בית שערים אורח חיים נח

שהם לוועד או לשחוק וז"ל הרמב"ם בסה"מ מל"ת סי' ל' ולשון ספרי ובחוקותיהם לא תלכו בנימוסיות שלהם ובדברי' החקוקי' להם כגון טרטריאות וקרסיאות ואלו הם מינים ממושבם שהי' מתקבצין בהם לעבודת הצלמי' וכו' ועיין בס' החינוך סוף פ' קדושי' מצוה רס"ב שכ' כשמקבצין לעשות שגעימת חנות וע"א וא"כ אפשר כיון שעושי' כן בבתי טהעאטער גם זה בכלל הלאו

והב"ח שם הק' אמאי לא פי' הרמב"ם שהוא מין ממיני מושבם לשחוק וליצנות ותי' דדבר הלמד מענינו הוא שלא כיון המקרא אלא בנימוסי' וחוקי' שקבלו מאבותיהם אבל פלטי' העשוי לשחוק וליצנות אינו חק קבוע ונראה וכו' אבל כגון אותן העשוי' לוועד שלהם להתייעץ על עסקיהם ולמשפט אין בהם אי' לבנות כתבנית אותן היכלות שהרי לעתיד ילמדו בהם תורת ע"ש וסוף דבריו הביא גם הש"ך שם סק"ב

וכ"מ כתב דאפי' לפי שמועתו הרי אמרי' בסנהדרין נ"ב דהיכי דלא מינוהו גמרי' ל"ש ובחוקותיהם לא תלכו והלא מצינו במדות פ"ב מ"ה חלקה היתה והקיפוה גזוזטרא לפי' הר"ש והרע"ב ורש"י סוכה נ"א [הנה מפי' הר"ש אין ראי' כ"כ דאפשר שלא נעצו גזוזטראות בחומה ובנו עלי' תקרה אלא מצד א' כמו שהי' ע"ז מעולם ולא מכל הצדדים אם מלשון הרע"ב ורש"י סוכה שכתבו לשון סביב משמע כן] אמנם מ"ש לפי' הרמב"ם שם הי' עכ"פ דוגמא לזה אני תמה שתוי"ט שם הביא כתב הרב בשם הרמב"ם פריצה שלא היתה מוקפת מחיצה וז"ל הרמב"ם בפיה"מ חלקה שהיתה פריצה ואין כותל מקיף לה וכו' ומיראה שמא יתערבו הנשים בין האנשים הקיפו אותה בשקופי' אטומי' וכו' ולא מצאתי שם שהי' היקף גאלאריען מג' רוחות ולכן לשיטות הרמב"ם ודאי אם הי' חוק בבית תיפלה שלהם הי' אסור כיון דמיניהו גמרי' אבל לא שמעתי מזה רק שכן הוא בבית וועד שלהם

ומ"ש בשם מהר"מ שיק בספרו על תרי"ג מצות מצוה רס"ה שלמד מדברי מהרי"ק דהיכי שאינו ניכר מתוך מעשיו שאינו עושה כדי להדמות להם רק משום איזה טעם אסור משום מראית עין. לפענ"ד יש ללמוד מדברי מהרי"ק שורש פ"ח להיפך שכתב אלא ודאי נראה דל"ש לאסור משום הולך אחר בחוקותיהם אלא היכי שהדברי' מראי' שהישראל מתדמה כגון שעושה מעשה התמי' אשר אין לתלות טעם בעשייתן אלא מפני חוקם כדפי' לעיל לתלות וכן האומר הואיל והן יוצאי' וכו' שהוא מתכווין להתדמות אליהם כדפי' אבל בענין אחר לא וכ"ש בלבישת הקאפא שאין אי' בדבר וכו' ובכה"ג ל"ש לאסור מאחר שהדבר מוכיח שאין מתכווין להתדמות אליהם וגם לא הנהיגו זאת אלא לכבודם ולתועלתם וכדפי' וכו' מבואר דדוקא אם הדברי' מראי' שעושה להתדמות או שאמר בפי' שעושה להתדמות אסור אבל אם אינו מוכח שעושה להתדמות וגם אינו אומר בפי' שעושה להתדמות אין אי' וע"ז כתב דכ"ש בלבישת הקאפא דמוכח שאינו עושה להתדמות ודאי מותר. ואפי' בדבר שגוים עושי' משום חוק או שיש בו נדנוד אי' או פריצות והישראל עושה משום טעם שלא יהי' ניכר שהוא יהודי כדי להרויח ממון העלה מהרי"ק שם מחמת כמה ראיות דאינו אסור משום מראית עין כ"ש בדבר שאין בו מנהג יהדות וגם הגוי' עושי' משום טעם ותועלת דל"ש מראית עין כלל שהרי כל העושה הוא עושה משום תועלת המגיע מזה ואיך יעלה על הדעת לחשדו שעושה כדי להתדמות

ומה שהביא קושי' בשם הנ"ל על מהרי"ק ורמ"א דס"ל דאם יש טעם בדבר ל"ש בחוקותיהם לא תלכו מסנהדרי' נ"ב דהתם נמי איכא טעם בדבר שלא להרגו בקופיץ על הסדן מפני שהיא מיתה מנוולת ואפ"ה הוצרכו בגמ' שם לומר טעמייהו דרבנן משום דלא מיניהו גמרי'. לק"מ דמהרי"ק ורמ"א לא אמרו אלא אם גם הגוים עושי' משום טעם ל"ש ובחוקותיהם דחק משמע בלי טעם וכמ"ש מהרי"ק שם בתחילת דבריו אבל שם בסנהדרין אצל הגוים הוא חק בלי טעם דברור לו מיתה יפה בסנהדרי' שם בישראל נאמר אבל בגוים אדרבה ניחא להו דנינוול רק לדידן יש טעם דלא נינוול שפיר שייך ובחוקותיהם אי לאו דלא מיניהו גמרי'

ועיין בחי' הר"ן בסנהדרין שם שכ' י"מ כיון דכתי' סייף באורייתא וכו' שהטעם בזה לפי שהתורה קדמה להם ואינו מספיק אלא הטעם הנכון שהתורה אסרה כל מנהג מיוחד לנימוסי ע"א וכו' וכן נמי אם הכותי' נהגו באיזה מנהג שאין לו מבוא בדרכי הטבע ולא נתאמת בנסיון וכו' והביא ראי' מגמ' דמה שהוא דברי טבעי אינו בכלל האי' ע"ש הרי שכ' שפי' הגמ' שם הוא כמהרי"ק וא"כ הרי משם אדרבה ראי' לדברי המהרי"ק

ומכל מקום נ"ל דלא טוב עשו בעמם בהני גאלאריען דהכי אמרי' בברכות ל"ד סוף ע"ב אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות וכן הוא בטוש"ע סי' צ' ס"ד ע"ש ועיי' בחת"ס או"ח סי' כ"ז שנוהגי' לבנות החלונות שבביהכ"נ גבוה למעלה מקומת כל אדם שלא יביטו לחוץ ועי"כ יתבלבלו בתפלה ע"ש וא"כ ע"י שעושי' הני גאלאריען בוני' חלונות של ביהכ"נ נמוכי' והוא שלא כדת של תורה ותפילת ישרים

תשובה נ"ח עוד לרב הנ"ל

ומה שנסתפק אם מותר סתירה לצורך בנין עזרת נשים הנה דין זה מבואר בשו"ע או"ח סוסי' קנ"ב ואסור לסתור דבר מביהכ"נ אא"כ עושה ע"מ לבנות והוא ממרדכי פ' בני העיר סי' תתנ"ו מביאו ב"י סי' קנ"א אלא שהטו"ז סי' קנ"א סק"ג כ' וכתב רמ"א בסי' שאח"ז פי' שיחזור ויבנה וימלא מקום המחיצה אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום א' שיהי' שם גומא אעפ"י שהוא לו לצורך אסור ולכן מפקפק על השטענדערס ע"ש ואני בעניי לא מצאתי זאת ברמ"א סי' קנ"ג שוב עיינתי בפמ"ג וכ' ג"כ שאינו מפורש שם דוקא למלאות ובס' אלי' רבה חולק על טו"ז והביא ראי' מרמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ז שכתב הסותר אפי' אבן אחת דרך השחתה מן המזבח וכו' אלמא דוקא דרך השחתה אסור אבל אם אינו דרך השחתה רק לתקן אפי' אינו לתקן במקומו נמי שרי. ועוד הביא ראי' מדברי רא"ם פ' ראה שפי' דברי רש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבח וכו' פי' הא דלא הק' על מחיקת השם היינו משום דס"ל בענין שיש צורך למחוק ואם איתא דאסור בנתיצה אף לצורך א"כ מה פריך על נתיצה

ופמ"ג הק' הא המבשל חולין בעצי הקדש לוקה כדאמרי' מכות כ"ב ואף דאינו עושה דרך השחתה ותי' כיון שהוא דרך השחתה להקדש אף שאינו דרך השחתה להדיוט שפיר לוקה אבל כל שאינו דרך השחתה להקדש מותר ע"ש ולפי דבריו יש לפקפק על ראית א"ר מרא"ם דתוס' במכות שם הק' נלקי משום הזיד במעילה ותי' דלא חשיב רק לאו דאיתניהו בפחות מש"פ וכן הוא בריטב"א שם והנה אף דאין לוקי' על לאו דמעילה בפחות מש"פ אבל עכ"פ אסור מה"ת כמו כל ח"ש ועיי' במל"מ ריש ה"ו ממעילה וברמב"ם פ"ה ממעילה ה"ד ועיי' ברמב"ם ריש פ' גניבה ופ"א מגזילה ולפ"ז שפיר י"ל דנתיצה לצרכו כמו בשטענדער שפיר אסור משום נתיצה והא דפריך על נתיצה וכי עלה ע"ד שישראל נותצין וכו' היינו לצורכם דהא אסור משום אי' מעילה ולצורך הקדש הא מותר באמת

ולולא דמסתפינא הייתי אומר דגם כונת טו"ז כן הוא שיחזור ויבנה וימלא מקום הנתיצה לאו דוקא במקומו אלא אפי' בונה במקום אחר וממלא מה שחסר כאן בנתיצה מותר כיון שהוא לצורך ביהכ"נ וכן משמע מסוף לשונו שסיים אבל אם רוצה לנתוץ קצת במקום א' שיהי' שם גומא אעפ"י שהוא לו לצורך אסור משמע דוקא אם הוא לו צורך אסור אבל לצורך ביהכ"נ מותר אפי' לבנות במק"א

ויש להביא ראי' לזה מהא דב"ב ג' ע"ב אר"ח לא לסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי א"ד משום פשיעותא וא"ד משום צלויי והכי פסקי' באו"ח סי' קנ"ב וק' אפי' כי בני אחריתי איך מותר לסתור משום נתיצת אבן אע"כ מוכח דדוקא דרך השחתה אסור אבל לצורך מותר. ולפ"ז יש ליישב דעת רמ"א בסי' קנ"ב שכ' ואסור ליקח אבנים מביהכ"נ ישינה כדי לבנות חדשה ותמה עליו הב"ח שם דממנ"פ אם כבר נסתרה, החדשה ודאי מותר ואי כונתו דאסור לנתוץ הישן כדי לבנות החדשה זה כבר מבואר במחבר ולפי הנ"ל י"ל דיש כאן בסתירת ביהכ"נ ג' מעלות זו למעלה מזו דלסתור שלא כדרך השחתה מותר למעלה מזה לבנין ביהכ"נ במק"א למעלה מזה לבנות במקומו וא"כ הו"א דעדיף טפי לסתור ביהכ"נ הישנה כדי לבנות בחדשה כדי לצאת יותר מאי' נתיצה קמ"ל דלא משום פשיעותא או משום צלויי ומה"ט עדיף לסתור אח"כ ולכן כתב המחבר אין סותרי' ביהכ"נ כרי לבנות וכו' שלא יהי' אי' נתיצה ורמב"ם פי"א מתפלה כתב אין סותרי' ביהכ"נ כדי לבנות אחרת במקומו דבזה ודאי אין אי' נתיצה או במק"א דג"כ ליכא אי' נתיצה

וזה שחידש רמ"א בהג"א ואסור ליקח אבני' וכו' ואסור לסתור דבר מביהכ"נ וכו' לאשמועי' רבותא דאע"ג דאסור לסתור אא"כ עושה ע"מ לבנות אפ"ה אסור ליקח אבני' וכו' כד' לצאת מאי' נתיצה דאפי' אינה בונה במקומה ולא במק"א ליכא אי' נתיצה אם אינו דרך השחתה

ופמ"ג הק' כיון דמוחק השם ונוצץ אבן מחד אזהרה הוא מ"ש דמוחק אסור אפי' ע"מ לתקן כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רע"ו סקי"ב ומ"ש נותץ דאינו אסור רק דרך השחתה. ולפענ"ד נראה כיון דאזהרה זו הוא מלא תעשו כן לד' אלקיכם דקאי אדלעיל מיני' דכתי' לעשות בע"ז וא"כ גבי נתיצה דכתיב ונתצתם את מזבחותם שהוא דרך השחתה כמו ושברתם את מצבותם וכו' וא"א לצורך שהרי אסבה"נ וע"ז אמר לא תעשון כן לד' א"כ לא אסר אלא דרך השחתה אבל מוחק השם דדרשי' בספרי רי"א מנין למוחק אות אחת מן השם שהוא בל"ת שנ' ואבדתם את שמם לא תעשון כן לד' והרי דחשי' שם בספרי ואבדתם את שמם לשנות את שמם והביאו רש"י בחומש לכנות להם שם לגנאי וזה אינו דרך השחתה וכתיב עלה לא תעשון כן א"כ אפי' אינו דרך השחתה אסור אלא גוף המחיקה הוא איסור ולהם אפי' ע"מ לתקן אסור וא"ש

ואגב אזכיר מה שתמה פרמ"ג עוד שם עמ"ש מג"א בשם מהר"מ פדואה הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר וצ"ע דהא השורף