בית שערים אורח חיים שצה

תשובה ש"ע

שיל"ת ב' אויפאלו ט"ז אדר שני תרמ"ג לפ"ק

בשיתסר ושיבסר. יומתקו המים כפירות גינוסר. וכ"ט לא תחסר. לאהובי הרבני החריף ובקי וכו' כש"ת מה"ו אברהם צבי יונג נ"י פה העירה

מכתבו הגיעני ומחמת טרדותי העצומי' וכו' מה שהקשה במגילה דף ב' ע"ב דפריך הגמ' על רבא ואימא פרזים בארביסר ומוקפים בארביסר ובחמיסר כדכתיב להיות עושים וכו' ומשני אי הוי כתיב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת וכו' והעיר מעלתו נ"י הרי בב"מ דף צ"ה וצ"ו איתא בהדיא דרבא סובר כר"י דלא צריך או לחלק וא"כ מה קאמר רבא הכא אי הו' כתיב ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת ומחוייבים לעשות בכל שני ימים הלא וי"ו הוא מחלקת והאריך בזה. הנני מעתיק לו מה שכתוב אצלי בחידושי שם ובזה ימצא מענה לקושיתו

וז"ל בגמ' אתי את ופסק. בחת"ס חאו"ח סי' קצ"ד הביא קושי' א"כ ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם נמי נימא ידיהם לחוד ורגליהם לחוד דאתי את ופסק ובגמ' זבחים דף י"ט פשיט להיפך דבעי' בב"א ופי' רש"י דמשמע הכי מלשון הקרא ותי' דבקרא תנינא ערבינהו דלא כתיב את. והיא פלא דקרא תנינא בגשתם אל המזבח כתיב. ודילמא בזה באמת בעי' בב"א אבל בבואם אל אוהל מועד שהוא קרא קמא דכתיב את ופסק לא בעי' בב"א. אבל באמת לק"מ דרש"י שם פי' דבקרא קמא דכתיב את הדר ערבינהו דכתיב ירחצו מים ומשמע פעם אחת

ומה שנ"ל עוד ביישוב קושי' הנ"ל דלכאורה קשה כיון דאתי את ופסק נימא דלא בעי' אלא או קידוש ידים או קידוש רגלים אי בעי האי ואי בעי האי. אך ז"א דאין סברא שיתן רחמנא ברירה ביד האדם אי בעי ליעבד האי מצוה ואי בע' ליעבד האי ולא מצינו חידוש זה בכל התורה כולה. לבד במצות חליצה ויבום וזו מצוה דלא רמי' עלי' דגברא אלא אי מיתרמי לי'. וכיוצא בו שמעתי בשם הגאון אמיתי מהו' יוסף שאול זצ"ל אבדק"ק לבוב יצ"ו שהקשה למ"ד דלא בעי או לחלק א"כ בזרוע ולחיים והקיבה נמי נימא לחלק או זה או זה ותי' דבמצוה לא אמרי' כן וכמדומה שכיוון למש"כ. והא דפריך כאן מוקפין אי בעי בארביסר אי בעי בחמיסר היינו שיהי' משך זמן מצוה זו שני ימים וט"ו תשלומין די"ד. ולפ"ז א"ש דהתם כיון דבעכ"ח צריך לקדש ידים וגם רגלים והוא מצוה אחת לא אמרי' דאתי את ופסק שיעשה מצוה אחת לחצאין ועכ"ח דאת לדרשא אחרת. אבל הכא אפילו נימא דמוקפין בט"ו וי"ד אינו מצוה אחת רק כל יום מצוה בפ"ע וכדאיתא בביצה דף ל' אתרוג כיון דמפסקי לילות מימים וכו' והכא אף דמחויב בלילה מ"מ יום גופא מפסיק בין קריאה לקריאה כיון שאינו תמידית שפיר אמרי' דאתי את ופסק שאין קורין רק ביום אחד ועיי' טו"א ד"ה ואימא

ולקושית הגאון הנזכר נלענ"ד עוד דאפילו לר"י דלא צריך או לחלק ה"ד כגון במקלל אביו ואמו דאי הוי כתיב איש אשר יקלל את אביו ואיש אשר יקלל את אמו וודאי הי' חייב על כ"א בפ"ע השתא נמי אמרי' דהאי וי"ו דואת אמו המחברת אינו מוסב על את אביו אלא על איש אשר יקלל שלפני פניו והוי כמאן דכתיב איש אשר יקלל את אמו ולא צריך או לחלק. אבל במתנות כהונה אי נמי הוי כתיב ונתן לכהן הזרוע ונתן לכהן הלחיים ונתן לכהן הקיבה נמי הוי אמרי' דבעי ליתן שלשתן שפיר צריך או לחלק אי ל"ה צריך ליתן כולם דאי נמי מוסב על ונתן לכהן והוי כמאן דכתיב ונתן לכהן בכ"א מ"מ צריך לתת כולם ולא סגי באחד מהם והבן עכ"ל בחידושי

ואשר כתב מעלתו ליישב שיטת הרז"ה דמההיא מעשה דשחטי' רבה לר"ז בטל דין דחייב אינש לבסומי וכו' והקשו עליו א"כ לשנה כי אמר לי' רבה לר"ז נעביד וכו' מה השיב לו לאו בכל שעתא וכו' הלא כבר נתבטל דין דחייב אדם וכו' וכתב מעלתו נ"י דר"ז הוא שחידש דין זה דגם במצוה לא נסמוך על הנס דלאו כל שעתא ושעתא מיתרחיש ניסא אבל לולי ר"ז הו"א שומר מצוה לא ידע דבר רע ושרי לבסומי וא"ש דברי רז"ה דפח"ח. וגם בזה הנני מעתיק לו מה שכתבתי בחידושי

וז"ל בגמ' ריש מגילה אבל בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה והקשה הטו"א הא אמרי' לקמן דף ה' אעפ"י שאמרו מקדימין מותרין בהספד ותענית וא"כ מוכחא דיום הקריאה לאו פורים הוא ואינני יודע למה הוצרך לכך תיפוק לי' כיון שביום פורים אסור בהספד ותענית ניכר שאז פורים ובזה נדחה פלפולו שפלפל אח"כ עיי"ש. אבל לענ"ד לק"מ דזה ל"ה היכר דאין לו מה להספיד ואין רוצה להתענות ומה היכר יש לו דמותר בהספד ומה היכר יש לו בפורים דאסור בתענית כדאמרי' ביבמות דף י"ג ע"ב אמרי מלאכה הוא דלית לי'. אמנם עוד הקשה הא אמרי' לקמן דף ה' שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה וא"כ אית לי' היכרא. ונ"ל למאי דאמרי' לקמן דף ה' שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית א"כ שוב י"ל כנ"ל דזה לא חשוב היכר כיון שאינו בהוי' אלא בהעדר. אך אם חייב אדם לבסומי בפוריא כדלקמן דף ז' שפיר קשה כנ"ל, ועכצ"ל דהפי' הואיל ומסתכלין וכו' היינו משום דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ועיי' ברא"ש והנה רבה ס"ל לקמן דף ד' דטעמא דמגילה בשבת לא קרינן משום שמא יעבירנו ולא ס"ל דטעמא משום דעיניהם של עניים וכו' וא"כ עכ"ח פי' הואיל ומסתכלין היינו משום דאתו למיטעי וקשה קושי' טו"א ועכ"ח כתי' שכתבנו ומוכח עכ"ח דאינו חייב לבסומי ואינו שומר מצוה ולכן אירע לרבה דוקא דשחטי' לר"ז לשיטתו דאינו מצוה אבל אנן קיי"ל כר"י דעיניהם של עניים וכו' וזה פי' הואיל ומסתכלין. אבל לשיטעו בני הכפרים לא חיישי' משום דחייב לבסומי ואית לי' היכרא ושפיר פסקו הפוסקים דחייב לבסומי מהא דקם רבה שחטי' לר"ז וא"ש

וקושי' טו"א ממשלוח מנות י"ל דגם זה אינו היכר דגם בשאר ימים שולחין מנות ושרי לשלוח מנות משא"כ לבסומי לא יתכן בכל ימות השנה דאפילו בפורי' יש הרבה מרבוותא שחככו בדבר רק משום מצוה התירו שפיר חשוב היכרא מכ"ל בחידושי ואין להאריך יותר ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שע"א עוד להנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו ב' ויקהל תרמה"ל

היום יצאתי והיום באתי בטורים. להשיב על איגרת הפורים. אשר כתב ליישב קושי' תוס' במגילה ד' ל"ל לר' יוסף טעמא דאין קורין המגילה בשבת מפני שעיניהם של עניים וכו' הא ע"כ צריך לטעם דשמא יעבירנו בשופר ולולב וכתב פר"מ משום דכבר הקשו אחרונים אמאי גזרינן כלל שמא יעבירנו הא אפילו יעבירנו ליכא חיוב חטאת דהוי טועה בדבר מצוה כיון דזמנו בהול ועיין תוס' שבת י"א ד"ה שמא ותירוץ בס' טעה"מ ה' שופר לפמ"ש הר"ן במגילה ובסוכה מ"ג ובחי' רשב"א שם דהא דגזרינן היינו משום דלא בקיאי' בקביעא דירחא והוי רק ספק אם קיים מצוה עיי"ש א"כ שפיר גזרינן דהא טבד"מ ולא עשה מצוה חייב וה"נ ספק שמא אינו יו"ט ולא עשה מצוה עיי"ש וכ"ז בשופר ולולב אבל במגילה דאין קורין רק בספק י"ד ס' י"ג לפרזים או בס' י"ד ס' ט"ו למוקפין ולא ביום שלאח"כ משום ספיקא דיומא כמ"ש המרדכי רפ"ק דמגילה וא"כ אפילו הוא יום שקודם עיקר הזמן נמי עשה מצוה כמ"ש טו"ז סי' תרפ"ח ול"ש שמא יעבירנו כקושי' הנ"ל לכן צריך ר"י טעם אחר משום עיניהם של עניים

ואם כנים דברים אלו הי' אפשר ליישב בזה מה שמקשי' על רשב"א סוכה הנ"ל שכתב דמשו"ה לא גזרו במילה בשבת משום שמא יעבירנו משום דגם המצוה הוא ודאי היום עיי"ש א"כ בשבת קל"ו דקאמר מלי' אותו ממנ"פ וכו' דהוי רק ס' מצוה תקשי נגזור שמא יעבירנו. ולהנ"ל י"ל דלכאורה תקשי אמאי גזרינן שמא יעבירנו הא הו' טבד"מ ואי דשמא אינו יו"ט ולא עשה מצוה הא א"כ הוי משאצל"ג ופטור ואפילו לר"י דמחייב כבר כתבו אחרונים דהיינו דוקא אם צריך לה רק שלא לצורך שהי' במשכן אבל אם א"צ לה כלל לכ"ע פטור. אך ז"א דהרי אמרינן בגמרא שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו וכו' וא"כ אפילו היום אינו יו"ט מ"מ הוי צריכה לגופה דהרי למד ואם אינו צריך לה היום צריך לה למחר וליומא אוחרא. ואמנם עיין בר"ן ר"ה ומאירי מגילה כשהקשו אמאי לא גזרינן במילה שמא יעביר תינוק או איזמל ד"א בר"ה לא כתבו שילך אצל בקי ללמוד והטעם פשוט דבמילה כיון שהולך אצל בקי לא ילמוד רק הבקי ימול אותו וגם אסור לימול תחילה בשבת וא"כ ע"כ המל כבר הוא בקי ול"ש שיעבירנו כדי ללמוד רק כדי למולו אבל בשופר ולולב שהכל חייבין ילך ללמוד כדי שיבא לביתו ויוציא רבים י"ח ובלולב כדי ללמדם הנענועים או הברכה. ולפ"ז א"ש דבלולב ושופר שפיר גזרו שמא יעבירנו משום שהוא ספק מצוה ול"ש טבד"מ כנ"ל והמלאכה הוא ודאי דל"ש משאצל"ג כמ"ש אבל במילה אפילו הוא ספק לא גזרינן שמא יעבירנו דממנ"פ אי חי הוא שפיר קא מהיל והוי טבד"מ ואי לא מחתך בבשר הוא והוי ההעברה שלא לצורך כלל דהא לא מל ולא למד לימול וא"כ ג"כ אין איסור. ובזה ניחא הא דהקדים הכל חייבין בתק"ש וכו' ועיין במאירי שעמד ע"ז ולפמ"ש א"ש משום דהכל חייבין ילך ללמוד דוקא ולא שיתקע לו הבקי וא"כ אפילו אינו יו"ט נמי הו' צריכה לגופה ול"ק דהו' טבד"מ כתי' הנ"ל ולהכי גזרינן ועיין ברמב"ם פ"ב משופר שכתב ויוליכנו למי