בית שערים אורח חיים מט

עשה משום מה אולמא דהאי עשה מהאי עשה א"כ שני עשין ודאי דוחין עשה אחת דל"ש מה אולמא דתרי עשה עדיפי מחד עשה אבל למ"ש תוס' קידושין ל"ד סד"ה מעקה דלאו שיש עמו עשה הלאו אלים ולא דחי לי' עשה שפיר י"ל דאפילו שני עשין לא דחי לאו אלים כזה

ואמנם מעיקרא אין כאן קושי' כלל דדוקא אם אותו שעובר על ל"ת ועשה הוא עצמו מקיים בזה שני עשין בזה י"ל דב' עשין דוחין עול"ת אבל כאן שהכהן העובר על עשה ול"ת דטומאת כהנים אינו מקיים רק עשה אחת דנ"כ שפיר אין עדל"ת ועשה ואי דישראלי' המתברכי' נמי מקיימי' עשה בשביל זה אין הכהן רשאי לעבור עשה ול"ת דטומאת כהנים ואין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך וזה פשוט

אלא דאכתי קשי' למאי דאמרינן סוטה ל"ח ע"ב כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה וכן כתב הטור באו"ח רסי' קכ"ח וא"כ בכהן גופא איכא בנ"כ ג' עשין ואמאי לא ידחה עשה ול"ת דטומאת כהנים. אבל גם זה לק"מ דב"י שם הביא לשון הרמב"ם סוף פט"ו מתפלה אעפ"י שביטל מ"ע אחת ה"ז כעובר על שלוש עשה וכו' וכתב כ"מ הטעם משום דליכא לשון ציווי אלא כה תברכו וכן המחבר בשו"ע שם לא הביא רק לשון הרמב"ם ע"ש וכיון דבלשון ציווי ליכא רק עשה אחת אינו דוחה עשה ול"ת דטומאה. ונראה שלכונה זו הביאו בתוס' סוטה שם ד"ה כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה האי ירושלמי דנזיר הנ"ל ככתבו וכלשונו דאין עשה דנ"כ דוחה ל"ת דטומאה להורות דאינו ג' עשין גמורין וכדעת הרמב"ם דאל"כ תקשי קושי' הנ"ל דלידחי והיינו משום דלא נכתב בלשון ציווי רק כה תברכו לחוד ועיי' תוס' קידושין כ"ה סוף ד"ה כל הראוי לבילה. ובזה הנני חותם בברכת התורה ולומדי' יתחזק ויתאמץ בלימוד גפ"ת וראשונים ושו"ע, ואז יהי' מקורו ברוך. כנפש המצפה להרמת קרן התורה והיראה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ו

שיל"ת ב' אויפאלו ג' נח א' דר"ח חשון תרנה"ל

ברכות שמים, שלום וברכה וחיים, לידידי אהובי הרבני המופלג, מלא פלג כמו"ה יצחק איזיק ני' בינדער בישוב טשועשא

מכתבו קבלתי בזמנו וכו' והנני להשיב על מבוקשו אודות מנהג עירו שמוכרי' המצות ומי שקונה אותם אינו קורא לכהן ראשון רק אם רוצה קורא לישראל ראשון ואומרי' שהמנהג כן. הנה העולם נתלי' בדברי הלבוש שהביא מג"א סי' קל"ו שכתב ובמקומות שמוכרי' המצות יכול לקרות למי שירצה ובלבד שיקרא לכ"א לפי כבודו אבל באמת הרואה בפני' בלבוש יראה דלא קאי כלל על קריאת כהן ולוי אלא עמ"ש שם בשבת ויו"ט ויו"כ שקורי' הרבה קורין אחר הלוי ת"ח הממוני' על הצבור וכו' וע"ז כתב אבל במקומות שמוכרי' המצות וכו' כנ"ל אבל בכהן ודאי אפי' במקום שמוכרי' המצות צריך לקראו ראשון ולקיים וקדשתו. ועוד שגם בזה כתב ובלבד שיקרא לכ"א לפי כבודו וא"כ אפי' נימא דקאי גם על כהן מ"מ אי' כבודו אם הכהן בביהכ"נ וקורא ישראל ראשון ויש לחוש משום פגמו

ושנית נתלי' בדברי מהרי"ק שהביא מג"א סי' קל"ה סק"ז אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בהתחלת התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מביהכ"נ ופ"א לא רצה הכהן לצאת מביהכ"נ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מביהכ"נ כד' שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה ע"ש. ואין מזה ראי' דהתם פ"א בשנה וא"כ מקיימי' וקדשתו בכל השנה אבל לקרות בכל פעם ישראל במקום שיש כהן א"כ מבטל וקדשתו לגמרי וזה אסור ואין כח ביד המנהג לעקור זה ועיי' כעין סברא זו בטו"ז או"ח סי' תקפ"ח. ועוד דמשמע דבנידון דמהרי"ק כהן זה גופא הסכים למנהג זה כמה שנים מקודם ומחל על כבודו רק פ"א לא רצה לצאת לכן כופין אותו כיון שכבר מחל ולא באופן אחר. ועוד דהתם הוא משום כבוד התורה והכהנים והעם העומדי' בעזרה הם מחויבים בכבוד התורה אבל להרויח לקהל אין לנו

שוב מצאתי קצת כעין דברי' אלו בחת"ס או"ח סי' כ"ד וכ"ה והעלה שם דאם כשעשו תקנה זו לא הי' שם כהנים או שהי' בהסכמת הכהנים שהי' שם בעת ההיא מהני התקנה שכבר מחלו הכהנים והכהנים הבאים שם אח"כ אדעתא דמנהגא באו והוי כאלו מחלו גם הם ע"ש. ומ"מ גם לפי דבריו נראה דדוקא אם ידעו הדין ומחלו ברצונם ונעשה התקנה בהיתר מהני אבל אם נעשה באי' שהכהנים שהי' אז מיחו נראה ודאי שאין ממש בתקנה זו וגם אם לא מיחו רק שטעו בדין וסברא שא"י למחות ולכן מחלו הוי מחילה בטעות וקי"ל מחילה בטעות לא הוי מחילה

ועוד נ"ל דאפי' במחילת כהנים נהי דיכולים למחול לצבור רק לא לאדם פרטי כמ"ש חת"ס שם מ"מ נהי דמהני מחילתם שאינם עוברי' על מ"ע דוקדשתו שהוא לכמה שיטות מ"ע מה"ת עיי' מהרי"ק שורש ט' וב"י סי' קל"ה אבל מ"מ ג"כ אינם מקיימי' אותה ודמי לציצית שאם אינו לובש בגד המחויב בציצית אינו עובר על מצות ציצית ומ"מ ג"כ אינה מקיימה וא"כ נהי דבאיקראי בעלמא כנידון דחת"ס שיש הרבה חיובי' או כנידון דמהרי"ק שאינו רק פ"א בשנה אם מחלו אין לחוש אבל לעשות תקנה תמידית כן דמי להא דאמרינן במנחות מ"א סדינא בקיטא וסרבלא בסיתוי ציצית של תכלת מה תשא עלי'

ולדעתי נשתרבב זה בפי המון במקום שמוכרי' המצות וזהו הכנסת הקהל ויש שם רק כהן אחד ואינו רוצה להכניס ולקנות עלי' כיון שמחויבי' לקרותו ראשון בלא"ה דרך כפי' וקנס ועונש שלא לקרותו ראשון ועיי' בחו"מ סוסי' ב' ובסמ"ע שם סק"ח שיכולי' לקנוס אלם ולנדותו ולהחרימו ועיי' סוסי' ד' דמותר לכוף בעניני מסים ע"י עכו"ם ועיי' ביו"ד סי' של"ד שיש רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ע"ש ולכן יכולי' ג"כ לכופו על הכנסת הקהל ע"י שלא יקראו אותו לעלות לתורה ראשון ושלא לנהוג בו כבוד וקדושה אבל במקום שיש כהני' הרבה א"כ כשרוצה לעלות לתורה ע"כ צריך לקנות כמו ישראל כיון שא"צ לקרות אותו דוקא ודאי אין טעם וריח תורה בתקנה זו. לכן לפי דעתי לא תקום ולא תהי' תקנה זו רק יקראו כהן ראשון. וד' ינצרם כאישון. ויזכו לראות בית הנקרא ראשון. ו ויבחר בנו מכל עם ולשון. ומ"מ הכהני' לא יתקוטטו בעבור זה כ' מזרעי' דאהרן קאתי אוהב שלום ורודף שלום. וד' יברך את עמו בשלום כנפשו ונפש דודו ידידו. דו"ש וטובו

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

ומ"מ אם אינו רוצה לשלם מה שהעריכו עליו הקהל יכולי' לקנסו שלא יעלה ראשון לתורה עד אשר יכנס בתקנת הקהל וישלם מה שהעריכו עליו ועיי' ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ג דהנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל הוי שבועת שוא וכו' ועיי' ש"ך וטו"ז שם. יום ג' ויחי תרס"ה לפ"ק. ה"ק הנ"ל בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ז

שיל"ת חוסט יום ד' יתרו תרמ"ב לפ"ק

שוכ"ט לידידי הרבני המופלא ומופלג, מלא פלג, הותיק מלא עתיק כש"ת מו"ה פנחס ארי' הכהן ני' בישוב עדיכק יע"א

מכתבו היקר הגיעני בש"ק העבר ויען לא הייתי בקו הבריאה וגם הי' לי לכתוב תשובה א' למקום אחר התמהמתי עד היום ופלא בעיני על אשר הביא למרחק לחמו הלא גיסי הרב הגאון הצדיק דטיסא-פירעד קרוב אליו וככל היוצא מפיו יעשה ולא באתי להשיב רק מפני הכבוד אבל לא יעשה דבר נגד הסכמת גיסי ני' כי מורא עולה על ראשי אם אין בזה קנתורי דברי' ומחלוקה ואני שלום כי אדבר והתורה כל נתיבותיה שלום וכבוד התורה דיחיד עדיף אמרו חז"ל בפ"ק דמגילה

הנה תוכן שאלתו למ' שעושה ברית מילה אם מותר לטלטל לשם ס"ת ולהתפלל ולקרות שם או לא. הנה בגוף דבר' המרדכי ספ"ק דר"ה המובאי' להלכה באו"ח סוסי' קל"ה סי"ד דבני אדם החבושי' בביה"א אין מביאין אצלם ס"ת אפי' בר"ה ויוהכ"פ הקשה הפר"ח שם ושדי בי' נרגא דראי' המרדכי הוא מירושלמי יומא ר"פ בא לו דפריך אהא דתנן חזן הכנסת נוטל ס"ת וכו' בכל אתר את אמר הולכין אחר ס"ת והכא את אמר מוליכין ס"ת אצלו ומשני אלא ע"י שהם בנ"א גדולים התורה מתעלה בהן וכו' והקשה הפר"ח דילמא התם שאני דאפשר שילכו אחר התורה אבל היכא דלא אפשר והם חבושי' בבית האסורים אפשר דניחא לי' לס"ת לילך כדי שיצאו בו ידי חיוב היום מקריאת ס"ת והניח בצ"ע. ולענ"ד נראה דלק"מ דביומא דף ס"ט פריך אהא דחזן הכנסת נוטל ס"ת ש"מ חולקי' כבוד לתלמוד במקום הרב ופרש"י לראש הכנסת ולסגן בפני כה"ג ואינו כממעט כבוד הרב ומשני כולה משום כבודו דכ"ג ופרש"י מראין אותו שיש שררות הרבה למטה ממנו אבל בעלמא אין חולקין [ויש להעיר קצת ע"ד רשב"ם ב"ב דף קי"ט ע"ב דפי' למ"ד חולקי' כבוד לתלמוד וכו' דכ"ז חשיבותו של רב הוא וניחא לי' א"כ למ"ד אין חולקין גם בזה אסור אף שהוא חשיבותו של רב וא"כ מה משני למ"ד אין חולקין משום כבודו דכ"ג הא גם אם הוא חשיבותו של רב אסור ויש ליישב וצ"ע]. והנה לכבד הכה"ג הוא מצוה ואולי אפי' מ"ע מה"ת ועיי' ברמב"ם פ"ד מכלי מקדש ה"ב בכל כהן וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהם כבוד הרבה וכו' ושם בפ"ה ה"ג וצריך כה"ג לנהוג כבור בעצמו וכו' ומה לנו גדול הלא מבואר שם בה"ט דאינו צריך לילך ולהעיד אם יודע בעדות שזה אינו כבוד לו ע"ש ועיי' פני משה בירושלמי סוטה פ"ז הלכה ו' דקושי' הירושלמי