בית שערים אורח חיים סח

שוב קנתה משעה ראשונה והוי שלה לגמרי קודם ביאה ואינו נעשה אתנן כלל ועיי' תוס' ע"ז ס"ב ד"ה יאות וחי' רמב"ן ור"ן שם וע"ז פריך ואי דאקני' ניהלי' לאלתר דהיינו מעכשיו ולכשתבעל כנ"ל פשיטא כיון דליתא בעולם וא"י לחזור ולהקנות לאחר דקנתה קודם ביאה ול"ה אתנן וכנ"ל ועיי' תוס' ד"ה אלא ואי דאמר לא נקני לך עד שעת ביאה מ' מצי מיקדשה לי' וכו' ומשני דא"ל לא מיקני' לך עד שעת ביאה ואי מצטריך לך ניקני לך מעכשיו וסד"א כיון דאמר לא ליקני לך עד שעת ביאה אף דא"ל ואי מצטריך לך קני מעכשיו ולכשתבעל מ"מ שייר בקניני טפי דלא ליקני מעכשיו אלא בתנאי הבעילה או שלא יהי' לגמרי שלה עד שעת ביאה וכיון שהביאה גורמת הקנין למפרע ליחול עלה אי' אתנן למפרע קמ"ל דכיון דכי מצטריך לה הקנה לה מעכשיו שוב קנתה לגמרי קודם ביאה בקדמה והקריבתו כנ"ל ול"ה אתנן וע"ז בעי ר' אושעי' קדמה והקדישתו מאי מי אמרי' כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט והוי כאלו מכרה אותו לאחר ומקרי מצטריך לה והקנה לה מעכשיו ולכשתבעל וכיון שהוא א"י להקנותו לאחר שוב הוי לגמרי שלה קודם ביאה ואינו נעשה אתנן או דילמא נימא שאין בדעתו להקנותו אלא כי מצטריך לה לצורך דלא יהי' בעולם אבל כל זמן שהוא בעולם לא הי' בדעתו להקנות לה מעכשיו ולכשיבעל ועיי' בריטב"א ע"ז שם

זו הוא הוצעה של שמועה מפניני ראשונים ובתוספות מרובה משלי והכלל העולה דאם קנתה בקנין גמור קודם ביאה ל"ה אתנן ולפ"ז לק"מ דנהי דאמרי' הואיל וא' בעי מיתשיל עלה הוי כדידה מ"מ כיון דהקדש מקרי מיצטריך לה [ואפי' אי מיתשל עלה ועוקרת ההקדש למפרע ל"ש לומר דאיגלאי דלא איצטרכי לה כיון דבשעה שהקדישה איצטרכי לה כמ"ש ש"ש ש"ו פ"ד דמקרי חזקת איסור ע"ש] א"כ הקנה מעכשיו ולכשתבעל ואין הוא יכול לחזור ולהקנותו לאחר כיון שהוא הקדש והוא אין בידו ליתשל עלה וא"כ קנתה הוא קנין גמור ומה בכך דהוי כשלה כיון דהוי שלה גמור קודם ביאה שוב ל"ה אתנן. ועוד דאפי' מיתשלי על הקדישה ונעקר הקדש למפרע מ"מ קנין ממונה שהוא ע"י הקדש לא פקע כמ"ש ר"ן בנדרי' פ"ה וכיון דלא פקע קנינה בשאלה שפיר לא הוי אתנן כלל. ובזה הנני חותם ברב ברכות ברכת התורה וכ"ט כנפשו ונפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ס"ו

שיל"ת ב' איפאלו ה' ויקהל תרו"ן לפ"ק

ינחהו ד' במעגלי צדק ידידי הרב הגדול בתורה, מעוטר בתפארה כמו"ה פלוני ני' אב"ד בפלוני

טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרה רק בהיותי שמה לא הי' לי שעת הכושר לדבר עמו על עסקי הבית המכונה ביהכ"נ דשם. והנה להתוכח בזה בדינים ופלפולי' וסברות הבל הוא אין בו מועיל כי כל איש אשר מאור עיניו אין "עתי" בעיניו יראה ובלבבו יבין כי רוח ה' לא נוססה בה ותהי להיפך בית תפלה יקרא לכל העמים. והגם כי תל"י רחצתי את רגלי ולא נכנסתי לפנים. "משורת הדין" אבל ילפי' פנים מחוץ תוכן ונדמה להכלי ש"ן [ר"ת של נכרים] מפני שהוא שו"ע ר"ת שתי וערב] ושאני לב דשו"ע ואלו עדיין לא הי' שם הייתי אומר חס לי' לזרעי' דאבא דאבוהי ליסע שמה ודבר שנצטער עליו אותו צדיק יכשל בו זרעו אשר שמו בקרבו אך ויהי בנסעו מקדם אמרתי שאני מיגני ממיקם ולאו כל אדם גבור בארץ לקיים ובכל מאודיך להניח "בריחה" על ביתו לברוח מן "הכבד" קשה פרנסתו של אדם ומצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. אבל אחרי שובי לביתי נחמתי פן ח"ו יאמרו מדשתקו רבנן ש"מ ניחא להו והמכשלה הזאת תחת ידינו שח"ו גם אחרי' ילמדו לעשות כמתכונתה כמוה וכן לא יעשה לכן הגם שנפשי יודעת מאוד שקשה עליו לקיים ומודה ועוזב אבל יכול לקיים ומודה ואם אפשר לפרוץ חומת מגדלי' "ותמו" כל "הסימני בצעים" מה טוב ואם א"א להרוס עכ"פ ישתדל לתקן כל האפשר כתבנית ביהכ"נ דיחידי עם סגולה וגם אל ירע עיניו באנשים המונעים עצמם מכושלי וכותלי ביהכ"נ זו שאין ישראלי' נכנסי' לשם והוא עצמו מן המנין שאל יבא בכל עת רק בשעת הדחק. ומן הכיעור ירחק. וזכות אבותיו מסייעתו כנפש המדבר בשפה לנאמנים. ובאהבת אבות לבנים. ויבלה ימים בטוב ובנעימים. כחפץ ידידו

ובדרושי' הארכתי לבאר מסורה ג"פ וצופה. [תהלי' ל"ז] צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. גם הצדיק כרשע בעיניו יען לא הוכיח. כי צופה נתתיך לבית ישראל [יחזקאל ג']. וא"ת הלא לא ישמעו לזה תי'. אם לא יוכיח יאמרו מדשתקי רבנן ש"מ ניחא להו. ויהי'. צופה פני דמשק [שה"ש ה'] דולה ומשקה לאחרים ראש ולענה. וזה פי' מסורה ד"פ וחטאים. [בראשית י"נ] ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאוד. וא"כ אין תקוה שישמעו ומ"מ. אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו. [תהלים נ"א]. חדא משום. ושבר פושעים וחטאים יחדיו [ישעי' א']. אם יארע להם צרה אז ועוזבי ד' יכלו. ושנית ע"כ אני מוכיח יען. לא יקומו רשעים במשפט [תהלים א'] שלא יהי' נדמה כהיתר ועי"כ יהי' אח"כ. וחטאים בעדת צדיקים. גם הטובים יחטאו. וזה מאחז"ל [גיטין נ"ח ע"א] במעשה בר"י בן חנניא שעמד על פתח בית האסורי' וכו'. ואמר מי נתן למשיסה יעקב ישראל לבוזזים. הת"ח הלא אם הי' מוכיחי' לא קיבלו. ענה אותו תינוק ואמר. הלא ד' זו חטאנו לו. יען שלא הוכיחו חשבו שאינו עבירה גם אחרים חטאו. וזה. קרא בגרון אל תחשוך [ישעי' נ"ח]. אף אם. כשופר הרים קולך. שמכניס בזה ומוציא בזה. מ"מ. והגד לעמי פשעם. כדי. ולבית יעקב חטאתם. שאחרים לא יחטאו. והארכתי עוד ביושיבי מקראות ומאחז"ל ואכ"מ: עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ס"ה

שיל"ת ב' אויפאלו יום ד' אור במושבותם לס' ולפ"ק

רב שלומים מגבהי מרומים, לחתני אהובי הרב המאוה"ג חו"ג כמו"ה גרשון שטערן ני' אבדק"ק מ' לודאש

אחרי הבאת שלום וכו' הנני למבוקשך לעיי' בד"ת אשר התעוררת בגמ' תענית ז' ע"ב דאמר רבה בר רב הונא כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע וק"ל מה קמ"ל תנינא באבות פ"ה מ"כ ע"פ לגיהנום ע"כ. הנה ודאי לא על האי מימרא דרבר"ה תיסוב קושיתך דממתני' לא מוכח דמותר לקרותו רשע אלא על מימרות שקודם לזה דקאמרי' סוף נכשל בעבירה או בידוע שנכשל בעבירה אשר ע"ז נבנה מימרא שאח"כ דמותר לקרותו רשע וכמ"ש תוס' שם ד"ה מותר וע"ז קשה תנינא כנ"ל. ולפענ"ד נראה דאי ממתני' נהי דהוי ידעי' דע"פ לגיהנום דבידוע שעבר עבירות אבל אכתי ל"ה ידעי' שבודאי נכשל בעבירות זנות וקמ"ל כאן דסוף נכשל בעבירה או בידוע שנכשל בעבירה היינו זנות וכדיליף מקרא ומצח אשה זונה הי' לך ועיי' ר"ה י"ז פושעי או"ה אמר רב בעבירה ופי' תוס' בעבירה בעריות וכו' ע"ש. והכי משמע ביבמות ס' ע"ב דסתם עבירה שבש"ס היינו חנות ועריות דמוכח שם. דהא דקתני בברייתא שבת ל"ג סימן לעבירה הדרוקן היינו עבירות זנות ע"ש והא דאמרי' ביומא ס"ו במעשה עגל לא עדים ולא התראה בהדרוקן אלמא דגם בע"ז יש הדרוקן ואיך הוי הדרוקן סימן לעבירות זכות עיי' בתו"י שם שכ' שבודקן כסוטות כדאמרי' בע"ז מ"ד ע"א שפני' מוריקות עיי' סוטה כ' והדרוקן וירקין חדא מילתא היא כדאמרי' ביבמות ס' ע"ב העבירם לפני ציץ וכל הראוי ליבעל פני' מוריקות דאמר מר סימן לעבירה הדרוקן ע"ש נראה שמעשה עגל הי' כאשה שזינתה תחת בעלה וכן איתא במ"ר שמות פמ"ו אמר מוטב שתהא נידונות כפנוי' ולא כא"א וכו' ועיי' מקנה בפתיחה לקידושין אבל לעולם שהדרוקן סימן לעבירות זנות וא"כ א"ש שסתם עבירה שבש"ס היינו זנות וערוה ושפיר קמ"ל דע"פ סימן שנכשל בזנות וא"ש

ועוד נראה לי דהא דקתני במתני' ע"פ לגיהנום הוא עפ"מ דאמרינן בנדרים כ' כל אדם המתביש לא במהרה הוא חוטא חזינן דהבושה הוא גדר בפני האדם שלא יחטא אבל מי שהוא ע"פ שרוי' בלא חומה ועלול הוא לחטוא שיהי' לגיהנום וזהו ששנינו ע"פ לגיהנום היינו שהוא עלול לכך ומ"מ אפשר שיתגבר על טבעו ולא חטא ולא יחטא וכן כ' במדרש שמואל שם בשם האסיד דאף שהיא ע"פ בטבעו ועיי' ברע"ב ותוי"ט שם דנקרא ע"פ לפי שהעזות ניכר בפנים מ"מ הוא מעוות יוכל לתקן הבחירה ומשו"ה אמר ע"פ לגיהנום ולא אמר ע"פ בן גיהנום כי אינו יורש גיהנום בהכרח אבל הדרך פתוח לפניו והוא הולך איליו והתורה יכולה להשיבו וכו' ע"ש. והנה יש לדקדק דבמתני' נקט ע"פ והאמוראי נקטו כל אדם שיש לו ע"פ ולא נקטו כל אדם שהוא עז פנים. אבל לפמ"ש ניחא דעז פנים קאי על גברא שהוא עז פנים והיינו שהוא עז פנים בטבעו ומזה אינו מוכח שלבסוף שכשל בעבירה או נכשל בעבירה דלמא התגבר ויתגבר על טבעו ולא עבר ולא יעבור עבירה אלא הפי' שהוא עלול לגיהנום ולעבור עבירות וכנ"ל אבל אמוראי מיירי במי שאינו עז פני' בטבעו אלא שקנה לעצמו המדה המגונה עזות פנים והיינו לישנא דעזות פנים דקאי על המדה ולא על האדם וגם, לשון שיש לו מורה ע"ז לו להנאתו ואיש כזה שאינו ע"פ בטבע בריאתו וקנה לעצמו מדה מגונה זו סופו נכשל בעבירה או בידוע שנכשל בעבירה וא"ש

ומה שהקשית דרנב"י דתענית דאמר מותר לשנאתו אדרנב"י דפסחים קי"ג דאמר מצוה לשנאתו. ועוד ל"ל קרא דתענית ועוז פניו ישנא ת"ל מקרא דפסחים יראת ה' שנואות רע. ולפענ"ד נראה דבאמת ק"ל אמאי אמרינן דכל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע ומותר לשנאתו משום דבידוע שנכשל בעבירה ואיך מוכח שנכשל בעבירה ודילמא הוא צדיק רק שהוא ממזר ולכן הוא ע"פ ועיי' במדרש שמואל במשנה אבות הנ"ל שכ' שהעזות מצוי בממזר וכן הנמר הוא עז לפי