בית שערים אורח חיים שפח

לנ"ח ומ"מ גם בחנוכה בנר א' סגי ומוכח דאם יש לו נר א' לחנוכה שוב ירבה בנרות שבת אף דמבטל מהדרין דחנוכה. ונ"ל דטעמו לאו משום זכור ושמור לחוד. דמה"ט ודאי מהדרין המוזכר בגמ' עדיף רק הטעם עפמ"ש המחבר שם ס"ח דאם כמה בעה"ב אוכלי' במק"א י"א שכ"א מברך על מנורה שלו וכתב מג"א סק"ט דכל מה דניתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית וכו' וכיון דאית בי' הידור שלום בית שוב אמרינן כמו דעיקר שלום בית עדיף מעיקר נ"ח כן הידור דשלום בית עדיף מהידור דנ"ח: ואל תשיבני א"כ אין שיעור לדבר וא"כ בכל שבת חנוכה לא יהי' מן המהדרין בנ"ח כי מה שמוסיף על נר א' מוטב להוסיף על נר שבת. ז"א די"ל השיעור בנר שנים או ז' או עשרה כמ"ש מג"א סי' רס"ג סק"ב בשם של"ה. ועוד והוא העיקר דהשיעור הוא כמו שרגיל להדליק בכל שבת והוא מחויב בזה מטעם נדר כמבואר ביו"ד סי' רי"ד כיון דאיכא בהוספת נרות הידור מצוה ובפיך זו צדקה אלא דאם מהדרין דנ"ח עדיף י"ל דאדעתא דהכי לא קיבל עלי' ועיין ביו"ד סי' רט"ו ואו"ח סי' תק"ע וטו"ז או"ח סי' ת"ר אבל כיון דהידור דשלום בית עדיף ממהדרין דחנוכה שפיר קיבל עלי' אדעתא דהכי ואם יש נ"ח א' עדיף להדליק השאר לשבת כמו שרגיל משיהי' ממהדרין דנ"ח משום שלום בית

ויש לי להביא ראי' לזה ממ"ש הרמב"ם סוף ה' חנוכה הי"ד היו לפניו נר ביתו ונ"ח או נר ביתו וקידוש היום נר ביתו קודם. והק' אלי' רבה סי' תרע"ח כיון דכבר כתב בהי"ג דנר חנוכה קודם לקדוש היום וא"כ כ"ש דנר ביתו דקודם לנ"ח שהוא קודם לקדוש היום ואמאי צריך לכתוב דנר ביתו קודם לקדוש. ותי' דקמ"ל דנר שבת עדיף רק מנ"ח לחוד או מקדוש היום לחוד אבל אם יכול לקנות בדמי נר ביתו קדוש ונ"ח עדיף לקנות נ"ח וקדוש דהוא תרתי מצוה מנר ביתו לחוד דהוא חדא מצוה יע"ש. והוא תמוה דאיך אפשר שיוכל לקנות בדמי נר ביתו נ"ח וקידוש הא הנ"ח יכול להיות נר ביתו וידליקנו לשם נר ביתו ולא לשם נ"ח כיון דנר ביתו עדיף ויהי' לו ג"כ תרתי מצוה נר ביתו וקידוש. דהא נ"ח נמי צריך לידלק אפילו בשבת חצי שעה בלילה ועיין טו"ז סי' תרע"ג סק"ט ועיין בנשמת אדם הל' חנוכה אות ד'

לכן נ"ל דמיירי בהידור של נר שבת שהוא רגיל להדליק הרבה נרות וכתב תחילה בנ"ח והיינו אפילו מהדרין קודם לקידוש היום על היין כיון דמצי לקדושי אריפתא כמ"ש הרמב"ם פכ"ט משבת ה"ט אף דעיקר מצותו על היין ועיין ברא"ש פ' ערבי פסחים סי' י"ז וטושו"ע או"ח סי' ער"ב. ואח"כ כתב דנר ביתו קודם לנ"ח והיינו עיקר נר שבת מעיקר נ"ח שהוא נר א' ומהדרין דנר שבת ממהדרין דנ"ח וגם מהדרין דנר שבת עדיף מקידוש היום על היין וקמ"ל דאם בעד דמי הנרות שהוא רגיל להדליק בשבת יותר מא' דזה אפשר שהוא דמים יותר ממה שצריך לנ"ח דאפשר שהוא רגיל בנרות הרבה בשבת ואם יכול לקנות בדמים אלו יין לקידוש היום ונרות לחנוכה להיות מן המהדרין עדיף טפי לעשות תרתי מצוה מחדא וא"ש. ולפ"ז מבואר דנר שבת שהוא רגיל קודם למהדרין דנ"ח

אמנם מדברי ר"ת שבאשר"י פ' ע"פ סי' י"ז הנ"ל יש להוכיח להיפוך דר"ת הביא ראי' דאין מקדשין על הפת דאל"כ מה בעי בשבת כ"ג נ"ח וקידוש היום איזו מהן עדיף פשיטא דנר עדיף דמצי לקדש אריפתא. ואי דהאיבעי' בקידוש אפת אי קודם לנר. ז"א דפת ודאי קדים לכל ועיין מג"א סי' רס"ג סק"ד ומדבריו שם משמע דהרא"ש קאי אנר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום בית ל"ל משום שלום בית ת"ל משום דיכול לקדש אפת אבל מנ"ח ל"ק כלל די"ל משום דקידוש היום תדיר על היין עדיף מנ"ח אף דיכול לקדש על הפת ועיין בגמ' שם ועיין בחילופי גירסאות באשר"י. והרא"ש דחה ראיתו דנהי דמקדשי' על הפת מ"מ סד"א כיון דעיקר מצותו על היין ידחה נר ביתו ע"ש ואי נימא דנר שבת אפילו הנוסף על נר אחד קודם לקידוש היום אל היין א"כ מה הקשה ר"ת פשיטא דנר ביתו קודם דהא יכול לקדש אפת נהי דלא ניחא לי' בתי' הרא"ש דהו"א כיון דעיקר מצותו על היין יהי' עדיף מנר ביתו דכיון דעכ"פ קידוש היום מקיים בפת ונר ביתו לא יקיים מצוה כלל מ"מ זה ניחא על נר א' אבל דילמא הגמ' קאי על נר ביתו שהוא נוסף על נר א' ושפיר הו"א כיון דקדוש היום עיקר מצותו על היין לא יודחה מפני נר ביתו הנוסף על נר א' שג"כ רק מצוה מן המובחר כקידוש על היין דהא יוצא בנר א' קמ"ל דאפ"ה עדיף מקידוש היום משום שלום ביתו אע"כ דבזה באמת קידוש היום עדיף

והנה בטור או"ח סי' תרע"ח כתב יש לו של שבת ואין לו לקנות של חנוכה ויין לקידוש יקנה נרות ולא יין ולשון יקנה נרות לשון רבים משמע דגם מהדרין דנ"ח קודם לקידוש היום על היין דאל"כ הו"ל למימר יקנה נר והן אמת שמג"א שם סק"ג כתב היינו נר א'. והמותר ליין קידוש אבל לשון הטור לא משמע כן. וצריך לומר לדעתו דס"ל דטור לאו אנרות דמהדרין קאי אלא אנרות דכמה לילות נר א' בכל לילה קאי. אבל בא"ר שם מסתפק אם נ"ח דלמחר דחי לקדוש היום על היין דהיום וא"כ אם לא דחי ע"כ הטור אנרות מהדרין קאי דעדיף מקדוש וכיון דהוכחתי דקדוש עדיף מנרות דשבת הנוספי' על א' כ"ש דמהדרין דחנוכה דעדיף אפילו מקדוש דעדיף מהידור דנר דשבת ועיין תשו' חכ"ץ סי' ק"ו העלה להלכה דבשני מצות מוטב לעשות היום מצוה קטנה מלעשות למחר מצוה גדולה וא"כ נפשט ספיקו של הא"ר דקדוש דהיום עדיף מנ"ח דלמחר וא"כ ראי' הנ"ל קמה וגם נצבה

הנה הראיתי פנים לכל צד. ולדינא נ"ל כמ"ש מג"א סי' רס"ג הנ"ל דאם רגיל להדליק נר שבת ידליק כמו שרגיל ולבטל מצות מהדרין דנ"ח. ובזה אחתום בברכת התורה ולומדיה ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שס"ו

שיל"ת ב' אויפאלו ב' דחנוכה תרנ"א לפ"ק

ביומי דחנוכה. שלום. וברכה. לראש יוסף. חתני אהובי הרב המופלג. צבי תמיד ורגיג. ידיו רב לו במלחמתה של תורה. משנתו ערוכה ושמורה. חריף פיפיות. בתורה ותושיות. כמו"ה יוסף צבי סופר נ"י

מכתבך הגיעני וכו' ומה שהארכת על דברת טו"ז סי' הרפ"א שכתב דמבדילין קודם הדלקת נ"ח דל"ש אפוקי יומא מאחרינן דכשמברך להדליק נ"ח ממילא פורק מעליו קדושת שבת בברכה זו ע"ש. אומר בקוצר דפי' אפוקי יומא מאחרינן הוא רק אף דבשאר מצוה זריזין מקדימין דבזה מראה חביבות המצוה כדאמרינן בפסחים דף ק"ה מ"מ בהבדלה ל"ש לומר זריזין מקדימין דאדרבה אם מקבל תוספת שבת זמן יותר ארוך ומבדיל אח"כ מראה יותר חביבות שבת לכן מאחרין מצוה זו לכל המצות דבזה מראה בחביבות המצוה באיחורה ולכן אף שכבר הבדיל בתפילה ועשה מלאכה ואף שיכול להבדיל מפלג המנחה ואסור במלאכה אח"כ כמבואר בטור שו"ע סי' רצ"ג ועיין סי' רס"ג בהג"ה וטו"ז ומג"א שם אם אחר יכול לעשות לו מלאכה כל זמן שהוא מקבל עליו עוד קדושת שבת מ"מ כך מטבע של מצוה זו שכבודה באיחור לא בהקדמה לפי שכל כמה שמאחר להתפלל ולהבדיל בתפילה הוא חביבה שבת יותר לכן גם כשהבדיל בתפילה ועשה מלאכה מ"מ כשמוצא עילה לאחרה משאר מצות מאחרין לה כמו"ש רשב"ם פסחים דף ק"ה כיון שכבוד מצוה זו באיחור ולא בהקדמה וע"ז כתב טו"ז דל"ש שחביבות מצוה זו מראה במאחרה לשאר מצות אלא במאחרה למצוה שאפשר לעשותה בעוד קדושת שבת עליו באיסור עשיית מלאכה אבל במצוה שא"א לעשותה בעוד קדושת שבת עליו באיסור עשיית מלאכה בתוספת שבת ל"ש שכבודה באיחורה למצוה זו כיון שבמצוה האחרת כהדלקת נ"ח כבר פורק מעליו עול של שבת ותוספת שבת באיסור עשיית מלאכה. וא"כ הדרינן לכללא דבהקדמה מראה חביבות יותר ומקדימין הבדלה. זה סברת טו"ז ובזה נסתלקו כל פקפוקך הפוך בה דכולה בה ותראה שכן הוא

אבל מה שכתבת שהוא מצוה אחרונה של שבת ואם מקדימה מראה דשבת עליו כטונא אינו מחוור כלל דאדרבה במה שממהר לעשות מצוה אחרונה דשבת מראה יותר חביבות למצות שבת כמו דאמרינן בכל המצות זריזין מקדימין ובזה מראה חביבות המצוה אלא עכ"ח דמעלות האיחור משום: שבזה מראה חביבות למצות השביתה וזה כבוד שבת במה שמאחרין ללות המלך כי קשה עליו פרידתו וחפצו לעכב עוד המלך אצלו וא"ש: ויען הזמן קצר לא אאריך בראיות. חמיך הדו"ש באהבה וחותם בברכת ישועה ורחמים

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שס"ז

בעה"י

שוכ"ט לאהובי מחותני הרב הגאון הגדול כש"ת מו"ה זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק פאקש

אשר יצא לדון בדבר חדש באחד שמסופק אם קרא המגילה צריך לחזור ולקרות אף דקריאת מגילה דרבנן כמבואר סי' תרפ"ז ומג"א תרפ"ט סק"ד, מ"מ לא אמרי' בזה סד"ר לקולא עפ"י דברי המל"מ פ"ד דבכורות שלהי ה"א דלא אמרי' סד"ר לקולא אלא היכא דנעשה שום דבר המתירו ואין אנו יודעי' אם נעשה בזמן המתירו או אם נעשה כשיעור המתירו אבל אם אנו מסתפקי' אעיקרא דדינא אם נעשה לו דבר המתירו בכה"ג לא אזלינן לקולא ע"ש ולכן בספק קרא המגילה כיון דהספק הוא אם נעשה דבר המתיר לא אמרי' סד"ר לקולא

ובהשקפה ראשונה הי' נ"ל דשאני בהאי דמל"מ דהוי כשתי חתיכות דהרי יש כאן ודאי איסור דרבנן שאסור להכניס ולהוציא לחצר או לצאת חוץ לתחום בעירובי' ל"ה שהוא ודאי חתיכות איסור