בית שערים אורח חיים סו

מיהו י"ל כיון דבין קדושת דמים למזבח ובין קדשי בדה"ב תרווייהו קדושת דמים נינהו ולא קדה"ג ושווין בדיניהם א"כ אם קדושת דמים למזבח בעי העוה"ע גם קדושת דמים של בדה"ב בעי' העוה"ע. אך כ"ז אם שווין בדיניהם אבל אם נאמר שחלוקי' בדיניהם שבקדושת דמים לבדה"ב יש מעילה ובקדושת דמים למזבח אין מעילה ודאי קשה כנ"ל ועיי' שבועות ד"ו וד"ז והנה למאי דאמר ר' ינאי במעילה ט"ו דאין מעילה אלא בקדשי בדה"ב ועולה שהם מיוחדי' לה' ולא בקדשי מזבח דאית בהו לכהנים ולבעלי' פשיטא דגם בקדושת דמים למזבח אין בו מעילה דהרי ימכרנו ויקנה בו דבר שיש בו לכהנים ולבעלי' וא"כ חלוקי' הם בדיניהם וממילא י"ל דלא ילפי' מקרא דבין טוב ובין רע רק קדושת דמים למזבח דבעי' העוה"ע ולא קדשי בדה"ב כקושי' הנ"ל

ולפ"ז א"ש דודאי לפי המסקנא דמעילה ט"ו דבכל הקדשי' יש מעילה ועיי"ש בתוד"ה מהאי וא"כ אין קדשי בדה"ב חלוקי' בדיביהם מקדושת דמי' למזבח שפיר קאמר ר"י בתמורה ל"ב דלרבנן גם קדשי בדה"ב היו בכלל העוה"ע מקרא דבין טוב לרע אבל כאן דפריך אילימא בקדשי בדה"ב א"כ הפי' אבל בקדשי מזבח לעולם נימא כדר' ינאי דאין בו מעילה וא"כ חלוקים הם בדיניהם שפיר תי' התוס' די"ל דס"ל למקשן דקדשי בדה"ב לא היו בכלל העוה"ע וקרא דבין טוב לרע אתי' לקדושת דמי' למזבח וכקושי' הנ"ל וא"ש

ובסגנון הנ"ל י"ל עוד באופן יותר נאות ואקדים שני הקדמות א) הנה בממון הדיוט יש לכל אדם בממון שלו קנין שוי' וקנין חפץ ואם א' רוצה ליתן לו שוי' של החפץ וליקחו בחזקה הוא חמסן ועיי' ב"ק ס"ב וקי"ט ועובר בלא תחמוד עיי' רמב"ם פ"א מגזילה ה"ט ובטור חו"מ סי' שנ"ט ועיי' מהרש"א ב"מ דף ה' ובראשונים קידושין ח' גבי מנה אין כאן משכון אין כאן ובנמ"י ב"מ ד' וכיון שיש לו בו קנין חפץ אם שווה דינר ואינו רוצה למכרו אפי' במאה מנה אין אדם רשאי ללקחו ממנו אפי' בשוי' ויותר משוי' אמנם בקנין הקדש בקדושת דמי' של בדה"ב נ"ל דאין להקדש בו רק קנין שוי' ולא קנין חפץ ועכ"פ הבעלי' יכולים לפדותו אפי' בע"כ של גזבר וראי' לזה מדאמרי' יבמות פ"ח הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו ואי אינו יכול לפדותו בלא רצון הגזבר הלא אינו בידו דדילמא לא ירצה הגזבר למכרו לו א"וו דגם בע"כ של גזבר יכול לפדותו וכיון שיכול לפדות בע"כ של גזבר בשוי' א"כ אין להקדש בו רק קנין שוי' ולא קנין חפץ

עוד נקדים ב) דיש לחקור אם מעילה בקדשי בדה"ב הוא מצד קנין ממון של הקדש שגוזל את ההקדש או מצד קנין איסור שיש להקדש ועיי' בס' שב שמעתתא שמעתא וי"ו פ"ד שהוכיח מדברי תוס' מעילה כ"א דאין מעילה בנכסי הקדש מצד קנין ממון שבו רק מצד קנין איסור עיי"ש. אבל נ"ל סברא ישרה דכ"ז לפי האמת דגם בקדה"ג יש מעילה אף שאין לגבוה בו קנין ממון ועיי' ב"ק ע"ו מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ועיי"ש בתוס' ד"ה והשתא עיי' חולי' מ' ע"ב ועיי' רש"י מעילה ט"ו דילפי' לי' מואיש כי יאכל קודש בשגגה דיש מעילה בקדוה"ג והאי קרא מיירי נמי בתרומה ובתרומה ודאי אינו משום דין ממון רק משום דין איסור עיי' פסחים ל"ב ואפי' אכל תרומת עצמו דלא גזל מידי נמי משלם ועיי' תוס' כתובות ל' ע"ב סד"ה זר א"כ שפיר אמרי' דמעילה בהקדש הוא רק מצד דין איסור שבו ולא משום דין ממון אבל לר' ינאי דאין מעילה בקדשי מזבח אלא בקדשי בדה"ב ועולה שהם קדשי' המיוחדי' לה' ואין לכהנים ובעלי' בהם כלום שפיר י"ל דאיסו' מעילה הוא מצד דין ממון שבו שגוזל נכסי גבוה ולא מצד דין איסור שבו

ומעתה נ"ל לחדש דהא דבעי' העהו"ע בקדשי בדה"ב שיופקע קדושתו ואיסור מעילה היינו אי אמרי' שיש להקדש בו קנין חפץ או שהמעילה הוא מצד דין איסור שבו שפיר י"ל דגילתה תורה אף שנותן שוי' של חפץ בלי העמוה"ע אינו נפקע קנין חפץ או קנין איסור ויש בו מעילה עדיין. אבל למ"ש דאין בו קנין חפץ רק קנין שוי' ואינימא דהמעילה הוא רק מצד ממון שבו שגוזל השוי' של החפץ אין סברא כלל לומר דאם נותן השוי' בלי העמדה שלא יופקע קדושתו שהרי לא הי' בו להקדש כ"א דמי שוי' וכיון שנותן דמי שוי' מה"ת שלא תפקע קדושתו. ולפ"ז א"ש דודאי לפי מסקנא דמעילה ט"ו שגם בקדוה"ג יש מעילה והוא מצד איסור שבו ולא מצד דין ממון שפיר ס"ל לר"י דגם קדשי בדה"ב לרבנן הי' בכלל העמוה"ע אבל תוס' כתבו שפיר בדעת המקשן לר' ינאי דאין מעילה אלא בקדשי' המיוחדי' לה' דאז הוא מצד דין ממון וכיון שאין בקדשי בדה"ב קנין חפץ אין סברא שיהיו בכלל העמוה"ע כמ"ש ושפיר י"ל דס"ל קדשי בדה"ב לא היו בכלל העמדה והערכה וא"ש היטב

ושלישי' על כולו לפמ"ש רמב"ם פ"ה מערכין ה"ה דמקדיש בהמה טהורה תמימה לבדה"ב וכו' נפדית כשהיא תמימה וכו' ואין הפודה פודה אותה אלא ע"מ להקריבה למזבח למה שהיא ראוי' והדמים יפלו לבדה"ב והוא מגמ' תמורה ל"ג עיי"ש ונ"ל דבר חדש דבזה אף דבעי הערכה וכמ"ש הרמב"ם שם אבל העמדה לא בעי וגם לא הוזכר ברמב"ם שם העמדה כמ"ש בהי"ב וטעמא נ"ל דהרי הא דילפי' דקדשי בדה"ב היו בכלל העמוה"ע הוא מקרא דבין טוב ובין רע איזהו דבר שאינו חלוק בין טוב לרע הו"א זה קדשי בדה"ב וכיון דבמקדיש בהמה טהורה לבדה"ב יש חילוק בין טוב לרע דאם היא טובה ותמימה אינה יוצאה מידי מזבח ונפדית ע"מ להקריבה ואם היא בעלת מום כשנפדית יוצאה לחולין שוב לא היתה בכלל העמוה"ע וממעטי' לה מאותה כמו דממעטי' בתמורה ל"ג בע"מ מעיקרא ולא אמרי' דקדשי בדה"ב היו בכלל העמוה"ע אלא בבהמה טמאה דבה אין חילוק בין טוב לרע ופריך שפיר אדעולא אר"י קדשי' שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת במאי אילימא בקדשי בדה"ב היינו בהמה טהורה תמימה לבדה"ב אפי' כי מתו נמי וע"ז כתבו תוס' שפיר דשמא קסבר קדשי בדה"ב בבהמה טהורה תמימה לא היו בכלל העמוה"ע וכנ"ל

ורביעי בקודש נ"ל לחדש עיי' משנה מעילה די"ג כל הראוי למזבח וכו' ועיי' רשב"ם ב"ב ע"ט ראוי למזבח ולא לבדה"ב כגון שור וכשב ועז תמימי' וכו' ואינו ראוי לכובשן בבנין לבדה"ב ולא למזבח כגון זהב וכסף ואבנים יקרות וכיוצא בהם לא לזה ולא לזה כגון חלב וגבינה וכו' הני דקתני ראשון ראשון חשוב דקדשי מזבח חשיבי מקדשי בדה"ב וקדשי בדה"ב חשיבי מקדשי דמים שאינם ראוי' לגופן לא למזבח ולא לבדק הבית אלא למכור וליקח בדמיהם צרכי מזבח או בדה"ב וכו' עיי"ש מבואר דיש ב' מיני קדשי בדה"ב מה שראוי גופו לבדה"ב ושנית מה שגופו אינו ראוי לבדה"ב רק למכור וליקח בדמיו לבדה"ב ולפ"ז נ"ל לחלק דודאי קדשי בדה"ב שגופן ראוי לבדה"ב דמעיקרא כי הקדיש אדעתא דגופן הקדיש ועתה רוצה לפדותן ולהוציאן לחולי' ולהתפיס קדושתן על הדמי' בזה ודאי בעי' העמוה"ע דגם הם היו בכלל העמוה"ע אבל בקדשי בדה"ב שאין גופן ראוי לבדה"ב ומעיקרא כי הקדיש לא הקדיש רק לדמיהן למוכרן ויהי' הדמים לבדה"ב בזה ודאי לא בעי' העמוה"ע לצאת לחולי' דמעיקרא לא הקדיש רק דמיהן ולא הן ועיי' באו"ח סי' קנ"ג סי"ג וסכ"א בהג"ה וא"כ י"ל דכונת התוס' דפריך שפיר אדעולא דקאמר יצאו מידי מעילה ואי בקדשי בדה"ב אפי' כי מתו נמי עכ"פ בדברי' שאין ראויי' לגופן לבדה"ב דבזה קדשי בדה"ב לא היו בכלל העמדה והערכה

וחמישיתו אוסיף עליו עפמ"ש הרמב"ם בפ"ה מערכין ה"ט ומפני מה יקרבו דמי אלו עולות וכו' והסולת והיין והשמן שנפסלו אין להם פדיון שנא' והעמיד את הבהמה כל שישנו בכלל העמוה"ע יש לה פדיון וכל שאינו בכלל העמוה"ע אין לה פדיון עיי"ש. והנה זה ברור דדין זה הוא דוקא בקדוה"ג אבל בקדושת בדה"ב יש פדיון לכל הדברים אף שאינן בע"ח ואינם בהעמוה"ע כמבואר בכמה דוכתי וכן מבואר להדי' מדברי רש"י מנחות ק' ע"ב ד"ה שלא דדין זה הוא רק בקדוה"ג ולפ"ז ק"ל לר"י אליבא דרבנן במשנה תמורה ל"ב דגם קדשי בדה"ב היו בכלל העמוה"ע וכן פסק הרמב"ם פ"ה דעירוכי' הי"ב א"כ בקדשי בדה"ב נמי נימא הכי דכל שאינו בהעמוה"ע אין לה פדיון והוא פלא לכאורה

אבל אחר העיון לק"מ דבשלמא גבי קדוה"ג שלא נזכר שיש לו פדיון בשום מקום אלא בקרא דהעמ' והע' א"כ לא מצינו שיהי' לו פדיון אלא ע"י העמוה"ע אבל מה שאינו בכלל העמוה"ע לא מצינו לו פדיון ומשו"ה שפיר אמרי' כל שאינו בהעמוה"ע אין לו פדיון אבל בקדשי בדה"ב דכתיב פדיון במק"א ונתן הכסף וקם לו ועיי' קידושי' ה' ברש"י ור"ן וש"מ ב"מ סוגי' דמשיכה רק דגילתה תורה במידי דאפשר בהעמוה"ע דאין לו פדיון בלי העוה"ע אבל דבר שאינו בהוה"ע בדוכתי קאי דיש לו פדיון בלי הוה"ע וא"ש

אלא דלפ"ז קשה א"כ למה בקדשי בדה"ב שמתו יקברו לרבנן דתמורה ל"ב משום דהוו בכלל הוה"ע ואין להם פדיון הא כיון שמתו וא"א בהעמוה"ע יש להם פדיון בלי העמוה"ע מקרא דונתן הכסף וקם לו כמ"ש והי' אפשר לומר דס"ל כמ"ד שבועות ל' דון מינה ומינה וא"כ בשלמא בדבר דל"ש לעולם העמוה"ע שפיר יש לו פדיון כנ"ל אבל בדבר ששייך בו העמוה"ע אם א"א בהעוה"ע אין לו פדיון כלל אפי' בקדשי בדה"ב כמו בקדוה"ג אלא דא"כ תקשי הלכתא אהלכתא דהרי קי"ל כרבנן דתמורה ל"ב דאם מתו יקברו וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מערכין וקי"ל נמי כחכמי' דשבועות ל"ה ע"ב בשבועת הפקדון דחייב בין מפי עצמו בין מפי אחרים וכמ"ש הרמב"ם פ"ז משבועות ה"א וס"ל דדון מינה ואוקי באתרא כדמסיק הגמ' בשבועות ל' הנז'

לכן נ"ל דבאמת מה"ת מודו רבנן דקדשי בדה"ב שמתו יש להם פדיון כקושיתינו הנ"ל רק מדרבנן יקברו כיון שהי' בכלל העוה"ע בחיים כבהמה שהיא קדוה"ג לכן גזרו אטו בהמה של קדוה"ג דמדינא מתו יקברו שגם בבהמת קדושת בדה"ב מתו יקברו ומצינו כזה דמתו יקברו מדרבנן שם בתמורה ל"ג ע"א מתו תמימי' יקברו ופרש"י משום מעלה עיי"ש ולפ"ז שם במעילה ט"ו דקאי התוס' על יצאו ידי מעילה ד"ת שפיר כתבו תוס' דשמא קסבר קדשי בדה"ב לא היו בכלל העמדה והיינו מה"ת שלא יהי' להם פדיון כשמתו וכמ"ש אבל מחיים ודאי מודו התוס' דלר"י אליבא דרבנן היו בכלל העמדה ד"ת וא"ש: