בית שערים אורח חיים שפג

דווקא אכסנאי משתתף בפרוטה אבל שני בנ"א נכרים שדרים ביחד בחדר א' כ"א צריך נר בפ"ע אלא דמדינא כיון שאין הבית חלוק אף שיש לו שני פתחים סגי כשמדליקין ב' נרות בפתח א' אבל משום חשדא צריכין להדליק בשני פתחים דאם ידליק ב' נרות בפתח א' יטעו יען שיש שני פתחים שהבית חלוק והא' לא הדליק כיון שאין נ"ח בפתחו והא דיש שני נרות בפתח א' יתלו שהא' הוא מן המהדרין שעושין נר לכ"א

ולפ"ז קשה לי דילמא במסקנא דוקא כשהוא של שני בנ"א דאז שניהם צריכין להדליק כנ"ל ואפילו אם מדינא סגי בא' מ"מ משום מהדרין צריך נר לכ"א ועיין ברמ"א סי' תרע"א שכ"א צריך ליתן נרותיו במקום מיוחד כדי שיהי' היכר כמה נרות מדליקין ומשו"ה שפיר יש מקום לחשדא אם ידליקו ב' נרות בפתח א' שיאמרו אם איתא ששניהם הדליקו נ"ח הלא כ"א צריך מקום מיוחד ואמאי לא הדליק א' בפתח זה כדי שיהי' פרסומי ניסא בשני רוחות אלא ודאי א' לא הדליק כלל ולא קיים מצות נ"ח או אפילו צריכין ב' נרות רק משום מהדרין נמי יאמרו מדאינם מן המהדרין שא"כ הי' לא' להדליק בפתח זו כנ"ל גם עיקר מצות נ"ח לא קיימו אפילו א' מהם וכ"ז בשתי רוחות. אבל מרוח א' אם רואי' שני נרות בפתח א' ל"ש חשד זה. אבל כשהוא באמת של אדם א' מנלן שיש חשד כלל דמה סברא היא זו כיון דלא אדליק בהאי פתחא בהך פתחא נמי לא אדליק הא בהאי לא אדליק משום דלא צריך וכמו שתמה החכ"ץ הנ"ל באמת ומלשון הרמב"ם וטוש"ע ושאר פוסקים משמע דאפילו הוא של אדם א' נמי מחויב להדליק בשניהם וצ"ע

ונראה דהני פוסקי' ס"ל באמת כדעת רמ"ח הנ"ל שגם בס"ד מיירי באמת שהוא של אדם א' אלא מכח שהעולם יסברו שהוא חלוק יטעו שהוא של שני בנ"א אבל לדעת רש"י באמת גם למסקנא א"צ להדליק בשני פתחים אלא כשהוא של שני בנ"א אבל כשהוא רק של אדם אחד באמת א"צ להדליק בשני פתחים כקושי' הנ"ל. ולשיטתו מיושב קושי' ב"י מביה"כ דאמרי' דאמרי בפתחא אחרינא עייל דודאי התם דאין כאן מקום לחשד דמה נ"מ אי עייל בהאי פתחא או בהאי מהי תיתי יחשדוהו אדרבה יאמרו בפתחא אחרינא עייל אבל כאן שכ"א צריך להדליק בפ"ע מדינא ועכ"פ משום מהדרין וכיון שכ"א צריך מקום מיוחד מן הראוי שכ"א ידליק בפתח אחר כדי שיהי' פרסומי ניסא משתי רוחות ולכן שפיר יש מקום לחשוד מדבהאי פתחא לא אדליק בהך נמי לאו אדליק וכנ"ל

ולפ"ז מיושב קושי' פר"ח די"ל דגם הר"ן ס"ל כשיטת רש"י וא"כ בשלמא כאן אם הדליקו שניהם בפתח א' ולא בשני לא יהי' החשד רק על א' מהם שלא הדליק וא"י איזה הוא וגם בפתח השני א"צ להדליק רק א' דשוב ליכא חשדא לכן א"צ לברך כיון שאין החשד מיוחד עליו אולי על השני וגם איזהו מהם שמדליק הוא רק ספק מחויב ואין מברכין על ספק דדבריהם כדאמרינן שבת כ"ג ואפילו תאמר שהחיוב מוטל על שניהם שידליקו ביחד מ"מ כ"א אינו עושה רק פלגא דמצוה לכן אין מברכין אבל בשחיטה דהחשד מיוחד עליו ומצוה דילי' לשחוט אף שהוא רק משום חשד מ"מ שפיר צריך לברך וא"ש

ומה שנ"ל עוד סברא ישרה ביישוב קושי' פר"ח דהנה בשבת קמ"ו אמרינן כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור וכתב הרא"ש דהיינו דוקא באיסור תורה אבל באיסור דרבנן לא החמירו בחד"ח ועיין טו"ז או"ח סוס"י רמ"ג. ולפ"ז בהך דחצר שיש לה שני פתחים דאין כאן חשד אלא בדרבנן באמת אינו מחויב בחדרי חדרים דהיינו במקום שאין כאן חשד ועיין באו"ח סי' רמ"ד בהג"ה ואפילו אם דר בין העכו"ם יש לחוש לאורחים הבאים שם או לב"ב שיחשדוהו מבואר דמשום מראית העין דנכרים לא חיישינן. ולפ"ז בחצר של שני פתחים אם דר בין העכו"ם באמת א"צ רק נר א' דמשום חשדא דבני מתא ליכא כיון דעכו"ם הם ואי משום אורחים הלא כאן מסקינן דלא חיישינן לחשדא דעלמא ובני ביתו הלא רואים דאדליק בחד פתחא. ולפ"ז א"ש דשם בשחיטה הוא איסור תורה ואפילו בח"ח אסור בלי שחיטה וא"כ הוי חובת גברא לשחוט עכ"פ ושפיר מברך כמו על כל מצות דרבנן ומאי נ"מ מאיזה טעם תקנו חכמים אם משום מה"ע או מטעם אחר אבל בנ"ח דרבנן אם הטעם משום חשד ומה"ע א"כ במקום דליכא חשדא ומה"ע א"צ להדליק כנ"ל דאינו בח"ח וא"כ אין המצוה חובת גברא בכל מקום ובכל זמן רק משום חשד ובכל פעם שעושה אינו רק לאפוקי נפשי' מחשד דהשתא וע"ז כתב הר"ן שפיר דאין מברכין וא"ש

ומה שהערת ע"ד הר"ן הנ"ל דלמה צריך לטעמא שהוא מפני חשד לכן אין מברכין על פתח שני ת"ל דיוצא בברכה א' על שניהם דמ"ש מהא דקי"ל באו"ח סי' תל"ב דבברכה א' יכול לבדוק כמה בתים ע"ש. ונ"ל דעיין באו"ח סי' ר"ו ס"ה דאין מברכין על.. אוכל ומשקה עד שהוא מונח לפניו ואם בירך על מה שלפניו והביאו לו עוד מאותו המין נפטר בברכה ראשונה אם הי' דעתו על כל מה שיביאו לו ועיין באריכות מג"א שם חילוקי דיני' וביו"ד סי' י"ט ועיין שבת ק"ד כתב אות א' בטברי' וא' בציפורי חייב כתיבה הוא אלא שמחוסר קריבה ואינו כמחוסר מעשה. אבל כתב ב' אותיות על שני כותלי בית ועל שני דפי פנקס ואין נהגין זע"ז פטור לפי שא"י לקרבן אלא ע"י קציצה הוי מחוסר מעשה ע"ש. ולפ"ז ק"ל איך בודק בברכה אחת כמה בתים הא אינם לפניו ובשלמא בשאר דברים מהני אם בירך על שלפניו לפטור גם מה שאינו לפניו כיון דאין מחוסר אלא קריבה אבל בתים א"א להביא לפניו כלל ואפילו אפשר מחוסר קציצה אמאי יכול להוציא בברכתו מה שאינו לפניו. ונ"ל סברא ישרה דוקא באכילה ושחיטה שאוכל ושוחט במקומו מקרי מונחי' לפניו רק אם הביאו אצלו אבל בדיקת חמץ גם הבית שבירך עליו אינו בודק כשעומד במקומו רק הולך ממקום למקום לבדוק לכן מקרי כל הבתים מונחים לפניו אם הבתים מוכנים שיוכל לילך שמה ולבדוק. ולפ"ז התינח שם אבל בנ"ח דעומד במקומו ומדליק לא מקרי לפניו אלא מה שהוא לפניו במקום שעומד אבל פתח שברוח אחרת אינו לפניו והוא מחוסר מעשה קציצה. לא רק קריבה ולכן אינו נפטר בברכתו

ועוד אני אומר כיון דמרוח אחת א"צ להדליק בשניהם א"כ כשמקרב אותם אין כאן לא מצוה ולא ברכה רק ריחוק מקום גורם מצוה וברכה א"כ א"א שריחוק מקום יגרום שיפטר בברכה אחת ואדרבה ריחוק מקום גורם שאינו נפטר בברכה א' וקירוב מקום גורם שיפטר בברכה אחת שבזה הוי כמונחים לפניו וא"ש. ותמהני על הפלתי בסי' י"ג שתי' בזה קושי' פר"ח דבחצר שיש לו שני פתחים ה"ט שמברך על א' ופוטר השני ע"ש והלא א"כ לא הי' צריך הר"ן לטעם כיון שאינו מדליק אלא משום חשד והלא אפילו צריך להדליק מדינא נמי הדין כן שא' פוטר את חבירו וצ"ע

ועוד נ"ל לפמ"ש מג"א סי' ר"ו סוסק"ז מיהו דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אע"ג שהוא ברכה א' צריך לברך כיון שהוא מין אחר ועיין עוד שם שכתב ואף למש"ל בשם המרדכי דלא מהני קביעות דידן על היין לפירות מ"מ בדבר שהברכות שוות מודה אבל ביין נהי דבפה"ג פוטר שאר משקי' מ"מ אין ברכתם שווה ועיין מחה"ש שם. וה"נ הנרות של שני פתחים הם שני מיני' והא' הוא לזכר הנס והשני לקיים מצות והייתם נקיים אף שברכתם שווה אין א' פוטר חבירו כיון שהם שני מינים

ובזה מיושב גם גוף קושי' פר"ח דודאי שפיר קאמר הר"ן כיון דאינו רק מפני חשד אינו מברך דאיך יברך להדליק נ"ח והלא ז"א מצות נ"ח שהוא לזכר הנס ופרסומי ניסא ונר זה מדליק כדי לקיים מצות והייתם נקיים ועל מצוה זו שכולל כל מ"ע ול"ת שבתורה לא תקנו חכמים ברכה וכ"ש דל"ש בה ברכת להדליק נ"ח אבל גבי שחיטה אין זו מצוה חיובית רק אם רוצה לאכול מצוה לשחוט כדי לסלק איסור אבמה"ח ואינו זבוח וחכמים אסרו לאכול גם בן פקועה בלי שחיטה משום חשד א"כ ל"ש לומר שציוו חכמים לשחוט משום חשד דהא אינו מחויב לשחוט כלל אלא שאסרו לאכול בלא שחיטה ואם רוצה לאכול מצוה עליו לשחוט כדי לסלק מעצמו איסור והייתם נקיים ומ"ל אם שוחט כדי לסלק איסור אמ"ה ואינו זבוח או שוחט כדי לסלק מעליו איסור והייתם נקיים סוף סוף אם רוצה לאכול צריך לשחוט ואין שחיטה בלשון הקודש אלא הכרת הסימנים וכמ"ש הרמב"ן בנימוקי חומש פ' ראה בפסוק וזבחת וכו' ע"ש ושפיר מברך על השחיטה אף שהוא משום חשד והדברים ישרים למוצאי דעת

ושלישית נ"ל עפמ"ש בתשו' אחת [ע"ל סי' קל"ט] ליישב קושי' מג"א סי' ח' סקט"ז על תשו' הר"ח דאפילו פשט בגד הראשון קודם שלבש השני א"צ לחזור ולברך ואמאי בסי"ד אם פשט טליתו אפילו הי' דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. וכתבתי לחלק עפ"י דברי הר"ן בנדרים דף ל' ד"ה ואשה נמי וכו' ע"ש והוא דבפשט הראשון קודם הי' אפשר ללבוש השני קודם שפשט הראשון ולבישה זו שעושה אח"כ הי' יכול לעשות גם קודם שפשט הא' ואפילו בשעה שלבש הראשון הי' יכול ללבוש זה תחת זה ושפיר קאי הברכה על לבישה זו לכן א"צ לחזור ולברך אבל בלובש אותו טלית עצמו שנית אחר שפשטו לא הי' יכול ללבוש לבישה זו השני' עד אחר לבישה הראשונה ופשוטתה לכן לא קאי הברכה ע"ז וצריך לחזור ולברך. וה"נ אני אומר הרי אינו יכול לקיים להדליק בפתח שני מפני החשד עד שידליק תחילה בפתח אחד משום עיקר חיובא דאותו שמדליק ראשון הוא משום עיקר חיובא ולא משום והייתם נקיים לכן אין א' פוטר חבירו וא"ש

ומ"ש בקישור שני ר' תנחום שבת כ"ב ניתן לכתוב ולא ניתן לקרות וכפי מה שהבנתי אמרתי לדבק טוב והנני כותב לך מה שנתחדש לי בזה. הנה מה שאמר פסולה כסוכה וכמבוי הוא שפת יתר וכי ממשל משלים הוא. ונ"ל מזה ראי' לדעת רבינו יואל שבטור סי' תרע"א דאם מדליק בפנים דאיכא דפנות אפילו למעלה מכ' כשר כמו גבי סוכה ודלא כדעת הטור שם שמחלק בכך ע"ש ובטו"ז ואף דגבי מבוי ל"ש זה דבצד שמניח הקורה אין שם דופן מ"מ נקט מבוי משום דנ"ח דרבנן כמבוי וסוכה מה"ת. אבל ק"ל הרי כתב הריטב"א רפ"ק דעירובין דימעט דמבוי אינו דוקא שישפיל וכפרש"י שם רק