בית שערים אורח חיים סג

במעשה דהורדוס שם ב"ב ד' לכפר דהא א"ל הוא כבה אורו של עולם ילך ויעסוק באורו של עולם אבל בנדבה לביהכ"נ שאין בא לכפר וכמ"ש הג"א שפיר י"ל דמותר להשיאו עצה ולבקש ממנו

ומה שהק' ת"ל מלא תחנם י"ל דלא תחנם ל"ש אלא בדבר שהישראל מפסיד ומחסר לעצמו עי"ז כגון שנותן לו מתנת חנם אבל בעצה טובה שזה נהנה וזה לא חסר ל"ש לא תחנם ויש לי אריכות דברים בזה בדברי הר"ן והרשב"א גיטין ל"ח ועת לקצר

ועוד נ"ל דהרי קי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו שאינו הנאת הגוף וכתבו הראשונים דאף דיש לו שכר מצוה בעוה"ז ובעוה"ב הו' רק גרם הנאה ומותר באיה"נ וה"נ דכותי' אין איסור לא תחנם אלא במהנהו בשעת מעשה ולא בעצה לדבר מצוה דהוי רק גרם הנאה

ועד השלישי אני בא דודאי אמת כמ"ש מעלתו דלטובת עצמו שרי ואי דאם אינו לטובת ישראל ת"ל מלא תחנם נ"ל לחדש סברא אחת דאי משום לא תחנם אינו אסור אפי' אין הישראל נהנה מגוף החנינה כמו ר"א ששחרר עבדו שלא נהנה מגוף השיחרור בשעת מעשה אלא אח"כ שצרפו לעשרה אבל אם אסור משום משיא עלה לדבר מצוה אינו מותר אלא אם ישראל נהנה מגוף המצוה שעושה הנכרי בשעת שעושה המצוה דאז בטל מצות הנכרי לגבי הנאת ישראל אבל אם אין ישראל נהנה מגוף המצוה שעושה הנכרי רק בא לו הנאה ממק"א עי"ז אסור וכגון שמשלם לו הנכרי בשביל העצה כיון שאז עיקר התכלית המעשה והשכר הוא טפל וזה א"א למילף מלא תחנם וצריך למילף מדניאל

ובסברא זו אמרתי ליישב דעת הדרישה ברס"י רנ"ד שכתב דמשו"ה מותר בס"א ול"ש ביבוש קצירה שיחיד המקבל כיון שהוא נהנה מותר וכו' וטו"ז תמה האיך נתיר לו להאריך הגלות בשביל הנאתו. ובהגהת ברוך טעם שם תמה מיו"ד סי' קנ"ח ס"א דאסור לרפאותו אפי' בשכר ע"ש. ולענ"ד נראה לחלק דל"ש ביבוש קצירה שתמשך מלכותו אלא בצדקה שמקבלים מן מלך ושר וכמעשה דרבא ור"י בגמ' דשדרי' אמי' דשבור מלכא אבל במקבל צדקה מן נכרי הדיוט יחידי ל"ש כלל ביבוש קצירה שתמשך מלכותן בזכות נכרי יחידי ול"ק קושי' טו"ז. אלא דא"כ ל"ה מקשי' תוס' ב"ב ח' ד"ה יתיב אהאי דר"י מהאי טייעא דעירוכין ו' דשם לא הי' מלך ושר ולא הי' צריכין לחלק בין צדקה לעניים ובין לביהכ"נ. אמנם לק"מ דכבר הבאתי לעיל דברי הרמב"ם פ"י ממלכי' שכתב ב"נ [היינו גר תושב שקיבל שלא לעבוד ע"ז עיי' כ"מ] וכו' נתן צדקה מקבלי' וכו' הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו אבל העכו"ם וכו' ע"ש נגלה מזה דהא דאסור לקבל צדקה מן העכו"ם היינו משום דאין מורידי' ולא מעלי' כמבואר ביו"ד סי' קנ"ח וכמו דאסור לקבל ממלך ושר ולסבב להם זכות שעי"ז נמשך מלכותן כן אסור לסבב זכות לנכרי יחידי משום שעי"ז מחי' אותו ועכ"פ ל"ק קושי' טו"ז דודאי אריכות גלות אסור לסבב בשביל הנאתו אבל להחיות נכרי אחד אם עיקר כונתו להנאתו שפיר כתב הדרישה דשרי. אמנם קושי' ב"ט הנ"ל ק' ולפמ"ש א"ש דודאי לעיל דהעיקר הוא טובת העכו"ם רפואתו ומזה אין הישראל נהנה אלא שבשביל זה מהנהו בשכר ונהנה ממק"א זה אסור אפי' ישראל נהנה אבל בקבלת צדקה שהעיקר הנאת ישראל ורק ע"י שישראל נהנה נמשך מזה זכות והנאה לנכרי ואי לא נהנה ישראל אין כאן שום טובה לעכו"ם ודאי מותר ועיין כעין סברא זו בריא"ז שסביב הרי"ף בשבת פ' האורג לענין פ"ר ועיי' תוס' בשבת כ"ד ותוס' פסחים ה' ותשו' א"מ סי' ב'

ובגוף קושי' דרישה וטו"ז נ"ל דלק"מ לפמ"ש הנמ"י בסנהדרין שם חיותי' הוא ולא מפסיל דוחי בהם כתי' וכן מבואר בשו"ע רנ"ד ס"א וא"י לחיות בצדקה של ישראל וכו' וא"כ ל"ש לאסור בצנעה משום ביבוש קצירה דהא וחי בהם כתי' אבל באפשר לאיתזוני בצנעה ומבזי נפשי' בפרהסי' ל"ש וחי בהם כמובן דהרי אפשר בצנעה אבל בגבאי ל"ש וחי בהם דאפשר בצדקה של ישראל ושפיר אסור משום ביבוש קצירה

ומה שהאריך והרחיב הדיבור דגם הגוי עושה איסור בנתינת צדקה ויש בו משום לפ"ע יעיי' בס' שערי תורה ח"ב כלל מ"ב פרט ד' הביא חבל נביאי' דבספק אם יעבור ליכא משום לפ"ע וה"נ רק ספק אם יעשה להתיהר ולהתגדל ולמשך מלכות וכדומה ואין כאן לפ"ע ועוד יש לדון לפמ"ש המל"מ פ"ד מה' מלוה דין ב' בשם פני משה דהיכי דמלוה רוצה להלות ממון זה לישראל אחר ברבית אין הלוה עובר משום לפ"ע דל"ה כקאי בתרי עברי דנהרא והמל"מ חלק עליו דאם האחר ילוה יעבור האחר אלפ"ע ע"ש ונראה דה"ה נמי אם הגוי נותן צדקה לגוי אחר שייך יהרא ותמשך מלכותו ולהתגדל רק לחרף אותנו אולי ל"ש דהא אין מצווי' הנכרי' לתת צדקה לישראל רק הוא מצוה שכליית באשר הוא אדם וגוי ודאי יקבל ממנו ואף דכתבו ראשונים דאין מברכי' על נתינת צדקה שמא לא ירצה העני לקבל מ"מ זה לקבל לעצמו מפני הבושה אבל בנודר לביהכ"נ אם ידור לבית תפלה שלהם ודאי מקבלי' ממנו ולא יעבור ישראל אחר אלפ"ע בהא מודה מל"מ דאין הישראל עובר אלפ"ע דל"ה כקאי בתרי עברי דנהרא

שלישית נ"ל והוא העיקר דודאי המעשה שנותן צדקה או נדבה לביהכ"נ הוא מצוה אלא שמעשה צדקה מכפרת כחטאת לישראל ושייך בי' ביבוש קצירה ולביהכ"נ אינו מכפר ול"ש ביבוש קצירה כמ"ש הג"א אלא שיש בו דבר רע ומחשבתו אינו רצוי' שכונתו בעשיית מצות צדקה להתגדל ולהתיהר ושתמשך מלכותו ולחרף אותנו שאנחנו חוטאי' והוא עושה צדקה וחסד ועיי' מהרש"א חי' אגדות ב"ב דף יו"ד ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ומקבל שכר בעוה"ז על מעשה המצוה ושייך שפיר צדקה מכפרת על או"ה וביבוש קצירה רק על מחשבתם הרעה נופלי' בגיהנם ואין רבא דאמר ביבוש חולק על התנאי' שהם אומרי' חטא הוא להם ור"י בן זכאי דאמר מכפרת אינו חולק על שאר תנאים וממילא אין ישראל המקבל ממנו עובר אלפ"ע דהרי נתינת הצדקה גופא הוא באמת מצוה רק מחשבתו הרעה הוא עבירה ולמחשבה זו אין ישראל עושה כלום ול"ש בי' לפ"ע ועיי' בשעה"ת הנ"ל דאפי' בשב וא"ת ליכא משום לפ"ע רק בקום ועשה. ולהכי קרי לי' חסד לאומים שבאמת הוא חסד ומעשה מצוה ודייקא חטא הוא להם פי' לאפוקי שאין כאן חטא לפ"ע למקבל מהם כנ"ל רק להם נחשב המצוה גופא גם לחטא יעיי' בזה ויראה שכן הוא האמת ובזה נדחה כל מ"ש בענין לפ"ע

ומה שחשש לאסור שמא ישנו הצבור מעות שגבו לביהכ"נ לצדקה שבא לכפר דמותר כדאיתא באו"ח סי' קנ"ג ושייך ביבוש קצירה אין חשש בזה כלל דאם הוא נדב לביהכ"נ דבר שאינו מכפר אף שאנו משנין אותו אח"כ לדבר שהוא מכפר כיון שהוא לא נתנו מתחילה לכך אינו מכפר עליו כיון שמאליהם בא לדבר שהוא מכפר וסברא זו מבוארת בירושלמי שקלי' פ"א ה"ד ואינו מביא עמו נסכי' פי' עם הקרבן ומותר נסכי' לא לכלי שרות אינן נמצא מביא דבר מסוים פי' וקשי' לר"י שם בירושלמי דס"ל דאין מקבלי' ממנו דבר מסוים לבדה"ב וא"כ איך מקבלי' קרבנות מן הנכרים והתיב ר"י בר בון הא תני' נערכי' ועורכי' לא לבדה"ב אינן וקשי' לר"ל דס"ל דלבדה"ב אין מקבלי' כלל ותי' היך מה דאת אמר תמן לשמים הוא מתכוין ומאליהן הן באי' לבדה"ב כן את אמר אף הכא לשמים הוא מתכוין ומאליהן הן באי' לכלי השרות ע"ש ועיי' בפי' הגר"א שם

ומה שהעיר לאסור מפני מראית עין שחשבו שהולכי' בשביל צדקה לא לביהכ"נ הנה פשוט דגם לקבל צדקה אינו רק אי' דרבנן כדמשמע לשון הג"א ב"ב דף יו"ד שם שכתב אדרבה נסמוך אדאו' משמע דהאי' בצדקה הוא רק דרבנן וכבר כ' ברא"ש פ' חבית דבאי' דרבנן ל"א כל מקום שאסרו חכמים מפני מר"ע אפי' בחדרי חדרים אסור וא"כ מה מר"ע איכא כשהולכי' לבקש לבית הנכרי הלא בחדר מותר באי' דרבנן. ועוד נ"ל ממנ"פ מי שאינו יודע לאיזה תכלית הולכי' השלוחי' האלו אינו יודע כלל למה נכנסו לבית הנכרי אולי לסחורה או לשאר הצורך ומי שיודע שהולכי' לקבץ מעות יודע שמקבצי' לביהכ"נ ולא לצדקה ודמי להא דכ' רמ"א באו"ח סי' רמ"ד אם יש מרחץ בבית דירה ואין רוחצי' בה רק אותן שבביתו והם יודעי' ששוכרי עכו"ם שרי ועיי' במג"א סק"ד ואין לגזור שמא יטעו דמותר לקבל גם צדקה כמו לביהכ"נ חדא דהוי גזלג"ז דצדקה גופא מדרבנן ועוד דמי נתן לנו רשות לגזור גזירות ולבדות מליבנו

ומה שהעיר דאם ישראל מחויב קרבן אסור לקבל מן הנכרי מעות להביא קרבנו דזה צדקה ממש וה"ה לביהכ"נ הוי כמסייע לקרבן ישראל והנה אני בעניי מסופק אם זה בכלל צדקה לתת לו מעות להביא קרבנותיו ואין הזמן מסכים עמי לברר כעת אבל בעשיר פשיטא דאין זה צדקה וכדאמרי' בשבועות כ"ד אילימא צדקה לעני מושבע ועומד וכו' אלא מתנה לעשיר ופשוט דאם עשיר מקבל מתנה מעכו"ם דמותר גם אם נותן לו להביא קרבנות וכן שלוחי' המקבצי' לביהכ"נ אין בזה מצות צדקה כלל דהוי כמו מתנה לעשיר וזה ברור לפענ"ד ומ"ש בשם גדול א' דמוכח דמותר לבקש ממה שאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועפ"י הראב"ע שם יפה דחה מעלתו ויעיי' בס' רנו ליעקב הנדפס אצל ספר מזבח כפרה והוא שיטה מקובצת על ס' קדשי' בכתובות דף ז' דאין למדי' מקודם מתן תורה בשום דבר ואין צריך ללמוד הלכה מפי אגדה

תבנא לדינא נ"ל דאין כאן אי' גם לבקש מן הנכרים לבנין ביהכ"נ לרומם ולפאר בית מקדש מעט ומ"מ לאו משנת חסידי' הוא שמא ימשך אחריו וילמוד ממעשיו ויתערבו בגוי' וילמדו ממעשיהם ואפי' מו"מ ולהלוות להם בריבית הי' ראוי לאסור מה"ט רק משום שא"א בלא"ה עיי' ביו"ד רסי' קנ"ט ועוד מכמה טעמי' אין דעתי נוחה בזה לכן הירא את דבר ד' לא יעשה כן אבל למחות בחזקת יד אין לנו. ובזה הנני חותם בברכת התורה. יעלה מעלה מעלה. יתגבר כארי וכשחל. וכבוד חכמי' ינחל. כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: