בית שערים אורח חיים ע

תשובה ע'

שיל"ת ב' אויפאלו ב' בהר תרנ"ל

להתורני וכו' מו"ה אברהם פאלאק ני'

קבלתי מכתבו בדברי פיוס וריצוי וכו' ואשר העיר בסנהדרין מ"ד ע"ב אמרינן אמרה רוח פסקונית לפני הקב"ה וכו' ופי' רש"י ד"ה אמר רוח פסקני' גבריאל ובהגהות הגר"א ווילנא שם כתב על דברי רש"י אינו כן ולא ביאר מדוע אינו כן ובמכתבו הביא ראי' לרש"י מגמ' מנחות כ"ט ע"א ארחב"א אר"י גבריאל חגור כמין פסיקי' הי' והראה למשה מעשה המנורה ופירש"י שם אזור כדרך אומני' וכו' הרי בפירוש שגבריאל חגור כמין פסוקי' ולכן פירש"י בסנהדרין רוח פסקני' גבריאל. לא ראה יפה ועיין בערוך ערך פסק דפסיקי' פירושו חגירה ופסקני' או פסקונית הוא מלשון פוסק והוא מלשון חותך ועיין בערוך פלג ואין להם ענין זל"ז כלל ול"ש לומר רוח חגורה ועיין בהגהות הגר"א שם שכ' ופסקנית כולל כל השלשה פיסקון איטמון סיגרון ע"ש וא"כ אין ראי' ממה שאמרו שגבריאל חגר פסיקי' דהיינו חגורה שגבריאל הוא רוח פסקני' שהוא ד"א לגמרי ואולי הבין הגר"א שרש"י כתב דרוח פסקנית הוא גבריאל משום דאמרינן שם גבריאל חגור כמין פסיקי' ולכן כתב אינו כן וכנ"ל וזה פשוט. ועיין בתיקוני זהר ריש תיקון נ"ז והוא בת"ז שלי דף קס"ט דמט"ט איקרו פסקון ולגבריאל יש שם שמות אחרי' וצדקו דברי הגר"א. דו"ש

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ע"א

שיל"ת ב' אויפאלו ה' משפטים תרנח"ל

שוכ"ט לכבוד ידידי חביבי הרב המאוה"ג. מעוז ומגדל. הצדיק כקש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער ני' ולפני' אבדק"ק ראצפערטא

יקרת מכתבו הגיעני היום ופניתי מכל עסקי להשיב לו ומה שעמד אהא דאמרינן ביומא פ"א דפריך לר"ל נכתוב רחמנא השמר פן לא תעונה ומשני א"כ נפישי להו לאוי שהוא נגד סוגי' דמנחות צ"ט ע"ב דאר"ל כל המשכח ד"א מלימודו עובר בלאו שנ' השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח וכו' ורבינא אמר התם השמר ופן שני לאוי' נינהו ורנב"י אמר בג' לאוין וכו' אלמא דלר"ל לא חשיב אלא חד לאו. הנה לכאורה עלה בדעתי דבשלמא בהאי דיומא דהוי לאוי שיש בו מעשה ולוקין עליו דחייבי כריתות ישנן בכלל מלקות מ' וכמ"ש רמב"ם פח"י מסנהדרין ה"א ועיי' פי"ט לאו י"א שפיר קאמר א"כ נפישי לאוי והתורה לא רצתה להרבות לאוין ללקות מלקות הרבה אבל שם במנחות דהוי לאו שאין בו מעשה דשכחה אינו מעשה ואין לוקין לא דקדק לומר שהם שני לאוין או ג' כיון דאין נ"מ בזה אלא לענין לקברו בין רשעים גמורים כדאמרינן ביבמות ל"ב ע"ב ואולי ס"ל לר"ל דהלכה כר"ש דאף שעושה שני עבירות כיון שאינו חייב אלא א' אין קוברין אותו אצל רשעים גמורים. עיין תוס' יבמות שם וא"כ ליכא נ"מ כלל בין חד לאו לשני לאוין או ג' לאוין ולהכי קאמר רק דעובר בלאו אבל רבינא ורנב"י ס"ל כר"י שם ביבמות דנ"מ לקברו בין רשעים גמורים ולהכי חשבו תרי ותלת וא"ש

אמנם שתי תשובות בדבר חדא דלר"ל לאשאב"מ לוקין עליו כמ"ש תוס' שבועות ג' ע"ב ד"ה הת"ס ואין לחלק לשאב"מ ללאו שהוא במחשבה כמו שכחה דהרי בזבחים כ"ט ע"ב אמרינן דלר' יודא דלאשב"מ לוקי' עליו המחשב בקדשים לוקה ע"ש אלמא דאין לחלק. מיהו בזה י"ל דמ"מ אין לוקין בשוכח ד"א מלימודו דשכחה הוא מעט מעט וכמ"ש טו"ז יו"ד סי' א' סק"ו וא"כ אימת נתרי בי' ואין לוקין בלי התראה ושפיר י"ל כנ"ל

ברם דא יש להשיב למ"ש תורת חיים ר"פ איזהו נשך דאפילו איכא שני לאוין אם הם משם א' כגון אי הוי כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובנשך לא תתן אכלך אפילו קאי תרווייהו למעלה ולמטה לא לקי אלא חדא כיון שהם שם א' נשך רק אם הם שני שמות נשך ומרבית ע"ש. וא"כ גם בהאי דיומא אפילו אי הוי כתיב השמר פן לא תעונה כיון דהכל שם א' שאינו מעונה לא לקי אלא חדא ומ"מ משני דנפישי לאוי והן שני עבירות א"כ ודאי קשי' אמאי לא חשיב לי' במנחות רק חד לאו

לכן נ"ל דר"ל לשיטתו דס"ל לשאב"מ לוקי' עליו אי הוי אמר בשוכח שעובר בשני לאוין או בג' הו"א דלוקה ב' או ג' להכי נקט עובר בלאו לאשמעינן דאינו עובר ולוקה אלא חדא וכסברת תו"ח הנ"ל כיון שהוא שם א' ואפילו אפשר דמשכחת בי' התראה וא"ש. ושוב הראני בני הבחור הנחמד בן ציון שכבר עמד בקושי' זו בס' יד מלאכי אות קצ"ח ולפענ"ד כמ"ש

ושוב עמד בהא דאמרינן במנחות ק"ג סוף ע"ב מ"ט לא קא מהדי מר וכו' והאי גברא על פלטר סמיך ופירש"י ואין דעתי מיושב להשיב לו מהא דסוטה מ"ח סוף ע"ב דתניא ר"א הגדול אומר כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אני אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה וכי ר' ביבי אריב"ל שם במנחות ח"ו מקטני אמנה הי'. אינני יודע מה ק"ל דילמא לא היו לו פת בסלו אפילו לאותו היום וא"כ אינו מקטני אמנה. ועוד הא אמרינן שם והיינו דאר"א וכו' מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנן לע"ל קטנות שהי' בהם וכו' אלמא דקרי להו צדיקים אעפ"י שהי' מקטני אמנה

אבל בלאה"נ לק"מ שהרי הדבר במחלוקת שנוי' בילקוט פ' בשלח רמז רנ"ה דבר יום ביומו רי"א כדי שילקט אדם מהיום למחר כעין מע"ש לשבת שנאמר דבר יום ביומו מי שברא היום ברא פרנסתו מכאן הי' רא"א כל מי שיש לו מה שיאכל היום ואומר מה אני אוכל למחר ה"ז מחוסר אמנה שנ' למען אנסנו הילך בתורתי ע"ש וא"כ מבואר דר"י פליג אדר"א וא"כ אין תימא אם ר' ביבי במנחות ס"ל כר"י דר"א ור"י הלכה כר"י כמבואר במבוא התלמוד

ועוד נ"ל דרש"י בסוטה ד"ה שמאמינים בהקב"ה פי' לוותר ממונם לנוי הידור מצוה ולצדקה ולהוצאות שבתות ויו"ט וא"כ דוקא מי שאינו מוותר לזה בשביל שאומר מה אוכל למחר ה"ז מקטני אמנה, והיינו דיליף לי' בילקוט מדכתיב למען אנסנו הילך בתורתי אבל אם אין דעתו מיושבת להשיב בשביל שאומר מה אוכל למחר אינו מקטני אמנה כלל וא"ש ובזה תנוח דעתו וינוב בשיבה. ברוב טובה. כנפשו ונפש ידידו אוהבו הנאמן הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

אחר חיתום שטרות הראני בני הרב מו"ה יצחק יעקב ני' כי הקושי' בש"ס יומא פ"א ממנחות דף צ"ט הנ"ל כבר כתובה בתשו' שואל ומשיב וגם בתירוצו הנ"ל תלי"ת כיוונתי לדעתו הגדולה. אבל הפשוט הוא דלק"מ דשם הפי' השמר פן תשכח שיחזור על לימודו פן אם לא יחזור ישכח וא"כ בשעה ששכח אנוס הוא ומאי הו"ל למיעבד: אלא בשעה שאינו חוזר על לימודו עובר בלאו ולכן לא חשיב לי' ר"נ אלא חד לאו דבשעה ששכח עובר למפרע על שלא חזר על לימודו. אבל ביו"כ הוי שפיר תרי לאוי וא"ש

תשובה ע"ב

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' שמיני תרמ"ו לפ"ק

יהי שלום בחילו לכבוד ידידי הרב הגדול בתורה, מעוטר בתפארה, זך הרעיון ומטיב הגיון כמו"ה אברהם צבי יונג ני' בק"ק הנ"ל

מכתבו קבלתי ומה שהתפלא על דברי ר"ש במשנה ה' פ"א דמכשירין שכתב על תוספתא דזב וטמא מת שהיו מהלכין וכו' יצאו מכולו הרי אלו מוכשרין וטהורין וכו' ותימא מ"ש מהאי דאמרו לו כריתות ט"ו ע"ב דאמר שמואל וכרישה עצמה הוכשרו דבשעת פרישתן ממנה הכשירוה ה"נ בשעת פרישתן מן הזב קבלו טומאה ממנו וכו' ותי' וצריך לחלק בדברים בין קבלת טומאה להכשר וכו'. וק"ל בתרתי חדא מה שהקשה מ"ש מהאי דשמואל הא בכריתות ט"ו מוקי ר"י האי ברייתא בנותזין בכל כחן דל"ש בשעת פרישתן קבלו טומאה ושנית מאי שתי' לחלק בין טומאה להכשר א"כ מאי פריך התם בכריתות ממתני' דשם אשמואל הא מסני' מיירי בקבלת טומאה ושמואל קאי לענין הכשר

הנה באמת הוא תמיה גדולה על הר"ש וחזרתי על כל הצדדים למצוא יישוב לדבריו. ומה שנ"ל בזה אקדים דברי תו"י בכריתות שם ד"ה בנותזין בכל כחן בפ' העור והרוטב לא משני כי פריך טומאת בית הסתרים הוא וצריך לומר דפלוגתא דאמוראי הוא בפ' בהמה המקשה דעולא ורבינא והכא אליבא דרבינא עכ"ד. ודבריו מגומגמים קצת וצריכין ביאור. ונ"ל דאף שתו"י העמידו דבריהם על בנותזין בכל כחן מ"מ ע"כ לא הי' קושיתם דהו"ל לשנוי בעור והרוטב קכ"ט כי פריך טומאת בית הסתרים הוא בנותזין בכל כחן דזה אין לו פירוש כלל דא"כ ודאי פריך שפיר טומאת בית הסתרים הוא וליכא לשנויי אפילו בשעת פרישתן מאבוהן מקבלין טומאה מאבוהן דהא ניתזין בכל כחן ולא נגעו כלל בשעת פרישה וכמ"ש תוס' חולין ע"ב ד"ה בשעת אע"כ דקושי' תו"י הי' דהו"ל לשנוי' בשעת פרישתן מאביהם מקבלין טומאה מאביהם ומיירי באינו נותזין בכל כחן והוא קושי' תוס' חולין הנ"ל וחי' רשב"א ור"ן בחולין קכ"ט והא דהעמידו דבריהם על בניתזין בכל כחן היינו משום דכמו דמוקי מתני' בניתזין בכל כחן דוקא ודשמואל באין ניתזין בכל כחן ועיי' ברמב"ם פי"ג מטומאת אוכלין הי"ד ה"נ נוקי הך ברייתא דהעור והרוטב באינו ניתזין בכל כחן דוקא ודלא כתי' תוס' חולין ע"ב. וע"ז תי' דפלוגתא דאמוראי הוא בפרק בהמה