בית שערים אורח חיים סז

ופלא בעיני על הרמב"ם הנ"ל למה שינה לשון המשנה במנחות ק' דקתני העופות וכו' אין להם פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה ועיי"ש בפי' המשנה ורמב"ם יהיב טעמא משום שלא היו בכלל העמוה"ע ויש נ"מ בין ב' הטעמים גבי קדשי בדה"ב וכמ"ש בסמוך ויש להאריך בזה וצ"ע

ומ"ש לתרץ קושיתו הראשונה דהא דבעי' העמוה"ע בשעת פדיי' תלי' בפלוגתא אי בעי' קרא כדכתיב בסנהדרין מ"ה ומכות יו"ד ונזיר מ"ו הענין ארוך ורחב מאוד ואין הפנאי מסכים לברר כעת. אבל לפענ"ד הכלל בזה עפמ"ש הרמב"ם בס' המצות שורש ז' דאין למנות דקדוקי מצוה במנין המצות ולמשל מות יומת הנואף והנואפת היא המצוה אבל על איזה אופן יהי' המיתה הוא דקדוקי ותנאי המצוה ארוסה בסקילה ונשואה בחנק ובת כהן בשריפה עיי"ש באריכות ונ"ל דהך פלוגתא אי בעי' קרא כדכתיב הוא רק בדקדוקי ותנאי המצות דמ"ד לא בעי' קרא כדכתיב ס"ל דדקדוקי ותנאי המצוה לא נאמרו רק למצוה אבל לא לעכב וגם אם א"י לקיים המצוה בכל דקדוקי' והנאי' מ"מ מחויב לקיים עיקר המצוה ומאן דס"ל בעי' קרא כדכתי' ס"ל דאם א"י לקיים בכל דקדוקי' אינו מצוה כלל אבל בדבר הרשות כגון פדיון קדשים שאינו מצוה חיוביית לפדות בודאי כ"ע מודי' דבעי' קרא כדכתיב דהתורה כתבה שאין מעשה זה מועיל אלא באופן זה דבזה אין לומר שנכתב למצוה דהרי אינו מצוה כלל והמעיין בכל המקומות ימצא שהפלוגתא הוא רק באופן הנ"ל שכתבתי במידי דמצוה וזה פשוט לענ"ד וממילא נדחה מ"ש מעלתו בזה ויעיי' בתשו' חו"י סי' קס"ז שהאריך בענין זה בקושיות רבות ולפמ"ש יתיישבו הרבה מתמיהותיו ע"ש

ומה שהקשה שם בסוף התשו' ממנחות כ"ז דבעי' מלא קומצו דמיעוטו מעכב את רובו ות"ל בלא"ה הא בעי' קרא כדכתיב וגם מה שהק' מסוטה מ"ה ע"ב אעפ"י שאינו אותן כשר הא בעי' קרא כדכתי' הוא פלא דאפי' למ"ד בעי' קרא כדכתי' היינו בעלמא אבל בקדשי' ודאי בעי' שנה עליו הכתוב לעכב וכל סדר קדשי' מלא מזה וגם עגלה. ערופה כפרה כתי' בה כקדשי' כדאמרי' בכ"ד ובעי' נמי שנה עליו הכתוב לעכב כמו בקדשי' וכ"מ קצת מלשון רש"י בסוטה שם וצ"ע. ובזה יהי שלום בחילו וכו' כנפש אוהבו בכל לב הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ס"ד

שיל"ת ב' אויפאלו יום ד' לס' ויברך אותם משה תרס"ג לפ"ק

האלף לך שלומים, מגבהי מרומים, בני אהובי הרבני החריף ובקי, זך ונקי כמו"ה בן ציון ני' ולביתך נאוה כדת כלתי החשובה מ' גאלדא בת מלכה תי' לאוי"ט בריאה ושלימה ולבתך נכדתי תי' לאוי"ט

מכתבך מיום אתמול קבלתי ומה שנסתפקת לדעת רמב"ן שהביא קצוה"ח סי' ר' דבהקדש ע"י זכי' ליכא מעילה איך הדין באמר רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכולה כדאי' בתמורה י"א אם יש מעילה בכל הבהמה חוץ מרגלה אי הוי כהקדש ממילא ע"י זכיה ולא בדיבורו ולית בי' מעילה, ולפענ"ד פשוט דאית בי' מעילה דזה מקרי הקדש ע"י דיבורו ודיבורו מתפשט בכולה וזה מבואר ברש"י קידושי' ז' ד"ה התם בהמה וכו' לפיכך יש כח במאמרו לפשוט וכו' לפיכך אין דיבורו תפיס בה ע"ש מבואר שהדיבור הוא מתפשט בכולה וכיון שהוא הקדש ע"י דיבורו שפיר אית בי' מעילה. וכן מוכח מהא דמחלק התם בגמ' בדעת אחרת דהיינו בחצייך מקודשת לי או בהמה של שני שותפי' והקדיש אחד לא אמרי' דפשטא קדושה בכולה ואי נימא דממילא פשטה בכולה או משום דאברי' יונקי' מהדדי א"כ אפי' בדעת אחרת נמי נימא דממילא פשטה בכולה א"וו בעי' שדיבורו יפשוט בכולה ואם יש דעת אחרת אין כח בדיבורו לפשוט בשל אחרי' ועיי' תוס' רי"ד שם

ועוד דאפי' בהקדיש פיו ואח"כ קנה הקדש בקנין חצירו דשוב ליתא בשאלה כתב קצו"ח שם דאפי' נשאל יש בו מעילה כיון שבא ע"י הקדש פה וה"נ אפי' אם ממילא פשטה בכולה כיון שעיקרו בא ע"י הקדש פה שפיר אית בי' מעילה ויש לחלק בדוחק

ומה שתמהת אהא דפריך בפסחים ס"ו ע"ב פסח בשבת היכי מצי מקדיש לי' והתנן אין מקדישי' והקשית לדעת תה"ד סי' רס"ט הביאו מג"א סי' של"ט סק"ח וש"כ יו"ד סי' ש"פ סקי"ב גבי פדה"ב דאפשר לתת המעות מע"ש ע"מ שיחול הפדיון בשבת וכן בירושלמי פח"י דשבת ה"ח אר"א אדם עומד מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר וא"כ ה"נ יכול להקדיש הפסח בע"ש ע"מ שיחול הקדש בשבת. ולפענ"ד נראה לחלק דהא דאין מקדישי' אמרי' בביצה ל"ז גזירה משום מקח וממכר ופרש"י דלמו"מ דמי שמוציאו מרשותו לרשו' הקדש ולפ"ז אף במקדיש מע"ש ע"מ שיחול בשבת אסור מה"ט כיון שמוציאו בשבת מרשות לרשות אבל בהאי דתה"ד מקנ' המעות לכהן מע"ש רק שהפדיון יחול בשב' ואין כאן בשבת הוצאה מרשות לרשות ולא דמי למקח וממכר ושפיר מותר וחל הפדיון אף שהכהן קנה המעות מע"ש דהני זוזי לאו למלוה דמי כדאמרי' בקידושי' נ"ט ועיי' בר"ן שם ועיי' בכורות מ"ט

וכן הפרשת תרומה בשבת אינו אסור משום הוצאה מרשות לרשות כמו"מ דהא גם בעודו טבל חלק תרומה ומעשר אינו שלו כמ"ש תוס' פסחים ל"ח ע"א ד"ה אתי' רק משום דהוי מתקן כמ"ש רש"י שבת ל"ד ד"ה ספק חשיכה וכ"כ הרמב"ם פכ"ג משבת ה"ט והוא משום אי' מכה בפטיש כמ"ש כ"מ שם הי"ד ולהכי כשאומר מע"ש שפיר מותר אעפ"י שחל בשבת כמו שמותר להדליק נר מע"ש והוא הולך ודולק בשבת. ואף שבהי"ד שם כתב הרמב"ם ואין מגביהי' תרומה ומעשרות שזה דומה למקדיש אותן פירות שהפריש ועוד מפני שהוא כמתקן וכו' היינו דוקא במגביה אבל באינו מגביה רק שחל שם תרומה עליהם אינו דומה למקדיש כלל כיון שאינו יוצא מרשות לרשות ושפיר מותר ועיי' בכ"מ שהאי' במגביה מפני אי' הכתיבה אבל באינו מגביה ואומר מע"ש ל"ש איסו' זה כלל כיון שהקדישו מאתמול ואף שחל עליו שם תרומה בשבת אינו נראה כמקדיש התרומה ול"ש שמא יכתוב וא"ש. ובזה תנוח דעתך והי' שלום וברכה חיים עד העולם כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ס"ה

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגאבדק"ק אויוואראש כש"ת מו"ה נתנאל הכהן פריעד ני'

ראיתי קושי' כבוד מעלתו על טו"ז או"ח סי' קנ"ה סק"ז שחידש דהא דאמרי' דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה היינו כל זמן שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינו ראוי לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשו בה לכהפ"ח קדושה קלה ממה שתהי' פנוי' ותגנז ע"ש והתפלא הא אמרי' במנחות ל"ב ס"ת שבלה ותפילי' שבלו אין עושי' מהם מזוזה לפי שאין מורידי' מקדושה חמורה לקדושה קלה. לדעתי לק"מ דטו"ז דייק בלישנא "בהנך מילי" פי' בתשמישי קדושה שקדושה שלו הוא מחמת שמשמשי' בו לדבר קדושה וא"כ אם אינו ראוי לשמש בו קדושה חמורה מוטב להשתמש בו קדושה קלה משיהי' פנוי ולא ישתמשו בו דבר קדושה כלל שהוא הורדה טפי אבל בקדושה עצמה וכי קדושת ס"ת הוא מפני שקורי' בו בצבור או קדושת תפילי' מפני שמניחי' אותם הרי גם אם אין קורי' בו לעולם ואינו מניחי' התפילי' לעולם ג"כ הם קדושה חמורה וא"כ גם אם בלו ואין קורי' בו ואין מניחי' אותם בקדושתייהו קיימו והם קדושה חמורה לכן אין מורידי' אותן לקדושה קלה לעשות מהם מזוזה וא"ש

תשובה ס"ו

שיל"ת ב' אויפאלו ג' במדבר תרנ"ב לפ"ק

ישאו הרים שלום, לאוצר בלום, ידידי הרבני החו"ש, וריח לו כלבנון, שמו ינוץ כמו"ה חיים זלמן מאשקאוויטש ני' בק"ק באסארמעני

מכתביו קבלתי וכו' ומה שהתפלא בש"ס ע"ז דס"ב אהא דבעי ר' אושיעי' קדמה והקדישתו מהו וכו' היא גופא קמבע"ל הקריבתו והא ליתא בשעת ביאה מותר אבל הקדישתו בשעת ביאה אסור או דילמ' כיון דתנן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט הקדישתו מותר וכו' וק"ל למ"ש הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה דאמירה לגבוה כמסירתו להדיוט היינו שא"י לחזור בלא שאלה אבל מ"מ יכול לישאל על הקדש עד שיבוא ליד גזבר א"כ לר"א דאמרי' הואיל ואי בע' מיתשיל עלה הוי כדידיה בפסחי' מ"ו א"כ מאי מה שהקדישתו הא אכתי שלה הוא משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה והוי אתנן. ולפענ"ד לק"מ ורק אבאר פי' הגמ' דפריך נתן לה ואח"כ בא עלי' וליחול עלי' אתנן למפרע פי' דמיירי דאמר הילך טלה מעכשיו ובשעת ביאה תהא נגמרת המתנה כמ"ש תוס' בע"ז ס"ב ד"ה אלא וא"כ הוי כמשוך פרה זו ולא תקנה לך מעכשיו ולאחר ל' יום דכתבו תוס' בכתובות פ"ה ע"א ד"ה הא דמעכשיו מתחיל הקנין ואינו נגמר עד לאחר ל' וכן אי"ל לר"י בקידושין ע"ש וכיון דגמר הקנין בשעת ביאה ליהוי אתנן ומשני שקדמה והקריבתו והרי מבואר בראשוני' בקידושין שם במקדש מעכשיו ולאחר ל' יום שיורא הוי כאלו אמר חוץ מאותו שיקדשך תוך שלשים אבל אם לא קדשה שום אדם תוך שלשים הוי קידושי' גמורי' מתחילת שלשים ע"ש בר"ן וה"נ הילך טלה זה מעכשיו ולכשתבעל לא שייר בקנין רק שיוכל להקטת לאחר עד שתבעל וכיון שקדמה והקריבתו וא"י להקנות לאחר