בית שערים אורח חיים מא

גשמים אעפ"י שאין הנאתן ניכרת מיד אבל המג"א שם סק"ו כתב דוקא כשקנה כלי כמו שהוא אבל אם קנה כסף ונתן לאומן לעשות כלי אינו מברך אלא כשישתמש בו דהא קי"ל אומן קונה בשבח כלי, ועיין במחה"ש שם מה שתמה עליו ומה שהגיה שם לפענ"ד נראה בכונת מג"א דטעמו הוא דאינו מברך בשעת קנין משום דעדיין הוא רחוק מן ההנאה אלא דקשי' ע"ז קושי' טו"ז דהא הרא"ש מדמה לירידת גשמים ושם ג"כ ההנאה רחוקה אבל יש לחלק דשם הנאה בא ממילא ואינו מחוסר רק זמן ולאו כמחוסר מעשה דמי אבל כאן מחוסר מעשה לכן אינו מברך, אלא דאכתי קשי' כמו דאמרינן כל העומד לפדות כפדוי דמי וה"נ נימא כיון שעומד לעשות ממנו כלי כעשוי דמי לענין זה, אך בתוס' ב"ק ע"ו ע"ב ד"ה כל ובחולין פ' ע"ב ד"ה דכמה מבואר דהא דאמרינן בכ"מ כל העומד להיות נעשה הוי כאלו כבר נעשה היינו דוקא כשאינו מחוסר רק מעשה אחת שעומד להעשות אבל אם מחוסר שני מעשי' לא ועיין חת"ס יו"ד סי' קצ"ה וה"נ מחוסר שני מעשי עשיית הכלי וקנין מיד האומן למ"ד אומן קונה בשבח כלי ול"ש כל העומד להעשות כעשוי דמי ולכן אינו מברך בשעת קניי' משום דהוי הנאה רחוקה, ומ"ש מג"א דהא קי"ל, צ"ל דהא איכא מ"ד וכמ"ש מחה"ש שם אלא שהוא הגיה דהא איכא מ"ד דאין אומן קונה וכו' ופי' לפי דרכו ולפימ"ש א"ש אומן קונה, ולפ"ז לדעת טו"ז דגם על הנאה רחוקה מברך בשעת קנין שפיר מברך גם על המצוה כשעושה אותה פ"א דאף דלאו ליהנות נתנה מ"מ מיתהני שיש שכר עוה"ז ושכר עוה"ב כקושי' רשב"א ואף שאין הנאה ניכרת מיד והוא הנאה רחוקה אבל לדעת מג"א דעל הנאה רחוקה אינו מברך גם על עשיית מצוה פ"א אינו מברך שהחיינו משום דללה"נ ואי משום שכר עוה"ז ועה"ב הוי הנאה רחוקה, ול"ד לירידת גשמים דהנאה באה בטבע אבל הנאת שכר עוה"ז אינו באה בטבע המצוה כמ"ש רמב"ן בחומש ר"פ וארא ופ' בחוקותי ושכר עוה"ב שהוא בטבע המצוה כמ"ש רמב"ן שם אפשר דאינו מברך רק על הנאת הגוף ועוה"ב הוא הנאת הנפש או אפשר דשכר עוה"ב מחוסר עוד מעשי' הרבה וגם ל"ש ע"ז שהחיינו כיון שזהו אח"מ וחיי נפש בעוה"ב, וכיון דסוגי' דעלמא דבקונה בגד לעשות ממנו מלבוש שאינו מברך בשעת קניי' משום דהוי הנאה רחוקה וכדמשמע נמי סי' תרכ"ב וכמ"ש מג"א שם ובסי' כ"ב אין לברך נמי על עשיית מצוה פ"א

והטור סימן כ"ב כתב העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ותמה ב"י אמאי לא כתב כן גם גבי תפילין, ונ"ל דהנה בקונה כלים חדשי' גמורי' מבואר בסי' רכ"ד דמברך שהחיינו בשעת קניי' דאז ניכרת הנאתו ואקדים מ"ש במק"א על מה שהעיר פלתי סי' יו"ד אות ג' בשוחט בסכין של ע"ז נימא מללה"נ ע"ש וכתבתי דפי' מללה"נ היינו שאין כאן הנאת גוף רק הנאת נפש ונשמה ועיין ברש"י סוכה ל"א ע"ב ד"ה ואם נטל ולפי"ז ודאי אם אנו אומרי' הרי הנאת הגוף לאכול יכול ליהנות בלא שחיטה ומ"ט שוחט רק שלא לאכול אי' וזה הוי רק הנאת נפש לא הנאת הגוף ומללה"נ אבל אנו אומרי' להיפך הוא רוצה במצות השם שלא לאכול בלי שחיטה וא"כ א"י ליהנות הנאת הגוף בלי שחיטה וא"כ כששוחט הוי הנאת הגוף שיש לו מה לאכול ושפיר אסור בסכין של ע"ז ע"כ וה"נ אני אומר הוא רוצה לקיים מצות הש"י שלא ילך לבוש בטלית של ד' כנפות בלא ציצית וא"כ כל זמן שאין עליו ציצית אין לו בגד ללבוש לכן כשעושה עליו ציצית הרי יש לו הנאת הגוף שיש לו בגד ללבוש ושפיר מברך שהחיינו מה שא"כ בתפילין דליתא הנאת הגוף ומללה"נ אינו מברך שהחיינו

ובהכי ניחא נמי מ"ש הטור בסי' ש"ה דמברך שהחיינו בפדיון הבן עפמ"ש הריב"ש סימן קל"א ואשר שאלת למה תקנו ברכה לכהן בפה"ב יותר מבשאר מתנות כהונה כשזוכה בהם י"ל דבשאר מתנות כהונה אינו עושה הכהן כלום רק שזוכה במתנות משולחן גבוה אבל בפדה"ב אעפ"י שאינו עושה מצוה וכו' מ"מ זכה בבן ונותנו לאב בפדיונו וכו' ע"ש וא"כ בפדיון האב זוכה בבנו ויש לו הנאת הגוף כקונה כלים חדשים ושפיר מברך שהחיינו

אבל אכתי קושי' על הרמ"א דכתב ביו"ד סי' כ"ח דמברך שהחיינו על כיסוי כשמכסה בפ"א וכן בסי' רס"ה כתב דמברך שהחיינו כשמל בנו הבכור ומ"ט לא כתב כן גבי תפילין. אך נ"ל סברא ישרה דנהי דאמרינן מללה"נ אלא לעול על צוארו עיין רש"י ר"ה כ"ח ע"א ד"ה ללה"נ היינו דוקא במצוה דרמי' עליו או אפי' על כל ישראל אלא דכ"י שווין בה אבל כיסוי דם לאו עלי' דידי' לחוד רמי' רק על כל ישראל כדילפינן בחולין פ"ז מדכתי' ואומר לבני ישראל אלא שהוא קודם לכל אדם לזכות במצוה זו מדכתיב ושפך וכיסה מי ששפך יכסה כדילפי' נמי התם וכן במילה המצוה רמי' על כל ישראל כדילפינן בקידושין כ"ט ע"א מהמול לכם כל זכר רק האב יש לו קדימה במצוה זו מוימל אברהם בזה לא אמרינן דניתן לעול על צואריהם רק לזכות ולגדולה ולתפארת וכל החוטף המצוה מהם צריך לשלם יו"ד זהובי' בשביל שהפסידו המצוה וא"כ בכיסוי ומילה שפיר יש לו הנאה בשעת מצוה ולכן פסק רמ"א דמברך שהחיינו אבל לא בשאר מצות כגון תפילין ומזוזה וכדומה לכן נ"ל שלא לברך שהחיינו כשמניח תפילין בפ"א ומי שרוצה לצאת ידי כל הדיעות דכן ג"כ דעת הרמב"ם פי"א מברכות ה"ט דמברך שהחיינו על תפילין הלא יש עצה היעוצה מגדולי עולם לברך בלא שם ומלכות או שילמד דין זה דמברך בא"י אמ"ה שהחיינו וכו'. ועל תפילין דר"ת בלאה"נ אין לברך שהחיינו דכבר בירך שהחיינו על תפילין דרש"י מי שבירך ועיי' רמ"א יו"ד סי' רס"ה ס"ז וש"ך שם וכבר נהוג עלמא כרש"י כמבואר בסי' ל"ד. ויען כמדומה לי ששאלתך היה לעצמך ואף שכתב בשו"ע סי' ל"ד שלא יעשה כן אלא מי שהוחזק למפורסם בחסידות ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול מ"מ בזמן הזה שהדור פרוץ במילואו כל הולך בדרך הישר והוא בן תורה ראוי' ליטול את השם להניח תפילין דר"ת ובפרט במקומות המתקדשי' והמתיהרי' שאפילו קלי הדעת עושי' כן. אבל יש ליזהר שלא יסיח דעתו מהם ככתוב בשו"ע סי' ל"ז ול"ח ושלא ידבר בהם דברי' בטלים ושקרי' ולה"ר כי אם עושי' כך בתפילין דרש"י הנה הנם ככל המון בית ישראל בדור הזה בעוה"ר אבל בתפילין דר"ת מי ביקש זאת מידם להיות מופלג בחסידות ולהחליף ד' ברי"ש להיות מופלג בחסרות ולזלזל בהם. לכן יש ליזהר מאוד שיהי' נאה להם ונאים לו. ובזה אתה שלום וביתך שלום כנפשך ונפש רבך הנאמן דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ל"א

שיל"ת ב'-אויפאלו יע"א

שוכ"ט להמופלא ומופלג, מלא פלג, כמו"ה יודא שווארץ ני' בק"ק אבראהאם

שני מכתביו הגיעני ועל של עתה באתי אשר הביא קושי' פרמג"ד או"ח בפתיחה כוללות, ח"ב אות ג' אהא דפסקינן באו"ח סי' ט"ל דקטן פסול לכתוב תפילין משום דכתי' וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה מהא דמכשרי' ביו"ד סי' א' ס"ה שחיטת קטן באחרי' עע"ג ואמאי לא דרשי' נמי וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו כמ"ש הרא"ש ריש חולין בשם ר"י לענין שחיטת נכרי ע"ש ועיין ש"ך ס"א סקכ"ז. ולפענ"ד נראה דתוס' גיטין כ"ב הק' אמאי חש"ו כשרי' לכתוב גט בגדול עע"ג הא לאו בני כריתות נינהו ותי' דקטן אתי לכלל בר כריתות לכשיגדל וח"ש לכשישתפו ע"ש והוא פלא הא כתב רש"י גיטין יו"ד אהא דפריך בערכאות והא לאו ב"כ נינהו דכתי' וכתב ונתן מי שישנו בנתינה ישנו בכתיבה וא"כ מ"ש הכא דחשיב קטן ישנו בנתינה הואיל ואתי לכלל נתינה ומ"ש בתפילין דלא חשיב קטן בר קשירה הואיל ואתי לכלל חיוב קשירה. ונ"ל לפמ"ש תוס' בשבת דקל"א ד"ה ושווין דמסתבר דמילה אם עבר זמנה לא בטלה שאותה מילה עצמה שהוא מחויב בח' הוא עושה בט' שאם הי' מל בח' לא הי' חוזר ומל בט' אבל סוכה וציצית ומזוזה בכל יומא מחייב בהם ואפי' קיימם היום חייב לקיימם למחר הלכך כשעבר היום ולא עשאם מצות היום לא יקיים עוד לעולם ע"ש. ולפ"ז אני אומר דבתפילי' ל"ש אתי לכלל קשירה לכשיגדל שהרי אז יהי' חיוב קשירה אחרת אבל לכלל חיוב קשירה דהאידנא לא יבא לעולם ומי שאינו בחיוב קשירה דהאידנא אינו בכתיבה דהאידנא אבל גט אין כאן חיוב נתינה רק שהוא בתורת נתינה שפיר אמרינן כיון שהוא גוף שיבא לתורת נתינה שפיר הו' בר כתיבה גם האידנא. ולפ"ז מיושב קושי' פמג"ד הנ"ל דגבי שחיטה נמי כיון שאין חיוב לשחוט ולאכול בכל יום שפיר אמרינן כיון דאתי לכלל בר זביחה כשיגדל אכול מזבחו וא"ש

ובזה צדקו דברי מג"א סי' י"ד סק"ג דקטן פסול לעשיית ציצית כיון דאינו בלבישת ציצית דהאידנא דמצות ציצית דהאידנא לא יקיים לעולם כמ"ש תוס' הנ"ל אינו בעשיי' דהאידנא

ועוד נ"ל דבר חדש למ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכי' ה"י דב"נ חייב על אבר מה"ח ועל בשר מה"ח בכ"ש שלא ניתנו שיעורין אלא לישראל בלבד ע"ש ועיי' תשו' הרא"ש ריש כלל ט"ז שכ' דבן י"ג שני' ויום א' לגדלות הוא בכלל שיעורין הל"מ ע"ש ולפ"ז ב"נ קטן חייב בכל מצות ב"נ דהא לא נאמרה שיעורין לב"נ ומ"ש הרמב"ם שם פ"י ה"ב אין עונשי' חש"ו מב"נ לפי שאינן בני מצות כבר כ' חת"ס יו"ד סי' קפ"ד דהיינו דוקא בקטן שאינו בר דעת דפיתיו ורצונו חשוב אונס אבל אם הוא בר דעת חייב בכל מצות ב"נ אף שלא הגיע לכלל שני' ולא סימני גדלות ע"ש ועיי' בס' בית יעקב להגאון מליסא ז"ל בסוגי' דפ"פ. ולפ"ז אני אומר דאפי' אי קטן או"נ אין ב"ד מצווין להפרישו ואפי' אי ספי לי' בידים מותר מה"ת בכל איסורין חוץ מדם ושרצים וטומאת כהני' עיי' ב"י או"ח סי' שמ"ג היינו דוקא שלא נצטוו בהם אלא ישראל אבל בדברים שנצטוו בהם ב"נ כיון שב"נ קטן מצווה בהם כנ"ל גם ישראל קטן מצווה בהם כנ"ל גם ישראל קנון מצווה משום דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור כדאמרינן בסנהדרין כ"ט וחולין ל"ג ועיי' פלתי סי' ס"ב

ומעתה ישראל קטן מצווה על אבעה"ח ובמה"ח ושפיר הוי בר זביחה