בית שערים אורח חיים עח

ועוד דהאי דכריתות שאינו מחזיק רק ב' זיתים בבשר איירי דלא שייך בי' גרעין וכו' ובס' תוס' יו"כ התפלא הלא כונת ר"ת נמי כן הוא דגרוגרת בלא גרעינן כלומר שאין להם גרעינן בשום פעם קאמר ובמה טעה ר"י בדבריו. אמנם לדעתי הדבר נכון דבאמת זה מתנגד לשכל דכשהוא קשה לא יחזיק כ"א ב' זיתים וכשהוא נמעך ונדרס יחזיק כמעט כפלים דהא בביצה יש ג' גרוגרות וג' שמינית גרוגרות וגרוגרות גדול מזית וא"כ הוא כמעט ד' זיתים. לכן הי' סובר ר"י דכונת ר"ת דגם לתאנים יש גרעיני' קטנים וביצה אינה מחזקת כ"א ג' גרוגרות וג' שמינית בלא גרעין וזה קטן מזית ואף דמ"מ הוא יותר מב' זיתים מ"מ לזה מהני נמעך ונדרס שנוח לבלוע ולכן הקשה עליו מה שהקשה

אמנם האמת נראה דר"ת סובר כתו"י דהא דאמרי' דאינו מחזיק יותר מב' זיתים היינו כדרך אכילה אבל אם מאנס עצמו לבלוע שלכד"א מחזיק טפי אך דהוי קשי' לי' איך אפשר שכדרכו אינו מחזיק רק ב' זיתים ואם יאנס עצמו יחזיק כמעט כפלים דהיינו כביצה שהוא יותר מג' זיתים וג' שמינית זית לפי חשבון י"ח גרוגרת בסעודת עירוב לכן אמר דהא דאינו מחזיק דרך אכילה רק ב' זיתים היינו כשאינו נמעך ונדרס אבל כשהוא נוח לבלוע מחזיק טפי אפי' כדרך אכילה וממילא בנוח לבלוע ושלכד"א מחזיק כביצה והבן. ולפ"ז לא תקשי עליו קושי' ר"י הא שם בכריתו' בבשר איירי ואפ"ה אינו מחזיק יותר מב' זיתים. ז"א דה"ק שם כיון דאינו מחזיק בדרך אכילה אם הוא קשה יותר מב' זיתים ממילא אפי' בבשר דנוח לבלוע אינו מחזיק בדרך אכילה ג' זיתים

ולפ"ז לשיטת ר"ת יתעורר קושי' הנ"ל דאם כותבת הגסה יתירה מכביצה איך משכחת כרת דיומא בשלמא לשיטת ר"י בתי' ראשון שבתוס' דביצה אינה אלא ב' זיתים וכך בית הבליעה מחזיק אפי' כד"א ובאמת בשיעור עירוב לר"ש דהוא ה' ביצים ושליש ליכא י"ח גרוגרות רק בשיעור עירוב דר"י ור"מ ניחא דאפי' אם כותבת יתירה מכביצה משכחת כרת דיו"כ כשאכלו בב"א מרוסק ושלכד"א אבל לשיטת ר"ת דהא דאמרי' הכא דמחזיק כביצה היינו יותר מג' זיתים וג' שמינית והיינו רק מרוסק ושלכד"א וא"כ דאפי' מרוסק ושלכד"א אינו מחזיק יותר מביצה תקשי אם כותבת יתירה א"כ א"א בשום אופן שבעולם לבלעו בב"א וכרת דיוה"כ האיך משכחת לרבי. לכן ליישב זה כתבו דבאמת לשיטת ר"ת דהכי קי"ל דאינו מחזיק לכל היותר כ"א כביצה מ"מ ל"ק כנ"ל דהא באמת קי"ל דכותבות יתירה מזית וגרוגרות אבל בצירה מכביצה ודו"ק

ומה דקשי' לי לשיטת הר"י ושאר פוסקים שהבאתי לעיל דביצה אינה יותר מב' זיתים והנה הא דאמרו בכריתות דבית הבליעה מחזיק ב' זיתים אפי' נאמר דזה דוקא בבשר דנוח לבלוע ובמרוסק אבל בקשה ואינו מרוסק אינו מחזיק כ"כ אבל זה ברור דקאי התם בדרך אכילתו ולא במאונס עצמו דכל איסורי' אינו חייב אלא כד"א ועוד דאל"כ אלא דקאי במרוסק ושלכד"א א"כ תקשי קו' המרדכי האיך אפשר לבלוע כזית מצה ומרור וחרוסת בפ"א. אם לא שנ' דר"י סבר דא"צ לבלוע כאחת ולא משמע כן עיי' במג"א סי' תע"ה סק"ד ולפ"ז למה אמרי' הכי דכביצה לטמא טומאת אוכלי' שהוא אוכל הנאכל בב"א. הלא ביצה אינה רק ב' זיתים ובמרוסק ושלכד"א מחזיק טפי כג' זיתים וא"כ שיעור אוכל הנאכל בב"א הוא ביצה ומחצה. וא"כ לא הי' לו לטמאות טומאת אוכלי' אלא בביצה ומחצה וצ"ע לכאו'. הן אמת שאפשר לומר דלשון מכל האוכל אשר יאכל אפשר לומר שהפי' דוקא כדרך אכילה אבל א"כ תקשי להיפך לפי' ר"ת דכביצה אינו מחזיק אלא שלכד"א א"כ האיך ילפי' דטומאת אוכלי' בכביצה מכל האוכל הלא לא ילפי' אלא כד"א ובאופן זה הוא פחות הרבה מכביצה והי' לו לטמאות בפחות אלא ודאי דוקא לא תאכל דמיירי באוכלין ל"ש בשלכד"א אבל מכל האוכל אשר יאכל דמיירי בנאכלי' א"א למעט ממנו אלא אם המאכל אינו ראוי אבל לא כשהמאכל ראוי רק שהאדם אינו אוכלו כדרך אכילה וא"כ הדק"ל

ולכן נ"ל דר' אבוהו אדלעיל קאי ואית לי' נמי דרשה דאוכל הבא מחמת אוכל רק דע"ז הי' ק' ואימא ביעא דציפורתא דזוטר טובא ע"ז אמר דאוכל הבא מחמת אוכל צריך להיות אוכל הנאכל בב"א וע"כ הוא עכ"פ כביצת תרנגולת ולפ"ז ל"ק דילמא הוא טפי דבית הבליעה מחזיק יותר במרוסק או בשלכד"א ז"א דבמרוסק ודאי לאו אוכל הבא מחמת אוכל שנאכל בב"א הוא דהא אינו בא מרוסק כמו דמשני לעיל מחוסר שחיטה ומחוסר קריעה ה"נ מחוסר ריסוק וגם בשלכד"א לא מקרי אוכל הבא מחמת אוכל דלא קאי להכי ועיי' סברא מתוקה בפלתי דבב"ח על חלב לא מקרי איסו' מוסיף אף דבב"ח אסור שלכד"א משום דלאו להכי קיימא לאכלו שלכד"א ודמי' להא דאמריי בהמה בחיי' לאו לאיברי' עומדת ועיי' בחידושי ספג"ה וניחא בזה דלא אמר אלא אמר ר"א משום דלא נאיד מדרש הראשון אלא שבא ליישב קושי' הגמ' כנ"ל

ובהדי שותא אזכיר שלפי דברי נוב"י הנ"ל בכונת חו"י אם ס"ל דביצה הוא ג' זיתים כשיטת הרמב"ם שהבאתי לעיל א"כ הא דאמרי' דבית הבליעה מחזיק כביצה היינו דוקא שלכד"א. לפ"ז יש להביא ראי' מתוס' סוכה דף כ"ו שחולקי' על הרמב"ם בזה וס"ל דכביצה אינו רק ב' זיתים דהנה שם אהא דאמרי' וכמה אכילת עראי אמר ר' יוסף תרתי תלת ביעי וכו' כתבו התוס' וז"ל פי' בקו' שנים או שלשה פעמים יתן לתוך פיו וכו' ויש ספרי' שכתוב בהן תרתי תלת ביעי והכל אחד כדמוכח לקמן גבי לימא תיהוי תיובתא דר"י ואביי דשיעור בית הבליעה כביצה ולבסוף מסיק כדטעים צורבא מרבנן ואזיל לכלה שזה מלוא פיו דהיינו כביצה ע"ש וא"כ אי נימא דביצה הוא ג' זיתים ע"כ אין בית הבליעה מחזיק כביצה אלא שלכד"א דכד"א אינו מחזיק רק ב' זיתים וא"כ איך הוי הכל חד מה שנותן בפ"א לתוך פיו עם כביצה ועכצ"ל דבר בי רב דאזיל לכלה אוכל בחפזון שלא כד"א ומאנס עצמו לבלוע כביצה ושפיר הוי הכל חד. ולפ"ז מה פריך לקמן דף כ"ז מר' צדוק הא כביצה בעי סוכה תיובתא דר"י ואביי הא ר' יוסף ואביי קאי כשאוכל שלכד"א ואז שפיר הוי כביצה רק אכילת עראי ואפי' לר"י תרתי תלת ביעי ובפרט למסקנת מל"מ בה' יסוה"ת דגם במצות של אכילה צריך לאכול כד"א וא"כ בלילה הראשונה שמחויב לאכול בסוכה או לר"א בסוכה כ"ז דצריך לאכול י"ד סעודות בסוכה אינו מקיים מצותו אם אוכל שלכד"א וא"כ לדידן נמי כשאוכל כן חוץ לסוכה אינו עובר על מצות סוכה אבל ר' צדוק דאכל כד"א שפיר אמרי' הא כביצה בעי סוכה א"וו דבית הבליעה מחזיק כביצה בד"א ופריך שפיר וא"כ ע"כ ביצה אינה יותר מב' זיתים

ובזה י"ל פרפרת נאה בעזה"י לקשר דברי תוס' שם שכתבו אחר הא דלעיל ושיעור זה דוקא בפת דפירי לא בעי סוכה כדמסיק פ' בתרא דיומא וכו' ולכאו' אין לזה ענין לכאן כלל. אמנם לדברינו נכון מאוד דהא ממה שהקדי' מוכח דסברי דביצה אינה אלא ב' זיתים כנ"ל וא"כ תקשי לכאורה קושי' תוס' בשמעתי' ד"ה ושיערו חכמי' דבעירובי' מוכח שיש ח"י גרוגרות בשיעור עירוב לר"ש שהוא ה' ביצים ושליש וגרוגרות גדול מזית וא"כ יש יותר מג' זיתים בביצה ומה שתי' ר"י דשיעור ח"י גרוגרות הוא לר"מ ור"י ולא לר"ש הוא דוחק דא"כ ר"י דאמר התם בגמ' כמה מזון שתי סעודות תרתי ריפתא איכרייתא חד שיעורא הוא א"כ הו"ל לגמ' לפרושי בהדי' דלא פליגי אהדדי דאידי ואידי חד שיעורא כמו שתמה עליו בתו"י בשמעתי'. ואלא מאי ע"כ צ"ל כתי' תוס' ישיני' דהאי דאמרי' דשיעור ב' סעודות הוא י"ח גרוגרות מיירי במעשה אילפס וכדומה. אבל בפ' כיצד משתתפין מיירי בפת וסגי בה' ביצי' שליש לשיעור עירוב ולעולם אין בביצה כ"א ב' זיתים וכיון שכן דפת צריך פחות לשיעור סעודה משאר דברים תקשי לכאו' איך אמרו סתם דאכילת עראי הוא לאביי תרתי ותלת ביעי ולר' כדטעים בר בי רב אבל יותר מזה הוי קבע הא בפירי בעי טפי לשיעור סעודה. לכן כתבו דשיעור זה דוקא בפת אבל בפירי באמת בעי' יותר והא דלא מפרש השיעור בפירי משום דפירי לא בעי סוכה כלל [ואף דאכתי תקשי הא מיני תרגימא בעי סוכה ולמה לא מפרש בהו השיעור דהא גם בהו צריך טפי לשיטת תוס' ישיני' ותנן בהדי' אם השלים במיני תרגימא יצא. י"ל דאפשר במיני תרגימא לא יצא אא"כ קבע עלייהו כסברת הרא"ש בסוכה לענין פירי ובקבע עליהו לא בעי' יותר מפת משא"כ בפירי לא ניחא לתוס' בתי' זה דע"כ המקשן בשמעתין דפריך משתי כותבות דר"ג וסובר דפרי בעי סוכה ע"כ אפי' בלא קבע עלייהו ס"ל דבעי סוכה דאל"כ לא הוי פריך מידי דדילמא ר"ג לא קבע עלייהו עיי' מג"א סי' תרל"ט ודו"ק]

ועתה הבא נבא ליישב קושי' תוס' על רש"י רק אקדים דבר אחד דרש"י לא ס"ל סברא שכתבנו לעיל דהא דאין יו"כ מכפר על ח"ש הוא דוקא בח"ש של שאר איסורי' אבל ח"ש של יו"כ עצמו מכפר אלא דאין חילוק ואין יו"כ מכפר ח"ש של יו"כ עצמו. ועתה אבא לדון בדבר החדש הנה לכאורה הוא דבר פשוט לרבי דס"ל יו"כ מכפר ולמסקנת הגמ' בשבועות הנ"ל דמכפר גם על כרת דיומי' אם אחד אכל ביו"כ שיעור כותבות בלא גרעין ואח"כ מיד תכ"ד אכל עוד מעט עד שהכל ביחד הי' גדול כגרעינתה דהגרעין גדול או להיפך אם הפרי גדול פטור מכרת וחטאת דהא הי' רגע שהות ביום לכפורי לי' בזמן שאכל מה שהוא מן הכותבו' עד הגרעין. אמנם כד דייקת יש לחדש דבאופן זה חייב דזה ברור לר"ש דאית לי' במכות כל שהו למלקות מ"מ אם אחד אכל כזית והתרו בו על כל משהו ומשהו מ"מ אינו חייב אלא מלקות אחת כל זמן שלא אכל יותר מזית וטעמא דמילתא דודאי אם לא אכל אלא כ"ש מקרי זה אכילה אבל כשאכל יותר עד זית לא הוי פחות מכזית שיעור אכילה אלא ח"ש וזכר לדבר בגמ' שבועות דף כ"ו ע"ב תנן שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה וכו' א"ח אלא א' ובגמ' ל"ל למיתני שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה הא קמ"ל טעמא דאמר הכי הא אמר שלא אוכלנה שלא אוכל מיחייב תרתי כדרבא וכו' פי' אם אמר תחילה שלא אוכלנה לא אסר עצמו אלא בכולה וכשאמר אח"כ שלא אוכל אסר עצמו בכזית ממנה ושפיר חייל שבועה שני' וקשי' לי' בגווה הלא הא