בית שערים אורח חיים לט

הל"מ וז"א מהלכה רק מסברא ועוד והוא עיקר דבירושלמי קאמר שם ודובקי' בדבק ותופרין בגידין והנה תופרי' בגידי' הוא דוקא בגידין ולא בדבק כגון חיבור יריעות דס"ת ובתי התפילין בתיתורא ועיי' בחת"ס או"ח סי' ה' וכן לחבר ד' בתים בתפילין כ' חת"ס שם דכשר ע"י תפירה ולא ע"י דבק כן ודובקי' בדבק נמי דוקא ע"י דבק ולא ע"י תפירה כגון שמדבק ד' בתי הראש להיות תפילין של יד כמו שפי' המפרש שם בירושלמי למ"ד במנחות ל"ד צריך לדבק דבעי' דוקא דבק ולא תפירה דבתפירה אכתי איכא ד' אותות מבפני' אבל בסתימה דניקב בתי התפילין אפשר דמהני נמי תפירה כמו דיבוק ומשו"ה לא מצי לפרש דקאי ע"ז, ואף דבסה"ת פי' האי דדובקי' בדבק איריעות ס"ת שנקרעו ושם מהני נמי תפירה כמבואר במנחות ל"א וביו"ד סי' ר"פ ז"א דלסה"ת ודאי לאו דוקא דהא ס"ל גם מה שאמרו בגמרא במנחות הנ"ל יתפור הוא לאו דוקא אלא ה"ה נמי דיבוק כדאמר בירושלמי ובירושלמי נמי בין ודובקי' בדבק ובין ותופרי' בגידין קאי איריעה שנקרע וא"כ ל"ש כמו דתופרין בגידין דוקא דהא נמי לאו דוקא אלא יש דברי' שבין בגידין בין בדבק כקרע של ס"ת אבל למהר"ם שהוכיח דאסור בדבק מדאמרי' בגמ', וה"מ בגידין וכו' עיי' בנמ"י ה' ס"ת וא"כ ותופרי' בגידין דוקא א"כ ה"ה ודובקי' בדבק דוקא הק' מהרי"ק שפיר וכמ"ש

וראיתי בס' הנ"ל שכתב עוד כיון דעיקר הפסול בבתי התפילין שנקרעו קצת משום שיתקרעו עוד יותר א"כ סתימת עור הפנימי הוי רק מניעה שלא יבא הפסול וליכא משום ב' עורות והביא ראי' מנוב"י תנינא יו"ד סי' קל"ז דאע"ג דבעי' במקוה הוי' ע"י טהרה מ"מ מניעת פסול הזחילה כשר בדבר המקבל טומאה עיי"ש, ודבריו סתומי' ואבאר דהר"ש פי' בפ"ה דמקוואות מה דאר"י כל דבר המקבל טומאה אין מזחילי' בו שאין מעמיד בהם מקום זליחתן למנוע הפסול דמקוה אינו מטהר בזוחלי' והרא"ש בה' מקוואות סי' י"א ובתשו' כלל ל"א ס"ז חולק וס"ל כיון שעיקר הוית המקוה ע"י טהרה לא מיפסל משום שמונע הפסול ע"י הטומאה עיי"ש ואנן קיי"ל כהרא"ש כמבואר ביו"ד סי' ר"א ס"נ בהג"ה וא"כ לכאורה מוכח כן מדברי הרא"ש, אך ז"א דמדברי הרא"ש אין ראי' דהתם באמת כבר היו הפסול דהיינו הזחילה בעולם וסילק הפסול אלא דסברת הרא"ש הוא דבמקוה בעי' הוי' ע"י טהרה היינו מה שיש בעולם והוא הוי' צריך בטהרה אבל מניעת זחילה הוא העדר שאין כאן זחילה לא בעי ע"י טהרה ועיי' בתוס' יו"ט ספ"ה דמקוואות מבואר כן וא"כ אינו ענין לנידון דידן, אבל הנוב"י חידש אפי' לר"ש דג"ז מקרי הוי' ע"י דבר המקבל טומאה מ"מ בנידון דידי' במקוה שמימי' נבלעי' מעט מעט כיון שאינו פסול משום זחילה כמבואר שם וא"כ עכשיו כשירה היא רק החשש שתחסר מן מ' סאה ותהי' פסול מותר להעמיד בנסרי' שלא תחסר כיון דהפסול עדיין אינו בעולם רשאי למנעו שלא יבא בעולם ע"י דבר המקבל טומאה עיי"ש, ומ"מ נ"ל דאין ראי' משם דהתם המקוה כל זמן שלא חסרה אינה פסולה משום שעתידה לחסור ועדיין כשרה הוא וכמ"ש נוב"י שם וא"כ עדיין אין הפסול בעולם ומשו"ה מותר למנעו ע"י דבר המקבל טומאה שלא יבא בעולם אבל כאן גם אם יש קרע קטן הבתים פסולי' מיד משום שעתידי' להתקרע כולו כמו בטריפות דאמרינן מיד שיש ריעותא שעתיד לינקב הוי כנקוב וטריפה מיד גם קודם שניקב כמבואר בה' טריפות וא"כ הפסול כבר בעולם שפיר י"ל דאם סתמו בעור אחר ומכשיר בעור אחר הפסול שכבר הוא בעולם הו"ל כאלו נעשה משני עורות

אבל נ"ל להביא ראיה ברורה מהא דסי' תקפ"ו ס"ח בשופר שנסדק דבסדק כולו פסול ולא מהני דיבוק וקודם שנסדק כולו נמי פסול לכל דיעה כדאית לה קודם שדבקו וא"כ הפסול כבר בעולם ואפ"ה מהני לי' דיבוק כיון שהפסול קודם הדיבוק אינו אלא משום שיסדק כולו ע"י התקיעה וכיון שמונע שלא יסדק כולו כשר ולדיעה ראשונה שם אפי' נסדק כ"ש פסול ואפ"ה מהני לי' הדקו בחוט ובמשיחה שהוא אינו מינו שלא יקרע יותר וה"נ דכוותי'

מכל הלין טעמי נ"ל שלא לפסול התפילין שיש להם נקב קטן מחמת חיכוך בקרן זויות שלהם בראשו ועוד דלפי דעת ב"י סוסי' ר"פ ברמב"ם הקריעה ביריעות ס"ת הוא רק פסול דרבנן ועיי' ב"ח שם דגם לטור הוא רק דרבנן וא"כ אפשר דקריעת בתי התפילין נמי רק דרבנן ואין להחמיר כל כך ובתשו' מהרמ"ש הנ"ל התפלא א"כ איך קאמר בירושלמי דמגילה הנ"ל ודובקי' בדבק ולסה"ת קאי על ס"ת והא הקריעה פסול רק מדרבנן ואיך. קאי על זה הל"מ ולפענ"ד לק"מ דנהי דאין פסול בקריעה מ"מ אי לאו הל"מ הו"א דאם רוצה לתקן אינו רשאי בדבק ועיי' נוב"י קמא סי' א' רק בתפירה כחיבור יריעות ס"ת קמ"ל הל"מ דמותר בדבקו ועוד דנהי דקריעה מדרבנן אבל כבר העלה מהרי"ק הנ"ל והכי פסקינן בשו"ע סי' ר"פ דמותר לדבק מטלית ולכתוב עליו מה שחסר וחסר ודאי מה"ת פסול ועיי' מנחות ל' ע"א אפשר ס"ת חסר אות א' וע"ז שפיר קאי הל"מ ודובקי' בדבק

ועיין בחת"ס או"ח סימן ה' מ"ש בדברי רש"י מנחות ל"ד ואם אין חריצין ניכר פסולות נראה שיכול לעשות משל ראש של יד לר' יוסי דקי"ל כוותי' דלא בעי אות א' מבפני' בלי טליית עור ע"ג רק שמדבק הד' בתים ע"י דבק עד שאין חריץ ניכר מבחוץ וא"כ יש לפרש ודובקי' בדבק אתפילין ובכה"ג דאתי נמי לר"י ולא בטולה עליהם עור דשם לא קי"ל כר' יודא דצריך לדבק וכן מורי' קצת דברי המפרש שם בפי' הירושלמי ויש להאריך קצת בסוגי' דמנחות הנ"ל, סוף דבר הכל נשמע דלפענ"ד אין לפסול התפילין הנ"ל אפי' למאן דפוסל תפילין של שתי עורות וכדאי הם כל הני אחרוני' לסמוך עליהם אפי' שלא בשעת הדחק אבל למאן דמכשיר שני עורות ודאי כשר וא"צ לפני' והמחמיר תע"ב. ובזה צלח ורכב על דבר אמת ותצליח בתורה וביראת שמים. ולא תמוש מאוהל, ונרך יהל, וידעת כי שלום אהלך, כנפשך ונפש רבך החותם באהבת וברכת התורה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"ח

ב"ה ב' איפאלא ד' וירא תרנ"ח לפ"ק

ברכה והצלחה, והיתה הרוחה. לתלמידי אהובי הרבני החריף ובקי העוסק בחוקי חורב, גדולתו תרב, כמו"ה יודא הירש כי' וכאל"ש

מכתבך מיום ה' העבר קבלתי וראשית דבר כתבת על מה שהעיר בקונטרוס חוקי חיים דף ח' דתפילי' שהם גדולי' יותר מד' אצבעות פסולי' לפי שמקום הנחת תפילין בראש אינו יותר מד' אצבעות כמ"ש מחה"ש סי' ל"ד סק"ה. ואתה מצאת און לו בריטב"א עירובי' צ"ה אחר שהביא דברי תוס' שהוכיחו מדקאמר מקום יש בראש להניח בו שני תפילי' ש"מ דיש להם שיעור והביא ממדרש דשיעורן ב' אצבעות וסמך לדבר מציץ שהי' רחב ב' אצבעות ונחלקו הגדולי' אם שיעור זה למעלה או למטה כתב והנה נראה וכו' כי שיעור למטה הוא מדקתני מקום יש בראש להניח ב' תפילי' אבל טפי משני תפילי' ליכא וכו' ולפי"ז ראוי' שלא לפחות מרוחב ב' אצבעות ואין להוסיף על רוחב ד' אצבעות כשיעור מקום. אלא דקשי' לך מ"ש המחבר סי' ל"ב אורך ורוחב הבתים וגובהן אין לו שיעור ולהנ"ל יש להם שיעור שלא יהיו גדולי' מד' אצבעות ודוחק לפרש שאין להם שיעור למטה אבל יש להם שיעור למעלה גם לפי לשון הטור א"א לפרש כן. והנה דברי הטור העתקת לפי הרשום בזכרונך כאשר כתבת שאין הטור תח"י אבל לשון הטור ואין שיעור מפורש בתלמוד לאורך ורוחב ריבוע הבתים אלא שבשימושא רבא כתב שצריך שיהיו ד' הבתים אצבעיים על אצבעיים ולא נהגו כן אלא עושי' אורך ורוחב הבתים בלא שיעור גם גובהן וא"כ יותר נוח לפרש דברי הטור כן מדברי המחבר. ומה שדקדקת שהי' לו לפרש שאין לו שיעור למטה אבל למעלה יש לו שיעור יש לדחות דמשום גובהן אינו כותב שיש שיעור למעלה דגובהן גם למעלה אין לו שיעור ועיי' בב"י סי' ל"ב ומג"א שם סקנ"ו

אבל מעיקרא לק"מ דבאמת התפילי' אין להם שיעור למעלה ויכול לעשותם גדולי' כמו שירצה ואם ימצא אדם הגדול בענקים אשר מהתחלת עיקרי השיער ועד מקום שמוחו של תינוק רופס עיי' סי' כ"ז ס"ט הוא יותר מד' אצבעות רשאי להניחם אבל בסתם בנ"א אין מקום הנחת תפילי' בראש יותר מד' אצבעות וזה אין ענין שיעור לתפילי', וכעין שכתבו אחרוני' דל"ש בשמן שריפה לנ"ח כתותי מוכתת שיעורי' דנ"ח בעי שיעור לפי שאין השיעור בשמן רק בזמן והכל לפי עובי הפתילה

ולפענ"ד לי"א שהביא הריטב"א שם כי שיעור שתי אצבעות הוא למעלה שלא יהיו גדולי' משתי אצבעות אבל למטה אין להם שיעור ולפיכך נהגו לעשותם פחות משתי אצבעות וצריך ליישב לשיטתם קושי' תוס' דא"כ איך קאמר מקום יש בראש להניח שתי תפילי' הא אפשר לעשות קטנים שיהי' מקום לג' תפילי', וצריך לומר א' משני פנים או דאין מקום בראש רק לשני תפילין קטנים שבקטנים שאפשר לכתוב הפרשיות בהכשר כדינו ולהניחם בתוך הבתים וא"כ הוא פחות מד' אצבעות, או שנ' דבאמת משו"ה אין רשאי' להיות גדולי' מב' אצבעות לפי שאין מקום הנחת תפילי' בראש יותר מב' אצבעות ואל תתמה שהרי לדידן האי דמקום יש בראש לב' תפילין היינו בגובה הראש ולדעת הרמב"ם אין בגובה רק להניח תפילי' א' והמקום לב' תפילי' הוא ברוחב הראש עיי' ב"י סי' כ"ז ומה שאמרו דמקום יש בראש להניח ב' תפילי' היינו שיהי' כ"א אצבע, ולפי"ז וודאי אינם רשאי' התפילי' להיות גדולי' מד' אצבעות

ומעתה אף שאין מדקדקי' לעשותן פחות משני אצבעות היינו משום דאין למדי' הלכה מפי אגדה ומפי מדרש ועוד דהסמך הוא על הציץ ואמרי' בסוכה ה' דציץ לא נתנה בו תורה מדה וכתבו תוס' דהא דאמרי' דהי' רחב ב' אצבעות הוא רק מדרבנן ע"ש אבל מה