בית שערים אורח חיים פט

אלא בכיסוי שלו דהיינו הדלת דלא מהני כיון דהוי רק כיסוי אחד וגם מזומן לו וגם כלי הא' מגולה מכל הצדדים וכהנ"ל וזה ראי' ברורה לפענ"ד: ובזה תנוח דעתך צלח ורכב ולמוד בהתמדה, ותצליח בתורה וביראה, לעשות פרי תבואה, ויהי' מכירך ברוך חותנך ידידי נ"י כנפש רבך הדוש"ת וחותם באהבה

עמרם הק' בלוה"ם בק"ק הנ"ל

תשובה פ"ז

שיל"ת ב' אויפאלו ד' לס' במחקק במשענותם לפ"ק

שוכ"ט לתלמידי האהוב וחביב הרב המאוה"ג חו"ב, זך ונקי, כמו"ה פ' אבדק"ק פ'

אחדשה"ט אודיעך כי קבלתי מכתבך ועל קושיתך יש לי הרהורי דברים אבל אין הזמן והמקום מסכים אתי בזה וגם הספרים אינם מוכנים לידי ועל דבר שבקשו שני ב"ב בעלי שדות שתעשה להם שטר מכירה לעבוד עבודתם גם בשבת ולא נתת להם יפה עשית ויאשר חילך וע"ד שבקשו מהרב.... ני' ונתן להם ושלחת הנוסח ממנו ואשר פקפקת שכתב שהנכרי יהי' אצלם בתורת אריסות ושוב כתב שמכל מאה ריוח יהי' לו חמשה פראצענט וכתבת שדעת טו"ז ומג"א בסי' רמ"ג סק"ב דדוקא כשנותן לו חלק בפירות גופא אז מותר באריסות וכאן אין לו חלק אלא בריוח ול"ש נכרי אדעתא דנפשי' קעביד וכן מה שהבאת ראי' לזה מב"מ ק"ג ע"ב בוכרא וכו' דבעה"ב וחיזרא גופא דאריסא וכו' יפה פקפקת ודבריך נכונים

אבל ידעת גם ידעת כ' אני מושך ידי מדברים אלו וזה כמה שנים אשר כמעט גדרתי בעדי ולא השבתי לשום אדם בעניני קבלנות מטעם זקנים, אך איני מבין אם רוצים לסמוך על שטר מכירה ודאי יותר יש להם לסמוך סמיכה בכל כחם על האדם הגדול בענקים הרב הגה"ק מסאנז זצ"ל כמו שכתוב בספרו דברי חיים הגם כי לא ראיתיו עד הנה אבל טובה צפורנם של ראשונים, ושוכן מעונים, יברכך בברכת כהנים, ותבלה ימיך בטוב ובנעימים עדי ישלח ה' משיחו הולך תמים, כנפשך ונפש רבך הנאמן דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה פ"ח

שיל"ת חוסט יום ה' לס' ויקהל תרמ"א לפ"ק

שוכ"ט לאהובי הרבני המופלג' מלא פלג, העדני העצני כמו"ה יעקב רויזנער נ"י מליסיטע

מכתבו הנעים קבלתי בזמנו ולא השבתיו מחמת כמה טעמים וא' מהם כי רבו הטרדות יותר מאשר יכולתי שאת כפי מה שהוא בריאות גופי וכחי וד' יחזקנו ויאמצנו לתורתו ולעבודתו אך בשבוע זו הגיע מכתב להדיין דפה ממנו וביקש עוד הפעם להשיב לו לכן אמרתי הנני להשיב אך רק בקצרה

אשר שאל בישראל ששכר ריחים מעכו"ם ויש מיהלנער אשר מתעסק בריחים ולוקח סך מה מכל מדה ואם נשבר איזה דבר בריחים מחויב המיהלנער לתקנו אך אם צריך פועלים צריך הישראל ליתן שכר פועלים אם שרי לתקן הריחים בשבת

נ"ל פשוט כיון שודאי גוף הטחינה בשבת הוא בדבר היתר דהיינו שהמיהלנער נוטל חלקו מגוף הפירות מקמח שטוחן בריחים והיינו כאריסות וגם דרך כל העולם שם באופן הזה דליכא איסור משום מראית עין א"כ גם בתיקן הריחים אין איסור מטעם זה מדינא דהמיהלנער אדעתי' דנפשי' מתקנו בשביל חלקו וגם מראית עין ליכא ומה בכך שהישראל משלם לפועלים אין זה כמעמד פועל בידים שאין המלאכה מוטלת כלל על ישראל רק על המיהלנער רק הישראל התחייב עצמו בשכר הפועלים עבור טרחת המיהלנער ועוד כיון שיש למיהלנער חלק בפירות הריחים לא יניח מלתקנו גם בעכ"ח של ישראל בשביל חלקו וממילא שכרו מותר וכמ"ש הר"ן סוף פ"ק דע"ז בעכו"ם וישראל שיש להם מרחץ בשותפות וז"ל ועוד שעכו"ם זה לא יהי' נמנע בשביל ישראל מלחמם אותו בשבת וכיון שסוף סוף מרחץ זה בשבת יחמו אותו וכו' אין מקום לאסור שכרו וכו' עי"ש וכן העלה דג"מ או"ח סי' רמ"ו ס"ה דבהמה של ישראל ועכו"ם בשותפות אפי' לא התנו בתחילה אין איסור מחמת שביתת בהמה כיון שיש לגוי חלק בו ועכ"ח של ישראל עושה ע"ש ויש לעיין בזה מ"מ נראה לי פשוט שהוא מותר

ואשר שאל עוד בישראל שיש לו ווירטסהויז ובשבת. נותן לעכו"ם משקה וגוי נוטל ריוח מכל מדה סך מה [ומעלתו כתב שלא בדקדוק שמשלם לו סך מה דא"כ הוי כמעמד פועל בידים] אם מותר ליתן משקה גם בשבת, הנה גוף היתר זה נובע מדין מכס שבסוף סי' רמ"ד והוא מפוקפק יעיי' חת"ס או"ה סי' נ"ח שטוב שהוירטסהויזער ישראל ימכור היין שרף לנכרי יעי"ש ואז בודאי אסור למכור לו בשבת אלא אפי' למה שנוהגין היתר באם לוקח הגוי חלק מריוח מ"מ זה אם עושה עמו עסק זה מע"ש אבל בשבת זה גופא אסור משום מקח וממכר ומשום ממצוא חפציך בסי' ש"ז וגם קשה לומר אדעתי' דנפשי' עביד לכן נלפענ"ד לאסור ויש להאריך בזה בראי' ופלפול אבל אין הזמן מסכים ולא רציתי לעכב יותר לכן יהי' בזה שלום מידידו

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה פ"ט

שיל"ת ב' אויפאלו יום ה' לס' בשלח תרמ"ד לפ"ק

שפע ברכה והצלחה לכבוד ידידי הרבני החרוץ ושנון הנגיד כמו"ה משה שמואל שטערן ני' היושב בק"ק סערענטש

אחרי דרישת שלומו הטוב באתי להשיב על אשר הראה בס' כת"ס או"ח סי' מ"ה כתב ליישב דברי רש"י פ' בא בפסוק כל מלאכה לא יעשה בהם אפי' ע"י אחרים והוא מהמכילתא והק' רמב"ן בנימוקי חומש אם אחרי' ישראל הוא עצמו מוזהר ואם מטעהו עובר משום לפ"ע ואם אחרי' נכרי ליכא רק שבות ועי' ב"י סוס"י רמ"ד בשם סמ"ג. וכתב בס' הנ"ל דמשכחת שעושה המשלח מלאכה ומצוה לחבירו לעשות עמו דשליח לאו בר חיובא דשנים שעשאו מלאכה פטורי' ויש שליח לד"ע כמבואר ב"מ יו"ד וא"כ משלח עשה כולה וחייב ודחי' לי' עפ"י בית מאיר סי' ה' דבכה"ג גם משלח פטור דעכ"פ גופו לא נח ולא עשה מלאכה שלימה. ושוב כתב דמשכחת בגדול שצוה לס' גדול ס' קטן לעשות מלאכה שהשליח מותר לעשות מלאכה ול"ש בי' ספיקא דאו' לחומרא כיון דהספק על גופו אם מחויב לקיים התורה וא"כ גם ע"ז יש ס' אם מחויב לקיים דין זה דס' תורה לחומרא וכמ"ש פנ"י קידושין ס"ג ול"ש בזה. אשלד"ע כיון דשליח לאו בר חיובא על ס' אבל משלח אסור לצוות שמא שליח גדול והמשלח שהוא גדול אסור לעבור איסור תורה והוא פלא הלא בדברי ב"מ גם התי' השני נדחה דהא מ"מ גוף המשלח נח. אמנם למה שהבין בס' הנ"ל סי' מ"א בכונת ב"מ דדוקא בשליח נכרי דליכא גוף ישראל שלא נח בשבת בזה ל"ש שליחות לחומרא אבל בשליח ישראל דאיכא גוף ישראל שלא נח בשבת אף דגוף המשלח נח מ"מ היכי דל"ש אשלד"ע המשלח חייב א"ש דתי' הראשון שפיר דחי דליכא שום גוף ישראל שלא נח כיון שכ"א לא עשה מלאכה שלימה אבל בתי' שני יש ספק שמא יש גוף ישראל שלא נח

אבל מה שקשה עליו שכתב בהני תרי גונא דשליח לא מקרי בר חיובא והלא מבואר בתוס' ב"מ יו"ד ד"ה דאמר דכהן שאמר לכהן קדש לי אשה גרושה מקרי שליח בר חיובא הואיל ואם מקדשה לעצמה חייב אע"ג דאם קידש לחבירו אינו חייב מ"מ מקרי בר חיובא רק שליח ישראל שאינו בתורת אותו דבר מקרי לאו בר חיובא עיי"ש וה"נ כיון שהוא בר חיובא על שבת אף שבאותו מעשה שלא עשה כל המלאכה אינו חייב מ"מ מקרי בר חיובא

והנה אף שאין דרך לפלפל באחרוני' מ"מ לא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש בה דבאמת דברי תוס' תמוהי' ומה בכך שכהן בר חיובא במק"א כיון שמ"מ במעשה השליחות שעושה עתה אינו עושה עבירה ל"ש דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וכבר עמד בזה בתשו' נוב"י קמא אה"ע סי' ע"ח. וגם מ"ש תוס' שם בישראל אף דעובר על לפ"ע לא מקרי בר חיובא קשה הא מ"מ שייך דברי הרב וכו' וכמו שהק' שם בתשו' הנ"ל

לכן נ"ל דבאמת ק"ל מאי פריך שם אלא מעתה האומר לאשה וכו' דלאו בני חיובא נינהו וכו' הא נהי דאין חייבין לשלם אבל חייבין משום לאו דגניבה וא"כ שייך דברי הרב וכו' שוב מצאתי שהנוב"י שם סי' ע"ה עמד בזה. והנ"ל בזה דהרי מבואר בקידושין מ"ג דלכ"ע אפי' אשלד"ע מ"מ משלח חייב בדיני שמים ועיין בש"ך חו"מ סי' ל"ב סק"ג מבואר מזה דעכ"פ עושה המשלח עבירה והנה בהא דאשלד"ע משום דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעין יש שני טעמי' או משום דיכול המשלח לומר כסבור הייתי שלא ישמע לי או כמ"ש רש"י ב"מ הנ"ל ולא הי' לו לעשות וכן בקידושין מ"ב פרש"י אלא הרי הוא כעושה מאיליו ונ"ל דזה תלי' דלמ"ד אי בעי עביד פטור המשלח מטעמא דאמר המשלח כסבור הייתי שלא ישמע לי ואף שהשליח אינו בתורת אותו דבר ולא בר חיובא כמו כהן דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה מ"מ כיון שעובר הישראל על לפ"ע יכול לומר כסבור הייתי שלא ישמע לי ואפשר לדידי' אפי' בד"ש פטור ויש ליישב בזה קושי' הג"ה שבש"ך סי' ל"ב הנ"ל מסנהדרין כ"ט דר' שמלאי אפשר ס"ל כמ"ד אי בעי עביד. אבל למ"ד דתלי' בבר חיובא אפי' יודע ודאי שישמע לו פטור המשלח וגם אין זה טענה כלל שסבר שלא ישמע לו דא"כ למה שלחו ולדידי' ודאי חייב המשלח בד"ש אלא כיון דהשליח לא הי' לו לשמוע ולא הי' לו לעשות הוי כעושה מאיליו וחייב שליח וכיון דשליח חייב משלח פטור וכדאמרינן ב"ק מ' כופר א' אמר רחמנא ולא שני