בית שערים אורח חיים ס

תשובה ס'

שיל"ת ב' אויפאלו ג' חוקת תרנ"ה לפ"ק

שוכ"ט למחותני אהובי הרב הגאון ענף עץ אבות כש"ת מוהר"ר ישעי' מהרנפעלד ני' אבדק"ק ש' פאטאק יע"א

קבלתי מכתבו ומה ששאל בעירו שנשרף ביהכ"נ הישנה ורוצי' לבנות חדשה במק"א וליטול האבנים מן הישנה ולבנות בחדשה ועיי' טו"ז או"ח סי' קנ"ב אם צריך לדקדק לבנות האבנים שהי' בישנה לצד צפון גם בחדשה לצד צפון ושל דרום בדרום משום ירושלמי הידוע איזה קרש זכה להנתן בצפון וכו'. הנה ז"ל ירושלמי פי"ב דשבת ה"ג וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן שלמעלן למטן פי' לר"י שלא היו כותבי' אותיות על קרשי המשכן רק רושמי' וחריצין ומשני כמין קול מסי' היו עשויי' וחש לומר שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים טבעות היו מוכיחות וחש לומר שמא יחליף אר"א לוכסן הי' כתוב עליהן ויחליף א"ר אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזהו קרש זכה להנתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרים ופי' בעל ק"ע ינתן בצפון ששם השולחן ינתן בדרום ששם המנורה מזה משמע דדוקא במשכן שהי' מעלה מיוחדת לצפון בשולחן ומעלה מיוחדת לדרום במנורה אסור לשנות מדרום לצפון וכן איפכא אבל בביהכ"נ שלנו דליכא מעלה מיוחדת לא לצפון ולא לדרום שפיר שרי לשנוי' מצד זה לצד זה

ואמנם אכתי יש לעיין בכותל מזרח ששם אה"ק וס"ת מונחי' בו מה דינו אם מותר לשנות האבנים לבנותם בצד אחר אלא דז"א דהרי מבואר ברמ"א סי' קנ"ד ס"א דארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מקרי תשמישי קדושה וכתב מג"א סק"ד ויהי' לו דין קדושת ביהכ"נ ע"ש ועיי' באו"ז הגדול ה' ביהכ"נ סי' שפ"ו וא"כ הו"ל רק כמו אבני כותל דרום וצפון ומותר לשנותו כנ"ל ואכתי יש לעיין דהא לאו משום הורדה מקדושה אתאי' עלה דודאי קרש שבצפון אין בו קדושה יותר מקדש שבדרום ואפ"ה אסור לשנותו לצד אחר שלא יהי' סמוך לשולחן וה"נ אף שאינו קדוש יותר משאר ביהכ"נ מ"מ אסור לשנותו וליטול חשיבותו שהוא סמוך לס"ת אך נ"ל לחלק דהתם הרי מד"ת צריך להיות שולחן בצפון דוקא ומנורה בדרום דוקא וא"כ יש חשיבות לצד דרום וחשיבות לצד צפון לכן אסור לשנות אבל בביהכ"נ א"צ להיות אה"ק דוקא בכותל מזרח ועיי' או"ח סי' צ"ד ומג"א שם ועיי' חת"ס או"ח סי' כ"ז א"כ כיון שאין קדושה יותר באבנים אלו משאר אבנים כנ"ל אין זה חשיבות להנתן דוקא בכותל מזרח משאר כותלי ביהכ"נ

ועדיין אני נבוך אולי כיון שהי' במקדש שולחן בצפון ומנורה בדרום ממילא בכ"מ יש חשיבות לדבר שבקדושה לצפון ולדרום ע"ד שאחכז"ל ב"ב כ"ה ע"ב הרוצה שיחכים ידרים והרוצה שיעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום ע"ש. וגם אני מסופק אם הא דאסור לשנותו תלי' כלל בחשיבות ומעלה דיש לדקדק בלשון הירושלמי דפריך וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן ושלמעלן למטן שהוא לשון כפול דאם נותן שלמטן למעלן ממילא שלמעלן למטן מיהו בזה י"ל דבא לאשמעי' דאין הקפידא דוקא בזה שמה שצריך להיות למעלה הוא למטה אלא הקפידא הוא ג"כ במה שצריך להיות למטה שהוא למעלה וכדאמרי' בסוכה מ"ה ע"ב כל המצות כולן אין אדם יוצא בהם אלא דרך גדילתן שנ' עצי שטים עומדי' ע"ש אלא הא קשי' דפריך שמא יתן שבפנים בחוץ ושבחוץ בפנים ואם הקפידא דוקא שלא ישנה הוא רק מחמת חשיבות ודאי דפנים חשוב יותר ולא הו"ל למימר רק שמא יתן שבפנים בחוץ שזה עיקר הקפידא וממילא ידעי' דשבחוץ הוא בפנים אלא ודאי אתי לאשמעי' דאפי' בלי חשיבות כלל אסור לשנות שכ"א זכה במקומו וכמ"ש ק"ע שם ד"ה אלא ופי' כמשפטו כסדרו הראשון כן תעשה כל הימים ולפ"ז גם בביהכ"נ שלנו אסור לשנות מצפון לדרום

ובמ"ש הונח לי דברי של"ה שהביא מג"א סי' ח' סק"ו שכתב ונהגו לעשות סימן מחתיכת משי שאותן ציצית שלפניו שיהיו לעולם לפניו כמ"ש קרש שזכה להנתן בצפון וכו' והרי הציצית שלפניו הם בצד הראש למעלה ויותר הי' לו להביא הירושלמי וחש לומר שמא יתן שלמטן למעלן ולפמ"ש א"ש דמשם אין ראי' דהתם ה"ט משום דבעי דרך גדילתן

ואמנם מטעם אחר נ"ל להתיר לשנות דדוקא אם הוא במקומו הראשון שייך לומר שזכה במקומו ואסור לשנותו מצפון לדרום וכסדרו הראשון צריך להיות כל הימים אבל כאן שבוני' ביהכ"נ במקום אחר ואינו כסדרו הראשון שם לא זכה במקומו ושרי לשנויי מצפון לדרום וכן איפכא

וראי' לזה מהא דאמרי' במגילה כ"ה רמי בר אבא הו' קא בני בי כנישתא הוי האי כנישתא עתיקא הוי בעי למיסתרי' ולאתויי ליבני וכשורי מינה ועיולי להתם יתיב וקמבע"ל הא דר"ח וכו' התם משום פשיעותא כה"ג מאי ופירש"י שאין סתירתו אלא לבנינו של זה ופי' בו מג"א סי' קנ"ב דהאיבעי' היתה שהתחיל לבנות החדש והי' רוצה לסתור א' לא' מן הישן וליתן בחדש מיד דליכא למיחש לפשיעותא ופשטו לי' לאיסורא וטעמא שמא יארע להם אונס וישארו שניהם חרבים וכו' והרי אם סותר א' לא' מן הישנה ונותן בחדשה הוי שלמעלן בישנה למטן בחדשה ושלמטן בישנה למעלן בחדשה דהוי כמו שינוי מצפון לדרום ופשיטא דאסור אפי' ליכא למיחש לפשיעותא ואונס אלא ודאי דכשבונה במק"א לא במקום הראשון ל"ש כלל קרש שזכה להיות בצפון משום דאין זה מקומו שזכה בו ולא כסדרו הראשון

ועוד ראי' מירושלמי פ"ג דמגילה ה"א מהו ליקח אבנים מביהכ"נ זו ולבנות ביהכ"נ אחרת א"ל אסור א"ר חלבו לא אסר ר' אימי אלא מפני עגמת נפש והרי בלא"ה אסור משום שזכו במקומו אלא ודאי דלבנות במק"א שאינו מקומן ל"ש זכו במקומן ותו שם בירושלמי הורי ר' אימי אפי' ממזרחה למערבה אסור מפני חורבן אותו מקום ופי' המפרש באותו חצר אלא שמרחיק ממקום שעמד בראשונה אסור שכבר נתקדש המקום ההיא לביהכ"נ ע"ש ועדיין לשון אפי' ממזרחה למערבה אינו מיושב אבל הפי' שביהכ"נ הישנה הי' עומד במזרח החצר והי' כותל מערב ביהכ"נ בשליש אורך החצר ועתה רוצה לבנות החדשה שיהי' כותל מערב הראשונה למזרח ביהכ"נ ואורך ביהכ"נ יהי' משוך לצד מערב החצר ואמר דאפי' בקרוב כ"כ אסור מפני חורבן אותו מקום ותקשי ת"ל דאסור משום דהכותל זכה להיות במערב ועכשיו יהי' במזרח אלא ודאי דכשהבנין הוא במק"א ל"ש זכה במקומו

אלא דסברא זו סתירה מיני' ובי' דהרי הך קרש שזכה להיות בצפון וכו' מכמשפטו דכתי' גבי משכן ילפי' והמשכן פרקו אותו בחני' ונוסעי' למק"א וחוזרי' ומעמידי' אותו אלמא דאפי' במק"א נמי אמרי' דאסור לשנות מצפון לדרום. אבל גם הא לא תברא דהרי אמרי' בשבת ל"א ע"ב שאני התם כיון דכתיב עפ"י ד' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ע"ש וה"נ לנ"ד כאלו בנה במקומו דמי וא"ש

ונראה שגם מחו' ובני חתנו הרבני החריף ובקי מוהר"ר יודא צבי ני' כיוונו לחילוק זה ומ"ש היינו דוקא בבנין זה שהוא כבר בצפון כמו במשכן אבל בבנין אחר ל"ש הא דבבנין זה לא הי' לו זכות שיעמוד דוקא לצפון ולשון זה אין לו מובן שהרי כשפרקו המשכן וחזרו והעמידו נמי הוי בנין אחר כמו כאן אם חוזרי' ובוני' באותן אבנים ומ"נ בנין אבנים ומ"ל בנין קרשים ועיי' חת"ס יו"ד סי' רי"ז וכי בשביל שמוסיפי' על הבנין ומיפי' אותו מקרי אותו חלק שבוני' באבני' של הישנה בנין אחר אלא צריך לומר כמ"ש דדוקא אם בוני' באותו מקום שייך שזכה במקומו ולא כשבוני' במק"א

אך מה שהביא מבני ני' ראי' מהא דקי"ל באו"ח סי' ט"ו דמתירין מבגד לבגד ולא אישתמיט א' מהפוסקי' להקפיד שיהיו הציצית שהיו בבגד ראשון לפניו יהיו גם באחרון לפניו כמ"ש מג"א סי' ח' סק"ו באותו בגד עצמו. לפענ"ד אינו ראי' דשם בבגד ל"ש לומר שזכו אלו שתי ציצית להיות בבגד לפניו כי אין בבגד של ד' כנפות כמו טלית גדול שלנו לא פנים ולא אחור אלא שבשעת לבישה לבש הטלית שיהיו אלו ב' ציציות לפניו והרי הציצית אינם מצוה אלא בבגד של ד' כנפות ולא זכו הציצית להיות לפניו אלא ב' כנפות של הטלית זכו להיות לפניו עם ציציותיהם כיון שהציצית הם בטלית אחר אין הזוכה להיות לפניו כאן כלל ולכן אין קפידא אבל אבנים של ביהכ"נ שפיר י"ל שזכו להיות ברוח צפון של ביהכ"נ ואפילו בוני' במק"א נמי זכו להיות בצפון ביהכ"נ הפוך בי' והפוך ותראה שכן הוא

ומה שדחה בני ני' דבציצית לאחר שהתירם מן הבגד פקעה קדושתן כמבואר באו"ח סי' כ"א ולכן אין קפידא לכאורה הוא נכון אבל הוא נגד דברי מהרי"ל בה' סוכה שכתב שראה שרבו מהר"ש הי' מסמן הדפי' למחיצת הסוכה אב"ג כדי לראות סדר עמידתן שלא לשנותה משנה לשנה והרי גם התם לאחר סוכות ולאחר שנסתרה הסוכה פקעה קדושתן ואפ"ה יש קפידא שיהי' כסדרו הראשון. ואמת כי דבריו היו תמוהי' אצלי דהרי אמרי' מגילה כ"ו תשמישי מצוה נזרקי' ומכ"ש שיכול לשנותן ליתנם בצד אחר וצ"ל דס"ל למהרי"ל כיון דאסור לנהוג בהם מנהג בזיון משום מצוה דאיתעביד בהו כמבואר בסי' כ"א עדיין שם תשמישי מצוה עליהם ואסור לשנותן או דס"ל דכשזורקו עדיף טפי מאלו ייחדו למצוה זו גם להבא דלא פקע מהם שם תשמישי מצוה ואסור לשנותן וא"כ במתיר מבגד לבגד אלו הי' קפידא במקום אחר גם שם הי' קפידא. ולפמ"ש דבמק"א רשאי לשנות צ"ל הא דמהר"ש הי' מסמן משום שהי' בונה הסוכה בכל שנה במקום אחד ובמקום זה זכה הדף להיות בצפון או בדרום

ועוד נ"ל להתיר דהרי אפי' באתנן שאסור לכל דבר מצוה כמבואר סי' קנ"ג סכ"א מ"מ אם נשתנה מותר כמבואר שם במג"א סקמ"ז והרי קי"ל סי' הנ"ל ס"ח דאפי' אם בנאוהו לשם ביהכ"נ אין לו קדושת ביה"כ עד שיתפללו ועיי' מג"א סקכ"א וסק"ה וא"כ אימת זכו הנך לבנים במקומם בצפון או בדרום כשהתפללו בביה"כ ואז הי' כותל לא אבני' וא"כ אח"כ כשסותרי' אותה הוי שינוי דמעיקרא כותל והשתא אבנים דאפי' מריש שבנאו בבירה אמרי' ב"ק ס"ד דהוי שינוי אי לאו משום דשמו עליו או דהוי שינוי