בית שערים אורח חיים מב

כמ"ש תוס' שבועות כ"ג ד"ה האוכל דוזבחת בא להתיר האסור ופי' לך דבשחיטה שרי ולא בנחירה ומותר הקטן בשחט טריפה בבני מעיים ואפילו בעודה מפרכסת אף דאסור לב"נ דל"ש מי איכא מידי ושפיר הוי בר זביחה ולכן שחיטתו כשירה וא"ש. ובזה הנני חותם בברכת התורה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ל"ב

ב"ה ב. אויפאלו יום ג' לס' ויצא תרח"ם לפ"ק

רוב ברכות והצלחות, ישביע ד' נפשך בצחצחות, בני הרב המאוה"ג חו"ב כמו"ה יצחק יעקב ני' בלוהם רב דקהל יראי' בנס"מ וכאל"ש

כתבך בא אלי בזמנו ולא הרשני טרדותי להיות עט ממהר להשיב עד כי מצאתי מרגוע' מעט, ואשר הפלאת על דברי מג"א סי' תצ"ד שכתב לענין ברכת התורה אם הוא ניעור כל הלילה דצריך לברך דמתחילה לא הי' דעתו לפטור רק ליום ולילה ע"ש ונראה דהמג"א סובר כדעת הב"ח סוסי' תרמ"ג דסובר דכשחוזר ואוכל חוזר מברך והיינו טעמא דכל אדם דעתו מן הסתם שלא תהי' הברכה שוטרתו אנא עד שעה שיחזור ויאכל כי אז יחזור ויברך. ובעיניך יפלא שדברי מג"א סותרי' עצמם שכתב בסי' תרט"ל סקי"ז לתמוה על הב"ח הנ"ל דאטו מי שיש לו ציצית ויכווין שלא יפטרנו בברכתו אלא עד חצות וכי יחזור ויברך בחצות הא ודאי ליתא ע"ש, וציינת לעיין בס' מהר"מ שיק או"ח סימן א', שמע בני כי לק"מ והחילוק גדול ביניהם הב"ח שם כתב דאף אם לא יצא מן הסוכה כלל כל היום אפ"ה כשחוזר וסועד חוזר ומברך וכן המג"א מיירי שהוא לבוש בציצית ולא הפסיק כלל מעשיית המצוה בזה שפיר כתב מג"א דלא מהני דעתו שלא יפטר בברכה אלא עד חצות או עד שעת אכילה דדעת שוטי' הוא זה שרוצה לברך ברכה לבטלה כיון שלא הפסיק בעשיית המצוה ומצוה אחת נמשכת הוא זו ואיך יברך שני פעמים אבל בברכת התורה הלא באמת מפסיק מלימודו בעסקיו ואכילה ושתיה והליכה לביה"כ ותפלה וכדומה והי' ראוי לברך בכל פעם כשחוזר ללימודו רק כיון דכל שעה מחויב ללמוד אינו מייאש דעתו ולכן א"צ לחזור ולברך כמ"ש תוס' ורא"ש ור"י בברכות י"א ועיי' בטוש"ע או"ח סימן מ"ו וא"כ הא דא"צ לחזור ולברך הוא רק משום דהי' דעתו לפטור הכל וא"כ שפיר כתב מג"א דאם לא הי' דעתו לפטור רק ליום ולילה שוב צריך לברך דהא באמת הי' הפסק בעשיית מצות לימוד התורה ואינו פטור רק משום דדעתו לפטור אבל כיון דאין דעתו לפטור יותר שוב חייב מדינא לחזור ולברך משום הפסק וא"ש

ומה שנ"ל עוד בזה דהנה באמת יש להפליא על גוף הדבר שאנו נוהגי' לומר בכל יום ברכת התורה כיון דמצות לימוד התורה הוא תמיד כמ"ש הראשוני' בברכות הנ"ל ועיי' בב"י סי' מ"ז דמה"ט אין מברכי' ברכה אחרונה לפי שלא נגמרה מצותה ועיין ברבינו יונה ברכות י"א מה שמחלק בין ציצית ותפילין אף שמצותן כל היום מ"מ כשחולץ ופושט באמצע היום נגמרה מצותן משא"כ בלימוד התורה ע"ש ודבריו צריכין ביאור וביארתים במק"א ואמאי לא סגי אם מברך על התורה פ"א כל ימי חייו ומ"ש מהא דאמרינן בסוכה מ"ה סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהי ז' כחד יומא אריכא דמי וסגי בברכה א' כשנכנס לסוכה פ"א ובשלמא לשי' הפוסקי' בסי' מ"ז דכשישן ביום צריך לחזור ולברך ניחא דשינה הוי הפסק ואפי' לשיטת הפוסקי' דשינה לא הוי הפסק מ"מ בישן בלילה י"ל דצריך לברך משום דנעשה כברי' חדשה עיי' טו"ז סי' מ"ז סק"ט אבל לשיטת ר"ת בברכות י"א דגם בישן בלילה והשכים קודם אור היום א"צ לברך א"כ לא ס"ל האי סברא כיון דנעשה כברי' חדשה צריך לברך א"כ אמאי כשיאור היום נוהגי' לברך בכל יום מ"ש מסוכה הנ"ל, לכן נ"ל בא' משני פנים, הראשון דברכות התורה יש שני ענינים האחד ברכת המצוה על מצות לימוד תורה כמו ברכת כל המצות שמברכי' לפניהם תפילין וציצית ולולב ושנית ברכת הודאה על שבחר ד' בנו ונתן לנו את התורה כמו ברכת שלא עשני עכו"ם ועבד ואשה וכמו כל ברכת השחר וכמו שביאר כ"ז פנ"י בברכות י"א ומעתה י"ל דודאי מצד ברכת המצוה הי' די לברך ברכת התורה פ"א כל ימי חייו כשנעשה בר מצוה ולומד אבל מצד ברכת הודאה צריך לברך בכל יום כמו כל ברכת השחר שמברך בכל יום וא"ש, ושנית נ"ל דהא יש להבין איך כתבו ראשוני' דמצות ת"ת הוא תמיד בלי הפסק והלא פסקי' ביו"ד בסי' רמ"ו דאם קובע זמן לת"ת ביום ובלילה קיים והגית בו יומם ולילה ובשעת הדחק קיים מ"ע זו גם בק"ש שחרית וערבית ועיי' בש"ך שם ועיי' ברמב"ם פ"א מת"ת והוא מגמ' מנחות צ"ט ע"ב אבל כבר ביאר זה באריכות בס' ברכי יוסף שם דודאי מצות והגית בו יומם ולילה קיים אם קובע זמן לת"ת ביום ובלילה חבל עוד מ"ע ושננתם לבניך שיהי' ד"ת משונני' בפיך וכל ישראל מחויב ללמוד ולידע כה"ת כולה וארוכה מארץ מדה לכן צריך ללמוד תמיד בלי הפסק ע"ש ועיי' תוס' מנחות הנ"ל ד"ה לא ור"ן נדרי' ח', ולפ"ז ודאי מצד מ"ע דושננתם שהוא מ"ע תמיד בלי הפסק ה'' די בברכה א' כל ימי חייו אבל מ"ע דוהגית דסגי בקביעות זמן לת"ת ביום ובלילה מ"ע זו יש לה הפסק וכל יום מצוה באפי נפשי' לכן צריכין לברך ברכת התורה בכל יום, ולפ"ז בסוכה וציצית שפיר כתב מג"א דלא מהני דעתו שלא יפטר בברכה רק עד אכילה אחרת או עד חצות דכיון דאינו מחויב ברכה זו והוי ברכה שאינה צריכה וברכה לבטלה ולא מהני ברכתו זו כלל ועיי' בטו"ז או"ח סי' תקפ"ה סק"ג אבל בברכת התורה דבלא"ה מחויב לברך בכל יום משום ברכת הודאה או משום מ"ע דוהגית כנ"ל ואינו ברכה לבטלה שפיר כתב מג"א דמהני דעתו שלא יפטרנו גם מברכת המצוה או מברכה על מ"ע דושננתם רק ליום ולילה ואח"כ יהיו ברכת התורה של הודאה ג"כ על ברכת התורה של מצות לימוד או לתי' השני ברכת התורה של והגית יהי' גם על מ"ע דושננתם, ועיי' מג"א סי' מ"ז ס"ק י"ב שכתב שלא הי' דעתינו לפטור רק ליום א' כתקנת חכמינו ז"ל והוא פלא אם תקנו חכמינו ז"ל לברך ברכת התורה בכל יום א"צ לדעתו שלא יפטור ולפימ"ש ניחא דודאי הי' תקנת חכמינו ז"ל לברך בכל יום משום הודאה או משום מ"ע דוהגית ומ"מ צריך דעתו שלא יפטור גם מברכת המצוה של ת"ת ומ"ט דושננתם כנ"ל רק ליום א', ובזה יובן נמי לשון מג"א בסי' תצ"ד כיון שנוהגי' לברך כל יום בברכת התורה א"כ מעיקרא אין דעתינו לפטור רק ליום ולילה וכו' עיי"ש וזה תמוה הא הוא גופא קשי' למה נוהגי' לברך בכל יום ולמ"ש ניחא הפוך בה והפוך בה כי הדברי' כנים ואמיתיים. וד' יאיר עינינו בתורתו, ויטע בלבינו אהבתו ויראתו, ויאר פניו אתנו, ויצליחינו בכל מעשי ידינו: כחפץ נפשך ונפש אביך המאוה לך כ"ט ודוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ל"ג

שיל"ת ב' אויפאלו יום א' לסדר ראשי המטות תרס"ב לפ"ק

בין המצרים, יזרח אור לישרים, להרבני המופלג בהפלגת חכמים, חיציו שנוני' מו"ה שמחה בונם פ"מ ני' בטעקענדארף

מכתבו מעש"ק העבר קבלתי ונפשו בשאלתו בענין הפאנאגראף שמנגן ניגונים גם מנשים אם מותר לשמוע משום קול באשה ערוה. זו לא שמענו כי הוא המצאה חדשה הגם כי מצאתי בתשו' שבות יעקב ח"ג או"ח סי' ל"א שכתב וביחוד ע"י כלים המיוחדים לדיבור ומשמיעי' קול על כמה וכמה מילין בריחוק מקום יכול אדם לדבר עם חבירו וכו' והוא כדרך המצאת טעלעפאן אשר המציאו בזמן הזה ולא נתפרסם בימים קדמונים ואולי הי' גם האפאנאגראף ולא נתפרסם

אבל כיוצא בזו שמענו בגמ' ע"ז כ' ונשמרת מבל דבר רע שלא יסתכל אדם וכו' ולא בבגדי צבע של אשה וכו' ואר"י אמר שמואל אפי' שטוחי' על גבי כותל אר"פ ובמכיר בעליהם וכן הוא בטוש"ע אה"ע סי' כ"א ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפילו אינם עלי' שמא יבא להרהר בה ומבואר דהסתכלות בבגדי צבעונים שאינם עלי' אין אי' אלא במכירה ומדברי רש"י בע"ז שם משמע דאפילו מכירה אין איסור אלא בראה אותה פעם אחד מלובשת בהן שפי' ולא בבגדי צבע שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמיפי' אותה ומהרהר אחרי'

אלא דזה אינו מוכרח די"ל דזה רק לפי הס"ד דאר"ח הנ"מ בעתיקי ופירש"י שלבשתן וכבר ראה אותה מלובשת בהן וכו' אבל בחדתי פירש"י שלא לבשתו מעולם לית לן בה דאלת"ה וכו' אבל לפי מה דדחי ולטעמך י"ל דאפי' לא לבשתן מעולם אסור אבל עכ"פ בעינן שמכירה וא"כ ק"ו הדברים ומה בגדי צבעונים דאסור בכל אשה ואפי' פנוי' כדשמע בע"ז שם דקאי אדלעיל מיני' דקתני שלא יסתכל באשה נאה אפילו פנוי' ואפ"ה מותר באין מכירה מכ"ש האי דקול באשה ערוה בברכות כ"ד דכתב ב"ש סי' כ"א סק"ד דקול פנוי' מותר רק בעת תפילה אסור ועיין מג"א סי' ע"ה ודאי מותר לשמוע קולה מן כלי פאנאגראף באין מכירה ואפשר אפי' מכירה אם לא שמע הזמר בשום פעם ממנה בעצמה ל"ש בי' הרהור וכדמשמע קצת מרש"י הנ"ל בבגדי צבעוני'

ויש סמוכי' לזה מהא דת"ר מגילה ט"ו רחב בשמה זינתה יעל בקולה אביגיל בזכירתה מיכל בת שאול בראייתה א"ר יצחק כל האומר רחב רחב מיד נקרי א"ל ר"נ אנא אמינא רחב רחב ולא אכפת לי כי קאמינא ביודעה ומכירה ומשמע דר"י בא לפרש הך דבשמה זינתה ומסיק היינו דוקא ביודעה ומכירה א"כ דומי' דהכי נמי הך דיעל בקולה (והיינו ע"י פאנאגגראף) הוא רק ביודעה ומכירה אבל באינו מכירה לא אכפת לן

ובפירוש אמרינן בסנהדרין מ"ה אמר רבה גמירי אין יצה"ר שולט אלא במי שעיניו רואות ובתוס' שם הקשו והא דאמר