בית שערים אורח חיים עז

שביתת עשור דאעפ"י שאינו עובר על לאו דלא תעונה אלא בככותבת אבל על עשה דועניתם את נפשותיכם עובר אפי' בפחות טכש מכשיעור [ואני חפשתי שם בפ"א ופ"ב משביתת עשור ולא מצאתי שום רות ורמיזה מזה דלעבור העשה א"צ שיעור] א"כ לפמ"ש התוס' בשבועות דף כ"ג ד"ה האוכל נבילה ביו"כ דלמ"ד אין איסור חל על אי' גם איסו' לאו אינו חל על איסו' עשה עד דקשי' להו התם איך חל אמ"ה על עשה דאינו זבוח ע"ש א"כ איך משכחת כלל לאו וכרת דיו"כ דאינו רק אם אכל ככותבת הלא איסו' עשה דועניתם קדים טרם שאכל ככותבת ואין אחע"א ע"ש. ולפמ"ש לק"מ דכיון דעובר העשה בפחות משיעור דלעבור העשה השיעור כל שהו. א"כ העשה כיפר ל' יוה"כ. ולענין הל"ת וכרת לא הוי רק ח"ש ואפלגא דשיעורא אין יו"כ מכפר א"כ שפיר חל הל"ת כיון דעשה כבר איכפר לי' והבן. אמנם כ"ז לרבי דיו"כ מכפר בלא תשובה אבל למה דלא קי"ל כרבי תקשי קושיתו

אבל באמת בלא"ה לק"מ דדוקא אם ב' איסורי' מב' שמות כגון אבר מן החי ואינו זבוח או יו"כ על עשה דאינה זבוח וכדומה שייך אאחע"א אבל הכא העשה והל"ת משם אחד של יו"כ כמו דיו"ט או שבת עול"ת ל"ש לומר אאחע"א כיון שהוא שם איסור אחד וזה ברור ובלאה"נ יש לפקפק כיון דאיסור יוה"כ הוא איסור גברא ועל הגברא באים כאחד העשה ול"ת כשקדש היום הוי איסו' ב"א ויש להאריך בזה בריטב"א קידושין דע"ז בשם הראב"ד ואכ"מ]

אך הא תקשי למ"ש לתרץ משום דיו"כ מכפר על העשה א"כ למה צריך הגמ' בשבועות הנ"ל לומר כרת דיממא וכו' ת"ל דעל כרת דלילה שאינו מכפר א"כ בלא"ה לא משכחת כרת כקושי' הנ"ל אך זה שיבוש דהא מקשן זה סובר דאפי' לרבי אינו מכפר כרת דיו"כ עצמו וע"כ אינו סובר תי' הנ"ל רק כתי' הב' שכתבתי

אמנם בכל זה לא הונח לי דבאמת כבר עמד המל"מ בפ"ג מה' שגגות שהוא נגד השכל שיו"כ לא יכפר רק על כשיעור ולא על חצי שיעור שהוא איסור קל מכשיעור ע"ש. ואמרתי דהסברא הוא כך. הנה זה ברור אי ח"ש מותר מה"ת ואפי' מדרבנן ודאי א"א לומר שיו"כ מכפר עליו דהא אין כאן עדיין עבירה כלל. ולפ"ז למ"ד ח"ש אסור מה"ת ודאי לא גזרו ואסרו רבנן כלל בח"ש שהרי אין אנו צריכי' כלל לגזירתם דהא אסור מה"ת [ועיי' תוס' יומא נ"ט ע"ב ד"ה הוא] והנה טעמא דח"ש אסור מה"ת מפרש ר"י בר"פ יוה"כ משום דחזי לאיצטרופי ופי' האחרונים שגם אחר אכילתו חזי לאצטרופי שאם יאכל עוד חצי זית בכדי אכ"פ יהי' מחויב מלקות או כרת ועיי' בשאגת ארי' בה' חמץ סוסי' פ"א סברא מתוקה דל"ש ח"ש באיסור בל יראה. וכן אני אומר במעילה בהקדש דח"ש אסו' משום חזי לאצטרופי אפי' לזמן מרובה כמבואר בגמ' שהבאנו לעיל. ולפ"ז א"ש דאין יו"כ מכפר על ח"ש דאי נימא דיוה"כ מכפר א"כ תו לא חזי לאיצטרופי וכיון דלא חזי לאיצטרופי א"כ אינו אסור כלל וכיון דאינו אסור א"כ אין יוה"כ מכפר דליכא על מה לכפר ולכן נשאר דאין יו"כ מכפר וממילא אסור משום חזי לאיצטרופי והבן. וגדולה מזו כתב הב"י בסי' תרי"ב על הא דהביא הטור בשם ראב"י דאם אכל אוכלי' שאינן ראוין לאכילה אפי' איסורא ליכא ולכאורה נראה שהרמב"ם חולק ע"ז שהרי כתב להדי' בפ"ב משביתת עשור דאם אכל אוכלי' שאינן ראוין מכין אותו מכות מרדות. וכתב ע"ז הב"י דליכא פלוגתא כלל דראב"י קאי רק אם אכל פחות מכשיעור וכדמשמע בטור דקאי על מ"ש לפני זה אבל איסורא איכא בכ"ש. וע"ז כתב אבל מדברי' שאינן ראויין וכו' כתב ראב"י ושם ליכא איסו' כלל דח"ש הוי רק משום חזי לאיצטרופי וכאן לא חזי שהרי בם אם יאכל כשיעור לא יתחייב כרת שהרי אינן ראוי' אבל רמב"ם קאי בכשיעור והבן. ומכ"ש כאן שאם יתכפר ביו"כ לא חזי לאיצטרופי כלל ועיי' צל"ח פסחים מ"ד דבאיסו' שתלוי בזמן אם אין שהות עוד להשלים השיעור אז ח"ש מותר מה"ת. ודוגמא לסברא שכתבתי בתוס' חולי' דף ק' בד"ה שאני חתיכה הואיל וכו' הקשו למה אמרי' ביבמות ביבמות דף פ"א דחתיכה של חטאת טמאה במאה של חטאות טהורות תעלה הא הוי חהר"ל. ואי משום דחתיכה נבלה ראוי להתכבד לפני אורחי' עכו"ם וחתיכה של חטאת טמאה אסור בהנאה הא בב"ח נמי אסור בהנאה ואפ"ה אמרי' בעצז דף ע"ד דחתיכת בב"ח לא בטיל והי' דכל שראוי להתכבד אחר הביטול חשיב ולא בטיל וגבי חטאת גם אחר הביטול אר"ל דכהנים אינם מחזיקי' טובה זל"ז ע"ש ובטו"ז ה' חנוכה לענין נ"ח שנתערב מ"ש ע"ד תה"ד וה"ה כאן כיון דאם יכפר לא חזי לאיצטרופי ולא יהי' כאן שום עבירה על מה להכפר א"כ אינו מכפר כלל

והנה בריש פרקין קתני יו"כ אסור באכילה וכו' ופריך אסור ענוש כרת הוא ומשני לא נצרכה אלא לח"ש וכו' והק' בס' תוס' יו"כ דלמה אשמעי' מתני' דח"ש אסור מה"ת גבי יו"כ יותר מבשאר איסורי' ותי' דבשלמא שאר איסורי' דהוי איסו' חפצא שפיר אמרי' דח"ש אסור הואיל וחזי לאיצטרופי וע"כ על ח"ש זה נמי רביע האיסור חפצא דאל"כ איך יצטרף אם יאכל עוד ח"ש בכדא"פ לעונשי' משא"כ ביוה"כ שהוא רק איסור גברא והחפץ הוא היתר הו"א דח"ש מותר ול"ש חזי לאיצטרופי דכותבות אסרה לך התורה לאכול בכדא"פ ופחות מזה לא אסרה תורה לגברא לעשות וכמו דלא אמרי' בשאר איסורי' ח"ש אסור רק באיסורי אכילה ולא במעביר ב' אמות בר"ה וכדומה כמ"ש האחרונים בכמה דוכתי קמ"ל מתני' דאפ"ה אסו' ע"ש. והנה לכאו' באמת טעמא בעי למה יאסור ח"ש ביוה"כ כיון דלא חזי לאיצטרופי וגם ליכא בזה יתובי דעתא וביו"כ אשר לא תעונה כתי' וצ"ל כיון דקי"ל דשיעורי' הל"מ באמת גבי יו"כ הלכתא גמירי דח"ש אסור או דילפי' מכל חלב או שיש לנו איזה לימוד ע"ז ועיי' במל"מ פ"א מה' חמץ ומצה ובפ"ד מה' שבועות ה"א ואין הטעם כלל משום חזי לאיצטרופי ולפ"ז הדק"ל אם כותבות יתירה מכביצה ואינו יכול לאכלו בפ"א איך משכחת כרת דיו"כ כ ואי משום דאין יו"כ מכפר על ח"ש הלא לפמ"ש הא דאין יו"כ מכפר על ח"ש הוא רק היכי דח"ש אסור משום חזי לאיצטרופי משא"כ ח"ש של יו"כ דעכ"ח אין הטעם משום חזי לאיצטרופי כנ"ל א"כ שפיר יו"כ מכפר מכ"ש דכשיעור ולא משכחת כרת דיומא

אמנם לק"מ דהמרדכי ס"פ ערבי פסחים הק' על הלל שהי' כורך פסח מצה ומרור דהיינו כזית מצה כזית מרור וכזית חרוסת ואוכלם ביחד הא אין בית הבליעה מחזיק ג' זיתים רק ב' זיתים או כביצה כדאמר בשמעתי' ותי' דזה רק כשהאוכל שלם אבל כשהוא מרוסק מחזיק טפי וכשמגיע לבית הבליעה מרוסק הוא ולכן מחזיק כולי האי ע"ש ועיי' במג"א סי' תע"ה סק"ד ולפ"ז שפיר משכחת לה כרת דיו"כ שאכל כותבת בפ"א ואי דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים שהוא כביצה וכותבת יותר מביצה ז"א דהא דאינו מחזיק רק ב' זיתים היינו כשהוא שלם משא"כ מרוסק מחזיק יותר מביצה וא"ש

אך גם בזה לא הונח לי דכבר תמהו אחרוני' על המרדכי שהוא נגד ש"ס ערוך בכריתו' י"ד דפריך שם לר"א בר אחא דתני ה' חטאות וכגון דאכל גם כזית פיגול וליתני וי"ו וכגון שאכל גם כזית דם ומשני בב' אכילות לא קמיירי ושיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים ולפי דברי המרדכי דמרוסק מחזיק יותר מב' זיתים תקשי קו' הגמ' דמשכחת ג' זיתים בחדא אכילה במרוסק ותי' עפ"ד תו"י שם שכ' אהא דאין בית הבליעה מחזיק יותר מב' זיתים פי' כדרך אכילתו ולפ"ז א"ש דהא דכ' המרדכי דמרוסק מחזיק ג' זיתים היינו אם מאנס עצמו לבלוע שלא כדרך אכילה ושם במצה ומרור וחרוסת כיון שמצוה לבלעם בב"א מאנס עצמו לבלוע ובית הבליעה מחזיק ואף שהוא שלכד"א מ"מ יוצא בה ידי אכילת מצה ומרור דלענין מ"ע מהני שלכד"א עיי' מל"מ פ"ה מה' יסוה"ת משא"כ באיסוריי דאינו אסו' אלא כדרך אכילתן כדאמרי' בפסחים פ' כ"ש שפיר לא קאמר ו' חטאות בג' זיתים דכד"א אפי' מרוסק אינו מחזיק ג' זיתים עיי' מחהש"ק סי' תפ"ו ובישועת יעקב שם ובנוב"י קמא באו"ח סי' ל"ח ובחת"ס או"ח סי' קכ"ז ובפר"ח סי' תפ"ו ולפ"ז ביו"כ דאמרי' לקמן בשמעתי' האוכלו אכילה גסה ביו"כ פטור ש' אשר לא תעונה פרט למזיק א"כ ביו"כ אינו אסו' שלכד"א ועיי' במל"מ הנ"ל וא"כ אפי' מרוסק אינו מחזיק יותר מב' זיתים וכותבות הוא יתירה מביצה וממנ"פ אם בולעם בב"א פטור משום שלכד"א ובזה אחר זה איכפר לי' יוה"כ כנ"ל

אך הא ליתא דאף דבאכילה גסה פטור משום דשם קי"ל לרבנן דליכא יתובי דעתא בהכי משא"כ אם מאנס עצמו לבלוע יותר מכביצה קי"ל לחז"ל דבהכי מיתבא דעתא ושפיר מחויב אפי' שלכד"א ועיי' בשג"א סי' ע"ו. ולפ"ז ניחא דהי' קשה לר"י דאמר יתירה מכביצה דא"כ לא משכחת כרת דיוה"כ דאם בולעם בב"א הוא שלכד"א וכנ"ל לכן מתרץ ע"ז וקי"ל לרבנן דבהכי מיתבא דעתא ושפיר מחויב גם שלכד"א והא דלא סגי בכזית משום דבבציר מהכי לא מיתבא דעתא ודו"ק

ובזה יובן דבר לאישורו בתוס' ד"ה ושיערו חכמים שכתבו ור"ת תי' דגרוגרות בלא גרעינן קאמר הכא ונמעכות וכו' ולכך הוי ב' זיתים קשי' כשיעור ג' גרוגרות ועוד דרכין ונוחי' לאכול וכותבות הגסה עדיפא מכזית וגרוגרות ובצירה מכביצה וכו' וכתב המהרש"א דהך וכותבות וכו' הוא ללא צורך אלא שהביאו לשון ר"ת כמו שהוא בשיעורו דשמעתין וזה פלא שתוס' יאמרו דבר שפתים אך למותר. אמנם לפי הנ"ל יובן ואקדי' דנוב"י בסי' הנ"ל פי' בדברי תוס' ישינים הנ"ל שבא ליישב קושי' תוס' דכאן דהכא אמרי' דאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצה אבל כביצה מיהא מחזיק ולפי חשבון י"ח גרוגרות בשיעור עירוב יש בביצה יותר מג' זיתים ואיך אמרי' בכריתות דאינו מחזיק רק ב' זיתים וע"ז תי' דכדרך אכילה הוא רק ב' זיתים והכא בשלכד"א מחזיק כביצה ע"ש באריכות [אמת לפענ"ד נראה יותר שתו"י בא ליישב קי' המרדכי הנ"ל ממצה ומרור שהרי כאן בסוגי' כתבו לתרץ קושי' תוס' בענין אחר דהא דאמרי' דשיעור עירוב הוא י"ח גרוגרות היינו בפירות דבעי טפי ובמתני' שמחולקי' ר"מ ור"י ור"ש ור"י בן ברוקה היינו בפת דבעי שיעור מועט לסעודה ע"ש. ויש לעיין לפי דבריו א"כ מה פריך הגמ' הא כביצה בעי סוכה וא"כ למה אמר על שתי כותבות דר"ג לא מפני שהלכה כן. דילמא בפת סגי בביצה אבל פירי בעי טפי וצ"ע כעת] והנה הר"י תמה על ר"ת דגרוגרות אין לו גרעין