בית שערים אורח חיים נ

שהי' לו לכ"ג לילך לשם ולקרות ומעתה אם הי' הולך שם לא הי' אפשר לכבדו בזה להראות שיש הרבה שררות למטה ממנו וע"י שמביאין הכ"ת אצלו נעשית מצוה זו ע"י הס"ת ואי נימא כדעת הפר"ח דכדי לעשות בס"ת זו מצות קריאת ס"ת ניחא לי' לס"ת להוליכו לא הי' מקשה הירושלמי מידי דה"נ כדי לעשות בס"ת מצות כבוד כה"ג ניחא לי' לס"ת להוליכו לשם והוכיח המרדכי שפיר דאין לבזות ס"ת להוליכו כדי לעשות בו שום מצוה ואפי' אם א"א לעשות המצוה בלא"ה. אלא דבכה"ג ה"ט ע"י שהם בנ"א גדולים התורה מתעלה בהן ופני משה בסוטה הנ"ל חשיבות וכבוד הוא לתורה שהתורה מתעלה ומתכבדת בהם. ונ"ל כונתו שאין כאן בזיון תורה כלל רק אדרבה כבוד התורה דכל כמה שהכה"ג מכובד יותר גם התורה מכובדת יותר והוא כעין שאמרו בגמ' דידן כולה משום כבודו דכ"ג וכעין הרשב"ם שהבאנו והיינו שכבוד התלמוד הוא חשיבות הרב וה"נ חשיבות הכה"ג הוא חשיבות התורה. או אולי י"ל בכונתו דאף אם גוף ההולכה הוא בזיון לתורה מ"מ כיון שזה שבאה אח"כ ליד גדולי' וחשובי' לקרות בה הוא כבודה ועי"ז הכה"ג נעשה חשוב יותר א"כ בזיון התורה בשביל כבוד התורה מותר אבל בשביל מצוה אחרת ודאי אסור והרי זה כעין שכתב ר"ן בשבת בסוגי' דכבתה להדליק נר של שבת או של ביהכ"נ מנר חנוכה שייך ביזוי מצוה אבל נר חנוכה מנר חנוכה היינו מצוה בשביל אותו מצות גופא ול"ש ביזוי מצוה וה"נ דכוותי'

אמנם המפרש בירושלמי ביומא כ' אלא מ"י שכה"ג והסגן הם בנ"א גדולי' וחשובי' כבוד הוא לתורה שתבא לידם וגם הוא מכבדת אותם נראה מדבריו דס"ל דאין בזה כבוד התורה רק יען שיש כבוד התורה בבואה לידם הוא מוחלת על כבודה כדי לכבדם עכ"פ לכל הפי' ל"ש טעם זה בבנ"א החבושי' ודינו של המרדכי אמת ויציב

ומה שנ"ל נפ"מ לדינא בין הפירושי' הוא דלפי' הראשון אם מביאי' ס"ת אצל אדם חשוב הכל הוא יקרי' דס"ת א"כ מותר אפי' אינו חולה דהכל כבוד דס"ת משא"כ לפי' השני גם באדם חשוב א איכא בגוף הטלטול זילותא דס"ת רק לפי שהתורה מתכבדת בבואה לידם גם היא מכבדת אותם א"כ דוקא בהוא חולה ובכל אופן לא יבא היא לכבד הס"ת לילך אצלה אז שרי להוליך הס"ת אצלו אבל באינו חולה אף שהס"ת מכובד בבואה לידו מ"מ למה יכבד הס"ת אותו כלפי היא יכבד הוא הס"ת וילך אצלה ונראה לי דבזה פליגי הג"א וא"ז אם בעינן תרווייהו דוקא אדם חשוב וחולה או בחד סגי עיי' מג"א שם סי' קל"ה סקכ"ג ע"ש. ומעתה נ"ל דהא דהתיר הרמ"א במביאי' ס"ת קודם הקריאה היינו דוקא בבנ"א החבושי' בביה"א דקאי על המחבר או בנידון דמהרמ"פ באדם חשוב שבא לעיר ולא הי' יכול לילך לביהכ"נ דבכל אופן גם אם לא יביאו אצלו לא ילך הוא אחר התורה לכבדה אז כיון דליכא זילותא לס"ת אם מכינין קודם שרי אבל אם הם יכולי' לילך אצל התורה אף להכין ב' ימים קודם אסור דניהו דזילותא ליכא מ"מ גם כבוד התורה ליכא דאם הולכי' אצל התורה איכא כבוד התורה ולמה יבטלו כבוד התורה בחנם והא דנקט רמ"א אבל אם מכינין לו ולא נקט להם עיי' בפתחי שערים להגאון מהרא"ז מרגליות ז"ל שעמד בזה. נ"ל פשוט דתחילה אשמועי' דבשעת הקריאה אפי' בשביל רבים החבושי' אסור ואח"כ אשמועי' דשלא בשעת הקריאה אפי' בשביל אחד מותר וגם מ"ש רמ"א אח"כ דאם הוא אדם חשוב בכל ענין שרי קאי נמי אחבוש דוקא שאין הוא יכול לילך אל הס"ת וכדעת הג"א דחולה ואדם חשוב בעינן ופי' בכל ענין היינו אפי' בשעת קריאה

ואמנם אי בעינן יום או יומים קודם הקריאה הנה לשון יום או יומים תמוה דאם יום, שרי יומים לא כ"ש ועיי' תוס' בשבת דף ס' ע"ב ד"ה השתא ועיי' סמ"ע חו"מ סי' ש"ו ס"ק כ"א ועיי' חק יעקב סי' תנ"ג אות כ"ו מיהו כאן קשה לפרש כן. והי' עולה בדעתי דאפי' שלא בשעת קריאה לא שרי אלא אם קורין בה שני פעמים והיינו יום כשבת או יוהכ"פ שקורין גם במנחה או יומים ביו"ט ור"ח וכדומה שאין קורין ב"פ אלא בשני ימים אבל באמת המעיין בפנים בתשו' מהרמ"פ יראה דאין קפידא כלל רק אם מביאו בשעת קריאה ומחזירו מיד אחר קריאה דאז איכא זילותא לס"ת שהאדם יושב במקומו ומטלטלי' הס"ת אבל אם מכינם אותו וקבעום לו שם מקום קודם הקריאה ומחזירין הס"ת אחר הקריאה למקום זה להיות עוד שם אין קפידא כלל וכן משמע מכל האחרוני' מא"ר ופרמ"ג בסי' קל"ה וגם בס' א"ז הגדול דף כ"א סי' קט"ו משמע כן עש"ה. לכן נ"ל דכונה להיפוך דודאי אם מביאין ס"ת למקום קבוע להתפלל דהיינו לביהכ"נ במקום שישאר קבוע ועומד מותר להביאה גם בשעת קריאה אלא דאם אין מביאי' כי אם לצורך אדם לפי שעה צריך להביא קודם קריאה דוקא וא"כ לרבותא נקט יומים לא מיבעי' על קריאה אחת ודאי צריך להכין קודם הקריאה אלא אפי' על יומים דהיינו על שני קריאות ג"כ צריך להכין קודם הקריאה כיון שלא הובא שם הס"ת רק דרך ארעי לצורך האדם ושיעור דברי רמ"א כך הם והיינו דוקא בשעת קריאה אבל אם מכינין לו ס"ת יום או יומים. פי' אפי' ההכנה רק לקרות בו יום או יומים קודם. פי' קודם הקריאה וקודם לא קאי על יום או יומים רק על מכינין לו. מותר ואין צורך לשבש דברי רמ"א ובזה ניחא מה ששינה רמ"א מלשון מהרמ"פ שכתב אם מכינין לו ארון ותיבה על יום או יומים שרי משום דבלשון מהרמ"פ הי' אפשר לפרש דדוקא אם הארון והתיבה הוא ארעי שאינו יכול הס"ת לעמוד שם יותר אז צריך להביא קודם הקריאה אבל אם יכול להשאר שם זמן רב אף שא"צ לס"ת רק לקריאת יום או יומים מותר להביא אפי' בשעת קריאה כמו לביהכ"נ קמ"ל רמ"א רק דאם א"צ לס"ת רק ליום או יומים אפי' הארון ותיבה ראוי' לעמוד שם ימים רבים אינו מותר אלא קודם קריאה. ומה שהביא גיסי הרב הגאון ני' מתשו' מהר"מ מינץ הישן המעיין בא"ר סי' קל"ה שהביאו יראה דמהר"מ חידש שאין ביטול הקריאה שיהי' חייבי' להשלים תלוי באם לא קראו בביהכ"נ הקבוע רק באם הקהל של ביהכ"נ זה לא שמעו הקריאה חייבי' להשלים אבל אם שמעו לא אכפת לן באיזה מקום שמעו אם בביהכ"נ זה או בביהכ"נ אחר ופוק חזי דבכמה מקומות אין מתפללי' וקוראי' בחורף בביהכ"נ כלל

העולה לדינא דודאי אם אפשר להם לילך אחר התורה אסור להם לטלטל הס"ת אבל אם א"א לילך לשם יכולי' להביא למקום שמתפללי' אפי' על יום אחד ואפי' באותו יום קודם הקריאה אם יחדו לו לס"ת ארון או תיבה על יום או יומים. ובזה הנני חותם בברכת התורה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ח

שיל"ת ב' אויפאלו ה' וארא תרנה"ל

ישאו הרים שלום לכבוד ידידי הרבני החריף ובקי, העדני העצני, ענף ען אבות מו"ה שלמה כי' קליין בשבת תחכמוני ביישוב מ' קערעסטעש

נועם מכתבו בא אלי ולשאול הגיע אודות שנוהגי' במקומו מקדמת דנא שבימות החורף מפני הצנה מתפללי' בחדר שהשו"ב דר שם ומביאי' שמה ס"ת לקרות בשעת הקריאה מחדר אחר המיוחד לביהכ"נ ובית הבישול מפסיק ביניהם אבל הכל בית א' רק שחדר בית הבישול מפסיק אם נכון לעשות כן ועיניו שפיר חזו מ"ש בשו"ע סוסי' קל"ה רק צידד להקל משום דהכל חולי' אצל צנה ומג"א שם כתב דבאו"ז משמע דחולה אעפ"י שאינו חשוב שרי אלא דבהג"א משמע דבעי' תרווייהו

הנה בגוף הדין הפר"ח שם תמה על המרדכי והניח בצ"ע לדינא ובתשו' א' כתבתי ליישב דעת המרדכי על נכון ופמ"ג שם כתב באשל אברהם אות כ"ב והעולם מקילי' בכל ואין נכון וברכי יוסף שם הביא להתיר להוציא לקראת ס"ת אחרת ובשמחת תורה להביא מביהכ"נ לביהכ"נ אחרת כדי שיהיו זי"ן ס"ת להקיף

ולפענ"ד נראה דגם המרדכי אינו אוסר אלא מבית לבית כגונא דירושלמי פ"ז דיומא ופ"ז דסוטה שהביאו הס"ת מביהכ"נ שהי' בהר הבית לעזרה אל הכ"ג אף שהי' סמוך לעזרה עיי' רש"י ריש פ' בא לו מ"מ הי' שני בתים וחצר מפסיק ביניהם אבל מחדר לחדר באותו בית אין אי' כלל וכמו שמצינו חילוק זה ברסי' רע"ג לענין קידוש במקום סעודה ועיין רסי' קע"ח. ונוהגי' בהרבה קהלות קדושות בר"ה ויו"כ שמביאי' ס"ת מביהכ"נ לפרוזדור ביהכ"נ וקורין שם ואין פוצה פה ומצפצף. הגם דיש לחלק דשם אין חדר אחר מפסיק מ"מ נראה דלא מקרי הפסק אלא אם מפסיק מקום שאינו ראוי לקריאה אבל כאן גם בית הבישול ראוי לקריאה אלא שהוא כבוד יותר בחדר האחר לא מקרי הפסק ועיי' באו"ח רסי' ס"ה ומג"א שם

ואפשר לצדד עוד דדוקא אם מביאין שמה ס"ת באיקראי אסור דאינו דרך כבוד לס"ת אבל אם קביעות התפלה הוא שם ומביאין שם הס"ת בקביעות לקרות שם אלא שמעמידין אותו בחדר אחר לכבוד הס"ת מפני טעמי' הידועי' אין כאן איסור כלל ועדיף מאלו מביאי' ס"ת באיקראי על יום או יומים אפי' עושין שם ארון ומקום לספר תורה

אבל העיקר נ"ל דאין אי' להביא ס"ת מבית לבית אלא לצורך יחיד או יחידי' שא"י לילך לביהכ"נ וכמו בירושלמי שם שהי' לצורך כה"ג ולהכי בעי' אדם חשוב אבל לצורך כל הצבור ודאי שרי ועדיפי טפי מאדם חשוב ועיי' בירושלמי מגילה פ"ד ה"א זה שהוא עומד לקרות בתורה מפני מה הוא עומד מפני כבודה או מפני כבוד הרבים וכו' משמע דכבוד הצבור שקול ככבוד התורה וכמה דברי' אחז"ל מפני כבוד הצבור ובהכי ניחא דברי מג"א שם סי' קל"ה סקכ"א שכתב אין מביאין שרוצי' לקרות בס"ת בעשרה ופמ"ג תמה מה מלמדינו פשיטא דמיירי שרוצי' לקרות בעשרה דבפחות מי' אין קורין ע"ש. ולפמ"ש נכון דס"ל דודאי אם יש שם עשרה בבית אסורי' משום כבוד הצבור שפיר מביאי' אצלם ס"ת אלא דמיירי שאין שם עשרה רק איזה יחידי' אלא שרוצי' לקרות בס"ת בעשרה ולאסוף שם עשרה לצורך אותם יחידי' זה אסור דבשביל יחידי' אינו כבוד לס"ת. ואולי נתכווין ג"כ דוקא שאין להם