בית שערים אורח חיים מח

דאי לא שנה הכתוב אמרי' שהוא רק למצוה ולא לפסול אבל שיהי' פסול לכתחילה וכשר בדיעבד לא מצינו מת"ת. וגם סותר עצמו בלשונו מיני' ובי' דתחילה כתב אל תפסלהו מס' למפרע מיהת ומשמע דמיכן ולהבא דומי' דלמפרע שכבר עבד עבודתו פסולה וכן משמע הלשון ואע"ג דמיכן ולהבא מיפסל וגם לשון שכתב אבל למפרע העמידנו על חזקתו מוכיח דמיכן ולהבא לא מהני חזקתו ובאותו דיבור בעצמו כתב שאין מכשירי' הספיקות לכתחילה ומשמע בדיעבד כשר משום דמוקמי' לי אחזקה. וגם גוף הדבר תמוה אמאי יהי' פסול בדיעבד מיכן ולהבא ואפי' לכתחילה אמאי פסול הא אין כאן ספיקות כיון דמוקמי' לי' אחזקתו ועיי' כתובות כ"ו ותוס' שם

אבל האמת יורה דרכו דכבר החריכו גדולי אחרוני' בהרבה מקומות דיש שני מיני חזקה דמעיקרא האחת חזקה דמעיקרא המבררת הס' דהיינו אם אנו מסופקי' אם נעשה מעשה ונשתנה הענין להוציא דבר מחזקתו הראשונה למשל שנים אומרי' נתקדשה או נתגרשה ושנים אומרי' לא נתקדשה ולא נתגרשה למ"ד תרי ותרי סד"ר ומה"ת אוקמא אחזקה אמרי' דחזקת פנוי' מברר שלא נתחדש ולא נעשה כלל מעשה הקידושי' וחזקת א"א מברר שלא נעשה כלל מעשה הגירושי' וכן בהמה בחיי' בחזקת איסו' עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה מברר הספק שלא נשתנה ולא נעשה מעשה השחיטה ועיי' חוו"ד סי' ק"י וחת"ס יו"ד סי' כ"ט בס' נקובת הוושט אבל בחזקה דאיתרע כגון זרק קידושי' או גט ס' קרוב לו ספק קרוב לה ל"ש לומר דמשום חזקת פנוי' או חזקת א"א שלה נפלו הקידושי' או הגט קרוב לו וכן במקוה משום העמד טמא על חזקתו ל"ש לומר שזה מברר שהי' שינוי במקוה והי' חסר וכן בכתובות י"ג ל"ש לומר שחזקת כשרות שלה לכהונה מברר שהי' הבועל אדם כשר ומ"מ מוקמי' בחזקה דמעיקרא דמס' מניחי' הדבר בחזקת מה שהי' מחזיקי' אותו מקדמת דנא כדאמרי בכתובות כ"ד גדולה חזקה וכו' וע"ש ברש"י והוי כמו חזקת ממון שאינה חזקה המבררת כמ"ש בקונטרס הספיקות דאטו משום שזה מוחזק מבורר שהי' המעשה באופן שהוא פטור ועיי' תב"ש סי' ח"י סקכ"ט ועיי' בפיה"מ לרמב"ם נזיר דף ס"ג וכל זה פשוט וברור למי שבקי קצת בעניני חזקה ולכן קצרתי. ומעתה בכהן שהוא ספק בן גרושה שאנו יודעי' שאביו נשא גרושה ולא ידעי' אם בן זה מאשה זו או מאשה אחרת או שאמו נתגרשה ס' גירושי' מבעל אחר ומת ואח"כ נשאה אביו של כהן זה והוליד ממנה אותו הבן או שהחזיר ס' גרושת עצמו והוליד בן זה או שהחזיר ודאי גרושת עצמו ואנו מסופקי' אם בן זה נולד קודם גירושי' או אחר שהחזירה אין כאן חזקה המבררת שזה ודאי אינו בן גרושה שהרי אנו מסתפקי' על תחילת לידתו שנולד חלל ולא הי' כהן כשר מעולם ואפי' באופן האחרון נמי לא הו' חזקה המבררת לומר דמוקמי' האב והאם בחזקת כשרות שלא נשאו באי' גרושה לכהן עד אחר לידתו של זה כיון דהרי הרשיע לפניך ועכ"פ נעשה ונשתנה דבר מכמות שהי' מ"ל בזמן קודם או מאוחר ואין זה דומה למ"ש ב"י בבהד"ב סי' קי"ט דאפי' מי שהמיר אינו חשוד למפרע משום דשם אמרי' דלא נעשה שינוי שני פעמים רק פ"א כמ"ש ש"ש ש"ג פ"ד אבל כאן אנו מסופקי' רק אם בעל כהן גרושה פ"א בזמן קודם ולא אח"כ או בעל אח"כ ולא קודם ובכל אופן לא נשתנה רק פ"א וא"כ אין כאן חזקה מבררת כלל רק כיון שהי' מוחזק לן מקודם לכהן כשר ועתה נולד ספק אם הוא חלל מעולם מניחי' הדבר כמות שהי' בחזקת כשר

ולפ"ז הרי כבר כתבו הפוסקי' בסי' ק"י דאין עושי' ס"ס וסד"ר בידים וכ"ש דאין עושי' רוב בידים דלרשב"א בתשו' ס"ס עדיף מרוב וכ"ש דאין עושי' חזקה בידים דרובא עדיף מחזקה וא"כ מי שמחויב קרבן ודאי א"י ליתן לכהן זה להקריב כדי שיסמוך על החזקה דהוי כעושה חזקה בידים ואפי' נאמר דהא דאין עושי' ס"ס בידים הוא רק מדרבנן כמו אין מבטלי' איסור לכתחילה מ"מ כאן בחזקה שאינה מבררת הוי רק ספק אלא שאנו מניחי' הדבר כמות שהי' מספק אסור לעייל נפשי' לספיקא מה"ת. וכיון דע"כ אין מוסרי' לו להקריב לכתחילה שוב לא נשאר הדבר כמות שהי' בשום אופן ולא יצא הדבר בהיתר ושוב בטלה החזקה לגמרי ועיי' בר"ש פ"ב דמקואות ואפי' בדיעבד עבודתו פסולה וכעין מ"ש הש"ך ביו"ד סי' ח"י סקכ"ה לחלק בין נאבד הסכין דכבר יצא הדבר בהיתר מוקמי' לי' בחזקת בדוק ובין נפלה על חודה שלא יצא בהיתר כיון שחל עליו חיוב לבדוק לכתחילה לא מוקמי' לי' בחזקת בדוק ואסור אפי' בדיעבד וה"נ אין לומר כיון שכבר יצא בחזקת כשר מניחי' אותו כך שהרי אינו עומד בחזקת כשר לעבוד לכתחילה וזה כונת רמב"ן דאמרי' כהן זה בחזקת כשר עומד ומספק אתה בא לפסלו אל תפסלהו מספק למפרע מיהת. פי' אף דליכא חזקה המבררת מ"מ מספק אין מוציאי' מחזקת שהיינו מחזיקי' ואע"ג דמיכן ולהבא מיפסל פי' אפי' בדיעבד דל"ל שמניחי' הדבר כמות שהי' שאין מכשירי' הספיקות לכתחילה פי' דלכתחילה ודאי אסור להקריב מה"ת כיון דהוי רק ספק ואין כאן חזקה מבררת הספק ממילא לא נשאר כמות שהי' וא"כ אפי' בדיעבד פסול. אבל למפרע העמידנו על חזקתו פי' דל"ש לדון לענין לכתחילה למפרע ממילא נשאר בחזקתו שהחזקנו אותו וכל מה שהקריב כשר וא"ש כל הדקדוקי'

והא דמייתי ר"ט ראי' ממקוה היינו משום דבמקוה נמי כיון דהרי חסר לפניך והוי חזקה דאיתרע ואין הספק רק אם בזמן קודם או מאוחר אינה חזקה המבררת רק מס' מניחי' בחזקת כשר כמו שהי'. ועוד דלפי המבואר בריטב"א מייתי רק ראי' ממקוה דאזלי' בתר דבר שנולד בו הספק דהיינו המקוה ולא בתר הנגרר ממנו דהיינו הטמא ה"נ כאן אזלי' בתר כהן שנולד בו הספק ולא בתר המחויב קרבן הנגרר ממנו ועיי' בריטב"א עירובין דף ל"ו ד"ה רבא וטו"ז יו"ד סי' א' סק"ו ובס' ג"וו כלל ס"ב. וכיון שזכינו לדין דגם לדעת רמב"ן אפי' בדיעבד עבודתו פסולה מיכן ולהבא שפיר אמרי' במכות דלר"י מתה כהונה וא"ש

ועוד נ"ל דאפי' נאמר בכהן הדיוט שנמצא ספק חלל עבודתו כשירה מיכן ולהבא בדיעבד מ"מ בכה"ג שכתבו תוס' יומא י"ב ע"ב ד"ה כהן גדול בשם ירושלמי דמתמנה בפה ומסתלק בפה ודריש לי' מקרא ע"ש וא"כ כיון שפסול לעבוד לכתחילה ממילא מסלקי' אותו ב"ד מכהונה גדולה ואולי מסולק ממילא ושם במכות דהא דגולה חוזר תלוי במיתת כה"ג שפיר אמרי' דמתה כהונה היינו כהונה גדולה וא"ש

אבל באמת נ"ל עוד דאפי' בכהן הדיוט עבודתו פסולה דהרי אמרי' ביומא ובקידושי' ובנדרי' דהני כהני שלוחי דרחמנא רק דמבע"ל אי הוי נמי שלוחי דידן עיי' בר"ן נדרי' ותוס' יומא ויעיי' סברא מתוקה בס' ג"פ סי' קכ"ז בספרו אות ו' ביישוב דעת הרא"ש בתשו' דאשה שנתגרשה בגט מוקדם לא תפסי בה קידושי' אף דמוקדם פסול רק מדרבנן מ"מ כיון דכתיבת הגט בעי שליחות לא עשאו הבעל שליח לעשות באופן שפסול לכתחילה מדרבנן ובט"ל השליחו' ופסול הגט מה"ת ע"ש וה"נ אני אומר כהן שפסול לעבודה לכתחילה לא עשאו התורת שליח ובטיל השליחות וממילא עבודתו פסולה אפי' דעבד [ובמקריב קרבן שלו צ"ע] ושפיר אמרי' התם דמתה כהונה ולק"מ

ורביעי בקודש דריטב"א במכות שם הק' למ"ד מתה כהונה נתי שאינו נפסל למפרע מ"מ אין כאן מיתה המכפרת ולמה אינו גולה או חוזר ותי' דפסול הנמצא בו המצערו חשיב לו כמיתה להיות מכפר ע"ש ולפ"ז אפי' אינו פסול רק להקריב לכתחילה משום ספק פסול נמי י"ל דספק פסול הנמצא בו ומצערו חשיב לו כמיתה להיות מכפר וא"ש

ושוב מצאתי בריטב"א שם ד"ה לימא שכ' ושמעי' מסוגיין דפלוגתיהו דר"א ור"י אפי' כשנודע ודאי שהוא בן גרושה וכו' לא כמו שפי' בקידושי' דמיירי כשנודע בס' דהא כל הסיגי' כשנעשה בודאי בן גרושה ואפ"ה אמרי' דמ"ד מתה כהונה כר"י ע"ש העתקתי לשונו אולי אין לו ס' זה מבואר בדבריו שכ' אפי' כשנודע דעכ"פ בס' נמי מחלוקת ופסול לר"י מיכן ולהבא וגם ל"ק לי' דאי הפלוגתא בס' קושי' פר"מ רק דק"ל דכל הסוגי' בשנעשה בודאי בן גרושה והכי דייקי שינוי לשון הסוגי' דבקידושי' נקט ונודע שהוא בן גרושה ואפשר שנודע בס' ולא נעשה בן גרושה דמוקמי' לי' בחזקתו אבל שם במכות נקט ונעשה כהן בן גרושה היינו דפסקו ב"ד למילתי' ועשאוהו בן גרושה. ומ' שהלוכו בקדושה. יחננו דעת בתורתו הקדושה. ויראינו נפלאות עד קץ הפלאות. לראות כהנים בעבודתן וישראל בשלותן. כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ה

שיל"ת ב' אויפאלו ב' בהעלותך תרס"ב לפ"ק

שוכ"ט להאברך השנון, שמו ינון, מו"ה אלימלך ני' פריעדלאנדער: נדער

עתה באתי על ד"ת מה שק' בירושלמי נזיר פ"ז ה"א דמסיק דעשה דנשיאות כפים אינו דוחה ל"ת דטומאת כהנים וכתב מראה פנים הטעם משום דטומאה הוי עול"ת כדאמרינן ב"מ דף ל' וק"ל לפמ"ש בס' חרדים שיש מ"ע על ישראלי' להתברך מן הכהנים ועיי' הפלאה כתובות כ"ד [ובמכתבו כתב לפמ"ש הרבה פוסקי' ולא ידעתי מנו] ולפי המבואר בריטב"א ב"מ דב' עשין דוחין ל"ת ועשה א"כ אמאי לא דחי ב' עשין דכהן ודישראל ל"ת ועשה דטומאת כהנים

הנה ריטב"א על ב"מ אין לי ולא נמצא במקומינו אבל לפ"מ שראיתי בש"מ ב"מ ל' שהביא דברי ריטב"א אין זה מבואר ולא כתב יותר ממ"ש רש"י שם ואע"ג דל"ת נמי איכא [באבידה] אין ל"ת מועיל לדחות ל"ת אלא עשה הוא דקא דחי לי' וכו' ולשון זה משמע קצת דאלו הי' באבידה ב' עשין הי' דוחה ל"ת ועשה דטומאת כהנים אבל אינו מוכרח אלא דכלפי מה שאמר דבל"ת הנדחה מועיל לו העשה שאינו נדחה קאמר דלעשה הדוחה אינו מועיל ל"ת שעמה לדחות יותר אבל אה"נ דגם שתי עשין אינו דוחין עשה ול"ת

ולפענ"ד אפשר לומר דזה תלי' דלדעת ריב"א שלהי חולין דהא דאין עדל"ת ועשה פי' דהל"ת נדחה רק דאין עשה דוחה