בית שערים אורח חיים נא

שם קב קביעות להתפלל בעשרה רק שרוצי' לקרות בס"ת ביו"ד אז אסור אבל אם יש להם קביעות להתפלל שם בעשרה ולקרות בתורה שפיר שרי וכמש"ל. שוב מצאתי בא"ר שם סי' קל"ה אות י"ז שכתב גם אפשר דמרדכי מיירי כשיחידי' חבושי' או אין להם יכולת לבא לביהכ"נ אלא שרוצי' לאסוף ענין אבל כשרבי' א"י אפשר דמודה ע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד שכל הקהל א"י לילך לביהכ"נ מפני הצנה ודאי יניח להם מנהגם ואל ימחה בידם. ומכ"ש שיש לחוש שעי"כ יתבטל הקריאה בס"ת לפעמים או שהרבה לא ילכו לשמוע קריאת ס"ת וכדאמרי' בירושלמי דמגילה הנ"ל דאפי' עומד מפני כבודה מ"מ בינו לבינה א"צ לעמוד אם אתה אומר כן אף הוא מתעצל ואינו קורא ע"ש. ובזה הנני ניתן את בריתי שלום כנפשו ונפש ידידו

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ט עוד להנ"ל

יקרת מכתבו הגיעני ושאל בשתיר ראשון תחילה הקהל דשם הניחו לכתוב להם ס"ת חדש וקבעו יום המוגבל לחינוך על ז' אדר אשר הוא להם יום כניסה לשמוע הדרשה אבל הס"ת כבר מונח באה"ק בבית התפילה ודעת הרבה בעה"ב להוציא את הס"ת ממקומו לבית א' מן הבעה"ב וביום החינוך יחזרו ויוליכו אותו לביהכ"נ בהמון חוגג ודעתו דאסור לטלטל הס"ת כמבואר באו"ח סי' קל"ה סי"ד דאפי' לצורך קריאה ברבים אסור לטלטלו באיקראי בעלמא כ"ש בנ"ד וכן משמע ביו"ד סי' שד"ם סח"י רק מסופק כיון שהוא לכבוד ס"ת אפשר דמותר

בברכי יוסף סי' קל"ה אות י"ג הביא בשם בארות המים שכתב ואף להוציא ס"ת מביהכ"נ לקראת ס"ת אחר הבא מחדש לביהכ"נ מיחו חכמים בדבר ומהר"י אירגאס כתב דע"ד הסוד לא נכון לעשות כן. ואמנם יש לחלק דדוקא משום כבוד ס"ת אחרת אין לבזות ס"ת אחר אבל בשביל כבוד אותו ס"ת עצמו שפיר מותר לטלטלו וכמ"ש הר"ן בשבת בסוגי' דכבתה דלהדליק נר שבת או של ביהכ"נ מנר חנוכה שייך ביזוי מצוה אבל נר חנוכה מנר חנוכה היינו מצוה בשביל אותו מצוה גופא ל"ש ביזוי מצוה ע"ש. ורגיל אני לפרש בגמ' כריתות י"ד דקאמר ממאי שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך דהיינו סברת הר"ן הנ"ל דשפיר מחללי' יו"כ בשביל מצות יו"כ גופא אבל אין ראי' דמחללי' מצות שבת בשביל יו"כ

וכן נראה מירושלמי יומא ר"פ בא לו שמשם הוציא המרדכי דין הנ"ל שבשו"ע קל"ה הנ"ל דקאמר בכל אתר את אמר הולכי' אחר ס"ת והכא את אמר מוליכי' ס"ת אצלו ומשני אלא ע"י שהם בנ"א גדולי' התורה מתעלה בהם וכו' אלמא דמשום כבוד ס"ת זו גופא מותר לטלטלו אך נ"ל דזה דוקא אם בשעת הטלטול יש כבוד לס"ת זה אבל בנ"ד בשעת הטלטול לבית בעה"ב ליכא כבוד לס"ת רק יהי' אח"כ אסור וזכר לדבר עדל"ת דוקא אם בעידנא דעובר הל"ת מיקיים עשה

איברא בברכי יוסף שם הביא דמהרי"א אבוהב בתשו' כת"י התיר להוציא ס"ת לקראת ס"ת אחר וגם להביא ס"ת מביהכ"נ אחר להקיף בשמחת תורה שיהיו שבעה ס"ת להקיף. ועדיין אני אומר דמהוצאה לקראת ס"ת אחר אין ראי' דשם בשעת הטלטול איכא כבוד ס"ת אחרת ומהא דמביאי' ס"ת מביהכ"נ אחרת אין ראי' דהרבה דברי' הקילו בשמחת תורה לכבוד התורה עיי' באו"ח סי' תרס"ט ומג"א שם ועוד אולי לא התיר אלא בקבעו לו מקום בביהכ"נ שהביאו שמה דשרי כמבואר שם בסי' קל"ה ועיי' טו"ז שם ועוד דשם הכל יודעי' ומינכר בשעת הטלטול שהוא לכבוד התורה והוי כמו בעידנא אבל בנ"ד לא מינכר בשעת הטלטול לא שפיר דמי לעשות כן ועוד יש לי טעמים מטעמים שונים לכן לפענ"ד כבוד ס"ת במקומו מונח ולא יטלטלו אותו לבית בעה"ב

תשובה נ' עוד להנ"ל

זאת שרת אם ביום ה' הבעל"ט יקראו בערב הפרשה שהי' צריך לקרות בשחרית ולא קראו מפני שאין שם מנין עשרה בימי החול ובמנחה יהי' קיבוץ אנשים וציין תשו' מהר"י אסאד או"ח סי' נ"א עיינתי שם והנה דבריו שם סובבי' על דקדוק א' אמאי נקט בשני ובחמישי בשבת במנחה דהא בשבת מתחילין בפ' השבוע. ולפענ"ד לק"מ דעיקר התקנה הי' לקרות בב' וה' כדי שלא ילכו ג' ימים בלא הורה עיי' ב"ק פ"ב והדר תקנו קריאה במנחה בשבת משום יושבי קרנות כמבואר שם ופירש"י יושבי חניות כל ימות החול עוסקים בסחורה ואין קורי' בב' וה' תיקון בגיניהו קריאה יתירה וא"כ צריך להקדים ב' וה' למנחה בשבת שזה הי' תקנה קודם מנחה בשבת ותקנת מנחה בשבת הי' רק ע"י ביטול קריאת ב' וה' וא"כ קודם שאומר דבעי' קריאה ב' וה' אין טעם למתנת קריאה במנחה בשבת ועיי' כ"מ רפי"ב מהל' תפלה

ומדברי הר"ן פ' הקורא עומד משמע דאין לקרות בבי וה' במנחה שם הביא ירושלמי שיהי' קורין ג' בתורה בב' וה' ובשבת במנחה ואפשר לפרש דהאי במנחה קאי נמי על ב' וה' אבל הר"ן שם הפך הגירסא שיהי' קורין בב' וה' ובמנחה בשבת משמע דבמנחה דוקא בשבת ולא בב' וה' והכי דייקא לשון הרמב"ם פי"ב מתפלה לקצת נוסחאות שתוסיף תיבת בשחרית וכמ"ש תשו' מהרי"א הנ"ל

אבל מצאתי לדג"מ סי' קל"ה שכתב ואם בטלו שבת שחרית הקריאה ובמנחה כבר מצאו מנוחה אם יש פנאי לקרות כל הסדרא יקראו במנחה כל הסדרא ויקראי ז' גברי כי יום השבת הוא זמן הקריאה וכו' אלמא אע"ג דזי"ן קרואי' בשבת ודאי הוא בשחרית מ"מ פשיטא לי' דזמנו כל היום גם במנחה וא"כ גם בב' וה' י"ל דזמנו כל היום ואם לא קראו בשחרית יקראו במנחה

ומ"מ נ"ל בנ"ד דלא אריך למיעבד הכ' חדא דראיתי בא"ר סי' קל"ה שהביא כתב עולת מעיד בשם תשו' הר"מ ובמקום שיש יותר מביהכ"נ א' אם קראו בביהכ"נ אעפ"י שלא קראו בביהכ"נ אחרי' לא נקרא ביטול התמיד ואינו צריך להשלים וכו' ומשמע דמשום ביטול התמיד צריך להשלים ובנ"ד אין כאן ביטול התמיד שהרי התמיד הוא שאין קורין בב' וה' לפ' שאין באים להתפלל בעשרה ועוד דבעה"ז שם כתב דאם בטלו הקריאה ביום ב' מחמת אונס יכולי' לקרות קריאה של יום ב' גם ביום ג' וכו' אבל אם בטלו במזיד נראה שהוא דומה לתפלה בסי' ק"ח וטעוות לא יוכל לתקון הוא ע"ש וה"נ מבטלי' הקריאה ב' וה' במזיד שאין באי' למנין. ובלאה"נ כתב ברכי יוסף בסי' הנ"ל סוף אות ב' דהשתא דתיקון בסדר הזמירות משניות וברייתות ומזמורי' וכל איש ישראל שווין בזה וכבר כתבו דבזה לאו י"ח תלמיד נמצא דאין כאן ג' ימים בלא תורה לכן שב וא"ת עדיף וכן דעת נוטה שלא לקרות בתורה במנחה שהוא מילתא דתמוה בעיני המון ושב וא"ת עדיף. ובזה יבא שלום ינוח באהלו כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה נ"א

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' נח תרסב"ל

שוכ"ט לרבני המופלג האהוב ההולך קדמת אושר מו"ה פנחס אלימלך סג"ל ני' בסטראזק

מכתבו הגיעני ביום ש"ק העבר ותמול הייתי טרוד והיום הנני להשיבו על אשר נפשו בשאלתו שבמקומו זה איזה שנים שקנו שני ב"ב ס"ת ומסרו לקהל לקרות בו והמנהג שבכל ש"ק מוכרי' המצות רק ביו"ט מוכרי' כל עלי' בפרט ועתה ביום שמחת תורה באו שני האנשי' הנ"ל ואומרי' כי הס"ת שלהם ע"כ הם מכבדי' חתן תורה ובראשית ומפטיר למי שרוצי' ואין ס"ת כי אם זאת ונפשם איותה לדעת אם הדין עמהם ויש להם זכות על זה או לא

תשובה כעת לא מצאתי דין זה מפורש אבל נ"ל שאין לבעלי הס"ת שום זכות בזה לכבד כיבודי' הנ"ל למי שירצו ולא מיבעי' אם מסרו הס"ת לצבור במתנה גמורה לחלוטי' בלי שום תנאי פשיטא שאין להם שוב שום זכות בו רק הכל של צבור והצבור עושי' בו כדת האדם העושה בשלו אלא אפי' לא מסרו לצבור רק בשאלה לקרות בו נמי נהי דגוף הס"ת אין לצבור בו קנין הגוף אבל יש להם בו קנין פירות דהיינו הנאת שימוש לקרות בו והשואל דבר מחבירו ולזמן ידוע וקידש אשה בהנאת שימוש מקודשת אם נתן לו רשות להשאיל לאחרי' כמבואר בתשו' הרא"ש כלל ל"ה סי' ב' ועיי' בטור שו"ע אה"ע סי' כ"ח סי"ט וח"מ וב"ש שם וכן אם זרק לה קידושין או גט בדבר השאול לה מקודשת ומגורשת כמבואר בתשו' הנ"ל ועיי' באה"ע סי' ל' וסי' קל"ט וכן חצר המושכר קונה לשוכר כמבואר בחו"מ סי' ר"ס ס"ד ועיי' סי' שי"ג וסמ"ע וש"ך שם וה"נ חצר השאול ועיי' בס' נתה"מ בפתיחה לסי' ר' וא"כ יכולי' הצבור לקרות למי שירצו ואין לבעלי הס"ת שום זכות בזה

וכי תימא התינח בשאלו לזמן ידוע דאין המשאיל יכול להחזירו מתח"י עד סוף ימי השאלה אבל בסתם שאלה הרי המשאיל יכול לתובעו בכל עת שירצה כמבואר בחו"מ סי' שמ"א וא"כ בעלי ס"ת שאינם משאילין הס"ת לקרות בו סיום והתחלת התורה ומחמיר רק בתנאי שהם יכבדו כיבודים הנ"ל למי שירצו זה אינו דהא כתב בנתיבות שם דלא כלה זמן השאלה עד שתבעו להחזירו ומותר להשתמש בו לעולם עד שתבעו וחייב באונסי' לעולם והרי כאן לא תבעו בעלי הספר להחזירו רק שחשבו דאפי' הוא גם עכשיו בתורת שאלה לצבור מ"מ יש להם זכות זה לכבד למי שירצו וז"א דכל זמן שלא תבעו להחזירו יש להצבור הנאת שימוש ע"ד הראשונה שהשאילום בלי שום תנאי ורשות ביד הצבור לכבד למי שירצו הצבור והגבאי' או למכור כמנהגם. ועוד דכאן אפשר שאינם יכולי' לתבוע כלל הס"ת בחזרה בש"ת דכיון שלא תבעו קודם יו"ט מסתמא השאילו להם עד לאחר יו"ט דניחא לי' לאינש