בית שערים אורח חיים פז

בשעת עשיי' פוטר זמן דרגל כיון דסוכה מחמת חג קאתי סברא הוא דזמן דידי' אעפ"י שברך בחול פטור הוא אף בחג דזמן כי אתי מחמת מועד קאתי ואפי' בלא יו"ט עיי"ש וכן כ' האשר"י לפ"ז י"ל הא דקתני בברייתא דמברך זמן אסוכה בשעת עשיי' אין הפירוש שצריך לברך דוקא בשעת עשיי' אלא אשמעי' דיכול לברך בשעת עשיי' ולפטור בזה זמן דרגל כדהוכיחו התוס' ורא"ש שם מדקתני נכנס לישב בה אומר לישב וכו' ולא קאמר מברך שתים משום יו"ט ע"ש אבל איסור הנאה דאם רוצה להמתין לסדר לכולהו הכוס ולפטור זמן דסוכה בזמן דרגל נמי שפיר דמי וא"כ ברייתא אשמעי' דיכול לפטור זמן דרגל בזמן דסוכה שבשעת עשיי' ור"כ אשמעי' דיכול לפטור זמן דסוכה שבשעת עשיי' בזמן דרגל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ורשב"א שפיר קשי' לי' לשיטת י"מ דס"ל דזמן שבשעת עשיי' סוכה לא פטר זמן דרגל רק זמן דסוכה שבשעת כניסה וכמ"ש לעיל וא"כ א"א לפרש הברייתא כנכתב לעיל אלא דצריך דוקא לברך בשעת עשיי' א"כ איך יחלוק ר"כ אתנאי אבל לדעת תוס' ורא"ש דזמן של שעת עשיי' פוטר זמן דרגל שפיר י"ל כנכתב לעיל ואיתא לברייתא ואיתא לדר"כ ולפ"ז פסקי הרמב"ם צדקו יחדיו דפסק בה' ברכות כברי כברייתא ובה' סוכה כרב כהנא דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד וממילא ל"ק קושי' מעלתו דגם לרמב"ם שפיר סמכי' אזמן דרגל ולהכי לא כ' דמברך שהחיינו בביעור חמץ ועיין במרדכי סוכה שם טעם המנהג כר"כ

ובדברי התוס' אלו יש ליישב קושי' מהרש"ל שהבאתי לעיל אדברי הרא"ש שכ' שאין מברכין זמן בבדיקת חמץ דסמכינן אזמן דרגל כמו בסוכה ולולב וקשי' דאיסור חמץ הוא קודם הרגל והוא חול גמור ול"ד לסוכה ולולב שלא קדם מצותו לרגל ע"ש, ולפי"ד התוס' הנ"ל דכמו דזמן דסוכה שבשעת עשיי' פוטר זמן דרגל אף שהוא חול גמור כיון דזמן דרגל לאו מחמת יו"ט אלא מחמת מועד אתי ה"נ זמן דרגל פוטר זמן דביעור חמץ אף שאיסור חמץ מתחיל בחול ונמשך עד לאחר המועד כיון דזמן דרגל לאו משום יו"ט אלא משום מועד קאתי וא"ש

וראיתי בפר"ח סי' תל"ב התפלא על טעם ראשון שכ' הטור בשם בעה"ע דמשו"ה אינו מברך זמן בביעור לפי שאין לו זמן קבוע דיוצא לדרך אפי' מר"ה ודעתו לחזור צריך לבדוק והק' הלא בסוכה אם עשאו לשם חג אפי' מתחילת השנה כשירה ואפי"ה העושה סוכה לעצמו מברך זמן ומדקתני לה סתם משמע אפי' מתחילת השנה, ולענ"ד הבדל גדול יש ביניהם דבחמץ במפרש בים ויוצא בשיירא ודעתו לחזור בתוך הפסח מחויב לבדוק אפי' מר"ה וחל עליו מצות חכמים לבדוק שלא יעבור בב"י וא"כ שפיר אמרי' דמצות בדיקה אין לה זמן קבוע דהמצוה אפשר לחול עליו בכל זמן ועידן אבל בסוכה נהי דאם עשאה מתחילת השנה לשם חג כשירה אבל הוא רשות ואין בו מצוה לעשות סוכה בזמן ההיא אלא תוך שלשים לחג דשואלין ודורשין בהלכתו אז עושה מצוה בעשיית סוכה ועיין ברש"י סוכה ט' וברש"א שם ועי' במג"א ריש ה' פסח ולכן בסוכה שפיר גם מצות עשיית סוכה קביע לי' זמן ולהכי מברך שהחיינו

ומ"ש דמדקתני סתמא משמע אפי' מתחילת השנה, אחרי בקשת המחילה מכ"ת פלא גדול בעיני שנעלם ממנו דברי חי' הרשב"א שם שכ' העושה סוכה לעצמו אומר זמן פי' בשעשאו תוך שלשים יום לחג דחיילא עלי' חובת סוכה אבל לא קודם שלשים יום כדאית' פ"ק דפסחי' לענין ביעור וכן דעת מורי נר"ו הרי מפורש יוצא מפי ראשוני' דלא כפר"ח ועי' רש"י שם ד"ה העושה לולב בעיו"ט משמע דוק' בעיו"ט מברך זמן ולא קודם והוא דלא כרשב"א ודלא כפר"ח, ואולי אפשר לחלק בין סוכה ולולב לדעת רש"י ויש לעורר דבש"ס דילן כאן ובפסחי' ז' שנה לולב תחילה ואח"כ סוכה ובגוף התוספתא דברכות פ"ו שנה סוכה תחילה ואח"כ לולב וכן בדין שהרי קיום מצות סוכה קודם בזמן ללולב ואולי גם עשיית סוכה קודם כנ"ל בדעת רש"י וצ"ע בכ"ז, ויש לי עוד להאריך הרבה אך הזמן קצר ומלאכה מרובה, עוד ינוב בטובה, בנחת ושובה, כנפשו ונפש ידידו הדו"ש ושלום תורתו

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה פ"ג

שיל"ת ב' איפאלו ר' ויגש תרו"ן לפ"ק

ביומי חנוכה, חיים שלום וברכה, לכבוד ידידי הרב המאוה"ג, מעוז ומגדול, חריף ובקי כש"ת מו"ה נתנאל הכהן פריעד ני' אבדק"ק ב' איוואראש

אחדש"ת הנני למבוקשו להשיב לו בענין בכור [ע' ה' פדה"ב בחיו"ד] ובענין הברכה רמז מעלתו לס' דרך פקודיך סוף מ"ע ד' אות ה' דבאומר בריך רחמנא מרא מלכא דעלמא לית בי' משום ברכה לבטלה, אמנם מצאתי לחת"ס בחי' רפ"ק דנדרי' שהוכיח מדברי הר"ן דלענין שבועה בשם אין חילוק בין מזכיר השם בלה"ק או בלשון אחר וא"כ כיון דמבואר ס"מ שבועת העדות דהמשביע ברחום הוי משביע בשם ה"ה אם משביע בלשון תרגום רחמנא הוי שם וא"כ ה"ה לענין מוציא ש"ש לבטלה או ברכה לבטלה דהא תרוייהו מלא תשא את שם ד' אלקיך לשוא נפקי ולפ"ז בכל ספק ברכה אסור לומר בריך רחמנא מרא דעלמא וכו', אבל לפענ"ד דבריו תמוהי' מאוד דהרי פריך שם מהא דחנון ורחום נמחקי' ומשני מתני' במי שהוא חנון במי שהוא רחום קאמר ופירש"י ולא דחנון שם הוא אלא בשם מי שהוא חנון ע"ש ומבואר דחנון ורחום אינו שם אפי' בלה"ק וכ"ש בלשון תרגום וא"כ אין בו משום מוציא ש"ש לבטלה ושפיר יכול לברך בריך רחמנא וכו' אלא מהיות טוב יכול לעשות כעצה ראשונה שם בס' דרך פקודיך כי דרך זה, נזכר בהרבה גדולי אחרוני' אבל אם נוח לו יותר בבריך רחמנא נ"ל דש"ד למימר הכי

ושוב הראה לי בני הרב המאוה"ג מו"ה יצחק יעקב נ"י ברמב"ם פ"ג מק"ש דין ה' שכתב דרחום מותר לאמרו בבית הכסא והוא סיוע גדולה לדברינו ואפי' להראב"ד שם בהשגות שחולק לא כתב רק שלא מצא שם רחום כ"א על הבורא ואסור לאמרו בבית הכסא והיינו כמו שאמרו בגמ' במי שהוא רחום אבל מ"מ כיון דנמחק כ"ש שאין בו משום מוציא ש"ש לבטלה וזה ברור: וד' יראינו מתורתו נפלאות עדי יחוש ישועות הניבאות כנפשי ונפש ידידו דוש"ת באהבתו עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה פ"ד

שיל"ת ב' אויפאלו כאור בוקר יום ב' לס' ופרצת ימה וקדמה תרנ"א לפ"ק

רב שלום, לאוצר בלום, בני יקירי וחביבי הרב המאוה"ג וכו' כמו"ה יצחק יעקב ני' ולביתך נאוה קודש כלתי החשובה והצנועה מ' שרה ריזל תי' לאוי"ט

קבלתי מכתבך ומה שהבאת קושי' בשם מראה יחזקאל בתוס' ברכות כ"ו ד"ה טעה שכתבו הא דאמרי' תפ"ע רשות היינו לגבי מצוה אחרת והיא עוברת דאז אמרי' תדחה תפ"ע מפני' וכו' שהם סותרי' לדבריהם בשבת ט' ע"ב ד"ה למ"ד שכתבו אין לבטלה בחנם וכו' או אם יש שום מצוה שאינו עוברת יעשה המצוה ולא יתפלל אעפ"י שהמצוה אינה עוברת ע"ש ואתה כתבת דלק"מ דמ"ש תוס' ברכות והוא עוברת לא קאי על המצוה דאפי' המצוה אינה עוברת ג"כ מבטל תפ"ע מפני' אלא והיא עוברת אתפ"ע קאי דאפי' תפ"ע עוברת והמצוה אינה עוברת תפ"ע נדחה מפני' והארכת קצת להוכיח כן. הנה בתוס' ברכות כ"ו שהבאת אפשר לפרש כמ"ש אבל מה תענה לתוס' ברכות כ"ז ד"ה הלכה שכתבו ולכך נקרא רשות לבטלה עבור מצוה אחרת העוברת ושם העוברת עכ"ח אמצוה קאי ולא אתפלה וכן ביומא פ"ז ע"ב ד"ה והאמר כתבו נהי דרשות היא אין לבטלה בחנם אם לא מפני שום מצוה העוברת ושם ודאי א"א לפרש כפירושך לכן הקו' במקומה עומדת

אבל לפענ"ד נראה לתרץ בתרי גוני חדא דמ"ש תוס' בשבת אפי' למ"ד תפ"ע רשות אין לבטלה בחנם אלא בשביל שום צורך וכמו שרא המיינא דהכא או אם יש שום מצוה שאינה עוברת יעשה המצוה ולא יתפלל אע"פ שהמצוה אינה עוברת וכו' היינו שאפי' במקום מצוה שאינה עוברת הוי תפ"ע רשות ורשות בידו לעשות המצוה ולבטל תפ"ע אבל אינו מחויב לעשות המצוה ולבטל תפ"ע רק רשות בידו להתפלל תפ"ע ולעשות המצוה אח"כ כיון שאינה עוברת דומי' דשרא המיינא שאינו מחויב למיסר המיינא להתפלל אבל רשות בידו למיסר המיינא להתפלל ולאכול אח"כ ומ"ש בברכות וביומא דוקא מצוה עוברת היינו דאז מחויב לבטל תפ"ע כיון שהמצוה עוברת ותפ"ע רשות ל"ש עוסק במצוה פטור מן המצוה ולהכי כתבו תדחה תפ"ע מפני' שמחויב לבטלה. וכן בדף כ"ז לבטלה בהחלט עבור מצוה אחרת העוברת וכן ביומא אין לבטלה בחנם אם לא מפני שום מצוה העוברת אז מחויב הוא לבטלה וא"ש

שנית דהא דכ' בשבת שמבטל תפ"ע גם מפני מצוה שאינה עוברת היינו דומי' דשרי המיינא דאינו ברור שיבטל תפ"ע אלא דניחוש שמא יבטל משום דשכיח שכרות או משום דכולה ליליא זמנה אתי למפשע כדאמרי' התם ובזה אם יש מצוה אפי' אינה עוברת עושה המצוה ואינו מתפלל ול"ח שמא ימשוך ויפשע או ישכח להתפלל ערבית כיון דאם לא יתפלל אינו עובר עבירה בדיעבד דתפ"ע רשות ועיי' כעין סברא זו באשר"י ריש חולי' אבל אם ברור הדבר שאם יעשה המצוה לא יוכל להתפלל ערבית אז דוקא במצוה עוברת מבטל תפ"ע ולא המצוה שעוברת כיון דהמצוה חובה ותפ"ע רשות אבל במצוה שאינה עוברת אינו מבטל תפ"ע לגמרי אף דרשות הוא כיון דמ"מ אם התפלל אותה מצוה קעביד והמצוה יכול לעשות גם אח"כ ולק"מ

ולחבר מס' ברכות תחילתה לסופה נ"ל דמהרש"א ריש טבילתן הק' אי זמן ק"ש משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן א"כ