בית שערים אורח חיים תג

חבילות הוא רק לכתחילה אבל בדיעבד אם אמר קידוש ובהמ"ז על כוס אחד ודאי יצא. וה"נ שפיר יצא בדיעבד ידי שניהם. ועוד נ"ל סברא ישרה לחלק יצאת דל"ש אין עושין מצות חבילות חבילות אלא היכא דתלוי ברצונו שלא לעשות חבילות כגון שלא לומר בהמ"ז וקידוש על כוס אחד ולא יהי' נעשה על כוס זה רק מצוה אחת. או שלא להשקות רק סוטה אחת ולטהר מצורע אחד ולרצוע עבד אחד ולערוף עגלה אחת ועיין בסוטה דף ח'. ואז לא יהי' נעשה רק מצוה אתת. אבל כאן גם אם שולח מנות לעני הוא מקיים משלוח מנות וא"כ כיון שיכול לשלוח מנות לעני והוא שולח לו כיון שהוא עני ממילא נתקיים בזה גם מתנות לאביונים ואין זה תלוי ברצונו שלא יהי' נעשה אלא מצוה אחת ל"ש בזה חבילות חבילות. וזה שדייק בגמרא שם קיימת בנו רבינו וכו' כלומר שבו מקויימים שניהם ממילא ואין בו משום חבילות חבילות והבן

ואמנם מדברי ספר אור חדש הנ"ל שכתב ומפני שישראל עם א' ראוי שיהא בהן עם א' ויהי' להם חיבור וריעות גמור לכן יש להם להחיות אביונים מצד שהוא אחיו והם עם א' כדכתיב אצל מצות הצדקה אחיך כי מפני שהם אחינו יש לתת צדקה וכו'. מבואר דאהבה וריעות הוא מפני שהוא אחינו ואנו ממלאי' חסרונו. וא"כ י"ל דלא פליגי תנ"ד ומנות הלוי ותרי טעמי מישך שייכי אהדדי ועולין בקנה אחד דמשום חיבה וריעות אנו שולחין מנות כדי שיהי' לו סעודת פורים בריוח ולמלאות חסרונו והכל חד. ולפ"ז יש להשיב הרבה על מ"ש לעיל וגם על דברי חת"ס הנ"ל וצ"ע

סיומא דפסקא

א) נראה כפסק הרמ"א דאשה חייבת במשלוח מנות ובדיעבד יוצא גם אם אשה שולחת לאיש או להיפך

ב) דאיש השולח לאיש או אשה השולחת לאיש צריך דוקא מין מאכל ולא בגדים ואיש השולח לאשה או אשה לאשה. בזה"ז מיני בגדים ותכשיטין עדיפי. אבל בזמן שביהמ"ק קיים גם לנשים צריך לשלוח מיני מאכל דוקא דאין שמחה אלא בבשר

ג) וכ"ז בדיעבד אבל לכתחילה לא ישלח לא אשה לאיש ולא איש לאשה משום ספק קידושין. והיינו דוקא לחילוק שכתב ברכי יוסף בין מנות למתנות או לטעמא דידן שכתבנו לעיל. אבל לדעת מג"א דוקא איש לאשה אסור אבל אשה לאיש מותר. ואולי גם למג"א יש לחוש אם תשלח אשה לאיש. ישלח גם איש לאשה ויבואו לידי ספק קידושין ולכן הכל אסור. אלה דברי רבך הדוש"ת וחותם בברכת התורה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שפ"א

שיל"ת ב' אויפאלו א' ויקהל שיבסר רנ"ת לפ"ק

שוכ"ט לידידי מחותני הרב הגדול המופלג. מלא פלג. כש"ת

מו"ה יוסף ליב סופר נ"י אב"ד דק"ק דערעטשקע

מכתבו קבלתי ביום משתה ושמחה והיום קבלתי ילקוט אל אליעזר על תהלים ויבואו שוריי בתודה ויען אני טרוד מאוד אבא בקיצור על ד"ת. ומה שרצה לפשוט מה שנסתפק באר היטב סי' תרצ"ה אם שולח מתנות לאביונים או משלוח מנות קודם פורים והגיעו ליד המקבל בפורים אם יי"ח. ממ"ש מג"א רס"י תקצ"ד בשם המאור דלא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים משמע דבלא"ה יצא ראי' זו כתובה בס' נחלת בנימין שציין מעלתו. אבל לא נהירא לי דבעה"מ קאי על עיקר תקנה שתקנו בזה"ז שישראל מיוסרים בדקדוקי עניית משלוח מנות ומתנות לאביונים דוקא ביום השמחה משום דילמא אכלי להו קודם פורים וכיון שהחיוב הוא דוקא ביום השמחה א"כ אפשר אפילו היכי דל"ש דילמא אכלי לי' נמי אינו יוצא י"ח אם אינו עושה המצוה ביום השמחה. אבל הס' של באה"ט אינו מובן לי וכי צריך בזה נתינה מיד ליד כמו בגט אשה וטני מעג"ק פסול הלא כל זמן שלא בא ליד העני הוא שלו ואם הגיע ליד העני בפורים הרי הוא נותן לו בפורים וכן במשלוח מנות אעפ"י שיוצא אם אין חבירו רוצה לקבל מ"מ הרי הוא הראה לו חיבה וריעות בפורים בזמן חיובא

ומ"ש על דברי מג"א סי' תרפ"ח סק"ה דבכרך שהוא ספק מוקף חומה נוהגי' במתנות לאביונים בשניהם צ"ל דחיישינן דילמא אכלי להו ביום ראשון דאל"כ אם נותן ביום א' יוצא ממנ"פ דחק עצמו בחנם דהרי צריך לתת להם כדי שיהי' להם לסעודות פורים ועיין מאירי בספרו דף ד' ד"ה ויש מפרשים וכמו שהוא צריך לקיים סעודות פורים בשני הימים מספק כן העניים מחויבים בזה בשני הימים מספק וצריך לתת להם מתנות בשני הימים

ומה שחקר אם תלמוד שולח לרבו כיון דכתיב איש לרעהו הוא תמוה א"כ בנזקי' דכתיב שור רעהו נמעט שור של רבו כמו דממעטין של הקדש ושל נכרי והא ודאי ליתא דרבו רעהו במצות כמו אחיו במצות. ומה שהביא מרמ"א יו"ד רמ"ד ליתא שם רק בסי' רמ"ב די"א דאין לתלמוד לשאול בשלום רבו כלל דכתי' ראוני נערי' ונחבאו וה"ה לשלוח מנות הנה דין זה נובע מרבינו יונה שהביא ב"י שם שכתב הנותן שלום לרבו ר"ל שמקדים לו שלום ואין לתלמיד להקדים לו שום דיבור מרוב המורא וכן אמרו כלום יש עבד שנותן שלום לרבו וא"כ אין ענין לכאן דשם הטעם משום דחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה. ומה שהביא ראי' מגמרא מגילה ז' ר"י נשיאה שלח לר' אושעי' וכו' קיימת בנו רבינו משלוח מנות איש לרעהו ויש גורסין הדר שלח לי' איהו הרי מפורש ששלחו לרבם אינו ראי' דהרי כל הכבוד המבואר בסי' רמ"ב הוא רק ברבו מובהק כמו"ש בשו"ע סעיף ל' ואולי ר"י נשיאה לא הי' רבו מובהק רק משום שהי' נשיא קראו רבינו או שהי' רבו שאינו מובהק שוב מצאתי בתשו' מהרי"א או"ח סי' ר"ד של דברי השואל ולפענ"ד נר' כמ"ש

והקושי' שהביא בשם הגהות לבו"ש רס"י תקצ"ב למה לא תקנו ם ברכה על מצות משלוח מנות בשלמא מתנות לאביונים תי' רשב"א בתשו' סי' ח"י על צדקה לא תקנו ברכה שמא לא יקבל העני אבל משלוח מנות דכתב רמ"א דיוצא אף אם לא יקבל קשה אמאי לא תקנו ברכה. ולפענ"ד אף דא"צ לקבל מ"מ צריך שיגיע לידו וידע שהוא שלח לו וא"כ גם כאן שייך תי' רשב"א שא"י לברך בשעה ששלוח דילמא יאבד בדרך ולא יגיע לידו כלל או יפשע השליח כי עיקר המצוה הוא לשלוח ע"י אחרים ואפילו עכו"ם כדכתי' ומשלוח מנות כמו"ש חת"ס ואפילו יוצא בנותן מיד ליד מ"מ עיקר המצוה לא ניתקן כך ושפיר לא תקנו ברכה ועיין תוס' כתובות ע"ב דמשו"ה זבה אינה מברכת על ספירתה שמא תראה ותסתור ע"ש ועיין באבודרהם שער ג' ד"ה צריך אני תשובת הר' יוסף בן פלאט. אך עדיין תקשי מ"ט לא תקנו ברכה על סעודות פורים והנה ראיתי קושי' לבו"ש הנ"ל בהגהת מוהר"ץ חיות על מגילה והוא רצה לרפאותה על נקלה כמו דאמרינן דשהחיינו דמגילה פוטר גם משלוח מנות ה"נ ברכת מי שעשה נסים פוטר הסעודה ומ"מ מברכה דרק מכח הנס נתחייבו במצות אלו עיי"ש. ובמחכ"ת הלא גם קריאת מגילה הוא מכח הנס ומ"מ על מ"מ נוסף על ברכת שעשה נסים וה"נ הו"ל לברך לאכול סעודות פורים ולשלוח מנות מלבד על הנסים

והנלפענ"ד בזה עפמ"ש ליישב מה שהקשני הרב הגאון המנוח מו"ה ישעי' בייערן זצ"ל שהי' אבדק"ק פאטאק עיין לעיל סימן רצ"א] אמאי אין מברכי' על מצות אכילת עיו"כ ואמרתי הרבה תירוצים דזה שייך לעניני דיו"כ אבל עוד אמרתי לפמ"ש טו"ז או"ח סי' קס"ז סקי"ז אמאי בברכת המוציא של מצה וברכת יין של קידוש יכול להוציא אחרים אעפ"י שהוא אינו אוכל ושותה דהוי ברכת המצוה ולא ברכת הנהנין ובברכת המוציא של שבת א"י להוציא אחרים אם היא אינו אוכל דמקרי ברכת הנהנין ולא ברכת מצוה ותי' דוקא אם יש שינוי באכילת מצוה מאכילת רשות דצריך להיות מצה משומרת דוקא וכן בקידוש שאומר עליו קידוש היום אז מקרי ברכת מצוה אבל בפת של שבת דעיקר אכילתו הוא פת אין שייך בזה אכילת מצוה דגם בחול אוכל פת ואין בזה שום שינוי בין אכילת מצוה לאכילת רשות לכן מקרי ברכת הנהנין עיי"ש. ותירוץ זה שייך גם על סעודות פורים וזה פשוט. ומעתה גם משלוח מנות שדרך לשלוח בכל שבת ויו"ט ואז הוא רשות וא"כ בפורים שהוא מצוה אבל עכ"פ אין שום שינוי בין משלוח מנות דרשות למשלוח מנות דמצוה ולהכי ל"ש לתקן בו ברכה וא"ש. ולזה נתכווין מג"א רס"י תרצ"ב דלא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט דהא לא כלל ברכה עליהם עיי"ש והיינו משום דאין שינוי בין רשות למצוה ולחנם תמה על דברי מג"א ודברי פי חכם חן. וישק שפתים. ואלוקי השמים. יריק עלינו ברכה עד בלי דים כנפשו ונפש מחותנו ונתותכו וידידו

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תושלב"ע