בית שערים אורח חיים עד

עיקר והשאר טפל ואינו מברך על הטפל וא"כ אפי' לא בירך על הפת ואכל א"צ לברך אח"כ על שאר אוכלין ברכה הראוי להם וכששתה יין בלא ברכה אינו מברך אח"כ על שאר משקין ברכה הראוי להם לפי שהם טפלי' ואינו מברך על הטפל. אלא לפי שאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה אפשר שאסור לאכול אח"כ כלל שום אוכלין עד שיברך ברהמ"ז ואסור לשתות שום משקה אח"כ עד שיברך על היין לאחריו או שמברך המוציא קודם אכילת שאר אוכלין אף שאינו אוכל פת שוב ומברך בפה"ג על שאר משקין אף שאינו שותה שום יין שוב ומתקן על העבר שלא בירך על הפת ויין ולעתיד על שאר אוכלין ומשקין

וחילי דילי מהא דבעי בברכות נ"א מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך ופרש"י לפניהם קאי אברכת המוציא וברכת היין מהו שיחזור וכו' לאחר אכילה ושתי' א"ל מי שאכל שום וכו' ופירש"י כדי שיסריח יותר כלומר יוסיף על סרחונו ויעשה ברכה לבטלה וכתב מהרש"א דטעות נפל בפירש"י במה שפי' ויעשה ברכה לבטלה דאם כונת ר"ח דלא יחזיר ויברך מה קאמר עלה רבינא הלכך אפי' גמר וכו' גם אין המשל דומה לנמשל אבל כונת ר"ח דיחזור ויברך אם לא גמר לאכול והשתא המשל דומה לנמשל וכי משום שלא בירך כבר על שאכל ששכח יוסיף על סרחונו שלא יברך על מה שיאכל עוד ועלה קאמר רבינא שפיר הלכך וכו' ע"ש. ודבריו תמוהי' א) שמוחק דברי רש"י. ב) דאם רוצה לאכול עוד פת ולשתות יין מהי תיתי שלא יברך. ג) הרי רש"י פי' לאחר אכילה ושתי' ואיך פי' מהרש"א שרוצה לאכול עוד ולשתות. ד) יל"ד בפירש"י שכ' קאי אברכת המוציא וברכת היין ואמאי דוקא בהו הא בכל הפירות יש לספק בזה אם אכל ושכח ולא בירך לפני' אם צריך לברך על מה שיאכל אח"כ

אך לפמ"ש יתפרש כמין חומר דמבע"ל דוקא באכל פת ושכח לברך המוציא או שתה יין ולא בירך בפה"ג ופשיטא לי' דאם רוצה לאכול עוד פת ולשתות יין דצריך לברך רק מבע"ל לאחר אכילה ושתי' ששוב אינו רוצה לאכול פת ולשתות יין רק דבפי' אחרי' שהם טפלי' לפת ויין מהו שיחזור ויברך אם ברכת הפת ויין כיון שהם טפלי' ואם הי' מברך בתחילה על פת ויין פת ויין פוטרתן ה"נ מברך השתא ברכת פת ויין כיון שהם טפלי' ושייכין לפת ויין ולא ברכתם הראוי להם כיון שהפת ויין עיקר והם טפלי' ואינו מברך על הטפל והוי ברכה לבטלה או דילמא כיון שלא בירך על פת ויין מברך השתא על שאר דברים ברכה הראוי להם וזה מהו הברכה שיחזור ויברך אם ברכת פת ויין או ברכה הראוי להם ואולי לא יברך כלל על הטפל ויאכל בלא ברכה וע"ז השיב מי שאכל שום וכו' וא"כ א"א שיאכל וישתה שאר דברים בלי ברכה כלל דכי בשביל שנהנה מן העוה"ז בלא ברכה יחזור ויהנה בלא ברכה אף שהוא טפל וכ"ת שיברך על שאר דברים שיאכל וישתה ברכה הראוי להם לזה פירש"י ויעשה ברכה לבטלה כיון שהם טפלי' ואין מברכין על הטפל וא"כ ע"כ מברך ברכת פת ויין לפטור הטפל כיון שעדיין אוכל הטפל לפת ויין ועלה קאמר רבינא הלכך אפי' גמר סעודתו ואינו רוצה לאכול גם שאר דברי' יחזור ויברך ברכת פת ויין וע"ז קאמר ולא היא וכו' רק ברוצה לאכול ולשתות עוד הטפל לפת ויין כיון ששייך לברכה זו מברך על פת ויין אף שאינו רוצה לאכול שוב פת ויין אבל גמר סעודתו לגמרי ואינו רוצה לאכול עוד שום דבר אינו מברך על העבר וא"ש

ובזה א"ש דברי המרדכי שהביא מג"א סי' ר"ו סק"ו שכתב אם אין המשקין לפניו בשעה שבירך על היין צריך לברך עליהם דהאידנא ליכא קבע לשתיית יין וכו' וכתב שם מג"א דבדבר שהברכות שוות מודה המרדכי דא"צ לברך ואינו מובן היטב הסברא לחלק. ולפמ"ש א"ש דביין אין ברכת היין פוטרת שאר משקין דהיא ברכה מיוחדת רק היין פוטר כיון שהוא עיקר והם טפלי' א"כ בלא הי' לפניו בשעה שבירך על היין אינם טפלי' ליין ואין היין פוטרן אבל אם הברכות שוות שהברכה פוטרן שפיר א"צ לברך אפילו לא הי' לפניו בשעה שבירך כיון שבירך ברכה הראוי להם ולא הי' ברכה לבטלה כיון שאכל מיד וא"ש

תבנא לדינא דאם א' מקדש על היין ומוציא אחרים והוא שותה כוס של קידוש והאחרי' השומעין לא שתו יין כלל ורוצי' לשתות שאר משקין כגון יי"ש צריכין לברך על שאר משקין ברכה הראוי להם דכיון שאין עיקר אין טפל וכמש"ל. ובזה תנוח דעתו כי אינני מופנה משני צדדי' וד' ישמרנו ממשהו חמץ וישמחנו בשמחת יו"ט ויגאלנו גאולה שלימה ונאכל מן הזבחים ומן הפסחים כנפשו ונפש ידידו דוש"ת: עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ע"ו

שיל"ת ב' אויפאלו ב' דעשי"ת תרנ"א לפ"ק

בימי התשובה, יהי' לאלפי רבבה, בנחת ושובה, ויגמור ה' בעדו החתימה לטובה, כבוד מחו' אהובי, הרבני המוכתר בכתר תורה' ומוצנף בצניף יראה טהורה, ברק השנון וריח לו כלבנון כמו"ה משה שמואל שטערן ני' בק"ק סערענטש

קבלתי ברכתו ברכת השנים וכו' ומה שנתקשה לפמ"ש מג"א סי' קפ"ט עפ"י תוס' סנהדרין ע"ב דמומר אינו בן ברית דמומר אינו בר שליחות וכ"כ ב"ש באהע"ז סי' קמ"א סקמ"ז שכן שיטת הרמב"ם ע"ש א"כ תקשי בב"ק ע"א דמוקי לה בטובח ע"י אחר אמאי חייב בדו"ה הא בתחילת שחיטה נעשה מומר להרמב"ם בפיה"מ חולין י"ד ואינו בר שליחות בסוף שחיטה ואיך יתחייב המשלח בדו"ה ואין לומר כיון דבטביחה גלי קרא דיש שלד"ע אע"ג דבכהת"כ אין שלד"ע ה"נ מומר נעשה שליח דהא כתב הרמב"ם פ"ז ממעילה דאע"ג דבמעילה גלי קרא דישלד"ע דוקא שלא יתערב עמו איסור אחר ועיין במל"מ פ"ג מגניבה גם בטביחה כן. ואני תמה על תמיהתו הלא מג"א כתב שם דוקא מומר להכעיס אינו בר שליחות אבל לתיאבון הוי-בר שליחות וא"כ י"ל דשם בב"ק מיירי לתיאבון

אבל הנ"ל בזה דהנה הא דמצרכי' שיהי' שליח בן ברית ילפי' מאתם גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם ב"ב והאי בתרומה כתי' וא"כ דוקא בכה"ת דילפי' שליחות מתרומה ל"ה מומר בר שליחות משום דלא הוי דומי' דמשלח אבל בטביחה דגלי קרא דאע"ג דבכה"ת אשלד"ע מ"מ כאן ישלד"ע ולא מתרומה ילפי' א"כ לא בעי' כלל שליח דומי' דמשלח ושפיר הוי מומר שליח ול"ד להאי דמל"מ ורמב"ם הנ"ל דהתם משום דאיכא עוד עבירה אחרת בטביחה או מכירה אותו העבירה מבטל השליחות של המעילה וטביחה דיכול לומר כסבור הייתי שלא ישמע לי לעשות עבירה זו וממילא לא יטבוח ולא ימעול דדברי הרב ודברי התלמיד וכו'

ועוד נ"ל לפמ"ש האשר"י בקידושין ע"ח דאף דגוסס א"י לגרש אבל אם עשה שליח קודם שנעשה גוסס יוכל שליח לגרש גם כשהוא גוסס אע"ג דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי היינו אם בשעה מינוי השליחות לא מצי עביד אבל אם בשעת מינוי השליחות מצי עביד רק בשעת מעשה שליחות המשלח לא מצי עביד שפיר מהני שליחות ועיי' פר"ח אהע"ז סי' קכ"א ובקצו"ח סי' קפ"ח שהאריך בזה וכן הוא דעת הרמב"ם שאם עשה שליח קודם שנשתטה יכול השליח לגרש אחר שנשחטה ע"ש ה"נ אני אומר אף דמומר אינו בר שליחות היינו בעשאו שליח אחר שנעשה מומר אבל בעשאו שליח קודם שנעשה מומר ואח"כ נעשה מומר שפיר מהני השליחות ולק"מ: וו

ועונ"ל דבר חדש למה דאמרי' בקידושין מ"ג דאפי' אם אין שלד"ע משלח חייב בדיני שמים ועיין בש"כ חו"מ סי' ל"ב סק"ג ולפ"ז נ"ל דאם עשאו שליח לשחוט בשבת ושחט השליח גם המשלח נעשה מומר לחלל שבתות ולכה"ת ועיי' פמ"ג בפתיחה כוללת לה' שבת שחקר אם דוקא בח"מ ב"ד נעשה מומר ועיי' ב"מ סוסי' ה' דלענין מלאכת שבת ל"ש שליחות אבל שאר אחרוני' שחקרו באמירה לנכרי משום שליחות ע"כ לא ס"ל האי סברא אבל גם לב"מ נראה דלא עדיף מאשלד"ע דחייב המשלח בדיני שמים ונעשה מומר אי לא בעי' דוקא מיתת ב"ד וכבר הביא מג"א סי' תמ"ח בשם מ"ב דנכרי לנכרי נעשה שליח וה"ה מומר למומר ולפ"ז י"ל דשם בב"ק מיירי שעשאו שליח לשחוט בשבת וא"כ גם המשלח נעשה מומר ושפיר יכול להיות שלוחו ודברי מל"מ פ"ג מגניבה שכתב דאם עשאו שליח בפירוש לשחוט בשבת בטיל השליחו' גם על הטביחה כמ"ש הרמב"ם פ"ז ממעילה לענין מעילה דאם נתערב בו איסור אחר גם לענין אין שליחות אינם מוכרחי' דשם במעילה אם אמר ליקח בשר עולה הם מעילה ואיסו' אחר בדבר אחד וא"א לעבור איסור מעילה בלי איסור השני לכן כל השליחות בטיל אבל כאן שאפשר לעשות שליחו' וטביחה בחול בלי איסו' שבת הם שני שליחו' ואין שליחות של שבת מבטל שליחות של טביחה כמ"ש אחרוני' ועוד יש לחלק דשם שליחות של עולה בטל משום אשלד"ע לכן מבטל נמי שליחות דמעילה משום אשלד"ע משא"כ כאן דלענין איסור שבת ל"ש שליחות כלל כמ"ש ב"מ הנ"ל אפי' ישלד"ע ולא משום אשלד"ע בטיל שליחו' דשבת לכן אינו מבטל שליחות דטביחה משום אשלד"ע

ועוד נ"ל כיון דקי"ל ביו"ד סי' קס"ט ס"ו דלחומרא יש שליחות לנכרי ואף דכ' הש"כ דהיינו רק מדרבנן מ"מ כיון דמדרבנן המומר שלוחו שפיר חייב בדו"ה דהפקר ב"ד הפקר ומכ"ש אם ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף דבתחילת שחיטה הי' שלוחו מה"ת וגם בגמר שחיטה מדרבנן שפיר חייב בדו"ה ומכ"ש לשי' הסוברי' דהא דמחלל שבת הוי מומר הוא רק מדרבנן א"כ הם אמרו והם אמרו דנעשה שליח לחומרא ודאי שפיר חייב בדו"ה. ויש עוד להאריך אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה ויש לי כעת טרדות רבות לא רציתי להשהות הדבר לכן תהי' בזה שביתת קולמסי וד' שנותינו יאריך בטוב ובנעימים. לישב בבית ד' לאורך ימים כנפשו ונפש החותם בברכה שלימה ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ע"ז

שיל"ת ב' אויפאלו א' תשא תרס"א לפ"ק

שמחת פורים, לדורש קלים וחמורי', ידידי הרבני החריף ובקי, הותיק, מלא עתיק, כמו"ה מ"ש ני' ויהל

מכתבו הנעים קבלתי ועל התעוררות בד"ת לפמ"ש פמ"ג בפתיחת