בית שערים אורח חיים ת

ויעיין רש"י במגילת אסתר פי' משפחה ומשפחה מתאספי' יחד ואוכלי' ושותי' יחד וכו' ושמעתי להקשות בשם הגאון מו"ה יעקבקא לאנדא א"כ איך ילפי' בגמ' מזה להבי' משפחת כהונה ולוי' שמבטלי' מבודתן וכו' וכעת מצאתי קושי' בחת"ס או"ח סי' קצ"ו. ולענ"ד לק"מ למ"ש תוס' במגילה ג' דהא דמבטלין עבודתן היינו כדי לקרות מגילה בצבור ויעיין בר"ן דכן הוא אפילו לרב דבזמנה ביחיד דמ"מ עכ"פ מצוה בעשרה. ולפ"ז כיון דמקשינן זכירה לעשי' א"כ ממילא כיון דילפינן שמבטלין עבודתן וע"כ כדי לקרות בעשרה ממילא ידעינן שגם בעשי' מתאספים יחד או להיפך כיון דידעינן בעשי' שמתאספים יחד ממילא ידעינן שמבטלין עבודתן משום פרסומי ניסא. אלא דלפ"ז למ"ש הר"ן במגילה דדוקא בזמנה איתקש זכירה לעשי' ולא שלא בזמנו עיי"ש א"כ הי' מהראוי' להיפך דבזמנו בעי יו"ד בזכירה כמו בקריאה. ושלא בזמנו לא בעי יו"ד ותקשי לרבי ואולי סובר רב כמ"ד בירושלמי פ"ק דמגילה דמשפחה ומשפחה אלו הכפרים ויליף מיני' דיש להם זמן אחרת לקריאת מגילה ודוקא בזה דהוא שלא בזמנו בעי משפחה ומשפחה שמתאספים יחד הן לקריאה הן לעשי' אבל בזמנה לא בעי יו"ד ויש לי אריכות דברי' לפלפל בזה אך עת לקצר

ועוד אני תמה על מעלתו דמה פשיטות היא דע"ש קורי' אפילו ביחיד משום דהכל קורי' אז. הלא הוא גופא צריך לאשמעי' דהכל קורי' אז דע"ש זמנם מתקנות חכמים שאחר כנה"ג ואל"ה הו"א דכיון דא"י לקרות בזמנם משום דרבה קורא כ"א בעת שירצה בי"א בי"ב ובי"ג בזמנים שתקנו בימי מרדכי ואסתר דומי' דזמנים וממילא דאין קורי' ביחיד ועיין בראשונים דמרדכי וסייעתו לא תקנו כלל זמנם הללו משום כפרים אלא משום אונס שא"י לקרות בזמנו ועיין בחת"ס או"ח קצ"ג ותלי"ת זה שנים רבות כונתי לדבריו הקדושים שם

והא דבאמת תקנו חכמים שיקראו דוקא בע"ש נ"ל עפ"י מ"ש הרי"ף אהא דבזה"ז הואיל ומסתכלין בה אין קורין אותה אלא בזמנה דהיינו משום דעיניהם של עניים נשיאות למקרא מגילה וכו' ופי' בעה"מ שם שאם יתנו להם בעת הקריאה יוציאו המעות ביומי' ולא יהי' להם מעות לשמחת פורים ואם לא יתנו להם עד י"ד אזלו עניים לדוכתא אחרינא ויתבטלו הנך דקרי השתא ממצות פורים יעיי"ש ואף דשם לא קי"ל כן היינו משום דמ"מ כיון דקולא היא לבני כפרים לקרות אז הקילו עליהם משום שמספיקי' אבל כאן דל"ש טעם הנ"ל להקל קבעו באמת יום אחד הסמוך יותר לפורים שהוא ע"ש משום עיניהם של עניים

ובהכי נ"ל ליישב קושי' התוס' מגילה ד' ד"ה ור"י הא ע"כ ר"י אית לי' טעמא דשמא יעבירנו וכו' ולמה צריך כאן טעמא דעיניהם של עניים. ולפמ"ש א"ש לפמ"ש הר"ן בר"ה דמשו"ה לא גזרו במילה שמא יעבירנו לפי שאין הכל טרודי' כמו בשופר ולולב וכן משמע לשון הגמ' הכל חייבי' בתקיעת שופר וכו' ועיין צל"ח פסחים דף ס"ט ולפ"ז קשי' למה אסרו חכמים כלל לקרות מגילה בשבת הו"ל לתקן רק שאינו מחויב לקרוא בי"ד כשחל בשבת אלא יכולי' לקרות מי"א ואילך כל זמן שירצה ועיין טו"ז או"ח סי' תרפ"ח סק"ד וא"כ רבים יקדימו לקרות ולא יהי' הכל טרודים בשבת וממילא מי שירצה יוכל לקרוא גם בשבת דל"ש כלל שמא יעבירנו ולהכי אמר ר"י דמפני עיניהם של עניים הוצרכו לתקן ע"ש דוקא וכנ"ל

ומה שהק' מעלתו על תי' הגמ' דאשמעינן דלא כרבי הא אכתי תקשי לשון ע"ש זמנם משמע דהוא זמן שקבעו אנשי כנה"ג פלא בעיני למה דלק אחרי התרצן ולא הק' על המקשן דקאמר אלא לאו הכי קאמר שלא בזמנם כזמנם וכו' דאכתי תקשי לשון זמנים הא אינו הזמן שתקנו אנשי כנה"ג אבל באמת לק"מ לא על המקשן ולא על התרצן וכמו"ש רש"י ז"ל דלהכי נקט האי לישנא דתשמע מינה וכו' ולא משום שהוא הזמן שתקנו אנשי כנה"ג. וכן בתרצן להכי נקט לשון זה דתשמע דלא כרבי ואי נקט רק מקדימי' לע"ש לא הו' שמעי' דלא כרבי אלא דהו"א דגם לרבי אם רוצים יכולי' לקרות בע"ש ולא ביום הכניסה. ואל יתמה ע"ז שהרי בירושלמי הק' באמת על מתניתן דאמרינן חל י"ד בשבת כפרים ועירות גדולות מקדימי' וכו' הא יאמרו ראינו כפרים ועיירות קורי' כאחת וז"ל ירושלמי בעון קומי ר' זעירא איתא חמי חל להיות בכרכין בשבת קורין בע"ש חל להיות לעיירות בשבת ידחו ליום הכניסה א"ר לא מפני כבוד כרכים שלא יהו אומרים ראינו כרכים ועיירות קורי' כאחת פי' בכפרים מעתה לא ידחו ליום הכניסה שלא יהו אומרים ראינו בכפרים ועיירות קורין כאחת מעתה חל להיות בב' חל להיות בה' חל להיות בשבת פי' כיון דכשחל י"ד בב' וה' ע"כ קוראי' ר"א להכי גם כשחל בשבת לא חיישינן לכבוד עיירות יע"ש עכ"פ מבואר מדברי ירושלמי אלו דיש סברא דמוטב כשנדחין העיירות שלא יקראו ביום כניסה. ובלא"ה נמי נ"ל דודאי לרבי דאמר שנדחין ליום כניסה לא תקנו חכמים כלל זמן זה רק תקנו שלא יקראו בשבת וממילא נדחין ליום כניסה אבל למה דמשני לאפוקי מרבי ותקנו חכמים זמן קבוע בע"ש שייך שפיר לשון ע"ש זמנם כיון שחכמים תקנו להם זמן קבוע זה בדוקא. ובמש"ל מן הירושלמי אינו נראה ג"כ מ"ש בתירוצו דמשו"ה לרבי עיירות נדחין ליום כניסה כדי שיקראו ביום א' עם הכפרים ולהירושלמי אדרבה לא מעליותו הוא לקרות ביום א' עם הכפרים רק אדרבה גריעותא היא ולענ"ד משו"ה לרבי אין קורין בע"ש דא"כ יהי' טרודים במקרא מגילה וסעודת פורים ולא יוכלו לטרוח לכבוד שבת וכמ"ש הרא"ש ריש מגילה טעם אהא דמקדימי' תענית אסתר ליום ה' כשחל פורים ביום א' ולא עבדי לי' בע"ש עיי"ש. ובזה אחתום בברכה ידידו

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שע"ח

שיל"ת ב' אויפאלו פורים רנ"ת לפ"ק

לכבוד הרב המובהק החו"ב כ"ש מו"ה א"צ נ"י

ע"ד קושי' פר"ח רס"י תרצ"ד אהא דאמרינן מגילה דף ז' תני ר"י ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מנות לשני בנ"א דאימא ב' מתנות לכל אביון דהיינו ב' שהם ד' כד כדאמרינן יומא ל"ז ע"א על שני השעירים גורלות יכול יתן שנים ע"ז ושנים ע"ז ע"ש. ותירץ מעלתו דשאני הכא מדשני קרא בדיבורא דמעיקרא כתיב במנות לשון יחיד והדר כתיב לאביונים לשון רבים

ולפענ"ד ז"א דאפילו צריך ליתן לכל אביון שתי מתנות מ"מ הוצרך לשנות משום דבמנות סגי אם שולח לאדם אחד ומתנות צריך ליתן לכה"פ לשני אביונים

ולע"ד נראה בזה לפמ"ש מג"א סי' תרצ"ה סקט"ו דבמתנות לאביונים ל"ש ספק קידושין משום דהוי מעות וליכא למיחש לסבלונות ע"ש. ומעתה אפילו נותן לו חפצים עיקר המצוה בשווי' ועיין שבועות ל"ח אי שווה קאמר אי דוקא. ועיין מ"ש בתשו' [חאו"ח סימן ס"ג] ולפ"ז דוקא במנות שצריך דוקא בשר או מיני אוכלין והמצוה בהחפץ אם הם שתי חתיכות בשר הוי שתי מנות אבל במתנות לאביונים שהמצוה בשוי' אפילו נותן לו אלף חפצים הוי רק מתנה אחת ול"ש שתי מתנות כלל

ובני הבחור החו"ש מו"ה יודא צבי נ"י השיב הא אפשר לתת לו בשני פעמים והוי שתי מתנות. והשבתי דלתת שני פעמים לא כתיב בקרא ולא מיבעי לשיטת רש"י ביומא דסד"א לתת השתי גורלות בב"א על כל אחד מן השעירים ודאי אין הו"א לתת שתי פעמים אלא אפילו לדעת תוס' שם דהו"א לתת שני גורלות בזאח"ז היינו משום דכתיב ונתן וקאי שני גורלות על ונתן שיעשה המעשה ב"פ אבל כאן דלא כתיב ונתן רק מתנות לאביונים מהי תיתי לומר שצריך לתת ב"פ כיון דאפשר לומר ב' מתנות לב' אביונים ואפילו הוי כתיב ונתן מ"מ אינו קאי על מעשה נתינה דודאי אפילו נוטל העני מע"ג קרקע קיים המצוה רק על הקנאת מעות ואפילו נותן בשני פעמים הוי רק מתנה אחת כיון שמחויב לתת שני מתנות מ"ל נתנו בב"א או בזאח"ז ועיין תוס' פסחים ל"ב ד"ה ואין ותוס' גיטין כ' ד"ה דילמא אבל בשעירים קאי ונתן על מעשה הנתינה שפיר ס"ד דבעי לתת גורלות ב"פ דזאח"ז ובזה תנוח דעתו דברי הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שע"ט

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק פקודי תר"ס לפ"ק

ישלח ה' עזרו מקודש. בזה ראש החודש. לכבוד ידידי חביבי הרבני החריף ובקי. זך ונקי. מחו' מו"ה משה שמואל שטערן נ"י

מכתבו הנעים מיום ב' שבוע זו הגיעני בזמנו. ובד"ת כתיב ענה מ"ש ליישב קושי' תוס' מגילה ד' כיון דר"י עכ"ח אי"ל טעמא דשמא יעבירנו בשופר ולולב ל"ל במגילה טעמא דעיניהן של עניים נשואות לממ"ג עפ"ד הר"ן שכתב דבני הכפרי' שמקדימי' לקרות גם מתנות לאביוני' מקדימי' וע"ז אר"י למילתי' והגמ' קבעה למילתא דר"י אהא דלא קרי' בשבת דגם מה"ט לא קרי' בשבת. ומצאתי סמוכי' לו דכעין זה כתבו תוס' שבועות ה' ע"ב ד"ה רבא ע"ש אבל מ"מ כאן לא נ"ל לומר כן דא"כ לא צריכי' לדר"י שהרי ברייתא היא תנ"ה שם במגילה ד' ושם מפורש כדברי הר"ן

ומה שדורש מקרא מגילה בזה דמעיקרא לא כתי' מתנות לאביונים וכי אהדרי' קרא כתי' גם מתנות לאביונים אין משיבים על הדרוש רק אודיעהו מה ששמעתי בזה דבר נאה ומתקבל מחותני הרב הגדול חו"ב המנוח מו"ה חיד"ה כהנא זצ"ל מקראסנא דהרי כתב מג"א סי' תרצ"ה סקט"ו דמתנות לאביונים הוי מעות ולהכי מעיקרא דכתי' יו"ט לא כתי' מתנות לאביונים דהוי מעות ואסור ביו"ט משום מוקצה