בית שערים אורח חיים נט

עצי הקדש לוקה אף שהוא תלוש כמ"ש הרמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ז. ולק"מ דכבר כתב רמב"ן בחומש פ' שמיני בפסוק תנור וכירים יותץ ואמר יותץ ולא אמר ישבר ללמד וכו' וללמד עוד שהם מקבלי' טומאה אעפ"י שמחוברי' בארץ דתוץ אשר בנה כי ענין נתיצה הריסת בנין כמו ונתצו הבתים ונתץ הבית מבואר דלשון נתיצה ל"ש אלא במחובר וצדקו דברי מהרמ"פ אבל תשרפון באש שייך גם בדבר תלוש וא"ש

היוצא מזה דבסוחר ע"מ לבנות שרי וכפסק רמ"א ופוק חזי מה עמא דבר ואפשר כיון שנהגו וא"א ליזהר לב ב"ד מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבואו בנ"א לידי תקלה ואע"ג דלא התנו כאלו התנו דמי כמ"ש רמ"א לקמן סי' קנ"ד ס"ח לענין ד"א. ואני נבוך אם אי' נתיצה בביהכ"נ הוא אי' תורה או הוא רק אי' דרבנן ואסמכתא בעלמא מפסוק ואהי' להם למקדש מעט דאר"י במגילה כ"ט אלו ביהכ"נ וביהמ"ד שבבל ועיי' במרדכי פ"ק דשבת סי' קכ"ז ובמהרי"ק שורש קס"א שרמז עלי' ב"י סוסי' קנ"א ובזה הנני חותם בברכה ושלום כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה נ"ט

שיל"ת ב' אויפאלו א' נשא א"ח שבועות תרס"ד לפ"ק

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג, מלא פלג, כמו"ה יצחק דוד ני' טייטעלבוים בבעניע

מכתבך מן מ"ב למב"י הגיע עדי בזמנו והייתי טרוד מאוד ולא הי' פנאי להשיב לך והיום נפנתי מעט והנני להשיבך על דבר מה ששאלת בענין ביהכ"נ דשם אשר אשתקד היתה לשריפת אש ועכשיו נבנה מחדש ועמידת ביהכ"נ הוא זה הנכנסי' לחצר ביהכ"נ פניהם למזרח ונכנסי' לביהכ"נ בכותל מערבי של ביהכ"נ ובזו הכותל מערבי הי' קבוע מבחוץ אבן עגול משוח בששר אדום חרות עליו הפרט משנה שנבנה ביהכ"נ בראשונה ועתה לקחו האבן הנ"ל משם ונתנו תחתיו אבן שיש באותיות מוזהבות ב' פרטי' דהיינו מהבית בהבנותו מתחילה ומהשנה שנתחדש והאבן הישן קבעו בחומת מזרחית מבחוץ והוא אחורי ביהכ"נ במקום שנפני' אם אין בזה משום קרש שזכה להיות בצפון ינתן לצפון לעולם והארכת קצת בזה

תשובה ז"ל הירושלמי פי"ב דשבת הלכה ג' אהא דקתני שם במתני' שכך היו רושמי' על קרשי המשכן לידע איזה הוא בן זוגו ויחליף א"ר אימי והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לעצים אלא איזהו קרש זכה להנתן בצפון ינתן בצפון בדרום ינתן בדרום [ופי' ק"ע ופי' כמשפטו כסדרו הראשון כן תעשה כל הימים ובזה ניחא כל מה שמקשה הי"מ ינתן בצפון ששם השולחן ינתן בדרום ששם המנור'] אילין דר' הושעי' ודבר פזי הוון שאלי' בשלמי' דנשייא בכל יום והוון אלין דר' הושעי' עלי' קדמאי ונפקין קדמאי אזלי' אילין דבר פזי ואיתחתנו בנשיאותא אתון בעיין מיעול קדמאי אישתאלת לר' אימי א"ל לר' אימי והקמות את המשכן וכו' כנ"ל [ופי' ק"ע אתו ושאלו לר"א אם ידחו הני דר' הושעי' מפני כבודם של אלו שהתחתנו בנשיא הואיל והני דר' הושעי' מתחילה מעלתם הי' לפי שהתחתנו בנשיא נכנסו תחילה ועתה רצו לתקן שיהיו שניהם שווין מי שירצה יכנס תחילה ינתן בדרום הה"ד הני דר' הושעי' לא ידחו ממקומם כיון שזכו במעלה אע"ג שעכשיו שניהם שווין] תרין זרעיין הוון בציפרי' בולווטיא ופגניא (ופי' ק"ע שני משפחות היו בציפורי בולווטיא חכמי עצה ופגניא הי' הדיוט] והוון בולווטיא עלי' קדמיי ונפקא קדמיי אזלי' פגניא וזכון באורייתא אתון בעי מיעול קדמיי אישתאלת לרשב"ל שאלה רשב"ל לר"י עאל ר"י ודרשה בבי מדרשא דר' בניי' אפי' ממזר ת"ח וכ"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה סברי מימר לפדות ולכסות ולהחיות הא לישיבה לא א"ר אף לישיבה וכו' ובשירי קרבן שם ד"ה א"ל ר"א והקמות וכו' כ' הי"מ ואיכא למידק מה לקרשי' שלא נשתנו למעליותא אבל אלו שנשתנו למעליותא שנתחתנו לנשיא למה לא יזכו לכנס תחילה כמו שזכו פגנייא ליכנס תחילה מפני שזכו לתורה כדכתיב מבשרך לא תתעלם ואולי החתון הי' רחוק שלא הי' כדאי בשביל זה לזכות למעלה אלא שהי' הנשיא רוצה לכבדם וא"ל ר"א דלא מצי מכיון דחב לאחרי' שכבר זכו במקומם ע"כ והרבה תימה לגנות המשפחות וגם הנשיא ושהי' רוצה לעשות שלא כדין ולפמ"ש בקונט' לק"מ ע"כ פי' הואיל והני דר' הושעי' מתחילה מעלתם היתה לפי שהתחתנו בנשיא וא"כ פשיטא דלק"מ דמעליותא דגדלין דבר פזי הי' גם לאילין דר"ה ע"ש. העתקתי כל זה יען מדברי כולם נלמד דהא דאמרי' קרש שזכה ליתן בצפון ינתן בצפון וכו' היינו דוקא בששניהם שווין במעלה ואז אם האחד זכה במעלת צפון זכה בה לעולם ולא יחליפנו בשל דרום אבל אם קרש אחד נשתנה למעליותא מקרש האחד שפיר נותני' לקרש הזה המקום שעדיף במעלה כמו שהקדימו אילין דפגניא אחר שזכו בתורה. ולפ"ז מה שסלקו האבן הישן מכותל מערבי ונתנו שמה תחתיו אבן שיש באותיות מתהבות נאה ממנו שפיר עבדו כיון שהחדש מעלי טפי מן הישן ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר ביו"ד סי' רמ"ח סח"י אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות ובא אחר טוב ממנו מסלקי' הראשון מפני השני

ומעתה גם מה שקבעו אותו בכותל מזרח שפיר דמי כיון שסלקוהו ממקום הראשון בדין כבר כתב טו"ז באו"ח סי' קנ"ד דהא דאמרי' בהנך מילי דאסור לעשות מקדושה גדולה קדושה קלה היינו כל זמן שראוי לקדושה גדולה אבל אם אינה ראוי לזה רק לקלה טפי עדיף שיעשו בה לכל הפחות קדושה קלה ממה שתהי' פנוי' ותגנז ע"ש וה"נ טפי לקבוע אותו בכותל מזרח ממה שיהי' פנוי לגמרי ויגנז

ולכאורה עלה בדעתי דהא דאמרי' קרש שזכה בצפון היינו דוקא במה ששייך לעיקר ביהכ"נ ודבר קדושה ומלוה אבל מה שהוא רק לנוי כמו האבן בנ"ד ל"ש כלל דין זה שהרי כתב הטו"ז או"ח סוסי' קנ"ג שהמנהג להחליף המעילי' מס"ת לס"ת ע"ש ולא אמרי' שכבר זכה המעיל בס"ת זה אע"כ כיון שאינו אלא לנוי ל"ש בי' ה"ט. ואמנם הדרנא בי שהרי כתב מג"א סי' קנ"ד סקי"ד אהא דכתב רמ"א ומ"מ אסור לעשות מהם העצים שמסמני' הקריאה לחובת היום שאינם קדושי' כמוהם וכתב מג"א שאינם לא לנוי ולא למלבוש רק לסי' שלא יטעו ומשמע דאם הם למלבוש או לנוי שפיר הם קדושי' והרי המעילי' הם למלבוש ולנוי. אלא ודאי הא דמחליפי' המעילי' היינו לפי שאינו מלביש בהם הס"ת שיהי' שם לעולם וכעין שכתב טו"ז סי' קנ"ד סק"ז והך קדושת הארון הוא דוקא כשעושי' אותו שיהי' קבוע לעולם בו ס"ת וכו' או כמ"ש בסי' הנ"ל בשו"ע ס"ט המתנדבי' ס"ת ומניחי' מטפחות בביהכ"נ מותר להשתמש בו כל ספר וספר שלדעת כן הוקדשו וכו' וה"נ במעילי' ואפי' אם ע"ד אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר יש מתירין וסיים רמ"א וכן נוהגי' עכשיו משום לב ב"ד מתנה עליהם לנהוג כך ע"ש ועיי' סי' קנ"ג סח"י בכלי קודש של כסף שנהגו להביאם תמיד לביהכ"נ בחגי' וכו' ובמג"א סקמ"ג שכתב ועכשיו המנהג פשוט שנשארי' ברשות בעליהם וא"כ הוי כאלו התנו עליהם ואע"ג דלא התנו כאלו התנו דמי כמבואר סי' קנ"ד ס"ח ועיי' מג"א סקט"ו. וכל זה ל"ש בנ"ד דהוא מילתא דלא שכיח ול"ש בי' לב ב"ד מתנה כדאמרי' בשבועות י"א ע"ב שאני אבודי' דלא שכיחא ולא אמרי' בי' לב ב"ד מתנה וגם מנהג ל"ש במידי דלא שכיחא וכמ"ש פר"ח באו"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי או"ה אות י"ז ועיי' ברמב"ם ספי"א משחיטה וריב"ש סי' תס"ג

ועוד בה שלשי' לפמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רנ"ט סקי"א בשם הב"ח שכ' על דברי הרא"ש וז"ל ומיהו גב' נר ומנורה שהתנדבו לביהכ"נ אפי' נשתמשו בה מותר לשנותה לדבר מצוה אפי' למצוה דפחותה מינה דדוקא גבי תשמישי קדושה אמרי' מעלי' בקודשי ולא מורידי' אבל לא גבי תשמישי מצוה כ"כ המרדכי פ"ק דבתרא בשם מהר"מ וקרי לנר ומנורה תשמישי מצוה משום דלא ניתנו בביהכ"נ אלא כדי להאיר למתפללי' בתוך הסידור התפילות והמחזורי' ואין זה אלא תשמיש מצוה לאדם עצמו וכה"ג כ' מהרא"י בכתביו דהפחי' שעל הס"ת אינם תשמישי קדושה כיון שלא נעשו אלא לסימני' בעלמא לצורך בנ"א שלא יטעו להוציא ס"ת שלא הוזמנה לקריאה לחובת היום וה"נ כדי שלא יטעו בתפלה כשאין מאור בביהכ"נ ע"ש. וה"נ לדעתי אין האבן הלזה לא תשמישי מצוה ולא תשמישי קדושה רק להנות בהם בנ"א וכבוד הבריות לזכרון באיזה שנה נבנתה ומי היו הבוני' על דרך שכתב רמ"א ביו"ד סי' רמ"ט סי"ג ומ"מ מי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו שיכתוב שמו עליו שיהא לו לזכרון וראוי לעשות כן ועיי' טו"ז ודג"מ שם וכן כ' מג"א סוסי' קנ"ד סקכ"ג ד"ה כ' הרשב"א וכיון שכן שפיר מותר לשנותו מכותל מערב לכותל מזרח ואין בזה משום קרש הנתון בצפון. סוף דבר הכל נשמע הנח להם לישראל אם אינם נביאי' בני נביאי' הם וכתורה עשו

ועל מה שדקדקת על דברי רש"י שבת קמ"א ד"ה משאצל"ג שכ' ומוציא מת לקברו מלאכה שאצל"ג דמשמע מדבריו דלקוברו דוקא הוי מלאכה שאצל"ג והרי הוא להיפך דלקוברו הו' עכ"פ צריך לגופה אף דא"צ לגופו ומכ"ש היכי דא"צ לא לגופו ולא לגופה כמבואר בשבת צ"ד בגמ' ורש"י שם ע"ש. ואני תמה על תמיהתך דאזלת בתר איפכא שהרי המבואר שם בד"ד דיותר יש לפטור באינו מוציאו לקוברו דא"צ לא לגופו ולא לגופה מבמוציא לקברו דצריך לגופה ולא לגופו ואם היינו אמרי' דדוקא בא"צ לא לגופה ולא לגופו פוטר ר"ש אבל בצריך לגופה ולא לגופו חיובי מחייב כגון לקוברו הי' נשאר קוש' הגמ' היכי קאמר רבא סתמא תינוק מת וכוס תלוי לו בצוארו פטור ואמאי הא במוציאו לקברו תקשי וליחייב משום תינוק ואמורא צריך לפרש דבריו ואינו מתורץ במה דס"ל כר"ש דמלאכה שאצל"ג פטור ולהכי פי' רש"י דאפי' ומוצא מת לקברו משאצל"ג היא כיון דא"צ לגופו ושפיר קאמר דפטור סתמא. ובזה הנני חותם בברכה שלימה ודו"ש רבך

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל: