בית שערים אורח חיים נג

ממקום למקום אף שהי' שם מעיו"כ הי' להם לילך שם ולקרות ולא הועלת כלום בתירוצך

והנראה לפענ"ד ביישוב קושי' זו דדוקא כשאדם נשאר במקומו ואחרי' מביאי' לו ס"ת הוא דאסור דהוי בזיון לס"ת שאין אדם הולך אצלו וכמו שהי' בכה"ג שחזן הכנסת נטל ס"ת ונתן לראש הכנסת וראש הכנסת לסגן וסגן לכה"ג וכה"ג עומד ומקבל ובזה שפיר שייך קושי' ירושלמי שהי' לו לילך אחר ס"ת וכן בנ"א החבושי' בבית אסורי' אין אחרי' מביאי' אצלם ס"ת אבל כשאדם הולך אצל ס"ת ונוטלו למקום שרוצה לקרות בו בזה אין בזיון כלל לס"ת שהרי נוהג בו כבוד והולך אצלו ושרי ולכן הם שהלכו לס"ת והביאום מביתם או ממקום למקום בהר הבית וקורא בו אין בו איסור כלל ולכן דייק בגמ' כאו"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו ולא שהביא א' שנים או שלשה ס"ת שאחרי' יקראו בו אלא הוא עצמו הולך אצל ס"ת ומביאו והוא עצמו קורא בו ואף שאין ראי' לדבר ממ"ש הרמב"ם פ"א מת"ת ה"ח כל איש מישראל חייב בת"ת וכו' אפי' הוא עני המתפרנס מן הצדקה ומחזיר על הפתחי' וכו' ובהי"א כתב וחייב לשלש את הזמן למידתו שליש בתורה שבכתב ושליש בתורה שבע"פ וכו' והרי דברי' שבכתב אינו רשאי לאמרם ע"פ וא"כ עכ"ח כשמחזיר על הפתחי' מוליך עמו ס"ת אלמא דבכה"ג הנ"ל מותר לטלטלו דיש לדחות שמחזיר וכשחוזר לביתו לומד תורה שבכתב אף שהוא דוחק וכן בברכות ס"ג ת"ח שהולכי' מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ודאי גם למדו תורה שבכתב בדרך ועכ"ח הוליכו עמהם ס"ת דז"א שהרי פסק הרמב"ם פ"ז מס"ת הי"ד דמותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפ"ע ואין בהם קדושת ס"ת וא"כ יכול להוליך עמו חומשי' וללמוד מהם תורה שבכתב מ"מ זכר לדבר איכא ממ"ש הרמב"ם ה"ב דהמלך צריך ב' ס"ת א' לשם המלך וכתב וזה שכתב או שנכתב לו אחר שמלך יהי' עמו תמיד ואם יצא למלחמה ס"ת עמו נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו' מיסב והוא כנגדו שנ' והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו אלמא דאין טלטול כזה בזיון לס"ת

ועוד נ"ל דהרי מבואר שם בשו"ע דאם הוא אדם חשוב שרי והוא כתי' ירושלמי ע"י שהם בנ"א גדולים התורה מתעלה בהם וזה כונת רש"י ביומא להראות נוי' של ס"ת אך כדי שלא תקשי אמאי מביאי' ס"ת אצלו ממקום למקום ילכו הם אצל ס"ת לזה תי' ותפארת בעלי' שטרח להתנאות במצוה וכו' וא"כ הם אנשי' חשובי' והתורה מתעלה בהם ולהכי שרי להביא ס"ת אצלם. ובהני ניחא שלא פירש"י כן בסוטה משום דהתם קאי שמביאי' ביו"כ מביתם למקום שקורי' בו וא"כ אין כאן טלטול רק מביתם להר הבית וזהו לכבוד ס"ת להראות חזותי לרבי' מה שא"א בביתם ולהכי שרי וא"צ לתי' הנ"ל ותפארת בעלי' שהם אנשי' חשובי' אבל ביומא דמיירי שהביאום בעיו"כ ואפשר להראות חזותי' לרבים גם אם ילכו הם אצל הס"ת שפיר קשה כנ"ל איך רשאי לטלטל ס"ת ממקום למקום ולהכי הוצרך לומר דשרי משום תפארת בעלי' שהם אנשי' חשובי' וא"ש

ומה שנ"ל ליישב סתירת רש"י כי הוא זה דבהגהות ריטב"א יומא ס"ו הק' איך אפשר לומר דאין עירוב והוצאה ליו"כ הא חק במגילה ז' אין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בידי שמים ואם איתא הא איכא עירוב והוצאה דמותר ביו"כ ועוד אמרי' בעירובין ל' דמערבין לגדול ביו"כ בין לב"ה ובין לב"ש ותי' דהכא מדאו' הוא דאמרי' דאין אי' הוצאה ליו"כ אבל מדרבנן אסור והיינו מתני' ומתניתא ע"ש ולפ"ז תקשי על רש"י בסוטה שכתב מביא ס"ת מביתו לעזרה דקסבר אין עירוב והוצאה ליו"כ נהי דמה"ת שרי אבל מדרבנן אסור אך לק"מ דהרי אמרי' בעירובי' ו' ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבי' עלי' משום רה"ר ופירש"י אבל נעילת דלתות משוי כחדר של רבים ומערבי' את כולה וכל זמן שלא ערבו הוי כרמלית ולא מיחייב עלה ע"ש ולפ"ז כיון דבשבת נמי ל"ה בירושלים רק שבות וביו"כ אפי' הוצאה גמורה נמי לא הוי רק מדרבנן א"כ הוי שבות דשבות דשרי במקום מצוה כמ"ש מג"א כמה פעמים בהל' שבת וכאן הוא במקום מצוה כדי להראות חזותי' לרבים. ועיי' בש"מ ביצה י"ב שכ' בשם הריטב"א דלא התירו בעירוב לב"ה להוציא מרשות לרשות דברי' שאין בהם צורך יו"ט ואפי' עבר ועירב לא מהני לי' שאין רצון חכמי' בזה וכ"נ דעת הרי"ף ז"ל התם בשבת שהביא ראי' ליו"כ שאסור להוציא מרשות לרשות ע"ש ולפ"ז תקשי לפי' שני שברש"י סוטה שכתב א"נ ירושלים דלתותי' נעולות בלילה ומערבי' את כולה הא מ"מ אסור להוציא דברי' שאין בהם צורך יו"ט לכן נראה דגם לשיטת ריטב"א הנ"ל לא עדיף עירובי חצירות מעירובי תבשילין דאין מערבין אלא לדבר מצוה כדאמרי' בעירובין ל"א ופ"ב וכן הוא באו"ח סי' תט"ו אבל לדבר מצוה מערבין וה"נ הוא לדבר מצוה כדי להראות חזותי' לרבי' ושרי

ועתה בא וראה שינוי לשון הגמ' דביומא קאמר ואח"כ כאו"א ולא קאמר מכאן ואילוך כאו"א כדאמר בסוטה וביומא מביא ס"ת מביתו ובסוטה אמר מביא ס"ת מתוך ביתו והוסיף תיבת מתוך עוד הוסיף בסוטה וכל כך למה כדי וכו' וביומא לא קאמר וכ"כ למה והלא דבר הוא. אלא הוא הדבר דבסוטה מיירי שהביאום ביו"כ אחר שסיים סכיג הקריאה בס"ת וח' ברכות ושאר התפלה מביתם וא"כ לא הביאו הכל בשווה בפ"א כי ביתו של א' הי' רחוק מביהמ"ק ושל חבירו קרוב והקדים להביא ולכן אמר מכאן ואילך במשך זמן כאו"א מביא ס"ת וגם אמר מתוך ביתו ולא מביתו כי אפשר לפרש דלא קאי על מביא רק על ס"ת שהי' מביתו ולא ס"ת של עזרה או של ביהכ"נ הסמוך לעזרה ולכן אמר מתוך ביתו שהבאה הי' מן ביתו וע"ז קשי' לי' לתנא דברייתא וכ"כ למה פי' התירו להם זאת נהי דאין עירוב והוצאה מה"ת למה מ"מ מדרבנן אסור ואפי' דלתותי' נעולות מ"מ הוי שבות דשבות ואפי' עירבו את כולה מ"מ אסור דברי' שאינם לצורך יו"ט כקושיות הנ"ל ותי' כדי להראות חזותי' לרבים ומשום מצוה שרי כתי' הנ"ל. אבל ביומא דמיירי שהביאום מעיו"כ והביאום והניחם במקום א' בהר הבית א"כ ביו"כ הביאום בפ"א למקום שקרא הכהן קאמר ואח"כ כאו"א מביא ס"ת ולא מכאן ואילך ולא מתוך ביתו כי לא הי' בביתו רק בהר הבית אלא מביתו פי' ס"ת שהי' שם מביתו וכנ"ל וא"כ לא קשה כלל וכ"כ למה כי לא התירו שום איסור יו"כ ולהכי קאמר רק שתכלית הבאה הי' כדי להראות חזותי' לרבים וא"ש דרש"י פי' בסוטה לפי לשון הברייתא דהתם וביומא לפי לשון הברייתא דיומא

והא דהברייתות גופייהו שינוי טעמם ביומא ובסוטה היינו משום דהא דאמרי' ביומא ס"ו דמדכתי' עתי ואפי' בשבת מוכח דאין עירוב והוצאה ליו"כ היינו מדפריך עתי ואפי' בשבת למאי הלכתא ופירש"י מה חילול שבת יש שהוצרך להתירו אי משום תחומי' דרבנן בעלמא נינהו וכו' וכן פי' ריטב"א שם ואר"ש לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו ומדאיצטריך להתיר הוצאה בשבת ש"מ דביו"כ אין אי' הוצאה דאל"כ כמו שמותר ביו"כ בחול ה"נ מותר בשבת ולפ"ז לר"ע דס"ל תחומי' דאו' בשבת ע"ג י"ל דעתי אפי' בשבת היינו למנין שהוא רק בלאו ובאמת אין תחומי' ביו"כ אבל הוצאה שיש בה בשבת סקילה וכרת לא הותרה וא"כ י"ל דיש עירוב והוצאה ביו"כ ועיי' הפלא"ה בקונטרס שבת אחים בשם אביו ולפ"ז לפי' א' שברש"י סוטה משום דאין עירוב והוצאה ליו"כ קאי ברייתא התם למאי דקי"ל תחומין דרבנן וא"כ אין עירוב והוצאה ליו"כ וברייתא דיומא נקט לר"ע דתחומין דאו' וא"כ יש עירוב והוצאה ליו"כ ובעי' שהביאו מעיו"כ דוקא

ולפירוש שני שברש"י סוטה דמותר להביא ביו"כ משום דירושלים דלתותי' נעולות בלילה ועירבו את כולה נמי י"ל למאי דאמרי' בעירובין ק"א כאן קודם שנפרצו בה פרצות הוי כרמלית כאן לאחר שנפרצו בה פרצות הוי רה"ר ע"ש וא"כ ברייתא דסוטה קאי קודם שנפרצה פרצות דמהני עירב את כולה וברייתא דיומא מיירי לאחר שנפרצו בה פרצות דהוי רה"ר ולא מהני עירוב ולכן נקט בהביאו מעיו"כ

ובהכי ניחא מה דהוי קשי' לי לפי' שני שברש"י סוטה וא"כ במשנה סוכה מ"ב ע"ב דקתני יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת מוליכי' את לולביהן להר הבית ופי' רש"י מע"ש ואמאי לא עירבו את כולה והי' יכולי' להוליך לולביהן בשבת וירויחו שלא יצטרכו לומר כל מי שיגיע לולבו לידו הרי הוא לו במתנה. ולפי' הנ"ל א"ש דהתם מיירי בתר שנפרצו בה פרצות כמו מתני' דעירובין הנ"ל והוי רה"ר ולא מהני עירוב ולהכי הוליכו מעיו"ט

ועוד נ"ל דגם ביו"כ לא הי' מערבי' את כולה כדי להביא ס"ת כיון דאפשר להביא מעיו"ט ואין מערבי' אלא לדברי' שהם צורך יו"ט כריטב"א שבש"מ ביצה הנ"ל ולהכי לא עירבו את כולה בע"ש שבחג כיון דאפשר להביא בע"ש והא דעירבו ביו"כ היינו משום דילפי' ביומא ס"ו עתי ואפי' בשבת שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו וכ"ש ביו"כ ולפמ"ש רשב"א ברכות כ' לא אמרי' הותרה אלא אם א"א לעולם לקיים העשה בלי דחיי' הל"ת אבל אם אפשר לקיים העשה בלי דחיית הל"ת ולעבור הל"ת בלי קיום העשה רק עכשיו נזדמן שא"א לקיים העשה בלי דחיית ל"ת הו' רק הודחה ולא הותרה וה"נ כיון דאפשר לקיים מצות שילוח שעיר המשתלח בלי מלאכת הוצאה כשהוא בריא רק עכשיו שהוא חולה צריך לעבור איסור הוצאה הוי רק הודחה ולא הותרה ובלאה"נ כבר כ' כ"מ רפ"ב משבת דאי טומאה דחוי' שבת נמי רק דחוי' והרי בטומאה פסק הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש דדחוי' הוא בצבור וא"כ שבת נמי רק דחוי' ובדחוי' אמרי' ביומא ו' דמה דאפשר למיהדר אהיתירא מהדרי' וא"כ בחולה המשתלח ומרכיבו על כתיפו נהי שצריך לעבור איסור הוצאה מרה"י לרה"ר או אי' ד"א ברה"ר כמ"ש ריטב"א ביומא ס"ו מ"מ מה דמצי למיעבד בהיתירא שלא יעבור ד"א בכרמלית בעיר ירושלים עצמו ע"י שמערב את כולה עביד ואף שיכול להעביר פחות פחות מד"א דהוי תרי דרבנן בכרמלית מ"מ כיון דיכול לתקן ע"י עירוב מתקני' שמא ישכח ויעבור ד"א ולהכי ביו"כ עירבו את כולה שמא יחלה שעיר המשתלח וכיון שעירבו לדבר מצוה שפיר יכול להביא אח"כ ס"ת אף דאפשר מעיו"כ דאף דכתב הש"מ בשם ריטב"א בביצה י"ב הנ"ל דאפי' עירב דיעבד לא מהני לי' בדברי' שאינם צורך יו"ט היינו בעירב באיסור שלא לצורך מצוה כמ"ש שם לפי שאין רצון חכמי' בכך ע"ש ודומי' דאסור לבטל אי' לכתחילה שאם עבר וביטל לא