בית שערים אורח חיים שפו

כלום בתי' דאי אסור להשתמש לאורה ע"כ צריך נר אחר לשבת הא אין לו ומה יעשה וא"כ איך דליק נ"ח בפסול שמא יטה לתשמיש עראי

ועוד מ"ש דאם מותר להשתמש לאורה א"צ נר אחר לשבת זה שקר דהרי בזמן הש"ס הי' מדליקין נ"ח מבחוץ וצריך נ"א לשבת בפנים משום שלום בית ומג"א סי' תרע"ח לא כ' רק דאם אין לו רק נר א' מדליקו בפנים לנ"ח ואיכא גם שלום בית ואף דנ"ח צריך מבחוץ מ"מ כיון דאין לו רק נר א' הוי כשעת הסכנה אבל ביש לו ודאי צריך נר שבת אף דמדליק נ"ח כיון דנ"ח מדליק מבחוץ. וגם מ"ש דאם אסור להשתמש לאורה צריך נ"א לשבת אפי' אי תשמיש עראי מותר בנ"ח מבואר להיפך במג"א סי' תרע"ג סק"ב שהרי הוכיח מהא דנ"ש קודם לנ"ח דאפי' תשמיש עראי אסור בנ"ח דאל"כ יקנה נ"ח וידליקנו בביתו ויהי' גם שלום בית ע"ש ומבואר דאי תשמיש עראי מותר יכול לעשות כן דאיכא שלום בית אם יכול לשמש תשמיש עראי

וקושי' העולם נ"ל דלק"מ דהא דאמרינן נ"ש קודם היינו רק באין לו רק נר א' אבל אם יש לו שמן כשר לנר א' ושמן פסול לשאר נרות אז ודאי אי אסור להשתמש לאורה מדליק הכשר לשבת ושוב מותר להדליק הפסול לנ"ח בשבת אם אין לו שמן כשר לדעת הגהת מרדכי הנ"ל אבל אם מותר להשתמש לאורה מדליק הכשר לנ"ח והפסול לנר שבת וכיון דאיכא נר א' כשר דמותר להשתמש לאורה שוב אין חשש לדעתו בנר שבת שמא יטה משא"כ אי אסור להשתמש לאורה כיון דליכא בנ"ח נר כשר שמותר להשתמש בו שוב שייך בנ"ש בשמן פסול שמא יטה ולכן מדליקו לנר שבת ונ"ח בפסול ולק"מ והבן כי קצרתי

ומה ששאל אם א' שלח לחבירו משלוח מנות שני אתרוגים דצריך להיות ב' מנות ואינם שווים לאכילה כמו ג' ביצים [דכך שיעורו כמ"ש בשע"ת סי' תרצ"ד] אם יצא יי"ח אינה שאלה כלל דבשלוח דבר מאכל אם הוא גדול כשיעור ג' ביצים יי"ח מ"ל אתרוגי' או תפוחים ואינו מסופק שם רק אם שולח לו מעות אבל בדבר מאכל לא איכפת לן בשוי'. ובזה הנני חותם בברכת התורה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שס"ד

שיל"ת ב' אויפאלו ב' ויחי תרסא"ל

שלומים מרובים. כטל וכרביבים. לידידי הרבני החרוץ ושנון. וריח לו כלבנון. הוותיק. מלא עתיק. כמו"ה יצחק צבי נ"י לעבאוויטש

נועם מכתבו מחנוכה העבר בא אלי בעתו אבל טרדות שונות מנעוני מלהשיב ועתה ראשית מלאכתי להשיב לו מפני הכבוד ואהבה הדוחקת אות בשורה הגם כי אין להאריך בענינים אלו אשר כבר הלכו בו נימושות אבל רק בקיצור

ועל דבר מה שנסתפק ידידי נ"י לדעת המחבר באו"ח סי' תרע"ד דמדליקין מנר לנר בלא אמצעי אבל באמצעות נר של חול אסור משום ביזוי מצוה. אם הדליק נר אחד דחנוכה עם השמש כנהוג והוא נר של חול ואח"כ כבה השמש ושכח והדליקו מן נר חנוכה אם רשאי שיהי' השמש אחד מן נרות חנוכה דמצוה כדי שלא יהי' ביזוי מצוה והאריך הרבה. נראה לפענ"ד ואקדים דבר אחד ואח"כ אבא על סדר דבריו. המחבר בסי' תרע"ה כתב ומ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה שאם הדליקה בפנים והוציאה לחוץ לא יצא שהרואה אומר לצרכו הוא מדליקה והק' הב"ח הא בגמ' אמרי' הטעם דהדלקה במקומה בעי' כיון שהדלקה עושה מצוה וא"כ מה צריך לטעם זה עיין מג"א סק"ג

ומה שנ"ל בזה הוא דמג"א סק"ב כתב שידליקנה במקום הנחתה דיניחנה שם חצי שעה ד"מ ועיין בב"י די"א שבנרות ביהכ"נ מותר להדליקן במקום א' ולהניחן במק"א. ויש להבין מנ"ל הא דילמא דוקא מדליק מבפנים בזמן הש"ס שהי' החיוב להדליק מבחוץ או מדליק למעלה מכ' אמה מקרי הדלקה שלא במקומה כיון שבאותו מקום אינו יוצא י"ח בנ"ח כלל אבל במדליק במקום שיוצא י"ח בנ"ח ומטלטלו שם ממקום למקום שגם במקום השני יכול לצאת י"ח במצות נ"ח מנלן דמקרי הדלקה שלא במקומה דיהא צריך להדליק דוקא במקום שיניחנה חצי שעה. אבל הדבר פשוט דהרי אמרי' בגמ' דאפי' למ"ד הנחה עושה מצוה מ"מ הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום משום דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה ועיי' ברש"י ד"ה לצרכו להשתמש וליכא היכר ניסא וה"נ אם מטלטלה ממקום למקום בחוץ או בפנים לדידן הרואה אומר לצרכו להשתמש אדלקה וליכא היכר ניסא וע"כ צריך להדליקה במקום שיניחנה חצי שעה

ועיין בטו"ז שדקדק בלשון הגמ' דקאמר ה"נ הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה דמשמע דבקמייתא מסתבר טפי לומר לצרכו הוא דאדלקה מבהא דהדליקה בפנים ואמאי ונדחק בזה. והאמת יורה דרכו דלק"מ דבהאי דהי' תפוס נ"ח פי' רש"י בידו משהדליקה עד שכבתה ובזה אם הרואה אומר לצרכו הוא דנקט לי' אין כאן היכר ניסא כלל ולכן אינו יוצא י"ח אפילו למ"ד הדלקה עושה מצוה אבל הדליקה בפנים והוציאה לחוץ והניחה שם במקום חיוב ודלק כשיעור הרי איכא היכר ניסא למ"ד הנחה עושה מצוה אלא דהרואה בשעה שמוציאו יאמר לצרכו אדלקה ולדידי' ליכא היכר ניסא ואפ"ה לא עשה ולא כלום. ולפ"ז מהאי דתפוס אין ראי' שצריך להדליק במקום שיניחנה חצי שעה דשאני התם דליכא היכר ניסא כלל וכמו"ש אבל מדליק במקום שלא יניחנה חצי שעה ומטלטלה למקום אחר ומניחו שם חצי שעה דאין חשש רק משום הרואה בשעת הטלטול שפיר י"ל דיוצא י"ח אבל מהא דמדליק בפנים והוציאה לחוץ דג"כ אין חשש רק משום הרואה בשעת הוצאה ואפ"ה לא יצא א"כ שפיר יש ראי' דצריך להדליק במקום שיניחנה חצי שעה דאי מטלטלו ממקום למקום הרואה בשעת הטלטול יאמר לצרכו הוא דאדליקה. והיינו שכתב המחבר ומ"מ צריך שידליקנה במקום הנחתה דיניחנה שם חצי שעה ולא שידליקנה במקום אחד ויטלטלה ויניחנה במקום אחר משום הרואה בשעת הטלטול והביא ראי' ע"ז שאם הדליקה בפנים והוציאה לא יצא אפילו למ"ד הנחה עושה מצוה משום שהרואה אומר לצרכו הוא דמדליקה וחיישי' משום הרואה בשעת הוצאה ה"נ משום הרואה בשעת הטלטול ולק"מ קושי' הב"ח

ובמ"ש עמדתי על לשון הגמ' הי' תפוס נ"ח ועומד וכתב רש"י ועומד לאו דוקא אלא כן לשון הש"ס. ולפמ"ש י"ל דדוקא נקט ועומד לרבותא דאם הולך ממקום למקום אפילו בחוץ ותפוס נ"ח בידו ודאי הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה ואינו יי"ח אלא אפילו עומד במקום אחד נמי א"י אי משום דהנחה עושה מצוה אי אפילו הדלקה עושה מצוה מ"מ בתפוס בידו אומר לצרכו להשתמש בו אדלקי' וכמו"ש טו"ז שכן דרך בנ"א

ומעתה זכינו לדין דאין השמש עולה במקום נ"ח כיון דלא הדליקו במקום שיניחנה שם חצי שעה

ולפ"ז מה שהק' האיך משכחת דמדליקין מנר לנר דהיינו הנר שאינו דולק מנר הדולק הא לא הוי הדלקה במקומה. ולפמ"ש כיון דהיא במקום חיובא שפיר הוי הדלקה במקומה ורק משום דהרואה אומר לצרכו אדלקי' וליכא היכר ניסא צריך להדליק במקום שיניחנה שם ח"ש ולהכי אין השמש עולם לנ"ח אבל במדליק מנר לנר אין הרואה אומר לצרכו אדלקי' כיון דאסור להדליק מנ"ח נר חול משום ביזוי מצוה לא יחשדוהו וגם כיון שרואה הנרות מסודרים כמה שצריכי' ללילה זו ונוטל אחד מן השורה ומדליקו בנר שאצלו ומניחו תיכף אצלו לא יאמר לצרכו אדלקי' ושפיר הוי במקום הנחתו. ואם הי' אפשר לומר דגם שייך דלא הוי הדלקה במקום שיניחנה ח"ש דחיתו מעיקרא לא הו' דיחוי מ"ש שנוטל נר הדולק ממקומו ומדליק את שאינו דולק דא"כ לא הי' הדלקת נר הדולק במקומה שיניחנו ח"ש כיון שמטלטלו ממקום למקום

ומה שהביא מדברי רש"י ד"ה והא הכא שכתב ולא הי' יכול לנתק נר המערבי מן המנורה להדליק בו האחרים וכו' מוכח דנר הדולק נוטל ממקומו ומדליק שאינו דולק. אינו ראי' דשם לפי הס"ד כל הששה נרות הי' מדליק מנר מערבי עצמו וא"כ למה יטריח לסלק כל ששה נרות ולהביא אצל נר מערבי להדליק ממנו אפילו לא הוי קביע עיין תוס' שם מוטב שיסלק נר מערבי לחוד ממקומו וידליק בו כל הנרות אבל למה דמשני בפתילות אריכות ופי' רש"י ומדליק ממנה הסמוכה לה והשאר זו מזו שפיר י"ל שמטה את שאינה דולקת לדולקת ומדליקה ממנה. וגם בזה לק"מ קושיתו האיך משכחת מדליקין מנר לנר הא לא הוי הדלקה במקומה דשפיר משכחת לה בפתילות ארוכות והוי שפיר הדלקה במקומה

ומ"ש מדברי טו"ז סי' תרע"ה סק"ג שדייק מדברי רש"י שכתב ואחזו בידו משהדליקה עד שכבתה משמע דאם אחזו בידו קצת זמן ואח"כ מניחה כשהיא דולקת יצא וכן י"ל לשון הטוש"ע בזה שכתב ואחזו בידו דהיינו כל זמן מצותו עיי"ש וה"נ בשמש כנ"ד נמי יוצא דלא בעי' הדלקה במקומו. לפענ"ד דברי טו"ז תמוהי' דרש"י הוכרח לפרש כן לפי הס"ד דטעמא משום דהנחה עושה מצוה וע"כ הא דאינו יוצא הוא באחזו בידו כל זמן מצותו דאי בהניחו אח"כ במקומו וודאי יוצא דהא הנחה עושה מצוה אבל למ"ד הדלקה עושה מצוה שפיר י"ל דאפילו אחזו בידו בשעת הדלקה נמי אינו יוצא י"ח משום דבעי' הדלקה במקום הנחתו דוקא. ועוד דלפמ"ש זה מקרי הדלקה במקומו אלא דבעי' הדלקה במקום שיניחנו חצי שעה דאל"כ הרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה וליכא היכר ניסא. ולפ"ז י"ל דלפי הס"ד גם למ"ד הדלקה עושה מצוה אפילו אם אוחזו בידו בשעת הדלקה ואח"כ מניחו במקום שיניחנה ח"ש נמי יוצא דאיכא היכר ניסא ולא אכפת לן במי שרואה בשעת הדלקה אבל לפי מה דמסיק דהדליקה בפנים והוציאה לחוץ אינו יוצא י"ח אפילו למ"ד הנחה עושה מצוה משום דהרואה בשעת הוצאה אומר לצרכו היא דאדלקה ה"נ למ"ד הדלקה עושה מצוה איי"ח אם אחזו בידו בשעת הדלקה אף שאח"כ מניחו במקום שיניחנו חצי שעה משום הרואה בשעה שאחזו בידו אומר לצרכו הוא דאדלקה: