בית שערים אורח חיים תו

שם. להצדיק עצמו מהשגות השואל על סי' כ"א וכ"ב

כ"ו בענין הנ"ל

כ"ז בתפילין מעור א' שעור הבתים דק מאוד ובחודן נטשטש עור הבית וניקב רק הקלף שנותני' הסופרים בתוך הבית לחזק מחזיקם אם יש לפסול תפילין כאלו אם נקב דק כזה בבתים או צריכין דוקא נקרע

שם. ע"ד מ"ש הגה"ק מצאנז ז"ל בהשו' דברי חיים סי' ג' וה' דדברי הב"ח בסי' ל"ג הם נגד תשו' פנ"י סי' יו"ד דס"ל דנקרע מבחוץ פסול. שכונה אחרת בדברי הב"ח

שם. השגות גדולות ע"ד תשו' מהר"מ שיק או"ח סי' כ"א שכ' דעור הפנימי בטל לגבי עור החיצון ולא מקרי ב' עורות וכו' וביתר דבריו שם

כ"ח תפילין אם הם גדולים יותר מד' אצבעות אם פסולי' להניחם

כ"ט אם מותר לשנות הבתים מתפילין דרש"י לתפילין של ר"ת

ל אם לברך שהחיינו כשמניח בפעם ראשון תפילין דר"ת

ל"א יישוב לקושי' פמ"ג בהא דקטן פסול לכתוב תפילין משום דכתיב וקשרתם וכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה אמאי לא דרשינן נמי וזבחת ואכלת אותו שהוא בר זביחה אכול מזבחו

ל"ב על דברת מג"א סי' תצ"ד לענין ברכת התורה אם ניעור כל הלילה דצריך לברך דמתחילה לא הי' דעתו לפטור רק ליום ולילה

ל"ג בענין המכונה חדשה פאנאגראף שמנגן נגוני' גם מנשים אם מותר לשמוע משום קול באשה ערוה

ל"ד ביאור דברי טו"ז סי' ע"ד סוס"ק ד' וכמה ענינים במס' ברכות בגמ' דכ"א. ברש"י דל"ג ד"ה תם וכו' ובתוס' דל"ז ע"ב ד"ה חביצא ונעוץ סוף המס' לתחילתו

ל"ה יישוב ע"ד גמ' רפ"ק דברכות וכ"ת מכי ערבא שמשא לילה הוא ואינהו דקדמי ומחשכי וכו' וק' הא אין בנין ביהמ"ק בלילה

שם. חידוש דין עפ"י פנים יפות פ' קרח דהא דבעמוד השחר הוי יום הוא הל"מ א"כ בב"נ לא מקרי יום אלא מהנץ החמה עד שקיעת החמה וא"כ ב"נ ששבת מהנץ החמה עד הנץ החמה אעפ"י שעשה מלאכה ביום א' קודם הנץ החמה אחר שעלה עמוד השחר חייב מיתה דשבת יום ולילה ואם שובת לילה ויום כשבת שלנו ג"כ חייב ודלא כמ"ש האחרונים דאינו חייב בזה דבב"נ הלילה הולך אחר היום

ל"ו בדין שכתב הב"ח דמי שאינו חרש וסותם את אזניו אע"ג דאינו שומע מוציא אחרים י"ח

ל"ז בספק קרא ק"ש אמרינן סד"ר לקולא אפילו לדעת מל"מ דבספק אם נעשה דבר המתירו לא אזלינן בסד"ר לקולא

ל"ח ביאור דברי מהרש"א ברכות ה' ד"ה אלא לענין כי מטי זמן ק"ש מותר ללמוד. וחיבור מס' ברכות תחילתו לסופו

ל"ט בענין כמה השיעור מע"ה עד הנץ החמה

מ אם יכולין לעשות תקנה שלא להתפלל פסד"ז בביהכ"נ בקול רם מאחר שהקול מעורר הכונה

מ"א ב' אבלים המתפללי' במקום אחד וא' ירד לפני התיבה אם מותר להשני אחר תפילת ח"י לילך משם עם עשרה אנשים למקום אחר ולומר אשרי ובל"צ ולומר אח"כ קדיש: שם. אם בא לביהכ"נ בשעה שמתחילין קדישא דסדרא אם בכה"ג יכול האבל לירד לפני התיבה ולומר קדישא דסדרא ואח"כ ק"ש אעפ"י שלא התפלל תפילת ח"י

מ"ב ביאור דברי רש"י ברכות ד"ו שכתב עשרה קדמה שכינה ואתי' קודם שיהי' כל העשרה וק' הא אמרינן בשעה שהקב"ה בא בביהכ"נ ולא מצא שם עשרה מיד הוא כועס

מ"ג באחד ששכח יאצ"ט ואח"כ נזכר אם האבל יכול לעכב עליו שלא יאמר אפילו קדיש א' אחר שעבר היאצ"ט

מ"ד ביאור דברי רמב"ן קידושין ס"ו דבנמצא ודאי חלל עבודתו פסולה אפילו למפרע רק בנמצא ס' חלל עבודתו כשירה למפרע משום דמעמידין אותו בחזקתו אלא דמכאן ולהבא נפסל שאין מכשירין ספיקות לכתחילה דק' עליו מסוגיא דמכות די"א דלר"י מתה כהונה וכו'

מ"ה ביאור ירושלמי נזיר פ"ז ה"א שכתב דעשה דנשיאת כפים אינו דוחה ל"ת דטומאת כהנים ובמראה פנים שם כתב הטעם משום דטומאה הוי עול"ת

מ"ו במקום שמוכרי' המצות אם רשאי מי שקונה אותם לקרות ישראל ראשון ולא כהן

מ"ז באחד שעושה ברית מילה אם מותר לטלטלו לשם ס"ת ולהתפלל ולקרות או לא

מ"ח אם מותר לטלטל ס"ת מחדר המיוחד לביהכ"נ לחדר אחר שמתפללי' שם בחורף מפני הצנה ולקרות בו כשבית התבשיל מפסיק בין חדרים אלו

מ"ט קהל שהניחו לכתוב ס"ת חדש וכבר מונח באה"ק בביהכ"נ אם מותר להוציאו לבית אחר כדי להוליכו אח"כ בביהכ"נ בקול המון חוגג לכבוד חינוך ס"ת

נ אם לא קראו פ' השבוע בב' וה' בשחרית אם מותר לקרות אותה בערב במנחה

נ"א ב' בעה"ב קנו ס"ת ומסרו לקהל לקרות והמנהג למכור המצות בשבתות ויו"ט ובשמחת תורה באו שני בעה"ב אלו ואמרו שהס"ת שלהם ע"כ הם מכבדי' את החתנים למי שרוצי' אם יש להם זכות ע"ז

נ"ב ביאור דין בני אדם החבושי' בביה"א אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה ויו"כ שבשו"ע או"ח ח סי' קל"ה

שם. פלפול עצום בסוגיא דעירוב והוצאה ליוה"כ יומא דס"ו

שם. הערה בענין אין עושין מצות ח"ח ע"ד תוס' חולין דל"ב ד"ה נשחטה וכו'

נ"ג ליישב מנהגינו דביום שקוראי' בב' ס"ת מוציאי' שניהם בב"א שהוא נגד ירושלמי ומס' סופרי'

שם. אם בב' מצות דרבנן שייך אין עושי' מצות ח"ח. וגם אם עשה מצות חבילות אם יצא בדיעבד

נ"ד ביאור גמ' מגילה כ"ד דבעי קטן פוחח מהו שיקרא בתורה ופרש"י דקטן אינו מוזהר משום ולא יראה בך ערות דבר וק' כיון שאין אדם קורא בתורה עד שאומרי' לו קרא א"כ הו"ל ספי בידים דאסור לכ"ע

נ"ה ביהכ"נ שהיו המקומות לצפון ולדרום פניהם כלפי הבימה אם מותר לשנות ולעשות כל המקומות פניהם פונה קדים

נ"ו אם מותר להעמיד תנור ברזל בביהכ"נ להסיק בה בחורף

נ"ז ביהכ"נ שצריכין להרחיב העזרת נשים אם אין חשש לעשות ב' גזוזטראות (גאלאריען) מב' צדי ביהכ"נ דרום וצפון

נ"ח אם סתירת ביהכ"נ מותר לצורך בנין עזרת נשים

; נ"ט אבן יפה שחקק עליו פרט השנה שנבנה הביה"כ הי' קבוע בכותל מערבי של ביהכ"נ שנכנסי' שם ועתה הי' ביהכ"נ לשריפת אש נטלו אותו אבן וקבעוהו בכותל מזרחי שהוא אחורי ביהכ"נ במקום שנפנים אם אין לחוש בזה על הא דירושלמי דקרש שזכה להיות בצפון ינתן לצפון. ובסוף התשו' הערה קטנה בענין מלשאצל"ג

ס בעיר שנשרף ביה"כ ורוצי' לבנות חדשה במק"א וליטול האבנים מן הישנה ולבנות בחדשה אם מחויבי' לדקדק לבנות האבנים שהי' בישנה לצד צפק גם בחדשה לצד צפון ושל דרום בדרום משום ירושלמי הנ"ל

ס"א אם מותר לקבץ נדבות גם מן העכו"ם לצורך בנין ביהכ"נ

ס"ב בג' כפרים כזה $ציור בספר$ שבכל כפר הי' דרים ג' או ד' בעה"ב והמנין הי' באמצע הדרך ב' שמותר לילך בשבת בלי עירוב וכעת נתרבו הבעה"ב בא' ורוצי' לבנות ביהכ"נ ומקוה ובני ב' מרוצים אבל בני ג' טוענים כי רחוק מהם הדרך וא"י לילך בלי עירוב ועי"כ ברוב שבתות השנה לא ילכו למנין ורוצי' שבני א' יבנו ביהכ"נ בכפר ב' ועוד טענות הדין עם מי

ס"ג בדין העמדה והערכה בשבועות י"ד פלפול נחמד וישר

שם. ביאור דברי תוס' מעילה דט"ו ד"ה ואפילו

ס"ד ע"ד הספק באומר רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכולה אם יש מעילה בכל הבהמה לדעת הרמב"ן דבהקדש ע"י זכיי' ליכא מעילה

שם. ע"ד ש"ס פסחים דס"ו פסח בשבת היכי מצי להקדיש והתנן אין מקדישי' וכו' וק' הא יכול להקדיש מע"ש ע"מ שיחול בשבת

ס"ה ע"ד טו"ז או"ח סי' קנ"ה בדבר שאינו ראוי לקדושה גדולה עדיף יותר להשתמש בקדושה קלה מלגונזה

ס"ו ביאור גמ' ע"ז דס"ב בנתן לה ואח"כ בא עלי' ליחול איסור אתנן למפרע

ס"ז תוכחת מוסר בדבר ביהכ"נ שאין לה תמונת ביהכ"נ ישראל

ס"ח ביאור גמ' תענית ז' כל אדם שיש לו עז פנים מותר לקרותו רשע

ס"ט ביאור הגמי"י פ"ו מדיעות דמ"ע של ואהבת לריעך כמוך הוא דוקא בריעך שהוא בתורה ומצות אבל רשע אינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו

ע ביאור רש"י סנהדרין מ"ד שפי' רוח פסקנית שהוא גבריאל והגר"א חולק

ע"א בענין היכא דכתיב השמר פן אם הוא שני לאווין או חד לאו שיש בזה סוגיות חלוקות

שם. בהא דכל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אני אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה

ע"ב ביאור דברי ר"ש במ"ה פ"א דמכשירין במ"ש על תוספתא דזב וטמא מת שהי' מהלכין וכו' יצאו מכולו הרי אלו מוכשרי'

ע"ג ע"ד תוס' פסחים י"ז ד"ה רביעי בקודש שכ' מיהו אין נעשה אב הטומאה היינו דוקא לטמא אדם וכלים אבל לאוכלין ולמשקין נעשה אב הטומאה. וביאור פיה"מ לרמב"ם בסוגיא דרחסגה"כ

ע"ד בחלות שאפו לש"ק ללחם משנה ומשחם בביצה שהי' בה טיפת דם ונאפו כך במשיחה זו כיצד יעשו ואם יוצאי' בו ללח"מ

ע"ה יין דפוטר שאר משקין אם הוא דוקא כשהוא בעצמו מברך על היין או אם יוצאין בברכת אחרים נמי פוטר שאר משקין וגם אם היין פוטר או ברכת היין פוטר שאר משקין

ע"ו ביאור דברי מג"א סי' קפ"ט דמומר אינו בן ברית ולאו בר שליחות

ע"ז אם באכילת רשות אפילו פחות מכזית מקרי אכילה כמבואר בפמ"ג בפתיחה להל' שחיטה

ע"ח במי שאכל פירות או מיני תרגימא בשר