בית שערים אורח חיים פד

ואיך ליכא שום אדם דמיתבי' דעתי' בי' וכמ"ש באורך לענין אכילה

לכן נ"ל ליישב קושי' כפ"ת באופן אחר דלכאורה הוא פלא להבין דרשת ר"מ ושבעת זו שתי' והוא כתפל בלי מלח ח"ו איך נרמז בושבעת זו שתי'. אך נ"ל דבר חדש בפירוש דרשה זו דהנה אהא דתנן בסוכה כ"ה אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ומפרש בגמ' דכ"ו כמה אכילת עראי תרתי ותלת ביעי ולאביי כדטעים בר בי רב ואזיל לכלה פי' הר"ן שם ודקאמר שותין עראי ה"ק דאם שותה פ"א עם אכילת עראי אינה נחשבת קבע והכי משמע מדלא בע' בגמ' כמה שתית עראי וכן פרש"י כדטעים בר בי רב שטועם מלוא פיו ושותה ע"ש. ויש ללמוד מזה דאם אכל כביצה ושתה יותר מפ"א נחשב האכילה לאכילת קבע. אבל על השתי' גופא ל"ש קבע ועראי דאין קבע לשתי' ואין אוכלים ושותי' ב' דברים אוכלים אכילת עראי ושותין שתית עראי רק הכל דבר אחד אם אכילה ושתי' המה עראי מיקרי אכילת עראי ואם אכל ושתה וא' מהם הי' קבע מקרי אכילת קבע. ולפ"ז יש לחדש דבר אף דר"מ ס"ל ואכלת זו אכילה ואכילה בכזית ואפי' הוא שיעורא דאורייתא היינו דוקא אם קבע עליהו אבל אי לא קבע עלייהו מודה דכזית הוי רק שיעור דרבנן ולפ"מ שהקדמנו דשתי' משוי לאכילה קבע י"ל דה"פ דברייתא ואכלת זו אכילה והיינו בכזית מחויב בבהמ"ז כמו ושבעת היינו כמו אם אכל שיעור שביעה אבל אימת הוי כזית דינו כשיעור שביעה ושבעת זו שתי' אם שתה ג"כ דאז השתי' משוי לי' לאכילת כזית קבע ודינו כאלו אכל שיעור שביעה. אמנם ודאי אם שתה קורטוב לא משוי לאכילה קבע כמבואר בר"ן שהבאתי לעיל ועל שיעור שתי' זו נסתפקו התוס' אם שיעור שתי' דמשוי לאכילת כזית כשביעה גמורה יען ששתה כדי שביעה אם הוא בכביצה יען שנרמז בושבעת או דילמא שביעה דשתי' הו' בפחות מביצה רק בכזית, ולפ"ז לק"מ קושי' בעל כפ"ת דודאי אפי' יותר מכזית דהיינו מלוא לוגמיו אינו רק יתובי דעתי' ומ"מ אפשר דשתית כזית משוי לאכילת כזית קבע כמ"ש התוס' והבן. ובזה ג"כ מיושב קושי' תוס' משמעון בן שטח כיון דהוא שתה ג"כ ודאי הוי כזית דגן שיעורא דאורייתא ושפיר הי' יכול להוציא את ינאי והא דמוכח דכזית הוי רק שיעורא דרבנן היינו בלא שתי' וכנ"ל

ולפ"ז יתעורר מה שהקשיתי לעיל דילמא הפי' אכילה שיש בה שביעה דבעי רק אכילה במיעיו ולא הנאת גרונו ולהנאת מעיו יכול לאכול בב"א כביצה ודריש אוכל הנאכל בב"א ולא מוכח כלל דכביצה מישבעא וא"כ אפשר דכותבת יתירה מכביצה ואי דא"כ הוי כביצה שיעורא דאורייתא כמש"ל וכזית ושבעת זו שתי' נמי דאו' וא"כ תקשי ליברך על היין ג' ברכות כמו בפת אי ג' ברכות דאורייתא וא' רק ברכה א' מעין ג' דאו' בפת א"כ בזי"ן מינים הוא דרבנן וביין יהי' דאו' כמו בפת וזה לא שמענו כמו שהארכתי בזה לעיל. הא ליתא דהא ביארנו דושבעת זו שתי' לא קאי כלל אברכה דלאחר שתי' כי אם ששתי' משוי לאכילת כזית כקבע וא"כ הדק"ל

אבל באמת לק"מ דל"ל פי' הנ"ל דא"כ כזית וביצה הוא שיעור דאו' ותקשי ברייתא דבן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה דפריך עלה בברכות כ' ע"ב אי נשים בבהמ"ז דרבנן וכן פסק הרמב"ם פ"ה מה' ברכות ועיי' בטוש"ע או"ח סי' קפ"ז האיך אתי דרבנן ומפיק דאו' וליכא שינוי' אחרינא אלא כדמשני התם כגון דאכל שיעורא דרבנן והיינו כזית וכביצה ואי כזית וביצה דאו' א"כ מה הוי שיעורא דרבנן וע"כ דכביצה לא הו' רק שביעה לפי שעה והוא רק מדרבנן וכזית נמי רק בשתי' הוי דאו' או בשבע מדברי' אחרי' אז כו"ב דאו' אבל בלא"ה הוי רק דרבנן וכמו שהארכתי וא"כ שפיר מוכח דכותבת הגסה היינו פחותה מכביצה דלאו גסה שבגסות קאמר רק ככותבת בינוני וגרעינה או בחללה וכמו שביארתי לעיל למ"ד פחותה מכביצה

אמנם בתו"י בסוגיין הביא דעת הסוברי' דכו"ב הוא מדאורייתא והא דקאמר התם בברכות הב"ע דאכל שיעורא דרבנן היינו פחות מכזית ואי דבפחות מכזית אינו חייב בבהמ"ז אפי' מדרבנן י"ל דהתם קאי בברי' כגון גרגיר ענב א' וחייב מדרבנן אפי' בפחות מכזית כדמשמע בירושלמי גבי ר"י אכל כזית ובירך עליו תחילה וסוף ע"ש רק בדבר שאינו ברי' פטור אפי' מדרבנן בפחות מכזית. ולפי דבריו ליתא לתי' הנ"ל כמובן והדק"ל דלא מוכח כותבת פחותה מכביצה

אך באמת דברי תו"י תמוהי' מאוד דהא ברייתא דבן מברך לאביו ואשה מברכת לבעלה ע"כ בבהמ"ז קאי ובפת. דאי בזי"ן מינין ולענין ברכה מעין שלש א"כ ליה פריך מידי אהא דנשים בבהמ"ז דרבנן דהאיך אתי דרבנן ומפיק דאו' דהא ברכה מעין שלש גבי שבע מינין אפי' באנשים ל"ה רק מדרבנן לשיטת רבינו יונה שהבאתי לעיל וכבר עשיתי לו סמוכי' מאיבעי' זו אי נשים בבהמ"ז ד"ת או דרבנן דעלה קפריך. ואלא מאי ע"כ דברייתא בבהמ"ז קאי וא"כ איך אפשר לומר דברייתא מיירי בשיעורא דרבנן וכגון שאכל פחות מכזית ובברי' הא אנן קי"ל דאינו מחויב בבהמ"ז רק בפת ולא בשבע מינין ובפת לא משכחת ברי' כלל ואלא מאי דכזית וביצה הוא דרבנן וא"כ ל"ל הפי' כמו שהקשיתי דא"כ כזית וביצה הוא ד"ת ושפיר מוכח דכותבת הגסה פחותה מכביצה ועיי' ברכות דף מ"ד אבל ר"ג לשיטתו ס"ל שם בברכות מ"ד דעל כל זי"ן מינים מברך ג' ברכות וא"כ שפיר י"ל דכזית וביצה הוא שיעור דאו' ואפ"ה אינו חולק על ברייתא דאשה מברכת לבעלה דמשכחת שיעורא דרבנן בברי' כתי' תו"י בענב אחד ורימון אחד דהא לדידי' גם זי"ן מינין מחובי' בבהמ"ז וא"כ שפיר י"ל אכילה שיש בה שביעה ואיזה כביצה דהיינו אוכל הנאכל בב"א להנאת מיעים כקו' הנ"ל ולא מוכח דכביצה מישבעא וממילא אין ראי' דכותבת פחותה מביצה ומסברא אמרי' כל כמה דגסה דהיינו גסה שבגסות שהוא יתירה מכביצה וא"כ כותבת סתם מיקרי אם הוא כביצה והדר תקשי איך אמר על ר"ג לא מפני שהלכה כך הא לדידי' שפיר כך הלכה דהא שתי כותבות לשיטתו הוי כביצה וכביצה בעי סוכה וצ"ל כשינוי' דרבא דר"ג ס"ל פירי לא בע' סוכה וכיון דלא מצינו חולק ע"ז שפיר פסק הרמב"ם דפירי לא בעי סוכה אף דפסק דכותבת גסה פחותה מכביצה כנלע"ד

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ע"ט

שיל"ת ב' אויפאלו ה' לס' מטהו יפרח תרנ"ג לפ"ק

ישאו הרים שלום לתלמידי ב"א הרבני המופלג, מלא פלג, כמו"ה מנחם ני' לעפקאוויטש בדאמאן

כתבך בא אלי ושמחתי בשלומך ולא הי' פנאי להשיב עד היום ונפשך בשאלתך על דבר הקונסטוויין הנעשה ע"י תערובות שני קילא ווייננעקסטראקט הנעשה גם מתמצית היין הנקרש בדופני חביות הנקרא וויינשטיין ועשרה ליטער שפיריטוס לפ"ח ליטער מים איזה ברכה מברכין עליו אם בפה"ג או שהכל

תשובה פשוט דמברך לפניו שהנ"ב ולאחריו בורא נפשות דהרי מבואר בסי' ר"ד ס"ה דשמרי יין אם נתן בהם מים ונתן ג' ומצא ד' מברך בפה"ג ואם מצא פחות מד' אעפ"י שיש בו טעם יין קיוהא בעלמא הוא ומברך שהכל וביין שלנו אפי' רמ' שלשה ומצא ארבע אינו מברך בפה"ג ואם יש ששה חלקים מים אז ודאי בטל ומברך שהכל ועיי' מג"א שם סקט"ז וא"כ כ"ש כאן דאיכא טפי מששים ודאי אינו אלא קיוהא בעלמא ומברך שהכל

ועוד קו"ח דהתם על השמרים בעין מברך בפה"ג ומ"מ על המים שנתן עליהם מברך רק שהכל מכש"כ כאן שגם על וויינשטיין בעין אינו מברך בפה"ג דדוקא יין קובע ברכה לעצמו ואפשר אפי' בורא פרי העץ אין מברכין עליו משום דאישתני לגריעותא ועיי' דינים אלו סי' ר"ב ודאי אין מברכין על הקונסטוויין רק שהכל

ומה ששאלת אם צריך להודיע להקונה שהוא קונסטוויין שלא יברך בפה"ג רק שהכל פשוט שצריך להודיע ואם אינו מודיע עובר משום לפ"ע דשתים רעות עושה כשמברך בפה"ג. חדא שהוא ברכה לבטלה. ושנית ששתה בלא ברכה דנהי דיין פוטר כל מיני משקין היינו אם בירך על היין ושתה יין אבל אם בירך בפה"ג על דבר שברכתו שהכל לא עשה ולא כלום כמבואר סי' ר"ט משום דברכת שהכל הוא ברכה כוללות יותר וא"כ אפי' אי נימא דאיסור ברכה לבטלה נמי לא הוי רק איסור דרבנן כיון שהוא דרך ברכה מ"מ המכשיל חבירו באיסור דרבנן עובר על לפ"ע מה"ת כמ"ש בתשו' פנ"י חו"מ סי' ט' ובתשובותי [סי'...] עשיתי סמוכין לדבריו לכן נ"ל פשוט דצריך להודיע שהוא קינסטוויין ובזה תנוח דעתך. ותצליח בכל דרכיך. כנפשך ונפש רבך דודך. דו"ש וטובך

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה פ'

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק תולדות תרנ"ב לפ"ק: שוכ"ט לאהו' תלמידי הרבני המופלג מו"ה אברהם ווייס ני' ביישוב טעלעגד

מכתבך קבלתי בזמנו ואשר שאלת בא' שעשה תמד מחרצנים שלא נעצרו בקורה ואמר שברור לו שאם הי' מעצרם הי' יוצא מהם ק' מדות יין ונתן עליהם שני מאות מדות מים אם לברך על התמר בפה"ג כמ"ש בשו"ע סי' ר"ד ס"ו דאם לא נעצרו אפי' מצא רק כדי מדתו או פחות מברכי' בפה"ג או דילמא זה דוקא ביינות שלהם הדין כן ולא ביינות שלנו כמש"ש סעי' ה' או אפשר יען שהשו"ע נקט ביינות שלנו אפי' רמי ג' ואתי ד' אינו מברך בפה"ג וכאן יש תרתי דהוי רמי ב' ואתי ג' ושנית שהחרצני' לא נעצרו והגם שמרמ"א רסי' ר"ב משמע דדוקא ברוב יין מברך בפה"ג שאני התם דשכר תאנים מפסידי' טעם היין אבל מים אינו מפסיד רק מחליש כחו. בגמר דבריך אתה נתפס שבמקום אשר עמדת לא ישבת ולא ראית דברי מג"א סוסקט"ו דמים מפסידי' ופוגמי' היין ע"ש וכן לא ראית דברי מג"א סי' ר"ך דשכר תאנים אינו מפסיד טעם היין ואת אזלת בתר איפכא.