בית שערים אורח חיים פ

לסברת המקשן שאין הגרעין גדול שפיר הק' דעכ"פ בינוני הו' כביצה ומדינא צריך סוכה והבן. ולפ"ז שפיר קאמר הרמב"ן דלמאי דמסקי' דכביצה לא בעי סוכה ל"ק קושי' הגמ' אף דס"ל להמקשן דפירי גדול כגרעין וכותבת הגסה יתירה מ"מ כותבות דר"ג לא גסות היו רק בינונית ואינם רק כביצה וזה לא בעי סוכה רק יתר מביצה וממילא לא צריכי' לתירוצא דרבא דפירי לא בע' סוכה ול"ק קושי' הר"ן ז"ל

ואולי יש לכוון בזה מה שהוא פלא לכאו' איך יחלקו האמוראי' אם כותבת הגסה יתירה מכביצה או פחותה הלא הוא דבר הנראה לעינים. אמנם לפי הנ"ל ניחא דמאן דס"ל שהוא יתר מכביצה סובר דלא נתנו שיעור לגסותה רק כל כמה דגסה והוא יתירה מכביצה ומה שהוא פחות מזה לא נקרא גסה רק בינוני ומאן דס"ל פחותה מכביצה סובר דגסה מקרי אם הוא גדולה ככותבת בינוני עם חללה או כותבת בינוני כבריתה עם עוד גרעין וזהו פחותה מכביצה ופחות מזה נקרא בינוני והבן

ואם כנים דברי יש ליישב בזה מה דקשי' טובא ע"ד רמב"ן שכ' דל"צ לתי' דרבא דפירי לא בעי סוכה חדא משום דמסקי' כביצה לא בעי סוכה ועוד משום דקי"ל כותבת פחות מכביצה ולמה לא כתב גם שלשים משום דאפשר לומר כתי' דר' ירמי' דהגרעין גדול והוא פלא ועי' בס' שערי חיים ולפי הנ"ל ניחא כיון דלר"ז דס"ל שהוא פחותה מביצה עכ"ח נקרא גסה אם היא גדולה ככותבת בינוני כבריתה ועוד גרעין וא"כ אי נימא דהגרעין גדול מהפירי נמצא גסה גדולה כא' ומחצה בינונים ויותר וא"כ לפמ"ש דכל קושי' המקשן בנוי דאם גסה יתירה מביצה ע"כ בינוני הוי כביצה דאין סברא שיהי' כ"כ גדול וגם ר' ירמי' לא נאיד מסברתו וא"כ לא הי' צריך לומר דגרעין גדול אלא דגסה גדולה הרבה, ולפי"ז כיון דלפי דבריו דגרעין גדול עכחצ"ל סברא לר' זביד דגסה גדולה הרבה כא' ומחצה בינוני וא"כ למה לא כלל דגרעין גדול וא"כ דלר' ירמי' נחלקו במציאות, אם הוא גדול או לא לכן לא ניחא להרמב"ן שהרי"ף סובר כתירוצא דר' ירמי'

ובזה א"ש מה דקשי' לי לקמן בשמעתי' דמייתי ר' זביד ראי' דכותבת הגסה פחותה מכביצה מדב"ש דאמרי חמץ בככותבת ואס"ד דהוא יתירה מכביצה מכדי ב"ש אשיעורא דנפיש מכזית מהדרי ליתני כביצה וא"נ כי הדדי נינהו ליתני כביצה אלא מאי ש"מ דכותבת פחותה מכביצה, דילמא לעולם כותבת גסה אינה פחותה אלא הכא בכותבת בינוני משטרינן בחמץ והיא פחותה מכביצה ודאי הא א' אפשר לומר דגסה יתירה ובינוני פחותה כמש"ל דא"א שיהי' הפרש כ"כ בין גסה לבינוני אבל עכ"פ מהיכא מוכח דגסה פחותה, ויותר יש להפליא על התרצן דנחית לסברא זו דקאמר דילמא לעולם גסה יתירה מכביצה הא סתמא כביצה ובחמץ בסתמא משערי' א"כ למה אמר אח"כ ואי נמי כי הדדי נינהו וחדא מינייהו נקט למה לא אמר דכותבת הגסה כי הדדי עם ביצה והתם בסתמא איירי ולכן תני כותבת ולא ביצה, ולפי האמור ניחא כיון דמהתם יהי' מוכח דגסה אינה יתירה מכביצה דאל"כ בינונית היא כביצה וליתני כביצה, ולפי"ז כיון דגסה אינה יתירה מכביצה ע"כ דלא משערי' בגסה שבגסות אלא הפי' ככותבת בינוני עם עוד גרעין או עם חללה ואז פשיטא דהיא פחותה מכביצה

אמנם בר מן דין נ"ל פי' חדש בדברי הגמ' דלכאו' יפלא במאי פליגי המקשן והתרצן דלמקשן הי' קשה אי כי הדדי נינהו ליתני כביצה ועי' ברש"י הטעם כיון שהוא שגור במשנה לענין טומאת אוכלי' והמתרץ השיב דחדא מיניהו נקט והלא סברת המקשן טובה לכאורה שביצה יותר שגור. אמנם נ"ל דודאי אי שיעורא דיו"כ וחמץ לענין בל יראה שוין בכותבת הגסה ל"ק אם כותבת הגסה הוא כביצה ליתני כביצה שהוא שגור לענין טומאת אוכלי' ז"א דהא עתה גם כותבת הגסה שגור לענין יו"כ ולענין חמץ משא"כ אי נימא דגסה יתירה מביצה וחמץ בכותבת סתמא שהוא כביצה תקשי ליתני כביצה וה"ה להיפך אי נימא דכותבת סתמא פתוחה מכביצה וכותבת גסה היא כביצה תקשי ליתני גבי' יוה"כ שיעור כביצה שהוא שגור ועיי' בתו"י בסוגי' ולפ"ז ניחא דהמקשן פריך אי כותבת גסה יתירה ליתני כביצה וא"כ כי הדדי נינהו היינו וא"נ שתאמר דהתם בחמץ כותבות סתמא קאמר והוא כי הדדי עם ביצה ליתני כביצה שהוא שגור. וא"ל דתני כותבת דומי' דיו"כ דהא לא שוו להדדי דביו"כ הוא גסה וכאן בינוני וגם א"ל דילמא גסה הוא כביצה וכאן בסתמא ופחותה מביצה דא"כ תקשי ליתני גבי יו"כ כביצה שהוא שגור משא"כ כותבת גסה לא מצינו וגבי חמץ בינוני הוא, ואולי זה כונת הגמ' דאדרבה המקשן ידע דגבי חמץ סתמא קאמר שלא הזכיר גסה והכי פריך אי גסה יתירה וע"כ סתמא כביצה א"כ ממנ"פ אי בחמץ גסה קאמר ק' הא ביצה נמי נפישא מזית ואי בחמץ סתמא קאמר תקשי ליתני כביצה גבי חמץ, וא"נ כי הדדי היינו גסה עם ביצה נתני כביצה גבי יו"כ דהא בחמץ סתמא הוא, אלא לאו שהוא פחותה, ומיושב קושי' תוס' ישינים דלמה לא פריך נמי בשמעתי' אי כי הדדי נינהו ניתני כביצה דבאמת זה קושי' המקשן וע"ז משני דילמא גסה יתירה וסתמא כביצה אך דא"כ תקשי ליתני כביצה, לזה אמר וא"נ כי הדדי נינהו היינו גסה וביצה וחמץ ויו"כ חדא שיעורא בגסה ולכן שפיר חדא מיניהו נקט ואי דא"כ למה לא תני גבי חמץ נמי כותבת גסה ז"א דסמיך שנודע דגסה קאמר דומי' דיו"כ דאל"כ תקשי קושי' המקשן ול"ש לומר כביצה שגור שגם כותבות שגור ביו"כ וחמץ וממילא מובן דל"ק מה שהקשיתי דאדרבה קושי' המקשן בנוי ע"ז דבחמץ כותבת סתמא קאמר וביו"כ גסה הוא וי"ל בזה

והלום ראיתי אחד קדוש מדבר חתם סופר באו"ח משו' קכ"ז הביא קושי' נאה בשם הגאון החריף מו"ה ליזר קוניץ ז"ל לפ"מ דאמרי' בשמעתי' דכותבת יתירה מביצה א"כ בפסחים מ"ו דאמר כיצד מפרישי' חלה בטומאה ביו"ט ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה הא ר"א מתלמידי שמאי דסובר חמץ בכותבת והוא יתר מביצה ובפסח אין אופי' יותר משיעור חלה כמבואר בפסחים מ"ז ע"א ושיעור חלה טמאה א' ממ"ח אפי' בעיסת בעה"ב וכיון שכל העיסה אינו אלא מג' ביצים נמצא דחלק מ"ח ממנו אינו כביצה וא"כ ליכא ב"י כלל לר"א ע"ש מה שתי' דקמח הוא מ"ג בצים ועם המים היא יותר. והנה לא מצאתי בשמעתין לשיעורא דב"ש יהי' יותר מביצה דאדרבה אנן קי"ל דכותבת גסה ג"כ פחותה מכביצה ואי אמרי' דיתירה ע"כ ב"ש כותבת סתמא קאמר ואולי כותבת סתמא פחותה מכביצה ולק"מ קושיתו. ועיי' בס' תוס' יו"כ דתוס' ד"ה לומר לך שיעורו של זה אינו כשיעורו של זה שהוכיח דגירסת' בגמ' הי' הא סתמא פחותה מכביצה ומזה נראה שסובר ג"כ כמש"ל דאי גסה יתירה מביצה אין סברא שסתמא יהי' פחותה אלא דעכ"פ הוי כביצה והק' שפיר

אמנם בעיקר קושיתו נ"ל דבלא"ה לק"מ דאף כשמפריש החלה שעדיין לא החמיץ הוא פחות מעט מביצה מ"מ הא אנן חיישי' שלא יפריש מן העיסה פן יתחמץ ואז כשיתחמץ ודאי יהי' יותר מכביצה ויעבור בב"י ולכן לא תקרא שם עד שתאפה ועיי' בנוב"י ח"ר באו"ח סי' ל"ח

ובר מן דין לא ידענא כי לא מצאתי מבואר בפי' מהו שאור אלא שלדעתי נראה שהוא עיסה שנתחמץ כ"כ עד שאינה ראוי לאכילת אדם ומחמע בה עיסות אחרות ועיי' רש"י מנחות דף נ"ב ע"ב בד"ה שאור בורה להם מתוכו נראה כמ"ש ולפ"ז לק"מ קושיתו דמש"ה אינו מפריש חלה מן העיסה פן עד הלילה יתחמץ כ"כ עד שיהי' שאור ראוי לחמע עיסות אחרות ואינו ראוי לאכילה ובזה גם לב"ש עובר בכזית וצ"ע

ודעת הרמב"ם בפ"ו מה' סוכה ה"ו דפירי לא בעי סוכה כרבא וכבר תמהו עליו הא אנן קי"ל דכותבת הגסה פחותה מכביצה וכדפסק נמי הרמב"ם בפ"ב משביתת עשור ה"א ול"ק כלל קושי' הגמ' מר"ג ולא צריכי' לתירוצא דרבא דפירי לא בעי סוכה וא"כ למה פסק כרבא. ולענ"ד נ"ל דהנה המג"א סי' תפ"ו הק' לפי דעת הרמב"ם פ"א מה' עירובין ה"ט דשיעור עירוב הוא י"ח גרוגרות שהם כששה ביצים וגרוגרות יתירה מזית כדאמרי' ריש פ' המצניע וא"כ ביצה הוא יותר מג' זיתים ואמרי' בשמעתי' דטומאת אוכלי' בכביצה שהוא אוכל הנאכל בבת אחת ולפ"ז בית הבליעה מחזיק יותר מג' זיתים ובכריתות פריך וליתני שש חטאות וכגון דאכל כזית דם ומשני דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים וע"ש שנדחק לתרץ. אמנם בנוב"י ח"ר או"ח סי' ל"ח תי' ב' תירוצים הראשון דהא דאמרי' דבית הבליעה מחזיק כביצה היינו ביצה בלא קליפתה כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' טומאת אוכלין דטומאת אוכלי' בכביצה הוא בלא קליפה והא דאמרי' דח"י גרוגרות הם ששה ביצים היינו ששה ביצים בקליפתן וא"כ ביצה בקליפה הוא ג' גרוגרות ולפי חשבון מהרי"ל בסדר הגדה שביצה ומחצה בקליפה הם שתים בלא קליפה ולפי חשבון זה אין ביצה בלא קליפה יותר מב' גרוגרות ורביע ושפיר קאמר התם דלא חשיב כגון שאכל עוד כזית דם דג' זיתים אינו מחזיק וכמ"ש המג"א סי' הנ"ל ע"ש. ובזה נדחה נמי קושי' שהבאתי לעיל בשם הגמו"ה ליזר קוניץ ז"ל דהא דאמרי' הכא דכותבות יתירה מכביצה היינו מביצה בלא קליפה כמו בטומאת אוכלי' וכמש"ל באריכות בביאור הענין והנה שיעור חלה שהוא מ"ג ביצים וחומש ביצה הפי' מ"ג ביצים בקליפתן ועיי' רש"י פסחים דף מ"ח ולפי חשבון של מהרי"ל הנ"ל יש במ"ג ביצים וחומש ביצה בקליפתן הרבה יותר ממ"ח ביצים בלא קליפה וא"כ שפיר יש בחלה הניטלת יותר מכותבות ועובר בב"י לכן לא יקרא שם עד שתאפה ועיי' ברמב"ם פ"ו מה' ביכורים הט"ו ובכ"מ שם

עוד תי' שם הנוב"י עפ"ד תו"י שם בכריתות י"ד דהא דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים היינו כדרך אכילה וא"כ שם בכריתות שפיר משני דלא אפשר למיתני שש חטאות וכגון שאכל כזית דם דהא כד"א אינו מחזיק יותר מב' זיתים ואי דשלכד"א מחזיק טפי מ"מ הא כל איסורי' שבתורה אינו חייב עליהם אלא כד"א אבל באמת שלכד"א שמאנס עצמו לבלוע בע"כ אפשר לבלוע כביצה שהוא ג' זיתים ויותר ולכן לענין טומאת אוכלי' אמרי' דשיעורו אוכל הנאכל בב"א שלכדה"נ רק שמאנס לבלוע בע"כ והוא כביצה ע"ש היטב באריכות

והנה בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' כ"ז הוכיח מלשון הרא"ש פ"ב