בית שערים אורח חיים תב

במיני אוכל או משקה ולא מצינו בשום מקום דמקרי מנות אלא מידי דמיכלי ומישתי ע"ש

ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהרי אמרינן בפסחים ק"ט אנשים בראוי להם ביין ונשים בראוי להם בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן מגוהצים ועיין תוס' ר"ה ו' ע"ב ד"ה אשה וקידושין ל"ד ע"ב ד"ה אשה דיש חילוק בין זה"ז ובין בזמן שביהמ"ק קיים דאז אין שמחה אלא בבשר אפילו לאשה. וא"כ שפיר י"ל דאשה חייבת במשלוח מנות כאיש רק בזמן שביהמ"ק קיים שגם שמחה שלהם בבשר אז מחוייבין במיני אוכל כאנשים אבל בזה"ז דאנשים בראוי להם ביין גם נשים בראוי להם בבגדי צבעונים ובגדי פשתן המגוהצים שזה שמחת פורים שלהם וכיון דבימי מרדכי ואסתר לא הי' ביהמ"ק קיים כמבואר במגילה י"א ע"ב ולא היו הנשים מחוייבות במנות שהוא מין מאכל ומשקה רק בבגדים בין לטעם תה"ד להשלים חסרון חבירו כדי לקיים מצות שמחה ובין לטעם מנות הלוי משום חיבה וריעות. וכאן כתיב מנות דהוא מידי דמיכלי ומישתי כמ"ש תה"ד הנ"ל לכן כתיב איש דוקא אבל באמת בגוף המצוה גם אשה חייבת וא"ש היטב פסק הרמ"א בס"ד

וע"ד סתירת פר"ח הנ"ל נ"ל דהנה מ"ש רמ"א דאם אין מקבלו או מוחל לו דיצא הפירש הוא קודם שקנה אותו המקבל דאי לאחר שבא לידו וקנאו אמר אי אפשי בה הוי הפקר כדאמרינן כריתות כ"ד ועיין בחו"מ סימן רמ"ה ס"י ופשיטא דיוצא המשלח ומה לו במה שהמקבל הפקיר אלא דמיירי שאינו זוכה בו כלל ואינו רוצה לקבלם וע"ז שפיר תמה פר"ח מנלי' דיוצא בזה. אבל מתנות כהונה שהוא של השבט ואם אינו נותנו ה"ה גזל השבט רק שיש לבעלים בו טובה"נ שיכול ליתנו למי שירצה וכיון שנותנו לכהן זה שוב כל הכהנים מסולקים ממנו והרי הוא ממילא של כהן זה בלי קנין רק משלחן גבוה קזכי מה שזיכה לו תורה [ועיין בנמ"י ב"מ י"א ומחה"ש סימן תמ"ח] ואם אינו חפץ בהם ה"ה הפקר והנותן לו יכול לזכות בהם מתורת הפקר שפיר כתב פר"ח דקיים בזה מצות נתינה דמ"ל אם הכהן הפקירם אח"כ ועיין בתורת גיטין במסכת גיטין דע"ה ובקונטרס מים חיים לפר"ח ז"ל סימן ה' וא"ש

ואשר אנכי אחזה עוד ביישוב פסק הרמ"א מקושית פר"ח ז"ל. דהנה ראיתי בברכי יוסף סימן תרצ"ה אות ו' פשיטא לי' דאם שלח מנות ונגנבו או נאבדו חייב לשלוח אחרות ע"ש. ולפענ"ד ודאי צדקו דבריו לטעם תה"ד ומנות הלוי הנ"ל דבזה לא הראה עדיין חיבה וגם אין לחבירו ריוח בסעודה. אבל מצאתי לזקני הגאון מהר"ל מפראג בספרו אור חדש על מגילת אסתר עוד טעם על מצות משלוח מנות להראות שהוא בשלימות גדול עד שיכול להשפיע מטובו גם לאחרים ע"ש. ולפ"ז י"ל דכיון ששלח והרא' שלימותו אף שנאבד מ"מ כבר קיים בזה מצות משלוח מנות. אמנם כ"ז אם כבר זכה בו חבירו ואין יכול הנותן לחזור אבל אם עדיין יכול לחזור והוא ברשו' הנותן א"כ עדיין לא הראה שלימותו בפועל אם נאבד ודאי לא קיים מצות משלוח מנות. מיהו באמת אנן קיי"ל זכין לאדם שלא בפניו וכבר זכה המקבל ועיין חידושי רשב"א קידושין דף כ"ג דבמתנה דלית ביה צד חובה משום ושונא מתנת יחי' יש לצדד דאפילו אומר המקבל שאינו חפץ בזה זוכה לו בע"כ. והכא במשלוח מנות נראה דאין בו משום שונא מתנות כיון שהנותן עושה לטובתו ודמי' להא דר' זירא בחולין דף מ"ד כי הוי מזמנו לי' הוי אזיל אמר אתייקורי דמתייקר בי וא"כ ודאי זכה בו המקבל. וא"כ אפילו נאבד קיים משלוח מנות. ונ"ל דמשו"ה כתיב ומשלוח מנות דקיים המצוה בשילוח אע"ג דלא אתי ליד מקבל ואפילו נאבד

אמנם כ"ז אם השליח אינו חב לאחרים במה שזוכה לו אבל אם חב לאחרים קיי"ל דמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו משום דהוי תופס לבע"ח וכו' ועיין תוס' גיטין מ"ז ע"ב ד"ה ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו אע"ג דמה"ת אין לבעל פירות, מ"מ דרך נשים שנותנות פירות לבעליהן ועיין ברמב"ן בחומש פ' משפטים וא"כ אשה השולחת מנות נהי דמקרי סיפוק בידה לעשות קודם תקנות חכמים כמ"ש ברכי יוסף סימן הנ"ל. מ"מ חובה הוא לבעל דאם לא היתה שולחת היתה נותנת להבעל אלא שהוא רשאית לעשות לו חוב זה. אבל ע"י שליח לא זכה המקבל עד שיגיע לידו ולא בנאבד משום דהוי תופס לבע"ח וכו' וא"כ א"ש כיון דכתיב ומשלוח מנות דדי בשילוח וכנ"ל להכי כתיב איש דוקא משום דבאשה לא סגי בזה עד שיגיע ליד המקבל וכמ"ש וא"ש קושית פר"ח לרמ"א ז"ל

וראיתי בתשובות מהרי"א או"ח סימן ר"י שדקדק מ"ט מעיקרא כתיב על כן היהודים הפרזים וכו' שמחה ומשתה ויו"ט ומשלוח מנות ולא כתיב ומתנות לאביונים ואח"כ כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומ"מ ומתנות לאביונים ולא כתיב יו"ט. ולפמ"ש א"ש דז"ל מהר"ל מפראג בספרו ועוד נ"ל מפני שדיבר אחריו ויו"ט לכך אמר ימי שמחה ומשתה כי כ"א הוא יותר כי כאשר האדם שמח הוא בשלימות וכו' וכאשר יש לו משתה הוא יותר בשלימות וכו' וכאשר יש לו יו"ט: הוא יותר בשלימות ולכך הוסיף לומר ומשלוח מנות כי כאשר האדם בשלימות לגמרי הוא ג"כ משפיע לאחרים מטובו וכו' ושוב בפסוק והחורש כתב אבל מתנות לאביונים הוא ענין אחר שנותן ומשפיע לעני בשביל שהעני צריך לו ואם יש שלימות לנותן הלא יש חסרון למקבל שהוא העני ע"ש. ולפ"ז מעיקרא שחשבו לעשות יו"ט שהוא שלימות לגמרי לא עשו מתנות לאביונים שהוא חסרון למקבל רק משלוח מנות להשפיע מטובו לאחרים וקבלו משלוח מנות מטעם שלימות כנ"ל. אבל אח"כ דיו"ט לא קבילי עלייהו דאינו שלימות גמור וכרבא במגילה י"ד אכתי עבדי אחשורוש אנן וזה הי' בקבלה לדורות שפיר תקנו מתנות לאביונים שמורה על חסרון שלימות ומשלוח מנות באמת אינו מטעם הנ"ל רק מטעם מתנות לאביונים להשלים חסרון חבירו וכטעם תה"ד וא"ש

ועוד נ"ל לפמ"ש מג"א סקט"ו דמתנות לאביונים הוי מעות ועיין תוס' יומא פ' ע"ב ד"ה וחצי שכתבו דגזירה דשני בצים לפסול גויה גזירה קדמונית הוי קודם י"ח דבר תדע דהוי ס"ד הכא דהיא דאורייתא ע"ש. וה"נ י"ל דאיסור מוקצה גזירה קדמיניות הוי תדע דהא רבה ס"ל בפסחים מ"ז ע"ב דהוא מה"ת ועיין תו"י ביצה ג' ע"ב וא"כ א"ש דמעיקרא כתיב יו"ט לכן לא כתוב מתנות לאביונים דהוא מעות ואסור משום טלטול מוקצה אבל אח"כ דיו"ט לא קבילי עלייהו שפיר תקנו מתנות לאביונים כנ"ל נכון

ומה שכתבת להוכיח כטעם מנות הלוי עפ"י דברי ק"נ שדחה ראית מהרלנ"ח שהביא ראי' מגמרא מגילה ל' דבחל פורים בשבת עושין הסעודה בשבת דלא כירושלמי שמאחרין עד אחר השבת מדאמרינן שם בי"ד שחל בע"ש קורין זכור בשבת שלאחריו כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר זכירה ועשיי' בהדדי קאתיין אלמא דאין מאחרין אחר שבת ודחה ק"נ דודאי הסעודה מאחרין משום דאין סעודת פורים ניכרת בשבת אבל משלוח מנות הוא בשבת ולכן קאמר דעשיי' וזכירה בהדדי קאתיין דמשלוח מנות מקרי עשיי' וכתבת דזה שייך רק אם הטעם משום חיבה וריעות אבל אי הטעם משום הסעודה א"כ גם שילוח מנות מאחרין אחר השבת כמו הסעודה. לענ"ד ז"א לפמ"ש המאירי בריש מגילה עמ"ש בזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה ופירשו רבי הואיל ועיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה וכן פירש הרי"ף. וקשה א"כ איך תלוי בזה"ז. ותירץ המאירי בזמן שביהמ"ק קיים והשני' כתקנן בלא יוקר ובצורת לא הי' העניות מצוי בהם כ"כ אבל עכשיו שהעניות מצוי' וכו' אין קורין אלא בזמנה וא"ת שיתנו מעות פורים ביום קריאה וכו' יש לחוש מתוך העוני המצוי בזה"ז שיהיו מוציאין אותן ונמצאו עצבים ביום הפורים ע"ש. מבואר דדוקא מחמת עוני המצוי בזה"ז חיישינן שלא ישאר לפורים אבל בזמן המקדש אפילו מתנות לאביונים יכולין ליתן קודם יום הסעודה. ומכ"ש משלוח מנות אפילו לטעם תה"ד שהוא לצורך סעודה נותנו בשבת שהוא עיקר זמן מצותו אף דמאחרין הסעודה עד א' בשבת מ"מ המקבל יניחנו עד א' בשבת דהא משלוח מנות מקיים גם בעשיר ול"ש שהעניות מצוי'

אבל לי נראה ראי' דטעם משום חיבה מדברי הר"ן במגילה דף ז' דפירש מחלפי סעודתייהו להדדי לא הי' לאחד מהן כדי ש שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו ולפיכך היו שולחין כ"א סעודתם זל"ז כדי לאכול סעודת פורים ולקיים מצות משלוח מנות ע"ש. ואי נימא טעמא דמשלוח מנות כדי שיהי' בהרחבה למקבל א"כ כאן לא הי' ריוח לשום אחד מהם כיון דמחלפי והאיך קיימו משלוח מנות אלא ודאי דהטעם משום חיבה והא איכא

ואמנם גם לדעת רש"י שם שפירש זה סועד עם זה בפורים של שנה זו ובשני' סועד חבירו עמו ע"ש. מ"מ כבר הקשה ב"י א"כ לא קיימו מצות משלוח מנות וא"ת שבאמת קיימו מה אתי לאשמעינן. ותי' בד"מ שקיים משלוח מנות במה שחבירו אכל עמו ואשמעינן דלא בעי שילוח דוקא. ופר"ח כתב שהאחד שלח סעודתו לחבירו וקיים בזה משלוח מנות כדינו ואשמעינן אף שאח"כ אכל עמו מה ששלח אפ"ה קיים משלוח מנות. ובאחרונים ראיתי שכללו שניהם יחד שהאחד שלח סעודתו לחבירו וקיים משלוח מנות כפר"ח וכבר הי' של חבירו וכשחזר ואכל עמו קיים חבירו משלוח מנות כד"מ דלא בעי שילוח דוקא. וא"כ לפ"ז ג"כ לא הי' לשום אחד הרוחה לדעת רש"י והאיך קיימו משלוח מנות לדעת תה"ד ועכ"ח דהוא רק משום חיבה וריעות

ולאידך גיסא נ"ל ראיה לטעם תה"ד דהנה מ"ו הגאון תמה בכת"ס או"ח סימן קל"ט אהא דאמרינן במגילה ז' שלח לי' קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות לאביונים וכתב בטו"א דמשמע דיוצא ידי שניהם והקשה הוא ז"ל האיך קיים שתיהם הא אין עושין מצות חבילות חבילות. אמנם כ"ז אם משלוח מנות הוא משום חיבה וריעות ומתנות לאביונים הוא כדי שיהי' לו במה לשמוח בפורים שפיר הוי חבילות חבילות אבל אם טעם משלוח מנות כתה"ד והוא ג"כ משום צורך סעודה א"כ הוי שניהם מטעם אחד ל"ש חבילות חבילות כדאמרינן בפסחים ק"ב הבדלה וקידוש חדא מילתא הוא וע"ש בפרש"י ורשב"ם וא"כ מוכח כטעם תה"ד

אבל לפענ"ד אין מזה ראיה חדא דבאמת הוכיח טו"א שם מירושלמי דאינו יוצא ידי שניהם וגם בגמרא הפירש רק ביוצא בא' איזהו שירצה ועוד דגוף קושית כת"ס לק"מ דאין עושין מצות חבילות