בית שערים אורח חיים תי

לאכול בחול ממאכלי בשר שנשאר מסעודת שבת

רס"ח במי שהתענה ביא"צ שחלה ביום אחר ר"ח ובשאר שנים חל היא"צ בר"ח אם מחויב להתענות מצד קבלתו

רס"ט במי שקיבל עליו להתענות ב' ה' ב' אחר החג ולעגו עליו כי הוא חסרון מבפנים שאינו מתקן המאכלים אם יש ממש בדבריהם וסופו קצת דברי אגדה

ע"ר אם יש לא' חזקה לתקוע שופר בביה"כ ביום א' דר"ה ולאיש אחר ביום ב' דר"ה כשחל יוט"ר של ר"ה בשבת מי נדחה מפני מי בתקיעת יום ב' דר"ה

רע"א בא' שכבדו אותו הקהל בתפילת ימים נוראי' ונמצא עליו פסול אם יכול לכבד אחר במקומו

; שם. פלפול רב בסוגיא דעם שבשדות ר"ה דל"ד

שם. דבר אמתי ליישב תו"כ פליאה בפ' אמור יאמר לאמו מה ת"ל לאביו וכו'

שם. בגמ' ב"ק דק"י ויישוב לקושי' תוס' שם שכ' דאכילה גסה לאו כלום מנזיר דאמרינן גבי פסח נהי דמצוה מן המובחר ל"ה וכו'

רע"ב ביאור שו"ע או"ח במודר הנאה מן השופר אדם אחר תוקע בו וכו' שסותר עצמו למ"ש ביו"ד סי' רכ"א

רע"ג ביאור כמה ענינים בסוגיא דשמ"י ר"ה דכ"ט

שם. ע"ד טו"ז או"ח סי' תקפ"ח שק' מר"ה כ"ז דסבר ר"פ למיעבד עובדא כמתני' שיהי' ב' חצוצרות מן הצדדי' וכו'

רע"ד בענין הנ"ל שבתשו' הקודמת

ער"ה אם החזנים עושי' איסור שנוטלי' שכר שבת

רע"ו ע"ד מג"א סי' תקפ"ו דע"ז שיש לה בעלים ונתכוין ישראל לזכות בה שוב אין לה ביטול דמשום חיוב אחריות מיחשב כשלו

רע"ז ע"ד תוס' יו"ט מ"ה פ"ד דר"ה בהא דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום

רע"ח בגמ' דר"ה ל"ב בהא דפריך מ"ט שופר עשה הוא וכו'

שם. בענין כהנים שד"ר או ש"ד

רע"ט ע"ד תוס' שבועות מ"ד ע"ב דמודר הנאה מחבירו למה מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה הא מתהני פרוטה דר"י

ר"פ בענין מללה"נ

רפ"א ליישב קושי' תוס' נזיר כ"ג ד"ה פסח ובדברי מל"מ פ"ה מיסוה"ת דמ"ע מקיים גם בשלכדה"נ

רפ"ב ע"ד רשב"א ר"ה י"ז דבכל עשה יש ג"כ לאו דבל תגרע

רפ"ג בדין אם לברך על אכילה שהוא ע"י אונס

רפ"ד ביאור בפיוט דיום א' של ר"ה הלשון בשופר אפתנו

רפ"ה ביאור ירושלמי פ"ד דר"ה על מתני' דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת וכמה ענינים בסוגיא דשמ"י

רפ"ו עוד פלפול גדול בענין שמ"י

רפ"ז ע"ד מל"מ פ"ו מסוכה דחצי' עבד וחצי' ב"ח אינו מוציא עצמו בתק"ש כיון דצד עבדות ג"כ תוקע שאינו בר חיובא אין צד חירות יוצא בשמיעתו

רפ"ח ביאור דברי תוס' ר"ה ד"ט ד"ה כ"מ שנ' וכו'

רפ"ט ע"ד רמ"א או"ח סי' תר"ב דאין משביעי' אדם בב"ד עד אחר יוה"כ

ר"צ ע"ד הרמב"ם פ"ב מעביו"כ דמלבנן עששיות לכה"ג וכו'. וע"ד גמ' תענית י"ד דפריך ושופרות בשבת מי שרי. וע"ד גמ' כתובות ה' דפריך אלא מעתה יו"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה וכו'

רצ"א למה אין מברכין על מצות אכילת עיו"כ

רצ"ב ע"ד ירושלמי שבטור או"ח סי' פ"ח גבי יוה"כ אסור בתשה"מ וכו'

רצ"ג ביאור גמ' כריתות ח"י דקאמר כי קא מכפר יוה"כ על כולי' שיעורא ולא על פלגא שיעורא

שם. בענין גזל פחות משו"פ

רצ"ד אודות צורבא מרבנן שחיבק אשתו בימי נדתה על בגדי' והי' נזהר שלא יגע בבשרה ממש ונתעורר לעשות תשובה

שם. סיים למס' מכות

רצ"ה לסדר תשובה לאשה שהתינוק החולה שלה ישן עמה ויום המחרת מצאו מת ר"ל

רצ"ו בא' שבעל בעונה הסמוך לווסת ומצא דם בעד שלו וקשה עליו התענית כמה צריך ליתן לצדקה לפי מטבע שלנו

רצ"ז ע"ד רש"י בשבת דקי"ד ד"ה אלא לאו לקניבת ירק וכו'

רצ"ח ע"ד ריטב"א יומא ס"ו שהק' מאי מלאכת הוצאה איכא לגבי שעיר דיו"כ ותי' דמעביר ד"א מהוצאה גמור לה וכו' ופלפול עצום בסוגיא דעתי שם

רצ"ט ע"ד חת"ס או"ח סי' קכ"ז דביו"כ לכ"ע הנאת מיעיו בעינן

ש ע"ד תו"י כריתות י"ג דבקדוה"ג מעל אף דל"ה שו"פ פלפול עצום ונחמד

ש"א בדברי ש"ש דאין מעילה בהקדש מצד תורת ממון אלא משום תורת איסור שיש בו להצדיק דבריו מ"ש בזה בתשו' הקודמת

ש"ב ע"ד רש"י שבועות כ"ד שפי' במתני' דיש אוכל אכילה אחת זית א' וכו'

ש"ג ע"ד ירושלמי פ"ק דחלה דאמאי לא עבדי' יו"כ תרי יומא משום ספק כמו שאר יו"ט

ד"ש ע"ד תוס' יומא ע"ד דח"ש אסור משום חזל"א דכל חלב הו"א דאיצטריך לכוי וכו': שם. ע"ד ספיקו דפרמ"ג בפתיחה לבב"ח אם בהנאה נמי שייך ח"ש אסור מה"ת משום חזל"א

ש"ה בדין טבילה בזמנה מצוה ע"ד הרמב"ם פי"א מפרה מי שהוזה עליו בשלישי וכו' שהוא נגד גמ' קידושין ס"ב דיליף מן והזה הטהור וכו'

ש"ו בדברי הראב"ד דשוחטי' לחולה בשבת אעפ"י שהוא בסקילה ואין מאכילין נבילה דרק בלאו דבנבילה יש חומרא שעובר בלאו על כל כזית וכזית

שם. ביאור דברי הרא"ש שכ' א"נ שא"א שלא יהי' קטן א' בסוף העולם וכו'

ש"ז ע"ד נוב"י קמא או"ח סי' ל"ו על מתני' דיומא דפ"ג דמי שאחזו בולמס מאכילין אותו אפי' דברי' טמאים. ושאר ענינים בסוגיא הנ"ל

ש"ח ע"ד הספק בהא דקי"ל בחולה שיב"ס דמאכילין אותו הקל קל תחילה אם יש לפנינו כזית חלב וכזית פגול דיש לכל א' קולא וחומרא דחלב בכרת לבד ובפגול יש עוד לאו דכל זר לא יאכל קודש והו' חלב קל מיני' או חלב חמור כיון דפגול ישנו בשאלה וכמו דאמרינן לענין עדל"ת דעשה דישנו בשאלה הוי קל איזה מאכילין אותו

שם. ביאור תוספתא פלא שכ' נבילה ותרומה תרומה וכו' הלא תרומה חמור מנבילה דהוא במיתה ביד"ש

שם. ע"ד השואל שהוציא מרש"י יבמות דפ"ו דחייב מיתה על הטבל משום התרומה שבו דלא כיוון יפה

שם. ע"ד תו"כ פ' אמור יכול תהא מפרשתו וקדשתו לחייב עליו קרן וחומש וכו'

ש"ט בדברי כפ"ת דקרא דוחי בהם שנאמר דישראל שרי לחלל שבת ויו"כ בעבור פנ"פ היינו דוקא החולה בעצמו במקום סכנת עצמו אבל לא חבירו

ש"י תחילת התשו' בענין שבתשו' הקודמת. וע"ד מהרש"א חד"א ב"ב קי"ט דמקושש כיון של"ה צריך למלאכה רק לדעת באיזה מיתה נהרג הו"ל משאצל"ג. וגם ע"ד ס' שלום ירושלים כשא"צ למלאכה רק להציל ממות נפשו הוי משאצל"ג

שם. בסוף התשו' ע"ד הצל"ח ברכות פ' כ"מ אע"ג דסברא דאו' הוא אבל לא שיהי' מצוה דאו'

שי"א בענין דחיישינן למיתה דזמן מרובה כמה מקרי זמן מרובה

שם. ע"ד ירושלמי שבת ר"ש פוטר בהוציא את המת והא מודה ר"ש באיה"נ

שי"ב כתי"ק להצטרף בצירוף דרבנן לאסור איסור על תלמידי סומא-נער דמדינתנו אונגארן כי אסור להשתמש עמהם כל מיני תשמישי קדושה

שי"ג ע"ד ריבות בין ב' גדולי אשכנז אם נכון הפירוד מרשעי' וכופרי' עוזבי התורה או יותר טוב לקרבם כשהם ערבים בדבר שלא יזיקו להדת

שי"ד בירור שאותן האנשים המשני' מדברי שו"ע לפי רוח הזמן המה בכלל מיני' וכופרי' וגם כי אסור למנות לראשי ומנהיגי הקהלה מחללי שבתות ומיני' ואפיקורסי' ומצוה לעמוד כנגדם בכל כח ולא להיות שוא"ת

שט"ו ע"ד מכתב של גאון וצדיק איש ירושלים עיה"ק תובב"א אשר דורש שלום במדינתנו ארץ הגר להתאחד יחד הג' כתות ארטד. שט"ק. ונעאלאגען

שט"ז ברב אשר עשה מה שבכחו להפריש עדתו מאיסור ואין שומעין לקולו ואין בידו למחות כי אין להרעיש יותר. וע"ד דגמ"ר יו"ד סי' קנ"א דמומר העובר עבירה במזיד אין מצווין להפרישו

שי"ז ע"ד קושיא נפלאה מגאון א' ע"ד ש"ס יומא ז' בסוגיא דציץ מרצה וביאור סוגי' הנ"ל מקצה אל קצה בדברי' חרופי' ועמוקי' ישרים ונחמדים

שי"ח ע"ד ספר מעין חכמה על תוס' בשבועות דף ז' ע"ב ד"ה לטומאה וכו' ופלפול גדול בסוגי' דהגרלה

שם. ע"ד פרמ"ג יו"ד סי' ט"ו דשבעה ימים תהא תחת אמו בעי' מעל"ע דוקא

שי"ט ע"ד ש"ס יומא דא"ר הלכך כ"ג ביו"כ וכו' בתלתא בתשרי בעי לאפרושי וכו' ובגמ' יומא די"ד דפליגי רבנן ור"ע המזה טהור ומי שמזין עליו ג"כ טהור

ש"כ ע"ד ש"ס יומא ס"ד בסוגיא דדיחוי

שכ"א ע"ד חידוש מגאון א' בבהמה של ב' שותפי' שהקדיש חצי' וחזר ולקחה שיכול להקדיש מחדש חצי' הראשונה

שכ"ב בענין הנ"ל

; שכ"ג ע"ד הש"ס גיטין נ"ד כה"ג ביו"כ יוכיח וכו'

שכ"ד ע"ד פרמ"ג יו"ד סוס"י ה' דכה"ג נאמן שפיגל אף דאאמע"ר מדכתיב פגול הוא לא יחשב לו מיותר להורות דנאמן. פלפול גדול בזה

שכ"ה תחילת התשו' בענין שבתשו' הקודמת ועוד פלפולי' בסוגיא דע"א נאמן באיסורין גיטין נ"ד

שכ"ו בענין הרהור כד"ד

שם. ע"ד מהרי"ט דהקדש ע"י שליח ל"מ משום