בית שערים אורח חיים סא

החוזר לברייתו אבל הכא דמעיקרא כותל והשתא אבני' הוי שינו' שאינו חוזר לבריתו דא' הדר ובני כותל פנים חדשות בא לכאן כמו דאמרי' ב"ק צ"ו לבינתא ועבדי עפרא קני מה אמרת דילמא הדר ועביד לי' לבנתא האי לבנתא אחריתי הוא ופרי' חדשות בא לכאן ועיי' קצו"ח סי' ש"ס אות ד' וא"כ ל"ש כלל שזכה בצפון דהאי אחרינ' הוא כיון שנשתנה. אבל בקרשי המשכן כיון שנעשו מתחילה לכך לפורקו ולהעמידו ל"ה פנים חדשות ואין כאן שינוי. ועוד כמו דאמרי' כיון דכתי' עפ"י ד' יחנו הו' כבמקומו ה"נ הוי כאלו לא נשתנה ושפי' אמרי' בי' קרש שזכה בצפון לא ינתן בדרום

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהאי של"ה גבי ציצית ומהרי"ל גבי סוכה לאו דינא הוא אלא מדת חסידות שנו כאן דהרי דכמשפטו במשכן כתי' וחולי' מקדשי' לא ילפי' כדאמרי' שבועות כ"ו ואפי' תרומה חול הוא אצל קדשים כדאמרי' קידושי' מ"א ועיי' שבועות ט"ז ע"ב גבי משכן ומקדש והרי דיחוי בקדשי' ילפי' ביומא ס"ד מקרא ובמצות מיבעי' לן בסוכה ל"ג אי יש דיחוי אצל מצות ומהב"ע ילפי' בסוכה גבי קרבן מגזול דומי' דפסח ובשאר מצות הוי רק מדרבנן משום דמקדשי' לא ילפי' וכמו דתרומה חול הוא אצל קדשים ה"נ שאר מצות ובזה מיושב קושי' תוס' סוכה ט' ד"ה האי וה"נ כאן לא ילפי' ממשכן לשאר מצות ולא מצינו בגמ' שאסרו חכמים גם בשאר מצות א"וו רק מדת חסידות שנו כאן

ובר מן דין נ"ל דאם נתערבו האבנים של כל הכותלי' ודאי' בטלי' אבנים של כל כותל ברובא של אבנים של שאר כותלי' אלא דנימא שאסור לערבם ולבטלם משום דאין מבטלי' אי' לכתחילה. ובזה נ"ל לפמ"ש רשב"א בתוה"ב בית ד' ש"א ליישב שיטת הרי"ף דלוי מודה דריחא משהו מיהא הוי וא"כ לכתחילה אסור משום אין מבטלי' אי' לכתחילה א"כ מ"פ מאין צולי' שני פסחים דהתם לכתחילה מיירי ותי' כיון דשני פסחי' היתירא הם למנוי' אלא של זה אסור לזה משום שלא למנויי' וכן להיפך שפיר מבטלי' לכתחילה וה"נ כיון שהאבנים של כל הכותלי' הם היתר לבנות מהם ביהכ"נ אלא שזה אסור בצפון ומותר בדרום וזה אסור בדרום ומותר בצפון שפיר מבטלי' לכתחילה ואין להקפיד בזה והנח להם לישראל אם אינם נביאים בנ' נביאים הם רק אם אפשר לבנות במקום הישנה אין נכון לבנות במקום אחר מפני חורבנו של הראשונה כמו שהבאתי לעיל מירושלמי דמגילה. וד' יאיר פניו אתנו סלה. ויבנה עיר על תלה. כנפשו ונפש מחותנו הנאמן הדוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

ומה שתמה עמ"ש כיון דאין קפידא על צפון ודרום דוקא אלא שזכו במקומן א"כ למה צריך הירושלמי לאסור ליקח אבני' מביה"כ זו לבנות ביה"כ אחר במק"א משום עגמת נפש ת"ל משום שזכו במקומן הראשון אע"כ דל"ש זכו במקומן אלא אם בונה במקום זה עצמו אבל לבנות באותן אבני' במק"א אין כאן משום זכו במקומן ותמהת דלמא באמת גם בביהכ"נ אחרת נתן של צפון בצפון. אינו כלום דקושיתי היתה ע"ז גופא שבנה במק"א הא זכו במקומן הראשון וע"כ דבזה ל"ש זכו במקומן הראשון וא"כ לענין צפון ודרום נמי ל"ש שם

תשובה ס"א

שיל"ת מאדע ל"א למב"י סדר אמור יום ג' תר"ם לפ"ק

בימי הספירה, ישרי' עמי' נהורא, ה"ה ידידי הרבני המופלג

בתורה, מושלם במדה ובמושכ"ל ובמוסרה, חרוץ ושנון, וריח לו כלבנון, כמו"ה שמעון ני' פאלאק יהי נועם ד' עליו

כן בא אלי מכתבו הנעים בעטו ובזמנו ולא הי' בידי די השב מחמת טרדות שונות וגם לא הייתי בקו הבריאות ותמול עוררני בלוחות שניות ופניתי אני מכל עמלי לעיין בדבריו ומצאתי מלוא דבר ודאתאן עלה בא לאסור לקבל נדבות מעכו"ם לבנין ביהכ"נ דהיינו שהשלוחי' ההולכי' לקבץ יבקשו גם מן הנכרים מחמת ששה טעמי' המבוארי' במכתבו באריכות ויען כי לפענ"ד מנהג ישראל תורה היא לכן אמרתי אעבור פרשתא דא ואתני' ואת אשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר וד' ינחני בדרך אמת שלא אכשל בדבר הלכה

בסנהדרי' כ"ו ע"ב אר"נ אוכלי' ד"א פסולי' לעדות ה"מ בפרהסי' אבל בצנעה לא ובפרהסי' נמי לא אמרן אלא דאפשר לי' לאיתזוני בצנעה וקמבזי נפשי' בפרהסי' אבל לא אפשר לי' חיותי' הוא ופרש"י ותוס' וראשוני' אוכלי ד"א מקבלי צדקה מן העכו"ם והרמב"ם פי"א מעדות הלכה ה' הביא דין זה בדין הבזויין שפסולי' לעדות כגון אלו שאוכלי' בשוק והולכי' ערומי' בשוק שכל אלו חשובי' ככלב וכו' וכתב ומכלל אלו האוכלי' צדקה של עכו"ם בפרהסי' וכו' וכן הוא בשו"ע חו"מ סי' ל"ד סח"י ובסמ"ע שם סקמ"ה פי' דבבזוי' חיישי' שיעידו שקר ולא יחששו שיוודע הדבר ויבא עליהם חרפה ובושה דהא אין מקפידי' על הבושת ע"ש ורש"י בסנהדרין שם פי' הטעם דהוי חילול השם מחמת ממון וה"ל כרשע דחמס והוא פלא דהרי בגמ' אמרו הטעם דקמבזי נפשי' בפרהסי' וכבר עמד בזה בתו"ח שם. ונ"ל דרמב"ם ס"ל כמ"ש הנמ"י ב"ב פ"ק דהו"ל לאיתזוני בצנעה עד שילכו הרואי' ולא רצה להצטער אותה שעה מועטת כמו כן מי שיאכילנו כרצונו יעיד שקר קודם שיצטער מעט ומשו"ה פסול לעדות וא"כ הבזויות שלו לפי שהוא בהול על אכילתו ומבזי עצמו בשביל צער מעט ולפ"ז בצנעה אינו מכלל הבזוי' כלל דחיותי' הוא ואין כאן איסור כלל וכדמשמע לי' להטו"ז בריש סי' רנ"ד דבצנעה ליכא איסור כלל ורש"י ס"ל דהבזיון הוא כמו"ש ב"ב דף יו"ד ע"ב כל צדקה וחסד שאו"ה עושי' חטא הוא להם שאין עושי' אלא לחרף אותנו בו וא"כ קשה דגם בצנעה מבזי נפשי' ומ"ל פרהסי' ומ"ל בצנעה לזה פי' דמצד הבזיון עצמו אין איסור אלא דאם מבזי עצמו בפרהסי' איכא ח"ה משא"כ בצנעה אין ח"ה בבזיון זה ושפיר קאמר הגמ' וקא מבזי נפשי' בפרהסי' דמשו"ה איכא ח"ה ולזה נתכווין הש"ך רסי' רנ"ד שכ' דאיכא ח"ה משום דמבזי נפשי' בפרהסי' וא"ש דלק"מ קושי' תו"ח. והנה הרי"ף הביא דין זה דר"נ שם בסנהדרין וגם פה ב"ב בדיני צדקה ומשמע מדבריו דהיכי דאינו פסול לעדות מחמת דמבזי נפשי' בפרהסי' אין איסור ג"כ לקבלו ולהכי הביא האי דר"נ גם בדיני צדקה ומעתה לא מיבעי' לדעת הרמב"ם דמבזי נפשי' היינו שהוא מן הבזוזי' ודאי לא יעלה על הדעת שבשביל שמבקשי' נרבה מעכו"ם לביהכ"נ יהי' ככלב ולא יקפיד על בשתו שיופסל לעדות ושבועה שהרי להרמב"ם אין הבזיון בתורת יהודי רק בתורת האדם מחמת שהוא אדם והרי זה שכיח גם באו"ה שהולכי' לבקש מעות מיתודי' לבנות בית תיפלות שלהם וכדומה ואפי' לדעת רש"י אבל עכ"פ כיון שמקבלי' מהם נדבה לביהכ"נ אפי' בפרהסי' ע"כ דל"ש בזה דמחרפי' אותנו שחטאתינו גרמו וא"כ מה בזיון איכא כשאנו מבקשים מהם ומנ"ל לבדות בזיון חדש מלבינו מה שלא נזכר בתלמוד וכיון דליכא בזיון ליכא ח"ה ואין אסור כלל. ולא לחנם אחז"ל על מקבלי צדקה מן עכו"ם אוכלי ד"א דדוקא אם אין לו לאכול לשובע נפשו בלי קבלת צדקה מן העכו"ם איכא בזיון לרמב"ם כדאית לי' ולרש"י כדאית לי' אבל אם אנו מבקשי' להדר ביהכ"נ ביופי ותפארת ואנו מבקשי' גם מעכו"ם לסייע לזה כדי לבנות ביופי והידור יותר אין כאן בזיון כלל

ואפילו יהיבנא למעלתו דזה מקרי בזיון מ"מ הלא אין איסור אלא אם מבזה עצמו בפרהסי' אבל אותם ההולכי' לקבץ נדבות לביהכ"נ הולכי' לבית הנכרי בחדרו ואינו מבזה עצמו רק בצנעה ואין כאן איסור כלל ואין לומר דמשום שנודע אח"כ שבקשו גם מעכו"ם מקרי בפרהסי' ז"א דבפרהסי' בשעת מעשה בעי' בשעה שמבזה ואטו מי שהולך ערום בביתו או אוכל בביתו הוא מן הבזוי' בשביל שנודע הדבר לרבי' שעשה כן בביתו והכל יודעי' כלה למה נכנסה לחופה אף שאסור לשמש מטתו בפני כל חי או אטו מי שהעידו עליו שני עדים שחילל שבת בפניהם מקרי מחלל שבת בפרהסי' כיון שנודע הדבר לרבים והלא צריך דוקא בפני עשרה מישראל ועדה בשעת מעשה בעי' או שידע שיתפרסם עיי' שמ"ח ופמ"ג סי' ב' ביו"ד היינו ג"כ שיהי' מפורסם בשעת מעשה ועיי' סנהדרין ע"ה ברש"י ד"ה בצנעה נעמן בצנעה הוי ולא הי' ישראל בבית רמון שהוא משתחוה לשם וגבי קדושת השם בתוך בני' כתי' ואף שנעמן גופא אמר לנביא בהשתחויתו בבית רמון וכו' מ"מ לא הי' מפורסם בשעת מעשה. ואף שכ' הש"ך ביו"ד סי' קנ"ז סק"ד בפני יו"ד מישראל דוקא ואין רצ"ל בפניהם ממש אלא שיודעי' מהעברה והכי מוכח בש"ס ופוסקים גבי והא אסתר בפרהסי' הו' מ"מ בעי' שידעו מעצמם בשעת מעשה ולא ע"י סיפור דברי' מאחרים אלא דלא בעי ראי' רק סגי בידיעה בשעת מעשה ועיי' חי' הר"ן סנהדרי' ע"ד שכ' והא אסתר בפרהסי' הוי דיותר מעשרה מישראל ל הי' בשושן כשלקחה המלך לאשה וכו' וא"כ ע"ד לקחתה להיות דרי' כאיש ואשה וממילא בא שאדם נזקק לאשתו עיי' תוס' יבמות קי"ט ד"ה ר"מ ובמק"א הארכתי בזה ליישב דעת רש"י כתובות ט' מקושי' תוס' ד"ה מפני וכו'. ואמנם אפי' נאמר לענין מחלל שבת בפרהסי' ולענין ק"ה דלא בעי' פרסום בשעת מעשה ודי גם אח"כ והלא עכ"פ בידיעה בלא ראי' סגי כנ"ל מ"מ היינו דוקא התם שנשאר רושם המעשה גם אח"כ דגבי קידוש השם הלא ניכר גם אח"כ שלא קיים מ"ע ונקדשתי וכו' ולא מסר נפש שהרי עדיין חי וגם גבי חילול שבת דהוי מומר לכה"ת הוי הטעם דכיון דחילל שבת בפרהסי' הוחזק בזה שהוא גברא חטאה וראוי לעשות כמעשה הזה גם אח"כ והראי' שאם עשה תשובה מ"ד מהני ול"ה מומר ובזה תלי' מחלוקת הפוסקים אם נעשה מומר בפ"א או בעינן ג"פ עיי' יו"ד סי' ב' אבל בושת ובזיון הוא בשעתי' דמבזה עצמו ואזיל סומקא ואתי חיורא ואם אז רבי' רואי' הנה מבזה עצמו בפרהסי' בפני רבים ומתבייש בפניהם ולכן אמרו חכז"ל המלבין פ' חבירו ברבים אבל אחר המעשה כבר אזדא לי' הבזיון ואף שרבים יודעי' שנתבזה בינו לבין אחר לא מקרי מבזה עצמו בפרהסי' דדוקא כשרבים רואים הבזיון אז בשתו מרובה מביחידות ולא כשיודעי' אח"כ דבזה אין בשתו יותר בשעת הבזיון: