בית שערים אורח חיים שצו

שיתקע לו דהוא פסק כר"י דמשאצל"ג חייב עלי' ומשו"ה לא בעינן שילך ללמוד

וכשאני לעצמי אני אומר דכבר הביא המג"א סי' תקפ"ח בשם מהרמ"פ שהק' למה לי טעמא דשמא יעבירנו ת"ל דתקיעה שבות משום שמא יתקן כלי שיר והעמידו דבריהם במקום עשה ותי' דא"כ יהי' אסור לתקוע גם ביו"ט דשייך נמי גזירה זו ויעקרו מ"ע מה"ת לגמרי ואם יאסרו מטעם זה בשבת ולא ביו"ט יהיו דברי חכמים כחוכא אבל שמא יעבירנו ל"ש אלא בשבת והנה ככל החזיון הזה הוא גם בלולב דתקשי ג"כ ל"ל גזירה דשמא יעבירנו ת"ל משום איסור טלטול מוקצה ועיין סוכה מ"ב ותוס' שם וצ"ל כתי' מהרמ"פ הנ"ל. ולפ"ז א"ש דבאמת בשופר ולולב הטעם משום שהוא שבות בשופר שמא יתקן כלי שיר ובלולב איסור טלטול ובזה ל"ק הא הוי טבד"מ דהא הגזירה לא הי' בדבר מצוה לחוד אלא בדבר הרשות ודבר מצוה נמי בכלל הגזירה והעמידו דבריהם במקום עשה אלא אי לאו חשש דשמא יעבירנו ע"כ לא היו מעמידי' דבריהם משום יו"ט דלא הי' סברא לחלק בין יו"ט לשבת אבל כיון דיש סברא לחלק בין יו"ט לשבת משום שמא יעבירנו אף דמשו"ה לא הי' ראוי לגזור משום דהוי טבד"מ וליכא חיוב חטאת מ"מ איסורא קעביד ויש טעם לחלק בין יו"ט לשבת שוב העמידו דבריהם במקום עשה משום שבות שיש בתק"ש ולולב דבזה ל"ש טבד"מ כנ"ל

ובזה א"ש דברי תוס' סוכה מ"ג ד"ה אינהו דידעי וכו' שכתבו דשאני לולב שאינו אלא טלטול בעלמא וכיון דאשתרי במקדש לא החמירו במדינה אבל בתק"ש איכא מעשה חכמה ואחמור בה טפי עיי"ש ועמד עליהם המג"א סי' תקפ"ח דמשמע שהטעם משום שבות והלא בגמרא אמרו משום שמא יעבירנו ולפמ"ש ניחא דבאמת הטעם משום שבות אלא דאי לאו משום שמא יעבירנו לחלק בין יו"ט לשבת לא היו יכולין להעמיד דבריהם משום יו"ט אבל כיון דאיכא טעם דשמא יעבירנו לחלק בין יו"ט לשבת שוב העמידו דבריהם ואסור משום שבות ולא משום שמא יעבירנו כלל דהוי טבד"מ וא"ש

ומה נעמו בזה דברי הרמב"ם פ"ב מה' שופר ה"ו שכתב אעפ"י שהתקיעה משום שבות ומן הדין הי' שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם ולמה אין תוקעי' גזירה שמא יטלנו וכו' ויעבירנו ד"א ברה"ר וכו' ויבא איסור סקילה וכו' ודבריו נפלאים למה הקדים הך אעפ"י וכו' הו"ל למימר ולמה אין תוקעין גזירה וכו' וגם מ"ש ויבא איסור סקילה אמאי לא כתב ויבא לידי חיוב חטאת דהרי עושה בשוגג וכן הלשון בכ"מ ועיין בלח"מ שם שהק' איך הי' מן הדין שידחה הא יו"ט עשה ול"ת כמ"ש הוא עצמו בפ"א משופר ה"ד ועוד הק' א"כ אי' דשמא יעבירנו נמי ידחה אמנם לפמ"ש לשון זהב לשונו דודאי אין העשה דוחה ל"ת ועשה דיו"ט אלא דשבות דשמא יתקן כלי שיר הי' מן הדין שידחה דזה שייך גם ביו"ט וא"כ עקרת לעשה לגמרי ולהכי צריך לטעם דשמא יעבירנו לחלק בין שבת ליו"ט וכיון דאינו עוקר לגמרי שוב לא דחי עשה ול"ת דיו"ט וממילא אסור משום שבות דשמא יתקן כלי שיר דע"ז ל"ש טבד"מ כנ"ל אבל משום שמא יעבירנו אין לאסור דהוי טבד"מ ולא יבא לכלל חיוב חטאת ומשו"ה כתב רק ויבא איסור סקילה וזה מספיק לחלק בין שבת ליו"ט אבל לא שתהי' עיקר הגזירה בשביל זה ולכן הקדים שהתקיעה שבות משום שמא יתקן כלי שיר אלא שהי' מן הדין שידחה כיון דא"כ עקרת למ"ע לגמרי ולמה אין תוקעין משום דשייך שמא יעבירנו לחלק בין שבת ליו"ט ממילא נשאר השבות דשמא יתקן כלי שיר וא"ש

אך כל זה בשופר ולולב אבל במגילה דליכא רק משום שמא יעבירנו תקשי אמאי גזרינן הא הוי טבד"מ ולא אתי לכלל חטאת לכן נ"ל דרש"י פי' בהא דר"י מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה לקבל מתנות האביונים וא"א בשבת. ונראה דהא דא"א בשבת היינו משום דמתנות לאביונים הוי מעות וכמ"ש מג"א סי' תרצ"ה סקט"ו ואסור בשבת משום טלטול מוקצה ועיין בתוס' שם ובטו"א מה שהאריך בדבריהם. ולולי דבריהם הקדושים אני אומר לפי הנ"ל פי' חדש דבאמת משום טעמא דעיניהם של עניים וכו' לא היינו דוחין מקרא מגילה בזמנה והיינו מתירין גם מתנות לאביונים בזמנה בשבת דליכא רק שבות דטלטול מוקצה ועיין תוס' סוכה הנ"ל דהוא שבות קל והי' עשה דקריאת מגילה ומתנות לאביונים דוחין שבות הנ"ל אלא כיון דהי' מותר מתנות לאביונים אנו חוששין מפני שעיניהם של עניים נשואות למ"מ לקבל מתנות לאביונים ועי"כ יהי' העניים בהולים למקרא מגילה ויעבירנו ד"א בר"ה ולא משום בהילות המצוה וא"כ לא יהי' טבד"מ ויבא לידי חיוב חטאת ולכן אסור משום שמא יעבירנו וטעמי דרבה ור"י מישך שייכי להדדי וא"ש

ואמנם בגוף הדבר אי שייך גבי מגילה טבד"מ כיון דהוא רק דרבנן מוכח לכאורה בגמרא סוכה מ"ב דבמצוה דרבנן ל"ש טבד"מ דפריך התם הא מדאגבהי' נפיק בי' ומאי קושי' הא אכתי טרוד בדבר מצוה דרבנן לעשות הנענועים ושפיר פטור משום טבד"מ אע"כ משום טרדא במצוה דרבנן לא מקרי טבד"מ לפטרו. ויש לדחות דאף דבשביל שאר מצוה דרבנן לא מקרי טבד"מ מ"מ מקרא מגילה דהוא דברי קבלה חמיר כד"ת כמ"ש ב"י סי' תקנ"ד מקרי טבד"מ דמה"ט כתב טו"ז סי' תרפ"ז דמ"מ דוחה מצוה דאורייתא לגמרי

אבל בעיקר הקושי' אני חוכך לפמ"ש כפ"ת בסוכה מ"ב דר"ת הוכיח מדברי ר"י דאפילו לא עבד מצוה פטור דמי לא עסקינן דהוציא את הלולב ללכת אצל בקי ולא מצא את הבקי ונמצא דטעה בד"מ ולא עשה מצוה דכיון דלא מצא בקי לא נטל הלולב כהלכתו ולא יי"ח עיי"ש וא"כ שפיר גזרינן שמא יעבירנו ד"א ולא ימצא בקי ולא יעשה מצוה ושפיר חייב חטאת ולק"מ. ואין להקשות אם לא מצא בקי הו"ל מלשאצל"ג ופטור דכבר כתבו תוס' שבת ק"ו ד"ה בחובל דחובל ומבעיר באיה"נ שסבר שיכול ליתן לכלבו ולבשל בו קדרה מקרי צריכה לגופה אף דבאמת א"י לבשל ולתת לכלבו מ"מ כיון שהוא חשב שיכול מקרי מלאכת מחשבת וה"נ דכותי' בשלמא לעיל כתבתי דאם היום אינו יו"ט הוי משאצל"ג כיון שהוא יודע שהוא ספק יו"ט ס' חול לכן אם הוא חול גם לפי מחשבתו הוי משאצל"ג וא"ש

אלא דעדיין תקשי לר"ה אליבא דר"י דטבד"מ ולא עשה מצוה נמי פטור אמאי גזרינן שמא יעבירנו ובזה לא יועיל תי' מעלתו משום דהוא ס' אינו יו"ט הוי טבד"מ ולא עשה מצוה וכמ"ש טעה"מ דהא לר"י אפילו לא עשה מצוה נמי פטור. אבל האמת יורה דרכו נ"ל סברא ישרה דלא מקרי טבד"מ אלא אם הי' יודע שהיום שבת והוא מוציא מרה"י לרה"ר או מעביר ד"א ברה"ר ושזה אסור בשבת רק שטעה דמצות לולב דוחה אי' זה שמותר להוציא כדי לילך אצל הבקי ללמוד אז מקרי טועה בדבר מצוה שטעה שמצוה לעשות עבירה זו ופטור לר"י משום שהוציא ברשות מצוה אבל אם ידע שמצות לולב ושופר אינם דוחין שבת שילך אצל הבקי ללמוד רק ששגג וטעה שאינו שבת או שמלאכת הוצאה מותר או שלא ידע שמוציא מרה"י לרה"ר ושהוא ד"א ברה"ר לא מקרי טבד"מ וחייב חטאת ושפיר גזרינן שמא יעבירנו ויטעה וישגוג בכה"ג דלא הוי טועה בדבר מצוה וא"ש

אך לכאורה דברי רש"י בסוכה מ"א הם נגד זה דפי' בד"ה שהוציאו ברשות ומתוך כך טעה ושכח שהוא שבת עיי"ש. אבל אחר העיון נ"ל דלק"מ ואסברא טעמא דמילתא דחילוק הנ"ל דתוס' בשבת ע' ע"ב ד"ה א"ל הקשו משבועות י"ט ודף כ"ו ותי' דהא דמהדר לי' הכא לפטרו משום דקסבר שגגת שבת עיקר דעיקר המצוה הוא משום שבת עיי"ש ביאור דבריהם דהרי אנוס פטור מחטאת רק שוגג חייב דהי' לו להשים על לב ולא ישגוג ועיין בר"ן ר"פ שבועות העדות דעדים שנשבעו אין אנו יודעי' לך עדות והם שוגגי' לגמרי כסבורים הם שא"י לו עדות הוי שבועת שקר כיון שאלו היו שמים על לב היו יודעי' רק דהתם פטורים דשוגג גמור פטור משום דאינו אדם בשבועה וכדר"כ ור"א עיי"ש היטב אבל בעלמא חייב שוגג משום דהי' לו להשיב על לב ולפ"ז אם הי' לו שגגת שבת ששכח שהוא שבת שוב לא הי' לו להשים על לב כלל איזה מלאכה אסורה דהא בחול אין נ"מ מזה ולכן חייב רק א' על שגגת שבת ולא עכאו"א משום שגגת מלאכה ולפ"ז בשלמא אם טועה דמשום מצוה זו מותר לעשות ומחויב לעשות א"כ א"א לו להכשל ע"י שלא שם על לב בדבר הרשות דהא ידע כל האי' רק שטעה שמצוה דוחה מקרי טבד"מ ופטור על שלא שם על לב אבל אם שכח שבת או מלאכה הרי יוכל להכשל גם בדבר הרשות ואם אתה פטרו יפטר גם אם הוציא שאר דברים כל זמן שטרוד בנטילת לולב שהרי מחמת בהילת מצוה לא שם על לב והא לא אמרינן ומשו"ה לא מקרי טבד"מ וחייב גם על הוצאת לולב. ומעתה כל זה בלא עשה מצוה כגון דלא מצא בקי כנ"ל אבל בעשה מצוה פטור גם בשכח מלאכה או שבת ע"י בהילת מצוה דאין לומר דא"כ יפטר גם בהוצאת רשות כיון דע"י בהילת המצוה בא לו שלא שם על לב ז"א דבהוצאת רשות לא עשה מצוה וחייב ולפ"ז א"ש דמתני' מיירי בעשה מצוה ולהכי פטור גם בשגגת שבת אבל הא גזרינן שפיר שמא יעבירנו בשגגת שבת או שגגת מלאכה ולא יעשה מצוה כנ"ל ובזה שפיר חייב כמש"ל

ובהכי ניחא מה שעמד כפ"ת בסוכה שם אמאי נקט ר"ה לאשמעינן דטבד"מ פטור לר"י אפילו בלא עשה מצוה בעולת העוף שנמצא בין אגפי' ואמאי לא העמיד דיני על מתני' ולימא הא דר"י אפילו לא עבד מצוה כגון שלא מצא בקי וכו' עיי"ש ולפמ"ש א"ש דמתני' מיירי נמי בשגגת שבת ומלאכה ובזה בעינן דוקא עשה מצוה אבל בהאי דעולת העוף וכסבר חטאת העוף דהטעות הי' על העבירה שהוא דבר מצוה בזה לא בעינן עשה מצוה וא"ש

ובזה אפשר לפרש דברי תוס' יו"ט רפ"ק דשבת ד"ה פשט שכתב ואפילו לר"י דפי"ט דמכלתי' ולר' יוסי דסוכה פ"ג מי"ד דהלכתא כותיהו דלא ניתנה שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות וכו' וכבר נתחבטו האחרונים בהבנתו מאי ניתנה שבת לדחות גבי לולב. ולפמ"ש נראה בכונתו דבמילה ולולב הי' הטעות שניתן לדחות ומשו"ה מקרי טבד"מ לר"י בעשה מצוה ולר' יוסי אפי' לא עשה מצוה אבל כאן לא הי' הטעות דניתן שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל רק הי' שגגת שבת או שגגת מלאכה לכן לא מקרי טבד"מ