בית שערים אורח חיים שצז

ואף דבעשה מצוה גם בכה"ג פטור לר"י כנ"ל מ"מ זה רק אם בעבירה עשה גם מצוה אבל כאן בעבירת הוצאה לא עשה מצוה דהרי הי' יכול לתת לעני בלי עבירת הוצאה עכ"פ בזה עוקר וזה מניח דליכא איסור תורה וא"כ לא מקרי עשה מצוה אבל בלולב בעבירת הוצאה עשה מצוה שלמד הנענועים או הברכה. ומה שהביא ראי' משבת קל"ז היינו רק כי היכי דהתם משום דליכא בהילות מצוה אמרינן דהי' לו להשים על לב וחייב אף דטבד"מ ה"נ בשגגת שבת ומלאכה חייב אף שטועה ע"י בהילות מצוה מ"מ הי' לו להשים על לב שלא ישכח בדבר שאפשר להכשל גם בדבר הרשות כנ"ל ואינו גזיה"כ לפטרו והיכי דאיכא סברא לחייבו משום דהי' לו להשים על לב באמת חייב וא"ש [ועיין לעיל סימן שמ"ה] וד' יגדלנו וינשאנו כל ימי עולם. ונראה בשכלול היכל ואולם. כנפשו ונפש הדו"ש וטובתו כל הימים

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שע"ב

בעזה"י פת מאדע יע"א א' לסדר ופניהם איש אל אחיו שנת ברכו"ת לפ"ק

בין גאולה לגאולה. ריוח ששון וצהלה. בתואר אדם המעלה. ועל ראשו גולה. ה"ה כבוד חותני אהובי כנפשי הרבני הגדול בתורה. וביראה טהורה. חריף ובקי. שכלו זך ונקי כש"ת מו"ה יוסף דוב כהנא נ"י

מפתח שפתי מוסרים מוסרות אהבה וחיבה וכו' ועתה באתי ע"ד תורה בדין עושין סעודת פורים בשבת דפסק המחבר בשו"ע או"ח סימן תרפ"ח כירושלמי דאין עושין והרלב"ח חולק ע"ש. וראשית דברי חותני נ"י להעיר במגילת אסתר בפסוק ע"כ היהודים הפרזים וכו' כתיב עושים שמחה ומשתה ויו"ט ומשלוח מנות איש לרעהו ולא כתיב ומתנות לאביונים ובפסוק כימים אשר נחו כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות וכו' ומתנות לאביונים ומע"ה כתב מה שכתב דפחחש"י

ומה שנ"ל בזה הנה מעולם תמהתי מנא הא מילתא דאמר רב במגילה ז' חייב אדם לבסומי בפורי' וכו' והיכי רמיזא במגילת אסתר ועיין מגילה ד"ב ואי משום דכתיב משתה הלא אמרו במגילה ה' ע"ב משתה מלמד שאסור בתענית משמע שאסור רק להתענות ולא שמחויב לבסומי ועיין בר"ן במגילה ד"ו שכתב בתוך דבריו משתה מלמד שאסור בתענית והיינו עיקר חיובי' דסעודה יתירה דאמרינן חייב אינש לבסומי בפורי' אפשר דאמרינן דמדרבנן בעלמא הוא ולאו מעיקר חיובי' הוא עיי"ש

אמנם לענ"ד נראה דהנה באמת קשי' ל' למה לי קרא שמחה שאסור בהספד משתה שאסור בתענית הלא כיון דכתיב ויו"ט ממילא ידעינן שאסור בהספד ותענית כמו יו"ט ועיין בפסחים דס"ח ובאו"ח תקס"ט וסי' פר"ח ובמג"א סי' תר"ד ובשלמא לענין הספד אפשר לומר דאיצטריך קרא דלא נאמר כקושי' תוס' ד"ה שאסורי' בשם רש"י מי נתן כח לימי מגילת אסתר לדחות אבילות ועיין באו"ח סי' תרצ"ו אבל בתענית קשי' ודוחק לומר דבא לאסור ת"ח בפורים דמותר ביו"ט דהא באמת פסק רמ"א דמותר להתענית ת"ח בפורים ועיין מג"א סי' תר"ד

אך למאי דאמרינן חייב לבסומי בפוריא לק"מ דהא ביו"ט אינו חייב לבסומי אף שאסור להתענות ושפיר איצטריך משתה לומר דחייב לבסומי וא"כ מוכח מזה דחייב לבסומי והא דאמר ר"י רק משתה מלמד שאסור בתענית ולא נקט רבותא טפי חיוב בסומי היינו משום דר' יוסף אמר בפסחים ס"ח הכל מודים בפורים דבעינן נמי לכם משום דימי משתה ושמחה כתיב ונקט מילתי' אליבא דכ"ע גם לר"א דמותר להתענות ביו"ט ולדידי' לא מוכח ממשתה רק שאסור בתענית אבל לדידן דקי"ל כר' יושע שפיר מוכח ממשתה חיוב בסומי כקושי' הנ"ל

אמנם לפ"ז הי' אפשר לומר דמותר לעשות סעודות פורים בשבת דהא טעמא דאין עושין סעודות פורים בשבת הוא משום דאין סעודות פורים. נכרת עיין מג"א סס"י תרצ"ו ואם חייב לבסומי בפורי' הרי שפיר נכרת דהא בשבת אינו מחויב לבסומי ועיין חת"ס או"ח סי' קצ"ו ואף דבירושלמי דריש לה מקרא לעשות אותם ימי וכו' את ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו תלוי' בידי שמים מ"מ היא גופא טעמא בעי למה תקנו סעודת פורים בשבת וע"כ מטעם הנ"ל שאין סעודת פורים ניכרת ולפי"ז למאן דאית לי' חייב לבסומי דניכרת שפיר ע"כ לית לי' דרשה דירושלמי ושפיר עושין סעודות פורים בשבת ולהירושלמי ע"כ לית לי' הא דחייב לבסומי. ובזה א"ש פסק השו"ע סי' תרפ"ח דפסק כירושלמי דאין עושין סעודת פורים בשבת ורלב"ח בתשו' חלק ע"ז משום דקשי' לי' במגילה ל' בי"ד שחל בע"ש דאמר שמואל דקורין פ' זכור למחר כיון דאיכא מוקפי' דעבדי בט"ו עשי' וזכירה בהדדי וכו' וע"כ ר"ל דמוקפי' עבד' סעודה בשבת דמגילה בשבת לא קרי' והוא דלא כירושלמי עיי"ש במג"א ומחה"ש ועיין נוב"י מהדו"ק חלק או"ח בסופו

ולפמ"ש א"ש דכבר כתב ר' אפרים הובא בבעה"מ מגילה ז' דמהאי עובדא דקם רבה שחטי' לר' זירא אידחי מהלכה האי דחייב לבסומי עיי"ש ולפ"ז א"ש דהתם במגילה ל' בפלוגתא דרב ושמואל דהוי קודם האי עובדא הוי ס"ל כרב דחייב לבסומי וגם שמואל השיב לרב אפילו דס"ל חייב לבסומי וכו' וע"כ לית לן דרשה דירושלמי ועושין סעודת פורים בשבת דהוי זכירה ועשי' בהדדי עכ"פ למוקפי' אבל השו"ע קאי לפסק הלכה דאידחי הך חייב לבסומי שפיר אית לן דרשה דירושלמי דאין עושין סעודה של פורים בשבת

אמנם לפ"ז הדק"ל למה לי משתה שאסור בתענית ת"ל מיו"ט וע"כ משתה לבסומי ונהי דאמרינן יו"ט לא קבילו עלייהו דאח"כ לא כתיב יו"ט וי"ל דמשתה דכתיב אח"כ היינו רק איסור תענית ולא לבסומי אבל מ"מ מאן לימא לן דהדרי מבסומי דמעיקרא וצ"ל דבאמת מכח דרשת ירושלמי מלעשות מוכח כמו דיו"ט לא קיבלו עלייהו כן נמי בסומי לא קבילו עלייהו ועיין בבעה"מ ריש מגילה מבואר שם שתכלית מתנות לאביונים הוא כדי שיהי' להם לסעודת ושמחת פורים ולפ"ז אם עושין הסעודה בשבת משלוח מנות שהוא דבר המתוקן לסעודה כמבואר בשו"ע שפיר יכול להיות בשבת אבל מתנות לאביונים אי אפשר בשבת שהרי אינו יכול להכין צרכי סעודה בשבת ועיין בס' ברכי יוסף בהל' מגילה. ולפ"ז א"ש דמעיקרא כתיב יו"ט וע"כ משתה לבסומי ועשית סעודה בשבת כנ"ל שפיר לא כתיב מתנות לאביונים שהרי אז מתנות לאביונים אינו ביום המשתה אבל אח"כ דלא כתיב יו"ט וכתיב לעשות כדרשת ירושלמי דאין עושין סעודה בשבת והקדמת קריאה לא הי' אז והי' נותנים מתנות לאביונים ביום המשתה וסעודה ביום א' שפיר כתיב ומתנות לאביונים

ובדברינו אלה נ"ל ליישב במגילה ז' דאמרינן אסתר ברוה"ק נאמרה ר"י אמר מהכא וימי פורים האלה לא יעברו וכו' רנב"י אמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם וכבר עמדו בתוס' שם דאיך מוכח יותר מסיפא דקרא ממאי דמוכח מרישא. אמנם נ"ל דלכאורה קשי' דילמא לא יעברו אתי דאין לאחר סעודת פורים יותר מי"ד לפרזים וט"ו למוקפי' כמו דדרשינן בריש מגילה ולא יעבור לענין קריאת המגילה ועיין בר"ן מגילה ד"ה ונוב"י קמא חאו"ח בסופו. אך לירושלמי הנ"ל דדרשינן מלעשות אותם וכו' דאין עושין סעודה בשבת ע"כ כי מקלע פורים בשבת מאחרי' וא"כ א"א לומר דלא יעברו כנ"ל. אבל באמת הא ליתא דהא אפשר כי מקלע פורים בשבת מקדי' הסעודה מע"ש ועיין פנ"י ד"ה ונוב"י הנ"ל ולעולם ולא יעברו דאין מאחרי' כנ"ל ובשלמא לדעת ר"ת שהובא ברא"ש ריש מגילה די"ג זמן קהלה וכו' היינו שמתאספי' לאסתר תענית וכבר הי' זה בימי מרדכי ואסתר י"ל בדוחק דלהקדי' הסעודה מע"ש א"א שהרי הוא יום התענית ולהרחיק ב' ימים קודם זמנו אינו ניכר שהוא לשם סעודת פורים שהרי להירושלמי אינו מחויב לבסומי אבל לשאר פירושי' שם ודאי קשי'

אך הא ליתא דעיין פנ"י ד"ד ע"ב דגזירת שמא יעבירנו ועיניהם של עניים לא הי' בימי מרדכי ואסתר וכן משמע מלשון רש"י דף ה' ע"ש זמנם וא"כ קראו את המגילה בזמנה בשבת וא"כ א"א לעשות הסעודה מע"ש דלא תקדים עשי' לזכירה ועיין רש"י ד"ב ד"ה אשכחן וד"ה זכירה דעשי' הוא משתה ושמחה וזכירה קריאת המגילה ועיין בגמרא ד"ל ואפילו לשמואל דס"ל מכיון דאיכא מוקפי' דעבדו בחמיסר לא מיקרי עשי' קודם לזכירה עיין היטב בגמ' ד"ל וא"כ אפשר כי חל י"ד בשבת מקדימין הסעודה מע"ש ואפ"ה לא מיקרי עשי' קודם לזכירה כיון דעשי' המוקפי' הוא אח"כ מ"מ אם פורים של מוקפי' חל בשבת ע"כ אנו מאחרי' הסעודה ולא מקדימי' מע"ש דלא תקדים עשי' לזכירה דכאן אין שום עשי' אח"כ אם מקדימי' וא"כ הה"נ בפרזים מאחרי' וע"כ לא יעברו לא אתי להנ"ל

אלא דאכתי קשי' דילמא לא יעברו אתי דאין מאחרי' אלא מקדימי' אם חל בשבת ואי דא"כ קדמה עשי' לזכירה דילמא באמת גילה קרא שגם הזכירה מקדימי' מע"ש. אמנם הא ליתא דא"כ ל"ל ולא יעבור שאין מאחרי' קריאת המגילה ת"ל כיון שאין מאחרי' הסעודה ע"כ אין מאחרי' הקריאה דא"כ תקדם עשי' לזכירה. אבל מצאתי בירושלמי על קושי' הגמ' ואימא ט"ו וט"ז ר' אבוהו בשם ר"א לא יעבור ולא יעברו פי' כיון דכתיב ולא יעבור לגופא א"כ ולא יעברו מיותר שאין לאחר והדק"ל כמובן. אך י"ל דר' יוסף ס"ל כריב"נ בשם שמואל שם בירושלמי דנילף מדהו"ל למכתב לא יעבור וכתיב ולא יעבור ושפיר י"ל כתי' הנ"ל ומוכח דברוה"ק נאמר. אבל רנב"י ס"ל כר"א וא"כ לא מוכח מולא יעברו דברוה"ק נאמר כקושי' הנ"ל ולכן צריך לומר מסיפא דקרא וזכרם לא יסוף מזרעם

ומה שהעיר חותני נ"י מדוע באמת יו"ט לא קבילו עלייהו אכתוב מה שאמרתי ליישב קושי' תוס' מגילה ד"ז ד"ה לכולהו שהקשו הא לשמואל נמי איכא פרכא דבפר"ע שבת דפ"ח בעי רבא גופא הך קרא לדרשה אחרינא קיימו מה שקבלו כבר. ונ"ל דהנה לכאורה קשי'