בית שערים אורח חיים נד

אהני מעשיו אבל היכי שעירב בהיתר לדבר מצוה שפיר מהני העירוב אפי' לדברי' שאין מערבי' בשבילם וא"ש

אלא דלפ"ז דהוי רק דחוי' קשי' לי מה קדחו בכריתות י"ד הא דרפרם דאמר זאת אומרת אין עירוב והוצאה ליו"כ ממאי דשאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך ופרש"י דומי' דתמידין שקריבי' בשבת הא ל"ד דבשלמא תמידי' של שבת ויו"כ א"א בשום פעם בלי מלאכה וחילל שבת ויו"כ הוי הותרה משא"כ הוצאת שעיר המשתלח דהוא רק בחולה אבל בבריא אפשר בלי מלאכת הוצאה הו' רק הודחה כנ"ל. ועוד כיון דהוכחת רפרם הי' דאם יש עירוב והוצאה ליו"כ אמאי איצטריך עתי לרבוי שבת הא דחי יו"כ וה"ה לשבת כפרש"י שם וא"כ מאי דחי דהכשירו של יו"כ בכך הא כיון דהוי רק דחוי' הא אמר רבא בזבחי' ל"ב איפכא מסתברא מצורע היתירא הוא ולהא אישתראי להא לא אשתרי טומאה דחוי' הוא מ"ל חד דחוי' מ"ל שתי דחויות ע"ש וה"נ כיון דדחי יו"כ דחי נמי שבת ביו"כ שחל בשבת ואכתי ל"ל עתי אפי' בשבת. וסבור הייתי לומר דסוגי' דכריתות ס"ל כאביי' בזבחי' שם דס"ל מצורע היתירא הוא הואיל ואישתרי אישתרי טומאה דחוי' הוא להא אידחי להא לא אידחאי וה"נ אף דאידחאי יו"כ דהכשירו בכך שבת לא אידחאי וצריך עתי אפי' בשבת. ובהכי מיושב קושי' תוס' יומא ס"ו ד"ה אמר רפרם שהקשו הא בכריתות אמרי' דרפרם בדותא היא ולפמ"ש ניחא דהתם אזלי' לאביי אבל למאי דקי"ל כרבא שפיר אינו בדותא כקושי' הנ"ל

מיהו אחר העיון כל הסוגי' שם תמוה איך קאמר רפרם דמדאיצטריך עתי אפי' בשבת מוכח דאין עו"ה ליו"כ דאל"כ כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת הא אי לא כתי' עתי הו"א דגם יו"כ לא דחי ואי דאמרה תורה לעשות שעיר המשתלח היינו בבריא דליכא איסור הוצאה אבל בחולה דאיכא אי' הוצאה לא דחי ואין משלחי' שעיר המשתלח וסבור הייתי לומר דרפרם לאו מקרא מוכח לה אלא אתנא דברייתא קאי דקאמר עתי ואפי' בשבת הא גם ליו"כ צריך קרא וה"ל למימר עתי ואפי' חולה מרכיבו על כתיפו ביו"כ וממילא הוי ידעי' כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת אע"כ דיו"כ ל"צ קרא דס"ל לתנא דאין עו"ה ליו"כ. אלא דלפי"ז ודאי תקשי מאי קדחי דהכשירו דיו"כ בכך ול"צ קרא הא כיון דאינו בכל יו"כ כשהמשתלח בריא רק כשהוא חולה א"כ אין הכשירו בכך ושפיר צריך קרא עתי גם ליו"כ אי עו"ה ליו"כ וא' כוונתו דלעולם התנא ס"ל עירוב והוצאה ליו"כ והא דנקט שבת ולא יו"כ משום דאי הו' נקט יו"כ הו"א דוקא יו"כ דהכשירו בכך דחי אבל שבת לא ז"א דלרבא כיון דהוי רק דחוי' אמרי' מ"ל חד דיחוי מ"ל תרי דחויין ואי אמרת דהותרה ואמרי' להא אשתרי להא לא אשתרי א"כ תקשי באמת מנ"ל לתנא עתי ואפי' בשבת דילמא לא אשתרי רק ביו"כ דהכשירו בכך ולא בשבת אע"כ דליו"כ א"צ קרא דאין עו"ה ליו"כ. וכן קשה גם לאביי ממנ"פ אי הותרה ואמרי' הואיל ואשתרי ליו"כ אשתרי נמי לשבת אמאי נקט תנא שבת ולא יו"כ ואי רק הודחה ואמרי' להא אידחי ולהא לא אידחי א"כ כיון דעירוב והוצאה ליו"כ וצריך עתי גם ליו"כ מנ"ל לתנא באמת עכי אפי' בשבת דילמא עתי רק ליו"כ

לכן נ"ל פי' חדש בגמ' דרפרם ס"ל דהא דקאמר עתי ואפי' בשבת היינו משום דס"ל לתנא כר"ע בשבת ע"ג דתחומי' דאו' וא"כ ליו"כ א"צ קרא ע"ז דבכל יו"כ הולך חוץ לתחום ואפ"ה ציותה תורה לשלח המשתלח וא"צ קרא דדוחה אי' ולאו דתחומי' בשבת אם חל יו"כ בשבת. והא דהוכיח מזה דאין עירוב והוצאה ליו"כ היינו משום דמוכח דאין איסור תחומי' מה"ת ביו"כ דאי יש לאו דתחומי' ביו"כ ודחי לאו דתחומי' ביו"כ ה"ה לשבת וא"כ ל"ל עתי אפי' בשבת וכיון דמוכח דאין תחומי' ביו"כ מוכח נמי דאין עו"ה ליו"כ כיון דתחומי' ילפי' בספ"ק דעירובין מקרא דאל יצא איש ממקומו והוצאה נמי מהאי קרא ילפי' לה כמ"ש תוס' ריש שבת ד"ה יציאות שלא יצא עם הכלי ללקוט המן או קרי בי' אל יוציא כמ"ש תוס' שם ד"ה שתים ועיי' תוס' סנהדרי' דף ד' ד"ה כולהי דר"ע בפסחי' ל"ו דריש מקרא ומסורת היכי דלא מכחשי אהדדי ע"ש וכיון דמחד קרא נפקא הוצאה ותחומי' כמו דתחומי' אינו ביו"כ ה"נ עירוב והוצאה אינו ביו"כ ועיי' חת"ס ח"ו סי' צ"ח. ועוד דהא דתחומי' אינו ביו"כ ויו"ט היינו משום דהוי רק לאו בעלמא אינו בכלל מלאכה כמ"ש תוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה לחלק וביצה י"ג ד"ה על גבי דלמ"ד הבערה ללאו יצאה אינו בכלל מלאכה ומותר ביו"ט ע"ש וה"ה תחומי' דהוא רק לאו אינו בכלל מלאכה כמ"ש פר"ח או"ח סי' תצ"ה אות ג' ופמ"ג או"ח סי' רצ"ה ע"ש והרי כ' הריטב"א ביומא ס"ו דהא דאין עו"ה ביו"כ אף דביו"כ כתי' לא תעשה כל מלאכה משום דהוצאה לאו ממלאכה נפקא אפי' בשבת אלא מדכתי' ויכלא העם מהביא כדאמרי' בשבת צ"ו או מאל יצא איש אל יוציא ע"ש ולכן כמו דתחומי' אינו ביו"כ משום דאינו בכלל מלאכה ה"נ עו"ה דאינו בכלל מלאכה אינו ביו"כ. וע"ז דחי ממאי דילמא לעולם יש עו"ה ליו"כ ואי' תחומי' נמי ביו"כ ואפ"ה צריך קרא עתי ואפי' בשבת להתיר תחומי' אף דשרי ביו"כ משום דשאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך בכל שנה בעבירת לאו דתחומי' וא"כ הותרה ביו"כ ול"ה ידעי' שבת מיו"כ דאמרי' להאי אשתראי להאי לא אשתרי וכרבא בזבחים הנ"ל דקי"ל כותי' ושפיר קאמר דרפרם בדותא

ולפ"ז מיושב קושי' תוס' ביומא הנ"ל דבכריתות קאמר דרפרם בדותא וביומא לא קאמר דבדותא דבכריתות קאי אי תחומי' דאו' וכנ"ל ושפיר קאמר דבדותא וכמ"ש אבל ביומא דקאמר עתי ואפי' בשבת למאי הלכתא דאי משום תחומי' דרבנן היא כמ"ש רש"י וריטב"א אר"ש לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו וע"ז אמר רפרם זאת אומרת עו"ה לשבת ואין עו"ה ליו"כ וא"כ ע"כ אינו מוכיח מקרא דאין עו"ה ליו"כ דא"כ ל"ל עתי ואפי' בשבת הא כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת דהא ז"א דגם ליו"כ צריך קרא כיון דאינו בכל יו"כ כמש"ל וע"כ אתבא קאי דע"כ ס"ל אין עו"ה ליו"כ דא"כ לוקי קרא ביו"כ גופא שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו וממילא ידעי' שבת כיון דרק הודחה מ"ל חד דיחוי מ"ל תרי דיחויין שפיר לא קאמר דרפרם בדותא דשאני שעיר המשתלח דהכשירו ביוה"כ בכך דז"א כי קושיין הנ"ל לאמת וא"ש

ולפ"ז צ"ל ממש"ל דברייתא דסוטה קא' אי תחומי' דרבנן ואז דרפרה לאו בדותא ואין עירוב והוצאה ליו"כ והי' יכולי' להביא ס"ת מביתם ביו"כ וברייתא דיומא קאי אי תחומין דאו' ואז עתי אפי' בשבת להתיר תחומי' ולא הוצאה כסוגי' דכריתות ואז דרפרם בדותא ויש עו"ה ליו"כ והן צריכין להביא ס"ת מעיו"כ

ולפי מה שהעלתי דהא דמרכיבו על כתיפו הוא רק דחוי' ולא הותרה תמיה בעיני דברי ריטב"א שם ביומא ס"ו שהק' וא"ת ולגבי שעיר דיוה"כ מאי מלאכת הוצאה איכא וי"ל דמעביר ד"א ברה"ר מהוצאה גמיר לה וכו' והוא פלא הא אמרי' ביומא ו' דאי טומאה דחוי' מהדרי' אטהורי' ע"ש וה"נ כיון דהוי רק דחוי' ויכול להרכיבו על כתיפו פחות פחות מד"א אמאי שרי בד"א ויותר וצ"ע [ועיין בתשו' הל' יו"כ סי'...]

ומה שנתקשית בתוס' חולי' ל"ב ד"ה נשחטה שכתבו דלרבנן צריך אותה ולא אותה וחברתה לשוחט שתי פרות וכו' והוקשה לך הא בכה"ג לא צריך קרא דהא אין עושי' מצות חבילות חבילות כדאמרי' בסוטה ח'. לק"מ דכבר כתב מג"א סוסי' קמ"ז דדוקא בשני מצות של חובה שייך חבילות דמחזי שהוא עליו למשאוי וממהר לפרק משאוי אבל במה שאינו חוב ל"ש זה דאם הוא עליו למשאוי לא הי' צריך לעשות כלל ועיי' שם במחה"ש וה"נ אם הוא עליו כמשאוי מי ביקש זאת מידו לעשות ש' פרות. ועוד דמשום אין עושי' מצות חבילות לא מיפסל בדיעבד ואפי' עביד לא מהני ל"ש בזה דאין כאן אי' אלא דלא עביד מצוה כתיקונה אבל משום אותה מיפסל אפי' בדיעבד כדמוכח בסוגי' דחולי' שם. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך כנפשך ונפש אביך הנאמן: עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה נ"ג

שיל"ת ב' אויפאלו שנת תרנ"ז לפ"ק

חיים וברכה למשמרת, לגפן אדרת, פרי עץ חיים, גדול ורחב ידים, אהובי מחותני הגאון מו"ה יעקב שלום סופר ני' דומ"צ דק"י בפעסט

אחדש"ת מ"ש ליישב מנהגינו דביום שיש קריאה בשני ס"ת מוציאי' שניהם בב"א ומג"א בסי' קמ"ז סקי"א תמה מנ"ל למיעבד דלא כירושלמי יומא פ"ז ה"א ומגילה פ"ד הלכה ה' וסוטה פ"ז ה"ו ומס' סופרי' פי"א שאין להוציא השני' מהארון עד שמחזיר הראשונה למקומה ותי' דאנן ס"ל הטעם דאין עושי' מצות חבילות משום דבעי' שהי' לבו פנוי' למצוה אחת כמ"ש תוס' במו"ק ח' ע"ב והיינו דוקא במצוה דבעי כונה אבל מצוה דרבנן דלא בעי כונה כמו"ש מג"א סי' ס' סק"ג ל"ש חבילות והירושלמי ס"ל הטעם משום דמיחזי כמשוי כמ"ש רש"י ותוס' בסוטה ח' ורשב"ם פסחי' ק"ב או דס"ל דגם במצוה דרבנן בעי כונה ושייך בי' חבילות, אבל עדיין אין תירוצו עולה יפה דאם הירושלמי ס"ל הטעם משום דמיחזי כמשא ולא משום דאין לבו פנוי או דס"ל דבדרבנן א"צ כונה מנ"ל לחלוק על הירושלמי בלי הוכחה מתלמודא נגד הירושלמי

אבל לפענ"ד נראה דשני הטעמי' אמת אלא היכי דשייך מפני כבוד הצבור ל"ש כלל האי טעמא דמיחזי כמשא ולא דכבוד הצבור דוחה הא דחבילות אלא כיון דעושה מפני כבוד הצבור לא מיחזי כלל כמשא וכעין שכתב המג"א סימן תרע"א סקי"ב דאי איכא פיתחא אחרינא לא מיחזי כפורק עול ע"ש וליכא רק טעמא שיהא לבו פנוי ואם במצוה דרבנן א"צ כונה גם הא' טעמא ליתא אלא דמרא דשמעתא דירושלמי הוא ר' יוסי ור"י לשיטתו ס"ל בפסחים קי"ד דאפי' במרור בזה"ז דרבנן נמי מצות צריכות כונה ושפיר שייך חבילות אם מוציאי' בב"א אבל אנן קי"ל כת"ק דר"י דאכלו בלא מתכוין יצא ול"ש חבילות ושפיר מוציאי' שניהם בב"א

ועוד נ"ל לפמ"ש רשב"א סוכה מ"א ע"ב אהא דמשני התם לאו מצוה נינהו וטרוד בהו הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו ועיי' פירש"י