בית שערים אורח חיים נב

למיעבד מצוה בממוני' כדאמר' בכמה דוכתי' עיי' או"ח סי' י"ד וסי' תרמ"ט וכ"ש כאן דליכא ס"ת אחרת א"כ אם אין משאילי' לצבור לקרות בו בש"ת הוי מעכבי' את הרבי' מלעשות מצוה שהוא עון גדול כמ"ש רמב"ם פ"ד מה' תשובה

וכדמות ראי' לזה ממ"ש תוס' יומא י"ט ע"ב ד"ה מי דנ"מ אי אמר בעל הקרבן לא בעינא דלקרבי' כהן שבאותו משמר אלא כהן אחר אי אמרי' שלוחי דידן דוקא הא אמר לא בעינא ולא נקריב לי' כהן שבאותו משמר בע"כ ואי אמרי' שלוחי דרחמנא נינהו נהי נמי דמפרשי' אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולא כל כמיני' לעכב על ידם שלא יקרובוהו דהני משמר ע"י אלמא אע"ג דהקרבן הוא שלו וכדאמרי' ב"ק ע"ו מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ע"ש מ"מ דוקא אי רק שלוחי דידן יכול ליתנו להקריב לכהן שירצה משום דאין אחר יכול להיות שלוחו בע"כ אבל אי לאו ה"ט או אי שלוחי דרחמנא א"י לכבד להקריב לכהן שירצה אע"ג דקרבן שלו הוא רק יקריבו כהני משמר ועיי' תב"ש סי' כ"ח ססי"ד וה"ה אע"ג שהס"ת שלהם א"י לכבד למי שירצו רק הצבור וראשים הממוני' על הצבור יכולי' לכבד ולמכור כנהוג

ועוד נ"ל דודאי אפי' התנו בעלי ס"ת שמשאלי' או נותני' הס"ת ע"מ שלא יעלה כהן ראשון תנאם בטל דהרי כתב מג"א סי' ר"א סק"ד דוקדשתו לקרות בתורה ראשון הוא מ"ע דאורייתא מגמ' גיטין כ"ט ורמב"ם במנין המצות סי' ל"ב ופ"ד מכלי מקדש וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכ"ש כשלא התנו בתחילה והרי כתב מהרי"ק שורש ט' הביאו מג"א סי' קל"ה סק"ז אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית ואם קונה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מביהכ"נ ופ"א לא רצה הכהן לצאת מביהכ"נ מותר לכפות ע"י השלטון לצאת מביהכ"נ כדי שלא יתבטל המנהג לכבוד התורה ע"ש וא"כ המנהג וכבוד הצבור וכבוד התורה עדיף מכבוד הכהן כ"ש שאין בעלי הס"ת רשאי' לכבד למי שירצו ולבטל המנהג וכבוד התורה

ונראה דמה שנוהגי' באיזה יישובי' קטני' בחתן תורה ובראשית שמכבדי' לבעלי' של ס"ת יצא להם זה ממה ששנינו פ"ג דביכורי' משנה ג' הפחות והסגני' והגזברי' יוצאי' לקראתם לפי כבוד הנכנסי' הי' יוצאי' וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדי' לפניהו וכו' שנהגו כבוד בעושי מצוה וה"נ בעל ס"ת אפשר שקיים מצות כתיבת ס"ת ועכ"פ קיים מצות וצדקתו עומדת לעד זה הכותב תנ"ך ומשאילו לאחרי' כתובות נ' לכן נוהגי' גם בהם כבוד לכבדם בכיבודי' הנ"ל ועיי' מהרי"ק שורש הנ"ל. אבל באמת אין משם ראי' דהתם דוקא בשעה שעוסקי' במצוה נוהגי' בהם כבוד וכדמשמע בחולי' נ"ד דאמרינן עלה דהאי בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה וכו' אבל כאן שהתעסקות במצוה כבר עברה שמסר הס"ת לצבור אפשר שא"צ לנהוג בהם כבוד כלל. ואפי' אי נימא שגם בזה מצוה לכבדו או אפי' במקום שהמנהג כך מ"מ נראה שא"י לכבד לאחר כמ"ש מג"א סי' קל"ו במקום שנהגו שהפרנס הוא עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו וכ"כ מהרי"ק שורש ט' שבמקום שנהגו שחתן בראשית עולה במקום כהן שא"י למכור זכותו לאחר מ"ש. ובמהר"מ שיק או"ח סי' ס"ב קיהה ע"ז ממעשי' בכל יום שרה"ק ורבני' שיש להם עלי' לס"ת מכבדי' לאחר. אבל אין זה ראי' דשם נתיסד המנהג מעיקרא כך שיהי' יכולי' לכבד גם לאחר

ושוב הק' מ"ש מכהן דמה"ד יכול למחול לרבו או למי שגדול ממנו כמבואר בגיטין כ"ט ע"ב והמרדכי מייתי ראי' לדינו מכהן ע"ש באריכות. ולק"מ כיון דהוא משום כבוד הכהן יכול למחול על כבודו וממילא הכבוד הוא לרבו או למ' שגדול ממנו אבל שיהי' לו זכות להקנות לאחר למי שהוא בוחר בו זה לא ישמעני

אחרי הרהורי דברי' אלו חפשתי בספרי' ומצאתי בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' קצ"ד עוד שאלת מי שהקדיש ס"ת לב"ה ורוצה להתגדל בו להעלותו לבימה הוא או אחר תחתיו אם רשאי בכך או אם יכולי' לעכב ע"י הפרנסים ובמפתחות שם הלשון מקדיש ס"ת אם יש לו זכות למוסרו לא' מאוהביו להתכבד בו בכל יום שמחת תורה דף מ"א קצ"ד והיא היא שאלה זו. תשובה דבר תלוי בשעת הקדש אם הקדישו על תנאי שתהי' לו חזקה זו ושיהי' יכול למנות אחר תחתיו קטן ממנו יתקיים התנאי ואם לא השאיר חזקה אלא לו לבדו הצבור יכולי' לעכב על אחר שאינו גדול כמו המקדיש שכבוד התורה היא שיתכבדו בה גדולי הקהל כמו שאמרו בירושלמי דיומא בפ' בא לו ע"י בנ"א גדולי' התורה מתעלה בהם ואם אין שם תנאי' ויש מנהג בזה בעיר יעשו במנהגם שכל אלו הדברים תלוים במנהג וכשיקבע המנהג חזר הדבר להיות דין ע"ש מבואר דאם לא התנו מתחילה אין להם זכות אפי' לעצמם ואפי' התנו לעצמם אין להם זכות לכבד לאחר קטן מהם ולפ"ז נראה דאפי' לגדול כמותם או אפי' לגדול מהם אין להם לכבד דילמא אתי לאינצויי דמה"ט תקנו דכהן קורא ראשון ויש לעיין בזה

ועכ"פ בהא נחיתנא ובהא סליקנא שמן הדין אין זכות לב' אנשים שקנו הס"ת לכבד חתן תורה ובראשית ומפטיר למי שירצו רק הכל כמנהג שהי' שם מימי קדם. ובזה יבא שלום ינוח באהליכם, כנפשכם ונפש החותם בברכת שום שלום טובה וברכה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה נ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויגש תרמו"ל

שוכ"ט לאהובי בני הרב המאוה"ג כמו"ה יצחק יעקב בלוהם רב דקהל יראי' בנס"מ

חשתי ולא התמהתי להשיב לך בד"ת מה דקשי' לך מהא דקי"ל בשו"ע או"ח סי' קל"ה סי"ד דבני אדם החבושי' אין מביאי' אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויו"כ על ש"ס יומא ע' וסוטה דמ"א דאמרי' דכל או"א מביא ס"ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזיתי' לרבי' ואמרת לחלק דו דבשו"ע לצורך בנ"א אסור משום כבוד ס"ת אבל בש"ס הנ"ל הוא לכבוד ס"ת להראות נוי' לרבים שרי ומיושב לך בזה מה שדקדקת דבסוטה פרש"י חזיתי' של ס"ת ונוי וביומא מוסיף רש"י להראות נוי של ס"ת ותפארת שטרח להתנאות במצוה והוספה זו למה אתי' אלא הוא הדבר דשם בסוטה דעושה לכבוד ס"ת לבד להכי שרי לטלטלו אבל ביומא דעושה גם להראות תפארת הבעלים באמת אסור לטלטלו ומיושב מה שהק' בס' תשו' מאהבה בשם רבו הגאון בעל נוב"י ז"ל סתירת רש"י דשם ביומא בד"ה להראות חזיתי' לרבים פירש"י ומערב יו"כ הביאום שם ובסוטה בד"ה מכאן ואילך פירש"י דקסבר אין עירוב והוצאה ליו"כ א"נ ירושלים דלתותי' נעולות בליל' ומערבי' את כולה ולהנ"ל א"ש דלהכי ביומא פי' רש"י דמעיו"כ הביאו דהרי מבואר ברמ"א שם סי' קל"ה דדוקא בשעת קריאה אסור לטלטלו אבל אם מכיני' לו ס"ת יום או יומים קודם שרי וה"נ כיון שהביאו מעיו"כ שרי

וטרם אענה אני אומר כי דרכך ביישוב הסתירה לא יתכן שתרצת דגם ביומא ס"ל לרש"י שמותר להביא ביו"כ משום דאין עירוב והוצאה ליו"כ או שדלתותי' נעולות בלילה ומערבי' את כולה אך מטעם אחר אינו רשאי להביא ביו"כ כיון שעושה גם לכבוד הבעלי' וא"כ רש"י סותר עצמו בתרתי דבסוטה פי' שהביאו ביו"כ וביומא פי' שהביאו בעיו"כ ועוד דבסוטה ס"ל שאינו עושה לכבוד הבעלי' וביומא ס"ל שעושה לכבוד הבעלי' ועוד דגם קושי' נוב"י אינו מיושבת דלפמ"ש ביומא שהביאום מעיו"כ מאי דוחקא דרש"י בסוטה דס"ל אין עירוב והוצאה ביו"כ או שמערבי' את כולה הלא יכול לפרש דס"ל יש עירוב והוצאה ולא עירבו רק שהביאו מעיו"כ ודרך הישר בזה דמשום שינוי סוגי' הגמ' שינה רש"י פירושו

אבל גם גוף דבריך תמוהי' דמ"ש כיון שהביאום מעיו"כ ליכא אי' משום טלטול ס"ת כמ"ש רמ"א ז"א דהרי כתב טו"ז ומג"א שם דעיקר ההיתר משום שקובע דירה ומקום קבוע כאן לס"ת כמ"ש מהרמ"פ שמכיני' לו ארון או תיבה והא ודאי ל"ה בהר הבית לכל ס"ת וגם לא נזכר מזה כלל וא"כ אינו מועיל מה שהביאו מעיו"כ להתיר טלטול ס"ת וגם מ"ש דאם עושה גם לתפארת הבעלי' אסור אינו מחוור דבשלמא אם הי' היתר משום מצוה היית יכול לומר כן אבל ההיתר הוא מפני שאין כאן איסור כלל דאינו אסור רק משום בזיון ס"ת וכאן אדרבה הוא כבוד לס"ת וא"כ מה בכך שעושה להתפאר וכי בשביל זה אינו רשאי לכבד ס"ת להראות מיו לרבים ועוד דיש להבין למ"ש רש"י ביומא דמעיו"כ הביאום שם הלא קתני בברייתא ואח"כ כאו"א מביא ס"ת מביתו וכו' הרי מפורש דאחר קריאת כ"ג ביו"כ ואחר שבירך עלי' ח' ברכות ושאר תפלה הביאו ס"ת ולא בעיו"כ וע"כ דכשהביאו הי' נותני' אותו במקום מיוחד אולי בביהכ"נ הסמוך לעזרה כמ"ש רש"י במשנה ר"פ בא לו יומא ס"ח דהי' ביהכ"נ בהר הבית סמוך לעזרה או במקום אחר בהר הבית ועכשיו הביאו משם למקום שהכה"ג קרא בעזרת נשים או בהר הבית כמבואר שם ס"ט ע"כ להראות חזותי' לרבים כי שם הי' נאספי' לשמוע קריאה של כה"ג כמ"ש רמב"ם פ"ג מעבודת יוה"כ ה"י וכיצד הוא קורא יושב בעזרת נשים וכל העם עומדי' לפניו וכו' וה"פ הברייתא ואח"כ כאו"א מביא ס"ת שיש שם מביתו ממה שהביא עיו"כ ולא קאי מביתו על מביא שהבאה הוא מביתו אלא על ס"ת שהס"ת הוא מביתו ומביאו ממקום שמונח בהר הבית. ולפ"ז גם אם הביאו מעיו"כ תקשי קושיתך איך היו רשאי לטלטל ס"ת ממקום למקום שהרי דין זה המבואר בסי' קל"ה דבנ"א החבושי' בבית האסורי' אין מביאי' אצלם ס"ת נובע מן המרדכי ספ"ק דר"ה שהביא סוסי' קל"ה וראיות המרדכי הוא מירושלמי יומא ר"פ בא לו דפריך אהא דתנן חזן הכנסת נוטל ס"ת וכו' בכל אתר את אמר הולכי' אחר ס"ת והכא את אמר מוליכי' ס"ת אצלו אלא ע"י שהן בנ"א גדולי' התורה מתעלה בהן וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ז ה"ו ופי' פני משה שם דפריך שהי' לו לכה"ג לילך לשם ולקרות ע"ש וא"כ חזי דאפי' לטלטל הס"ת בהר הבית עצמו ממקום למקום אסור וא"כ הדק"ל איך הי' רשאי להביא כ"א ס"ת