בית שערים אורח חיים מז

תפילת י"ח מש"ץ ואומרי' קדושה דסדרא שפיר יכול לומר ק"ש כמו אם הש"ץ עם כל המנין היו הולכי' למק"א שיכול לומר ק"ש

אבל מה שיש להסתפק למ"ש המג"א רסי' קל"ב דאם בא לביה"כ בשעה שמתחילי' לומר קדושה דסדרא יאמר עמהם אף קודם שהתפלל ע"ש אם בכה"ג יכול האבל לירד לפני התיבה ולומר קדושה דסדרא ואח"כ ק"ש כיון דעיקר ק"ש על תפלת י"ח והוא לא התפלל י"ח כלל או לא התפלל בעשרה וגם לא שמע מש"ץ. אבל נ"ל לפמ"ש אבודרהם דפוס אמשטרדם דף מ"ה שתקנו סדר קדושה בסוף בעבור ע"ה המאחרי' לבא לתפלה שלא יפסידו שמיעת קדושה דאמר' בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא קדושה ואישור דאגדתא ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו ע"ה וכו' ותקנו להם כאן כמו תפלה קטנה בתחילה אשרי ואח"כ קדושה וזכרון ציון ות"ת כמו שתקנו בליל שבת ברכה מעין ז' עבור המאחרי' לבוא וגם מניתי האזכרות שיש בסדר קדושה זה ומצאתי י"ח כנגד שמנה עשרה ע"ש וכיון שהאי סדר קדושה הוא במקום תפילת י"ח שפיר שייך לומר עליו ק"ש כמו על תפלת י"ח. וכן למ"ש ב"י סי' קל"ב בשם שיבולי לקט שתקנוה משום שגזרו שלא יענו קדושה והיו אורבי' להם ותקנו במקום קדושה דתפלה ע"ש באריכות. וכן הוא לחד דיעה בכלבו הנ"ל אות י"ד נמי י"ל שהוא במקום תפילת שמנה עשרה וראוי לומר עליו ק"ש

וגם למ"ש ב"י בשם ש"ל וכלבו הנ"ל שאחר תפלה הי' קורי' מקרא משנה ושמועות וכו' וכיון שרבתה העניות ולא היו יכולי' לעסוק כ"כ היו קורי' בנביא פ' ובלצ"ג ואני זאת בריתי והוסיפו ואתה קדוש וכו' וגם הוסיפו קדושה מטעם הנ"ל וכתב הכל בו והיינו דאמרי' דאקדושה דסדרא מתקיים עלמא דאיכא תורה וקדושה וכו' ע"ש וא"כ שפיר ראוי לומר עליו קדיש דרבנן ועיי' באבודרהם דף כ"ו בפי' הקדיש שכתב דכשאומר קדיש אחר קריאת תלמוד או מדרש אומר במקום תתקבל צליתהון על ישראל ועל רבנן וכו' וא"כ כיון שמתרגמי' הקדושה והוא מדרש וראוי לומר עליו קדיש דרבנן ועיי' מג"א סי' נ"ד דהיינו על ישראל ועל רבנן שפיר יכול לומר גם תתקבל צלותהון שהוא חד עם על ישראל וכיון שהוא בסיום תפלה שפיר דמי יותר לומר תתקבל צלותהון מלומר על ישראל וא"ש

אבל אין אנו צריכי' לכל זה דהרי מבואר ברמ"א סי' נ"ה דאם יצאו לאחר שהתחיל תפלת י"ח בקו"ר וקדושה יכולי' להשלי' כל סדר קדושה ולומר הק"ש שלאחרי' דשייך לתפלה שהרי אומר תתקבל צלותהון וכו' ומשמע דזהו אליבא דכ"ע אפי' לשיטת הסוברי' דיחיד אינו אומר אותה ועיי' סי' קל"ב וסי' נ"ט ס"ג והיינו משום דגם קדושה דסדרא שייך לתפלת י"ח וכיון שכבר התחיל בתפלת י"ח בעשרה גומר גם קדושה דסדרא אפי' שלא ביו"ד משום דכתפלה אריכתא דמי וכמ"ש תוס' ברכות ד' ע"ב ד"ה אר"י לענין השכיבנו כיון דתקינו לה רבנן כגאולה אריכתא דמי ע"ש ועיי' ב"י או"ח סי' רל"ו וה"נ כיון דתקינו לי' רבנן כתפלה אריכתא דמי' מטעמי' הנ"ל ותדע דאל"כ הוי הפסק בין תפלה לק"ש אע"כ כתפלה אריכתא דמי' ושפיר יכול להתפלל עם מנין במק"א סדר קדושה ולומר ק"ש עכ"פ כששמעו רוב מנין חזרת התפלה מהש"ץ והנח להם לישראל אם אינן נביאי' בני נביאי' הם. ועיי' בלבוש סי' קל"ב שהאריך בענין קדושה דסדרא וכתב ואח"כ אומרי' קדיש ומוסיפי' בו תתקבל צלותהון וכו' דקאי אתפלת י"ח כמוש"ל שע"כ לא נשלמה התפלה וכו' מבואר כמ"ש דכתפלה אריכתא דמי זה הנלפע"ד להלכה ולמעשה. והנני ידידו"ש החותם בברכת התורה ולומדי'

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו ב' ואתחנן תר"ס לפ"ק

הנני כדי להפיס דעתו של בעה"ב ידידות שארינו הרבני הנגיד המופלג מו"ה נפתלי שעהנפעלד ני' המקשה זהב תואר אשר עמד ע"ד רש"י ברכות ו' ע"א שכתב עשרה קדמה שכינה ואתי' קודם שיהי' כל העשרה הא שם ע"ב אר"י בשעה שהקב"ה בא בביהכ"נ ולא מצא בה עשרה מיד הוא כועס ונפתלי לא שבע רצון במה שאמר בני נ"י ואנכי שפיר קמיתבא דעתי בו ורק מ"ש דדעת מג"א סי' תרפ"ז סק"ב לפי הבנת יד אפרים דת"ת דרבים לא מקרי רק כשלומדי' ביחד ולא אם כאו"א לומד בפ"ע עיינתי שם ומצאתי להיפך דגם אם כאו"א לומד בפ"ע מקרי ת"ת דרבי' וכמ"ש מחה"ש שם

אמנם מהרש"א בח"א שם תי' אמאי דאמרי' שם לפני זה בסמוך דכל הרגיל לבוא לביהכ"נ ולא בא יום א' אם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו וע"ז אמר בשעה שהקב"ה בא בביהכ"נ דהיינו קדמה ואתי' ולא מצא שם עשרה הרגילי' לבא אפי' חסר א' מהם אף שיש אחרי' משלימי' ליו"ד מיד הוא כועס ולכן הביא קרא מדוע באתי ואין איש היינו איש א' פרטי שרגיל להשלים לעשרה ראשונים ע"ש וע' בל"ע דרוש נ"ו

ומה שנראה לפענ"ד בזה הוא עפ"מ דאמרי' שם לעיל מנין שהקב"ה מצוי בביהכ"נ שנ' אלקי' נצב בעדת קל ופי' פנ"י דשכינה מצוי שם תמיד ואינה מסתלקת משם כלל ול"ש בי' קדמה שכינה ואתי' כיון שהוא שם תמיד. ומה"ט נ"ל דכתב רבינו יונה ברכות ח' וכן הוא באו"ח סי' צ' דאם נאנס ולא התפלל עם הציבור ולא בשעה שהציבור מתפללי' אעפ"כ יתפלל בביהכ"נ משום דשם השכינה מצוי תמיד ועיי' צל"ח ברכות ו' ומחה"ש סי' ו' סק"ו. ולפ"ז ל"ש לומר הקב"ה בא בביהכ"נ רק בביהכ"נ חדשה בפעם ראשון דאח"כ השכינה שרוי שם תמיד ואינו בא והנה קי"ל באו"ח סי' קנ"ג ס"ח דאפי' בנאוהו לשם ביהכ"נ אינו קדוש עד שיתפללו דהזמנה לאו מילתא רק בהזמנה לגוף הקדושה עיי' באו"ח סי' מ"ב. והיינו דקאמר בשעה שהקב"ה בא בביהכ"נ דהיינו בפעם ראשון שהוא בא להשכין שם שכינתו תמיד בשביל ביהכ"נ ולא מצא בה עשרה שיוכלו להתפלל שם וא"כ עדיין אין בה קדושת ביהכ"נ מיד הוא כועס ומדויק לשון בשעה ולשון בא ולשון ביהכ"נ ולא בשביל המתפללי' משא"כ לעיל מיירי בעשרה שמתפללי' חוץ לביהכ"נ שפיר שכינה קדמה ואתי'

שוב מצאתי בתוס' הרא"ש ברכות שם שהקשה זה והא אמרי' דבעשרה קדמה שכינה ואתי' וממתנת להם ותי' דהתם מיירי בעשרה המתפללי' שלא בביהכ"נ וכו' אבל הכא בביהכ"נ כי לא אתי' בזמניהו דרגילי למיתי מרתח רתח ע"ש. ובזה תנוח דעתו דברי דוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ג שיל"ת ב' אויפאלו ד' שופטים ער"ח אלול תרנח"ל

שלומי נדבה, מדגול מרבבה, לתלמידי אהובי הרבני החרוץ ושנון וריח לו כלבנון כמו"ה ליפמן העללער ני' באלשא קובין

כתבך הגיעני ומה ששאלת בא' ששכח יא"צ שלו ואח"כ נזכר והי' שם אבל ולא רצה שיאמר השוכח הנ"ל אפי' קדיש א' ודעתך שלא איבד זכותו וראיתך ממהרש"ל שפסק שאם אינו יודע מתי מת אביו יברור לו יום א' וכי יעלה על הדעת שאין לו דין קדימה ביום שבחר אפי' נגד בן ל' וה"נ יש לו זכות זה. לא ראית יפה. ודברי מטה משה בשם מהרש"ל הביא מג"א סי' תקס"ח סק"כ וסיים רש"ל אך אל יסיג גבול לומר קדיש. ואפי' אם הי' הדין שם שיש לו זכות לומר קדיש היינו משום שדינו כך לברור לו איזה יום שירצה אבל כאן שיודע יום שמת אביו רק שכח אז לומר קדיש ודאי אין לו שום זכות ועבר זמנו בטל קרבנו כדאי' במג"א סי' קל"ב וש"כ יו"ד סי' שע"ו ואפי' נר של וא"כ אינו צריך להדליק מה"ט. והגע בעצמך דקי"ל באו"ח סי' שד"ם דהולך במדבר וא"י מתי הוא שבת מונה ז' ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה וכו' והוא מגמ' שבת ס"ט ע"ב הכי נימא דמי ששכח שהוא שבת ולא קידש ולא הבדיל שיקדש ויבדיל בחול אלא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו וה"נ כן הוא. ובזה יבא שלו' ינוח על ראשך ויחדש ד' עליך שנה טובה כנפשך ונפש רבך ידידך

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"ד

שיל"ת ב' אויפאלו ה' לס' אלה הדברים תרמ"ז לפ"ק

יראה בנחמה בעיר ד' שמה כבוד ידידי הרב הגאון חבוש פאר מימיו מ' באר כש"ת מו"ה משה צבי פוקס ני' האבדק"ק גראסווארדיין

אחרי שובי לביתי ראיתי ונתון אל לבי כי דברי חי' רמב"ן קידושי' ס"ו אשר נתקשה בה מסוגי' דמכות י"א אינם מיושרים אצלי ועיינתי בו עוד הפעם והגם כי אין בידי חי' רמב"ן רק כפי מה שהביא שם ריטב"א בשמו ומצאתי את שאהבה נפשי כי מה שאמרתי לו פא"פ בהשקפה ראשונה נכון הדבר אלא שצריך ביאור קצת. וזה תוכן קושיתו לפמ"ש רמב"ן דבנמצא ודאי חלל עבודתו פסולה אפי' למפרע רק בנמצא ספק חלל עבודתו כשירה למפרע משום דמעמידי' אותו בחזקתו אלא דמיכן ולהבא מיפסל שאין מכשירי' ספקות לכתחילה ע"ש ומזה הבין מעלתו שגם מיכן ולהבא אם עבד עבודתו כשירה אלא דלכתחילה פסול לעבוד והקשה א"כ איך אמרי' במכות י"א דלר"י מתה כהונה וחוזר הגולה כיון דעבודתו כשירה בדיעבד א"כ עדיין חי' כהונה

ונ"ל דבאמת דברי רמב"ן תמוהים שכ' שאין מכשירי' הס' לכתחילה והא מדאורייתא מיירי דמקרא ילפי' לה דכשר למפרע ובדאו' אין חילוק בין לכתחילה לדיעבד וכמ"ש תוס' גיטי' ג' ע"ב ד"ה וכי ע"ש ומה שמצינו בקדשי' דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב הוא ענין אחר