בית שערים אורח חיים שצח
Beit She'arim Orach chaim 398 · בית שערים אורח חיים · free full Hebrew text
Open in the reader →לי דתוס' בר"ה דכ"ח ודפ"ז הקשו איך תוקעי' כשהן עומדי' וכשהן יושבין הא עבר על בל תוסיף ואפילו לאו זמני' כיון דמכוין לשם מצוה עובר וכו' ותי' דבעשיית מצוה ב"פ אינו עובר משום בל תוסיף עיי"ש באריכות ועיין בחי' רשב"א דט"ז מה שתי' בזה ולפ"ז קשי' לי איך רצו מרדכי ואסתר בתחילה לקבוע פורים ליו"ט הא כיון שיעשוהו יו"ט ככל משפטו וחוקתו לשם מצוה הרי עוברין על בל תוסיף אפילו שלא בזמנו ומוסיף יום על ימים שפיר הוי בל תוסיף כדמשמע הסוגי' שם בר"ה גב' ישן בשמיני בסוכה ועיין בס' ברכי יוסף סי' תרפ"ח ובס' שלום ירושלים מגילה ד'. ולכאורה יש ליישב דאפילו אי יו"ט קבילו עלייהו היינו רק ביום ולא בלילה דימי משתה ושמחה ויו"ט כתיב וכדאמרינן מה"ט סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח ועיין חת"ס סי' קצ"ה ולפ"ז כיון דלא דמי ליו"ט דאורייתא שהוא גם בלילה ליכא בל תוסיף אבל כבר הוכיח בטורי אבן מן הירושלמי דאי תקנו יו"ט הי' אסור גם בלילה וקשה קושי' הנ"ל
לכן נ"ל עפי"מ דאמרינן שם פר"ע ויתיצבו בתחתי' ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמרינן שם מכאן מודעה רבה לאורייתא שיכולי' לומר אנוסים היינו ולפ"ז י"ל דמרדכי ואסתר חשבו שעדיין לא קבלו ישראל את התורה בלב שלם רק באונס ומודעה רבה וממילא ליכא בל תוסיף כלל לכן רצו לקבוע גם יו"ט אמנם היהודים ידעו בעצמם כי קיימו וקבלו קיימו מה שקבלו כבר כדרשת רבא בפר"ע וא"כ איכא בל תוסיף ביו"ט ומשו"ה יו"ט לא קבילו עלייהו. וזה מדויק בלשון הגמ' אמר שמואל וכו' שנ' קיימו וקבלו קיימו למעלה אבל רק מה שקבלו למטה אבל יו"ט שלא קבלו אף שמרדכי ואסתר רצו לקבוע לא קיימו. וביאר רבא שם בשבת הטעם יען שבאמת קיימו מה שקבלו כבר וא"כ מן הדין לא קיבלו יו"ט וא"כ מדקיימו למעלה רק מה שקבלו למטה מוכח דקיימו מה שקבלו כבר והכל חד ושפיר קאמר רבא דשמואל לית לי' פרכא. ועת לקצר כי אני טרוד מאוד והנני חותם בברכת שלום ואמת כנפשו הטהורה ונפש חתנו כבנו
על דברת המאירי במגילה י"ד לר"נ דאמר קריאתה זו הלולא אי לית לי' מגילה קורא הלל בפורים ע"ש. ועמד עליו בספר ברכי יוסף סימן תרצ"ג ס"ד אמאי לא חשו לו הפוסקים ע"ש. ולפענ"ד נראה ליישב ואקדים במה שעמדו תוס' מגילה דף ז' אהא דאמרינן התם אסתר ברוה"ק נאמרה מדכתיב וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים רנב"י אומר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם ומה הוסיף רנב"י. ונ"ל דבאמת יש לתמוה איך מוכח מהני קראי דברוה"ק נאמרה משום שידעו העתיד ומאן יימר שאין אלו אלא דברי נביאות דילמא קאמר שיקיימו ימי הפורים לעולם ועיין טו"א שם. אך לק"מ דנהי דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אבל עכ"פ אם גדולים בחכמה ובמנין יכולין לבטל. וא"כ איך אמרו כותבי המגילה וימי הפורים לא יעברו וזכרם לא יסוף מזרעם שמא יעמוד בעתיד ב"ד אחר גדול מהם בחכמה ובמנין ויבטלו ימי הפורים. אע"כ דברוה"ק נאמרה ואין יכולין לבטל או שידעו ברוה"ק שלא יעמוד ב"ד שיבטל
אבל אכתי קשה לי למאי דאמרינן מגילה י"ד אהא דהוסיפו מקרא מגילה מאי דרוש אר"ח בר אבין אריב"ק ומה מעבדות לחרות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כ"ש ע"ש. וכתב חת"ס או"ח סימן קס"א ור"ח [ועיי' עוד בחת"ס יו"ד סי' רל"ג] שהוא ק"ו דאורייתא ועיין רמב"ם ורמב"ן בספר המצות שורש א' וכיון דהוא דאורייתא שפיר כתבו גם בלי רוה"ק שלא יעברו וזכרם לא יסוף אך ז"א דהתינח מקרא מגילה איכא ק"ו אבל שאר חובת היום משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים דליכא ק"ו רק אשירה מנ"ל דלא יבטלו שאינו אלא מדרבנן וא"כ איך כתבו וימי הפורים לא יעברו אע"כ דברוה"ק נאמרה. אבל עדיין קשה דילמא וימי הפורים לא יעברו קאי רק על מקרא מגילה לזה אמר רנב"י מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם וזכירה היינו קריאת מגילה וא"כ מקרא מגילה דהוא מה"ת בהדיא כתיב וע"כ וימי הפורים אשאר חובת היום קאי ומוכח דברוה"ק נאמרה כנ"ל ותרווייהו צריכי
ועל פי גמרא דמגילה י"ד הנ"ל נ"ל עוד בסגנון אחר דבאמת ק"ל מאי ק"ו הוא זה הא אמרינן בעירובין י"ג ע"ב נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא וא"כ דילמא מעבדות לחרות אמרינן שירה אבל ממיתה לחיים לא אמרינן שירה דנוח לו שלא נברא. ויש ליישב דודאי נוח לו שלא נברא אבל כיון שנברא ודאי נבחר החיים ממות ושפיר איכא ק"ו. אך כל זה לדידהו גופא אבל זרעם שלא נבראו עדיין ודאי טוב שלא נברא וליכא ק"ו והשתא א"ש דס"ל לרנב"י דמרישא דקרא ולא יעברו אינו מוכח דברוה"ק נאמרה כקושיא הנ"ל שמא מכח ק"ו לכן הביא סיפא דקרא וזכרם לא יסוף מזרעם דבזרעם ל"ש ק"ו זה כנ"ל ושפיר מוכח דברוה"ק נאמרה
ויותר נ"ל דתוס' בעירובין שם הקשה מהא דע"ז ה' בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הם לא חטאו אנו אבו לא באנו לעולם. ותירץ דהכא איירי בסתם בני אדם אבל צדיק אשריו ואשרי דורו ע"ש. ולפ"ז כיון דבימי מרדכי ואסתר קימו מה שקבלו כבר וקבלו תורה ברצון שפיר טוב להם שנבראו ושפיר איכא ק"ו ומיושב קושית תוס' על דרך הנ"ל. ולפי משמעות הסוגיא שם דף י"ד נראה דלא פריך א"ה הלל נמי נימא אינו אלא אי ילפינן מקרא מגילה מק"ו הנ"ל אבל אי לאו מק"ו רק מדרבנן לא קשה כלל הלל נמי נימא וא"כ לפי הנ"ל ליתא לק"ו אלא בדור צדיקים ואז שפיר כתב מאירי דאי לית לי' מגילה קורא את ההלל אבל אנן בזה"ז דאין אדם יודע אם הוא צדיק גמור ליתא לק"ו ושפיר לא חשו הפוסקים לקרות הלל (אי לית לי' מגילה וא"ש
ומה שנתקשה השואל בתשובת חת"ס או"ח קצ"ב עוד לדברי המאירי מהא דמגילה ח"י שכתב ר"מ מגילה מלבו ולמה לא קרא הלל במקום מגילה. לפענ"ד פשוט לק"מ דלא קאמר בגמרא אלא דבקריאת מגילה יוצא נמי ידי חובת הלל דקריאתה זו הלולא אבל בהלל ודאי אינו יוצא ידי חובת קריאת מגילה ולהכי כתב ר"מ מגילה מלבו לצאת נמי יי"ח מקרא מגילה. והכי משמע לישנא דגמרא שם דף י"ד דפריך א"ה הלל נמי נימא משמע דק"ל שנקרא המגילה וגם הלל אבל לא קשה לי' דנימא הלל ולא מגילה וא"כ נהי דהמתרץ השיב קריאתה זו הלולא דבמגילה יוצא נמי ידי הלל אבל לא נד מסברת המקשן דבהלל אינו יוצא ידי מקרא מגילה וא"ש
ואיידי דאיירי אעתיק לו מגליון טור שלי סימן תרפ"ב מ"ש על דברי חת"ס או"ח סימן ר"ח הנ"ל וז"ל שם. עיין חת"ס או"ח סימן ר"ח דפורים וחנוכה וכל ימי מג"ת לעשות זכר לנס ממות לחיים הוא דאורייתא ממש מק"ו כדאיתא פ"ק דמגילה אבל איכות וכמות הזכר מה יהי' הוא רק מדרבנן יע"ש וק"ל דהא הב"י כתב דמשו"ה אם לא אמר על הנסים בחנוכה ופורים אין מחזירין אותו משום דלאו דאורייתא נינהו ע"ב ולהנ"ל גם חנוכה ופורים דאורייתא ואמאי אין מחזירין. ואין לומר דהאי לומר מעין המאורע לאו דאורייתא דהא זה גם בר"ח ושבת לאו דאורייתא. ואולי י"ל לפי' התוספתא כל יום שאין בו מוסף וכו' וא"כ הפי' היכא שהמוסף מה"ת גם בהוספה דרבנן בתפילה מחזירין אבל היכי שאין מוסף מה"ת גם הוספה דרבנן אין מחזירין. ועוד י"ל למ"ש טו"ז או"ח סימן תר"ע סק"ג דפורים הי' עיקר הנס בהצלת נפשות והנאת הגוף וא"כ עיקר הזכר מה"ת במשתה ושמחה ובחנוכה בהדלקת נרות ולא בהוספת תפלה ולכן אין מחזירין אבל בשבת ור"ח דהוא מה"ת בקרבן ותפלה במקום קרבן שפיר מחזירין. ובזה מיושב קושית מג"א סימן תרצ"ה סק"ט על של"ה ורש"ל דאם שכח על הנסים בבהמ"ז מחזירין משום דלא סגי דלא אכיל והקשה מג"א מי עדיף מתפילה. ולפמ"ש שפיר עדיף דתפילה לפורים לאו דאורייתא אבל אכילת פורים מה"ת. ועוד נלפענ"ד לחלק דתפלה אינו חובה מחמת פורים ולהכי אין מחזירין אותה אבל סעודה דבא חובה מחמת פורים שפיר מחזירין אותו ועיין בשבת כ"ד ע"א. ובזה הנני דו"ש עם ברכת שמחת פורים ידידו
להרבני המופלג מהו' אברהם ישי מאנדל נ"י בק"ק אלמאשד יע"א
אחדשה"ט וכו' ואשר שאל פירש בדברי מג"א סימן תר"ץ ס"ק כ"ב מ"ש בשם מהרא"ם בביאורי סמ"ג שכתב והמנהג הבנוי על פי הפסיקתא או ספרים חיצונים אמרי' מנהג עוקר הלכה מה פירוש של ספרים חיצונים ידע ידידי נ"י כי בזמן הגמ' הי' נקרא המשנה תלמוד וע"ז אמרו ב"ב דף ק"ל אין למדין הלכה מפי תלמוד ועכשיו נקרא הגמ' שלנו תלמוד וע"ז אמרו בירושלמי דחגיגה אין למדין לא מפי הלכות ולא מפי התוספתא ולא מן האגדות אלא מן התלמוד ר"ל הויות דאמוראים ועיין כ"ז במבוא התלמוד למהר"ש הנגיד
והנה להורות דין והלכה למעשה הוא רק על פי תלמוד בבלי שלנו וכל מקום שהזוהר ובעלי הקבלה חולקי' עם הגמ' הלך אחר הגמ' עיין במג"א סי' כ"ה סק"כ ואפילו במקום שהירושלמי חולק אגמ' דילן פסקינן כגמ' דילן כמבואר בראשונים ועיקרה נסדרה להורות הלכה למעשה. ומן התוספתא ג"כ למדין הלכה במקום שאין סתירה נגדה מן התלמוד כיון שעיקרה להלכה אבל מן המדרשים יש עיון גדול אם למדין מהם פסקי הלכות אפילו במקום שאין סתירה מן הגמ' כיון שלא נסדרו להלכה עיין תוס' יו"ט ברכות פ"ה מ"ד בד"ה ואם ועיין נוב"י תנינא יו"ד סי' קס"א: