בית שערים אורח חיים מו

ארוך או קצר והוא פלא הלא לרמב"ם בברכות הנ"ל מע"ה ועד הנה"ח הוא שעה וחומש שעה זמניות ואמאי לא נימא כן גם לענין תחילת שקיעה עד צ"ה ואם קושיתו קושי' תקשי גם על הרמב"ם ומה שיתרץ שם יתרץ גם כאן, ובאמת ל"ק דהרי תנועת החמה בגלגלה שווה בכל הימים ומדוע בקיץ היום ארוך והוא קצר בחורף אבל זה תלי' בריחוק הילוך גלגל החמה לצפונה או לדרומה ובזה תלוי גם קיצור ואריכות שמע"ה עד הנה"ח וכן מתחילת שקיעה עד צ"ה, ואמנם גם לפי הבנת מעלתו ל"ק כלום על מג"א דהרי לפי הבנתו צריך זמן יותר להליכת ד' או ה' מילי' כשהיום ארוך מכשהיום קצר וזה מוכח מדברי הרמב"ם בברכות וא"כ דבריו סותרי' למ"ש בפסחי' דשיעור מיל הוא ב' חומשי שעה משעות השוי' והלא אין השיעור הילוך מיל שווה בכל הזמני' אלא פעם בא בארוכה ופעם בא בקצרה ובזה תנוח דעתו ויבוא שלו' בחילו כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ'

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' ויקרא שמה רחבות תרס"ג לפ"ק

חיים וברכה למשמרת שלום, לאוצר בלום, הוגה שעשועות, יבין שמועות הרב הגאון וכו' כש"ת מו"ה אליעזר ני' דייטש אב"ד דקהל ארטה' בק"ק באניהאד

העתק מפנקסו קבלתי בזמנו אשר השיב לבני בלי שם והיא נעלמה מדוע העלים שם המקום ושם האיש השואל, ואנכי זה ימים רבים לא מצאתי את שאהבה נפשי ואין לי קורת רוח בדרכי' החדשי' ולא מצאתי בהם תים וטעם זקנים אני נחבא אל הכלים מבוא על החתום ועל הגלוי ליתן ברחובות אם אין כאן חרדת הדין בדין חמור וכל העולם בדין הקל קל תחילה ותמול הגיעני כתב שלישית וראיתי כי כבר תמכו בידיו גדולי הזמן הי"ו והנני משיב מפני הכבוד

הנה מה שהאריך במכתבו שהקול מעורר הכונה פשוט וכל המודה על האמת יכול לנסות בעצמו וכן מבואר בטור או"ח סי' ס"א ע"כ נוהגי' בספרד לקרות פסוק הא' בקו"ר ומנהג טוב הוא להעיר הכונה בפסוק הראשון שהוא עיקר מקום כונת הקריאה וכן הוא בשו"ע שם ס"ד נוהגי' לקרות פסוק ראשון בקו"ר כדי לעורר הכונה. וכן הוא בטוש"ע סי' ק"א בתפילת שמ"ע ולא ישמיע קולו אר"ה ל"ש שלא יגביה קולו אלא שיכול לכוון בלחש אבל אם אינו יכול לכווין בלחש מותר והכי פסק שם בשו"ע ס"ב והוא מגמ' ברכות כ"ד ועכ"פ מבואר דהגבהת הקול מועיל לכווין יותר. ואע"ג דמבואר שם הנ"מ בינו לבין עצמו אבל בצבור אסור דאתי למיטרד ציבורא נראה דהיינו דוקא בתפילת ח"י שכולם מתפללי' בלחש כדילפי' ברכות ל"א מהני קראי דחנה וכדאמרי' סוטה ל"ב ואם אחר יגביה קולו לומר בקו"ר שייך אתי למיטרד ציבורא אבל בפסוקי דזמרא שמנהג אבותינו ורבותינו שהכל אומרי' בקו"ר ל"ש אתי למיטרד ציבורא והא דלא נתנו הראשוני' טעם זה על שמתפללי' בר"ה ויו"כ בקו"ר היינו משום דשם אין כולם מתפללי' בקו"ר ואם יכול לכווין בלחש עדיף טפי כמ"ש מג"א שם סק"ד. ועוד דעכשיו רוב הצבור מתפללי' גם פסד"ז מתוך הסידור וליכא חשש דאתי למיטרד ציבורא כמ"ש המרדכי מביאו ב"י סי' ק"א אהא דמתפללי' בר"ה ויו"כ שבע וט' ברכות בקו"ר דל"ח להטעות לפי שמתפללי' מתוך המחזורי' וכן הוא בשו"ע או"ח סוסי' תקפ"ב. והגם שמג"א בסי' ק"א סק"ג הביא שהאר"י לא הי' משמיע קולו אפי' בזמירות רק בשבת הרים קולו מעט יפה כתב כ"מ שאין לדמות שאר בנ"א להאר"י החי שהוא הי' יכול לכווין גם בלחש אבל אנן יתמי דיתמי ודאי צריכי' קו"ר לעורר הכונה והלואי שיועיל

וכן מצינו חילוק בין פסד"ז לתפילת ח"י באו"ח סי' מ"ח שכתב רמ"א ונהגו המדקדקי' להתנועע בשעה שקורי' בתורה וכו' וכן בשעה שמתפללי' וכו' וכתב מג"א היינו בפסד"ז אבל בתפלה אין להתנועע והוא בשם מ"ע בתשו' ושם מבואר עוד חילוק בין גברא לגברא וסיים מג"א ודעבד כמר עביד וכמר עביד ובלבד שיכווין ע"ש וזה סיוע קצת למ"ש כמ"ה דאין להביא ראי' מן האר"י

והכי משמע בסוטה דף ל"ב דאמרי' מפני מה תקנו תפלה בלחש כד' שלא לבייש עוברי עבירה המתוודי' בתפילתם על עבירות שבידם משמע דאי לאו ה"ט הי' ראוי לאמרה בקו"ר כדי לעורר הכונה וא"כ בפסד"ז ושאר תפילות ותהלות דל"ש ה"ט ולא תקנו לאמרם בלחש ודאי צריך לאמרם בקו"ר כדי לעורר הכונה. ואפשר שעכשיו שרבו עוברי עבירה המתודים גם בפסד"ז שאינם יודעי' לקרות כראוי ומוכים בעבריתם רוצי' לעשות תקנה שגם פסד"ז ושאר תפלות יאמרו בלחש שלא לבייש עוברי עבירה אבל אין זה תקנה רק סכנה ושליחות יד במלאכת רועינו ורבותינו על כל דבר פשע

ובפסד"ז נ"ל עוד דשמם מוכיח עליהם שצריך לאומרם בקו"ר דסתם זמר הוא להשמיע לאחרי' בקו"ר ויש לעשות סמוכי' לזה מדכתי' בזמירות נריע לו ותרועה אמרי' בשלהי ר"ה דהוא גנוחי גנח או ילולי יליל ובין הגינוחי ובין היליל הוא בקו"ר. ותו אמרי' בברכות כ"ד קול באשה ערוה ומזה פסקי' באו"ח סי' ע"ה ס"ג יש ליזהר משמוע קול זמר אשה בשעת ק"ש ועיי' מג"א שם דקול דיבורה מותר ועיי' ב"ש סי' כ"א סק"ד משמע דסתם זמר הוא בקול וידעתי שיש לפקפק אבל מ"מ משמע כן. ובגיטי' דף ז' שלחו לי' למר עוקבא זמרא מנ"ל דאסיר וכו' ומסיק אי מהאי הו"א זמרא דמנא אבל דפומא שרי קמ"ל וא"כ זמרא דפומא דומי' דזמרא דמנא וזמרא דמנא הוא להשמיע לאחרי' ולא למנא גופא ה"נ זמרא דפומא הוא להשמיע לאחרי' בקו"ר ורש"י פי' זמרא לשורר ושירה ודאי הוא בקו"ר כדאמרי' סוטה ל' כיצד אמרו שירה כגדול המקרא את ההלל ופרש"י מקרהו לצבור להוציאן י"ח וא"כ הוא בקו"ר להשמיע לאחרי' וממילא דגם זמרא הוא בקו"ר. ושם בסוטה אודנא דשמעא זמרה וכו' נמי משמע דסתם זמרא שמעא אודנא דזמרא הוא בקו"ר ושם עוד זמרי גברי ועני נשי פריצותא זמרי נשי ועני גברא כאש בנעורת ופרש"י לפי שהעונה מטה אזנו לשמוע את המזמר וכו' נמי משמע דזמרא הוא בקו"ר להשמיע לאחרי'. וז"ל הרמב"ם פ"ה מתענית הי"ד וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיע קול של שיר משמע דזמר הוא משמיע קול. ובשלהי מגילה אמרי' כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרא עלהכ"א וכו' וכתבו תוס' שהיו רגילי' לשנות המשניות בזמרא לפי שהיו שוני' אותן ע"פ שעי"כ היו נזכרי' יותר ע"ש ותקשי אמאי לא תקנו לזכרון ללמוד בקו"ר כדאמרי' בעירובי' נ"ד כי חיים הם למוצאיהם א"ת למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה וברורי' אשכחתי' להאי תלמידא דהוי קגריס בלחישא בטשה בי' וכו' א"וו דזמרא הוא בקו"ר וא"כ בכלל שונה בזמרא הוא ששונה בקו"ר אלא שקו"ר הוא בזמרא ועי"כ נזכרי' עוד יותר. הנה הבאתי מן הבא בידי דזמרא משמע בקו"ר ואם אולי יש לדחות בדוחק אבל פשוטן של דברי' הכי ריהטא וא"כ פסד"ז ודאי כשמן כן הוא לומר בקו"ר

אח"ז מצאתי ברמב"ן בחומש סוף ס' בא שכתב וזו כונתם במה שאמרו ז"ל ויקראו אל אלקים בחזקה מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול חציפא נצח לבישה ואמת כי חפשתי בילקוט שם ובגמ' דילן וירושלמי ולא מצאתי לשון זה מכאן אתה למד שתפלה צריכה קול חליפא נצח לבישא אבל נאמן עלינו קדוש ד' הרמב"ן ז"ל שכך הי' הנוסחא לפניו ומבואר דצריך דוקא בקו"ר חוץ במקום שתקנו חז"ל בלחש. ובזה תנוח דעתו כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מ"א

שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' נשא דימי הגבלה תרנא"ל

חוסן ישועות, בחג השבועות ושמחת יו"ט זמן מתן תוה"ק לידידי הרבני החרוץ ושנון וריח לו כלבנון שמו ינון מו"ה אברהם יצחק נ"י בק"ק מאדע

מכתבו מיום ד' אמור בא לידי בזמנו אבל הייתי טרוד בשאר ענינים ולא הרשני עתי להשיב עד היום ומה ששאל בשני אבילי' המתפללי' במקום א' ואחד מהם ירד לפני התיבה אם רשאי השני לילך משה עם עשרה אנשים למקום אחר לאחר שסיים הש"ץ תפילת י"ח ולומר במקום אחר אשרי ובא לציון ולומר אח"כ קדיש שלם עם תתקבל ונתעורר לזה לפי שראה במטה משה עמוד העבודה אות ר"ח דבדין הי' לאומרו קדיש שלם אחר תפילת י"ח אך משום דלא את' לזלזולי בתהלה לדוד ולמנצח וסדר קדושה ממתיני' להשלימו עד לאחריהם ע"ש ולכן נסתפק כיון שזה לא התפלל י"ח אם יוכל לומר קדיש שלם

תשובה אמת שכן הוא גם בכלבו ה' תפלה סוף אות י"א אבל מ"מ נ"ל פשוט שיוכל לאומרו שהרי זה וודאי פשוט שבמקום הראשון יוכל האבל השני לירד לפני התיבה ולומר אשרי ובלצ"ג וק"ש דהרי בש"ץ שטעה וא"י לחזור למקומו עומד אחר תחתיו ואם הוא בג' אחרונות מתחיל רצה ופשיטא שאומר אח"כ ק"ש אף שהק"ש הוא על כל התפלה לא על ג' אחרונות לבד עיי' או"ח סי' קכ"ו והטעם כמ"ש טו"ז סי' ק"מ סק"ב דמה שהש"ץ קורא כאלו הוא קורא דייני' לי' ע"ש ועיי' באו"ח סי' תקפ"ה דאם התוקע א"י להשלים התקיעות ישלים אחר על סמך ברכתו כיון שהראשון בירך להוציא כולם ושומע כעונה ועיי' במג"א שם וה"נ הרי שמע תפילת י"ח מהש"ץ והש"ץ כיון להוציאו ושומע כעונה והרי הוא כאלו הוא התפלל תפילת י"ח ושפיר יכול לומר ק"ש ולפענ"ד אפי' בתפילת מנחה או מעריב אם נאנס הש"ץ אחר תפילת י"ח וא"י לומר ק"ש יכול אחר ששמע תפילת י"ח מש"ץ לומר ק"ש אבל אפי' את"ל שבזה אין אחר אומר ק"ש על השמיעה לחוד מ"מ כשיורד לפני התיבה ואומר אשרי ובלצ"ג וודאי יכול לומר ק"ש על סמך שמיעה תפילת י"ח מש"ץ וא"כ מ"ל במקום זה מ"ל במקום אחר כיון שהוא והמנין שהלכו עמו שמעו