בית שערים אורח חיים עג

נטילה ממנו וכדאמרינן בחולין צ"ו ע"ב אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ולא הוי כחתוך ושפיר מקרי שלם. וסמוכין לסברא זו ממ"ש חכ"צ סי' ס"ב על דברי השואל שהק' לרבינא בחולין ע"ב דכל העומד לחתוך כחתוך איך יפרנס האי דחרחור פחות מכאצבע משנה ג' פ"א דמס' טבול יום דהוי חיבור ואמאי נימא עומד לחתוך כחתוך ורצה לתרץ עפ"י תוס' שהבאתי בסמוך דדוקא אם עומד לחתוך מחמת אי' הוי כחתוך ולא מחמת חרחור וכתב חכ"ץ אכתי האי דחלה הוי תיובתא דהתם נמי החלה אסורה והשאר מותר ואף שחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש מ"מ צריך הוא לשייר מעט יותר מן החלה כדי שיפרישנה ממנה [ועיין בעירובין ל"ז ע"ב דבעי' ראשית ששירי' ניכרי'] אלמא דאי לאו ה"ט רק דהי' יכול לאכול עד כדי שיעור חלה לא מקרי עומד לחתוך כלל וא"כ בנ"ד דאוכל והולך עד כדי נטילה לא מקרי כלל עומד לחתוך

ועוד נ"ל דל"ש כאן עומד לחתוך כחתוך והוא עפ"י דברי רשב"א בשבת צ"א דבעי רבא תוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עלי' לאכילה מהו והק' רמב"ן מה קמבע"ל הא איהו הוא דאמר במנחות נ"ד כל היכי דמעיקרא הוי בי' והשתא לית בי' הא לית בי' וכל היכי דמעיקרא ל"ה בי' והשתא הוי בי' מדרבנן כי פליגי כגון שהי' בו כשיעור וצמק וחזר ותפח וכו' וכיון שכן גבי שבת נמי בדלית בי' ותפח היכי מחייב ותי' דודאי בשאר אי' דשיעור כזית הוא הלמ"ס לא מהני תפח אבל הוצאת שבת דשיעור חלי' בחשיבותא אצל בנ"א שפיר מהני תפח כיון שעי"כ חשוב אצל בנ"א ע"ש וה"נ אני אומר סברא זו לענין כל העומד לחתוך כחתוך דדוקא היכי דבעי' שלם מצד ד"ת וגזה"כ אמרינן כל העומד לחתוך כחתוך ולא מקרי שלם אבל בנ"ד דהא דבעי' שלם הוא רק משום שהוא דרך חשיבות וכבוד בפני בנ"א משום דדרכו של עני בפרוסה א"כ אם הוא שלם בפני בנ"א ל"ש לומר כל העומד לחתוך כחתוך דזהו גזיה"כ מד"ת לומר כל העומד לכך כבר הוא כן אבל בפני בנ"א אינו כחתוך והוא דרך חשיבות וכבוד וא"כ מקרי שלם לענין לח"מ ובסוגי' דר"ח סגה"כ עשיתי סמוכין הרבה לסברא זו

ועוד נ"ל דלא אמרינן עומד לחתוך כחתוך וכן עומד לשרוף כשרוף ועומד ליקצוץ כקצוץ אלא אם בכל רגע ורגע עומד לקצוץ גם קודם שאנו צריכין שלא יהא כחתוך ושרוף וקצוץ כגון בשר וצפורן הפורש שכתב ב"י סי' קצ"ח דבכל רגע עומד לקצוץ קודם טבילה והו' כקצוץ ומשו"ה הו' חציצה בטבילה אבל כאן אינו עומד לחתוך קודם שיבצע עליו ללחם משנה אף שעומד לחתוך אח"כ ל"ה כחתוך. וראי' ברורה לזה מנזיר מ"ד דנזיר טמא שטבל בז' וגילח בשמיני מהני טבילתי' ואמאי נימא כל העומד לקצוץ כקצוץ דמי והוי חציצה דהא אינו מחוסר מעשה קודם קציצה ועיי' חת"ס יו"ד סי' קצ"ה וגם אינו מחוסר זמן דהא עיקר מצותו לגלח בזי"ן אע"כ כיון דאינו עומד לגלח קודם טבילה לא הוי כקצוץ וה"נ כיון דאינו עומד לחתוך קודם שיבצע ל"ה כחתוך ובתשו' ביו"ד הל' נדה חזון הרביתי בזה. לכן נ"ל מכל הלין טעמי דשפיר דמ' לבלוע עליהם כשהן שלימות ללח"מ ולאכול אח"כ עד כדי נטילה

ומה שחשש מעלתו משום בורר כשיסיר כדי נטילה הוי בורר פסולת מתוך האוכל דאסור אף בבורר לאלתר כמ"ש מג"א סי' שי"ט ססק"ב לפמ"ש אני שיהי' אוכל והולך עד כד' נטילה ל"ש בורר דאפי' הו' כבורר הוי בורר אוכל מתוך פסולת אבל באמת אין כאן משום בורר כלל דהא מין אחד הוא כמבואר שם בסעי' ג'. ואפילו נאמר דמשום דכדי נטילה אסור לאכול הוי כשני מיני' ועיין מג"א סקט"ז בשם ב"ח ולבוש אבל מ"מ ל"ש בורר אלא במעורבין אבל כאן האי לחודא קאי והאי לחודא קאי וכמ"ש מג"א סקט"ו ואף שכתב דרך אפשר מ"מ היינו בלח וכשני מיני' אבל בחתיכה אחת ומין א' אלא שחצי' אסורה וחצי' מותרת ודאי ל"ש בורר

ועוד נ"ל דהרי מבואר שם בסעי' י"ד שיזהר שכשיפסק קילוח ומתחילי' לירד ניצוצות קטני' הנישיפות באחרונה מתוך הפסולת יפסיק ויניחם עם השמרי' וכו' להנצל מאי' בורר ועיין מ"ש מג"א סי' תק"י סקי"ג דכשקולט החמאה שצף ע"פ החלב כשיגיע סמוך לחלב יניח קצת עם החלב וליכא משום בורר וה"נ אם מנ"ח קצת מן ההיתר עם כדי נטילה ליכא משום בורר. ואפשר דכאן כיון דאינו אסור רק כדי נטילה ולא אמרי' בי' חתיכה עצמה נ"נ ועיי' תוס' חולין צ"ו ע"ב ד"ה אפי' א"כ אפי' נוטל רק כדי נטילה נמי נוטל היתר עם האי' אשר נבלע בו שהרי אין ההיתר נ"נ שפיר לא הוי בורר

וסמך לדברי מצאתי דל"ש בזה כל העומד לחתוך בלבוש או"ח סי' תנ"ז אות ב' שכתב מיהו אם שכח להפריש חלה מן העיסה של מצות מצוה יכול להמתין עד הלילה כדי שיניחם כך שלימות על הקערה ותיקשי ומה יועיל בכך שאפי' שלימות אינן שלימות משום כל העומד לחתוך וגם יש חשש בורר אלא ודאי ס"ל דל"ש כאן כל העומד לחתוך ולא משום בורר וכדכתיבנא. ואלקי הצבאות. וראינו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. עדי יחוש ישועות הניבאות. כנפש ידידו החותם בברכה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ע"ה שיל"ת ב' אויפאלו ה' צו י"ג ניסן תרנ"ה לפ"ק

בחודש אשר ישועות בו מקיפות, ד' שלום ישפות, לכבוד ידידי

הרבני החרוץ ושנון, וריח לו כלבנון שמו ינון כמו"ה אברהם יצחק גרינבערגער ני' ויהל בק"ק מאדע

כתבו במשכלו בא אלי תמול ולא רציתי לאחר תשובתי עד אחר המועד ויען נפישי מילי דפסחא הן במילי דשמיא והן בצרכי ציבור ואין צבור נדחין ע"כ יהיו דברי מועטי'. ותחילת דברי פיהו לשאול הגיע למה דמבואר באו"ח סי' קע"ד ס"ב דיין פוטר כל מיני משקין אפי' מברכה א' ובסי' ער"ג ס"ד מבואר שאחד יכול לקדש לאחרים אעפ"י שאינו אוכל עמהם ויכול לברך בפה"ג אעפ"י שהוא אינו נהנה עמהם איך הדין אם האחרי' ג"כ אינם צריכים לברך על משקה יי"ש וכדומה אם יין פוטר דוקא שאר משקין אם הוא עצמו מברך בפה"ג או אפי' אם יוצאין בברכת אחרי' נמי פוטר שאר משקים

ידע ידידי כי בזה אין מקום ספק כלל דאם אחר מוציאו בברכתו הוי כאלו בירך הוא עצמו ואם ברכת בפה"ג שבירך הוא עצמו פטרו מלברך על שאר משקים גם אם שמע מפי אחר ויצא בו נמי פטרו ואפי' בברכת הנהנים א' מברך לכולן והם יוצאין בזה כאלו ברכו בעצמם כמבואר באו"ח רס"י רי"ג אך כל זה כשהמברך ג"כ נהנה אבל אם המברך אינו נהנה א"י לברך בשביל אחרים ברכת הנהנין דדוקא בברכת המצות אמרי' אעפ"י שיצא מוציא לפי שכל ישראל ערבים זב"ז ואם חבירו לא יצא הוי כאלו הוא לא יצא ולכן יכול לברך בשביל אחרים אעפ"י שכבר יצא משא"כ בברכת הנהנין דלא ליתהני ולא ליבריך כמ"ש מג"א סי' קס"ז סק"מ. אלא בברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש מבעי' לן בר"ה כ"ט אינימא כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה הוא ועיין ברש"י ותוס' ומסקי' דמפיק והכי קי"ל באו"ח סי' קס"ז ס"כ וסי' ער"ג ס"ד

ונ"ל דע"כ לא מבע"ל בגמ' אלא אם הוא יכול לברך בשבילם כיון שהוא אינו נהנה אבל פשיטא שהם יוצאין בברכתו כאלו ברכו בעצמם אלא אם הוא אינו רשאי לברך בשבילם א"כ הו' ברכתו לבטלה ואינה ברכה כלל וממילא הם אינם יוצאי' בשמיעת הברכה וכמ"ש מג"א סי' רי"ג סק"ז ועיי' טו"ז או"ח סי' תקפ"ה סק"ג ע"ש. ולפ"ז פשיטא דהיכ' דמוציאם בברכת היין של קידוש כיון דחובה הוא ואין ברכתו לבטלה הם יוצאין בברכה זו ומותרי' לשתות יין בלי ברכת בפה"ג אפי' כשהמקדש לא שתה רק אחר שתה מכוס של קידוש גם אותן שלא שתו ממנו מותרי' לשתות יין בלי ברכת בפה"ג כמו אם שותה המברך דמבואר ברסי' רס"ז שאין השומעין צריכי' לברך אח"כ וכ"ש אם שתה המקדש המברך שהדין מבואר סי' הנ"ל וכיון ששותי' יין בלי ברכת בפה"ג שפיר יכולי' לשתות גם שאר משקין בלי ברכה הראוי להם דיין פוטר כל מיני משקין וכמו ששותה יין על סמך ברכתו יכולי' לשתות גם שאר משקי' על סמך ברכתו כאלו ברכו הם עצמם ואין בזה ספק כלל

אבל מה שיש להסתפק הוא דילמא דוקא אם גם השומעי' שותי' יין על סמך ברכת המוציאם אז א"צ לברך על שאר משקין משום דהו"ל יין עיקר ושאר משקין טפל ומברך על העיקר ופוטר את הטפל אבל כיון שאין שותים יין ואין כאן עיקר וממילא אין כאן טפל וצריכין לברך על שאר משקין

לכן נ"ל עיקר דצריך לברך על שאר משקין אם השומע אינו שותה יין אף שיצא בקידוש וברכת בפה"ג של המקדש המברך והי' מותר לשתות יין בלי ברכת יין ולשתות גם שאר משקין בלי ברכה מ"מ כיון שאינו שותה יין צריך לברך על שאר משקין דטעמא דיין פוטר כל מיני משקין הוא משום שהם טפלי' ליין וכיון שאין כאן עיקר אין כאן טפל וזה מבואר בתוס' ברכות מ"ב ד"ה א"ה דה"ט דיין פוטר כל מיני משקין משום דעיקר פוטר את הטפל וז"ל שם והשתא יין פוטר כל מיני משקין לפי שעיקר משקה הוא והוא ראש לכל מיני משקין ולכך הוא העיקר והם טפלי' לו לענין ברכה וכו' ע"ש

ולפענ"ד נראה עוד דבר חדש דאפי' אם שתה יין ולא בירך כלל בפה"ג ואח"כ רוצה לשתות שאר משקין ואינו רוצה לשתות עוד יין אינו מברך על שאר משקין ברכה הראוי להם כיון שהם טפלי' ליין ולא לחנם אמרו חכז"ל פת פוטר כל מיני אוכלין ויין פוטר כל מיני משקין ולא אמרו ברכת הפת פוטר כל מיני אוכלין וברכת היין פוטר כל מיני משקין אלא לפי שאין הברכה פוטרת דהרי ברכות הפת והיין אינם ברכות כוללות אלא אדרבה ברכות המיוחדת שבמיוחדת ואיך יפטרו שאר ברכות אלא הפת והיין פוטר לפי שהם