש לישראל חלק בחנות ושפיר יחשדוהו שכולו שלו והפירמא הערמה בעלמא והגוי בשביל ישראל עושה וכעין זה מחלק טו"ז בסי' רמ"ג

ועוד דבנידון דידן שכל עצמו אינו משתתף עם הגוי אלא כדי שיהא החנות פתוחה בשבת שהוא יומא דשוקא מדינא נמי אסור דהוי כקובע מלאכתו בשבת וכאלו מצוה לגוי לעשות בשבת

ועוד דהא לכ"ע בעי' לכתחילה שיתנו בתחילה קודם השיתוף שיהי'