בית שערים אורח חיים מג

ספ"ק דמגילה כל האומר רחב רחב מיד נקרי הא אמר התם ביודעה ומכירה ועיין תוס' סוטה ח' ד"ה גמירי שהקשו מהא דאמרינן חגיגה י"א עדיות בין בפניו בין שלא פניו נפיש יצרייהו ותי' דהתם ה"פ מאחר שראה הערוה פ"א שוב מהרהר אחרי' לעולם אפילו שלא בפניו אבל מחמת שראה הנסקלת ערומה אינו מהרהר אחר אחרת ע"ש

סוף דבר הכל נשמע דאם לא ראה אשה זו אשר קולה ישמע ע"י פאנאגראף מעולם אין איסור מדינא לשמוע הקול ועל המשמיע י"ל דבלאה"נ אין איסור משום דבעבידתי' טרוד כדאמרינן בע"ז כ' ע"ב אלא דמ"מ מכוער הדבר ובעל נפש יזהר מזה ועיי' חת"ס יו"ד סי' קפ"ד אבל אם ראה אותה פ"א ודאי אסור לשמוע קולה ע"י פאנאגראף ומכ"ש אם כבר שמע ממנה גופא קול זמרה דאסור אם עשה תשובה ובא לישאל ודאי אסרינן לי'. ובזה יבא שלום ינוח על ראשו עדי יכונן בית ד' בראש הרים כנפשו ונפש החותם בברכת בונה ירושלים

עמרם ה"ק בלוהם הנ"ל

תשובה ל"ד

שיל"ת ב' או אויפאלו ד' הדברים תרו"ן לפ"ק

בין המצרים, נזכה לראות בית בנוי בראש הרים בני אהובי הרבני החו"ב וכו' מו"ה יודא צבי ני' בלוהם וכאל"ש בק"ק ש' פאטאק

היום באתי להשיבך על מכתבך הבא לידי ומה שתמהת בטו"ז או"ח סי' ע"ד סוף ס"ק ד' שכתב וכן לענין אם עומדת אפי' במים צלולי' יכולה לברך אם לבה חוץ למים או אפי' תוך המים ומחבקת ידה על גופה תחת לבה וק"ל ממנ"פ אם נתכסה מלפני' ומלאחרי' ל"ל הפסק בין לבה לערוה הא כתב בשו"ע דא"צ ואם לא נתכסה מה מהני ההפסק הא אסור משום גילוי. וזה הדבר האחרון אינו קושי' כיון דערותה במים אפי' צלולי' ליכא משום גילוי ערוה כמו"ש טו"ז שם סק"א אלא דקשי' כיון דליכא משום גילוי ערוה רק משום לבו רואה את הערוה ובאשה ל"ש רואה את הערוה כמו"ש הטו"ז וא"כ ל"ל הפסק וכבר עמדו בזה א"ר ופמ"ג שם וכתבו דרק לחומרא בעלמא צריך הפסק וכן הוא האמת שכן כתב הטו"ז ביו"ד סוסי' ר' דא"צ הפסק רק לצאת לד"ה ולא מדינא ולכן ציין לעיי"ש

ומה שעמדת בברכות כ"א ע"ב דקאמר והא דקא מיפלגי בזב שראה קרי להודיעך כחו דרבנן וק"ל הא הגמ' קאי אי בעל קרי אסור בד"ת מדאו' מקרא דוהודעתם וכו' וא"כ אדרבה כחו דר"י עדיף דמתיר בד"ת עפמ"ש צל"ח ריש ביצה דבאי' תורה כחו דהיתירא עדיף ע"ש. ולק"מ דכאן לרבנן נמי יש קולא שמבטלו מד"ת ואין רשאי לאסור לימוד התורה אם הוא מותר ושפיר הוי לרבנן כחו דהיתירא שמבטלו מלימוד התורה ועיי' רש"י ריש ביצה וצל"ח שם. אבל בלא"ה כבר כתבו תוס' ר"י החסיד שם בברכות דהאי דרשא דוהודעתם הוא רק אסמכתא בעלמא והוא רק מתקנת עזרא וכן כתב בש"מ שם וכן כתבו תוס' ב"ק פ"ב ע"ב ד"ה אתא ואפי' אי נימא דהמקשן הוי ס"ל דהוא דרשה גמורה מ"מ לבתר דמסיק דמיבעי' לי' לאידך דריב"ל ודאי הוי רק אסמכתא והאי להודיעך הוא בתר הכי ושפיר כחו דאיסורא עדיף כיון דהוי רק דרבנן ולדעת הצל"ח ברכות שם לא הוי מה"ת רק תורה שבכתב אבל משנה וגמ' הוי רק תקנת עזרא וא"כ כחו דרבנן עדיף דאפי' משנה וגמ' שהוא מדרבנן אסור בלא טבילה. ולפמ"ש פנ"י שם אפי' לס"ד אין אסור מה"ת אלא דיבור אבל הרהור מותר ועזרא תיקן דאפי' הרהור אסור א"כ כחו דרבנן עדיף דאפי' הרהור דרבנן אסור בלא טבילה

ומה שעמדת ברש"י ברכות ל"ג ד"ה תם שלא נגח אדם מועד שנגח ג"פ דמשמע שוורי' נגח וז"א דשור תם הוי כשלא נגח עדיין ג"פ ועוד דמשמע דמועד ל"ה רק כשנגח אדם וגם ז"א דגם כשנגח שוורי' ג"פ הוי מועד. גם בזה איני יודע מה ק"ל הא משנה שלימה שנינו ב"ק ל"ז שור שהוא מועד למינו אינו מועד לשא"מ לר"פ מועד לאדם ואינו מועד לבהמה וכן פסק הרמב"ם פ"ו מנזקי ממון וכן תם ומועד לבהמה אינו מועד לאדם שהוא א"מ ועיי' תוס' ב"ק שם ד"ה ר' זביד ועיי' ב"ק מ"א וברמב"ם פ"י מנזקי ממון ה"ג וא"כ אינו פוסק בתפילתו משום מרחיקי' משור תם וכו' במועד לבהמות רק כל זמן שלא נגח אדם חמישי' אמה וכשנגח אדם ג"פ כמלוא עיניו

ומה שהקשית בתוס' ברכות ל"ז ע"ב ד"ה חביצא שכתבו דר' יוסף מפרש לי' הפרוסות קיימות היינו בכזית ואין הפרוסות קיימות בשאין בהן כזית וק"ל הא קתני אם אין הפרוסות קיימות וכו' ולבסוף מברך עלי' ברכה א' מעין ג' ובפחות מכזית אין מברך לאחרי' כמ"ש דף ט"ל ד"ה בצר לי' שיעורא ע"ש. אינו קושי' כלל דפי' אין הפרוסות קיימות שאין בהם כזית בפרוסה אבל הוא אבל כמה פרוסות ויש בין כולם יותר מכזית ושפיר מברך לאחרי'

ולחבר מס' ברכות תחילתו לסופו כבר אמרתי בזה בכמה אופני' [עיין סי' ל"ח ופ"ד] וכעת נ"ל דהנה הרמב"ם בפיה"מ סוף ברכות כ' ומה שאמר אח"כ ואומר אל תבוז כי זקנה אמך אינו ראי' על מה שהקדי' שיהא אדם שואל בשלו' חבירו בשם אבל ראי' שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמי' אעפ"י שהם ישנות וקדמוניות וע"ז הזהר שלמה בזה המשל. ובאמת קשה על פיה"מ הנ"ל א"כ מה ענין האי קרא לכאן. ונ"ל דבדורש לציון סוף דרוש ב' ד"ה בו ביום הביא קושי' למ"ש בעל עשרה מאמרות דר"ע בא מזרעו של סיסרא מבעולת שבעל יעל אשת חבר הקני א"כ לר"ע דס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר א"כ במה יטהר עצמו ח"ו. ותי' מג"א בזית רענן דאיתא בילקוט יושע רמז ט' דיעל גיורת הוי א"כ י"ל דנתגיירה אחר מעשה דסיסרא. והק' בס' הנ"ל מדאמרי' בנזיר כ"ג גדולה עבירה לשמה וכו' דכתי' תבורך מנשי' יעל אשת חבר הקני וכו' ופריך והא קמתהני מעבירה ומשני טובתן של רשעי' רעה הוא אצל הצדיקי' וביבמות ק"ג מפרש מאי רעה וכו' הוטל בה זוהמה ואי בשעת בעילת סיסרא עכו"ם היתה גם היא לא פסקה זוהמתה ונשאר קושי' גמ' והא קמתהני מעבירה ע"ש

לכן נ"ל דאמרי' בע"ז דף ל"ו ע"ב דאורייתא אישות דרך חתנות ואתו אינהו גזור אפי' דרך זנות, זנות נמי ב"ד של שם גזרו עליו וכו' ועיי' ברמב"ם פי"ב מא"ב ועיי' קידושין ס"ח ע"א וע"ב. ולפ"ז י"ל דהא דס"ל לר"ע נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר היינו דוקא דרך אישות שהוא לאו דאו' אבל דרך זנות דהיינו רק איסור דרבנן מב"ד של שם אינו ממזר ועיי' ברש"י ברכות נ"ד דהא דשואל בשלום חבירו בשם הוא עבירה לשמה שמזלזל בכבוד המקום בשביל שלום ומוכח דגדולה עבירה לשמה ומנ"ל מיעל וא"כ ליתא לתי' זית רענן כקושי' דורש לציון ועכ"ח כתי' הנ"ל וא"כ דב"ד של שם גזרו דרך זנות לכן הביא ואומר על תבוז כי זקנה אמך שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמים אעפ"י שהם ישנות וקדמוניות מב"ד של שם

אמנם בש"מ כתובות ג' ע"ב הק' איך אמרינן במגילה ט"ו כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך הא ליכא אי' דאו' ואי משום אי' א"א אכתי תקשי לסוברי' דליכא אי' א"א אלא בחבירו ישראל ע"ש. ותי' אע"ג דמדינא שרי' מרדכי לא יחפוץ בה משום דהו"ל פגימה מבעילת גוי שאסור מדרבנן. וקשי' לי איך יכול לבטל משום זה מצות עונה דאו'. אך לק"מ דחכמי' יכולי' לפטרו ממ"ע בשביל סיג. אבל מנ"ל זה מתחילת המס' מאימתי קורי' וכו' וחכמי' אומרי' עד חצות וכתב רבינו יונה דאחר חצות אינו קורא והק' איך יכולי' חכמי' לבטלו מע"ע. ותי' דמשום סיג יכולי' לפטרו ע"ש וא"כ שפיר י"ל דרק ב"ד של שם גזרו ואפ"ה שייך כך אבדתי ממך וא"כ ר"ע טהור אף דיעל היתה ישראלית וא"כ לא מתהני מעבירה דהוטל בה זוהמא ומוכח דגדולה עבירה לשמה וא"כ שפיר שואל שלו' חבירו בשם וא"ש. ובזה יבא שלו' ינוח על ראשך כנפשך ונפש אביך הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ל"ה

שיל"ת ב' אויפאלו א' שלח לך תרנ"א לפ"ק

אלקים יחנך בני יקירי וחביבי ויתנך למעלה למעלה, והיית סגולה, הרב המאוה"ג חו"ב כמו"ה יצחק יעקב ני' בלוהם עם נות ביתך כלתי הצנועה והחשובה תי' לאוי"ט עם בתך הילדה תי'

שמחתני במכתבך אשר הגיע לידי ביום ה' העבר כ' לא ראיתי ממך תמונת אות מעת אשר כתבת מנסיעתך לפעסט וכו' אבל בדברי תורה כתי' ענה והנני להשיב כיד ד' הטובה עלי. ומה שהקשית בברכות ב' דקאמר מאי ואומר וכ"ת מכי ערבא שמשא לילה הוא ואינהו הוא דקמקדמי ומחשכי וכו' איך אפשר לומר כן הא אמרי' בשבועות ט"ו ע"ב דאין בנין ביהמ"ק בלילה שנאמר וביום תקים את המשכן וכו' וכתבת דדוקא גוף הבנין אסור כמו הקמת המשכן אבל לתקן הקורות והאבני' מותר גם בלילה ולזה מקדמי ומחשכי אך הוא דוחק בעיניך ולפי ענ"ד רווחא שמעתא והדין דין אמת

ומה שהי' נ"ל בזה עיי' פני' יפות פ' קרח בפסוק בוקר ויודע ד' דהא דבעמוד השחר הוי יום הוא הל"מ וחכמי' אסמכוהו אקרא דנחמי' בברכות דף ב' שם ע"ש. ולפי"ז נ"ל דקודם מתן תורה באמת לא מקרי יום אלא מהנץ החמה עד תחילת שקיעת החמה וכן הוא גם עכשיו בדין ב"נ וב"נ ששבת מנץ עד הנץ החמה אעפ"י שעשה מלאכ' ביום א' קודם הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר חייב מיתה דשבת יום ולילה ואם חייב גם בשובת לילה ויום כשבת שלנו דלא כמו"ש אחרוני' שאינו חייב